מסעם של נועם קורטלר ויונתן ניר לפפואה ניו גינאה, שבו יסופר מדוע זכה הכותב לתואר "משוגע", מדוע לא כדאי להתקרב יותר מדי לקרוקודלים, מה עושה מטוס זירו יפני מתחת למים ואיך פוגשים ביום אחד שני ענקים 
 
כתב וצילם: נועם קורטלר                  
          
פפואה גינאה החדשה (להלן PNG) נחשבה מאז תמיד בעיניהם של צלמי העילית התת-ימיים בראש הרשימה. הסיבה לכך: העושר התת-ימי והמגוון האינסופי שיש למקום להציע, החל מסוס הים הקטן בעולם ועד ללווייתנים, ובקיצור, מספר המינים והזנים הגדול ביותר בעולם של אלמוגים ודגים גם יחד.

הראייה הטובה ביותר להצלחתו של האיזור הן עשרות מדליות הזהב שהוענקו ליצירות המופת בפסטיבלי הצילום התת-ימים הגדולים בעולם שצולמו כולם בסביבה. יצירות מופת אלו הופיעו יותר מפעמים רבות כתמונות שער במגזיני הצלילה והטבע מהשורה הראשונה בעולם כולו ובעשרות שפות שונות.

כצלם תת-ימי תמיד חשקה נפשי בטיול צלילה שכזה ולא האמנתי שחלום כזה ייפול בחלקי, לאור העובדה שחודש אחד בלבד לפני הזכייה הגדולה בתחרות הצילום של SANDISK, זכיתי בתחרות צילום נוספת שהתנהלה בשיקאגו שבארה"ב ושלחה אותי לפולינזיה הצרפתית...
הפרס הנחשק כלל צ'ק מכובד בחסות SANDISK, טיסות ל- PNG ושהייה באתרי הנופש היוקרתיים: WALINDI   ו- LOLOATA, ולקינוח אם זה לא מספיק, הפלגה למשך 10 ימים על ספינת הפאר STAR DANCER. וכל זה לשני אנשים.

תחילת המסע

לאחר כשלושה ימים מתישים וארבע טיסות ארוכות, עם המון ציוד כבד (כ- 50 ק"ג לאדם) הגענו לבסוף ליעדנו הראשון, אתר הנופש WALINDI שבבעלות מקס בנג'מין האוסטרלי.

מקס הגיע לראשונה ל- PNG בשנת 1966 כקצין חקלאות מטעם ממשלת אוסטרליה. לאחר שראה את הפוטנציאל במקום, החליט, לאחר סיום תפקידו לחזור ל- PNG ולקנות חלקת אדמה שבה הוא גידל מטע עצי דקל, מהם ניתן להפיק שמנים ודלקים.

רק לאחר ביקור בים האדום, בתחילת שנות ה- 70, כשהצטרף לספארי צלילות בחופי סיני, הבין את הפוטנציאל העצום שיש לעולם הצלילה להציע, ומיד כשחזר ל- PNG החל לחקור את הריף המקומי ונדהם לגלות את האוצרות החבויים שנמצאו ממש למרגלות המטע. בשנת 1983 פתח חגיגית את WALINDI כאתר נופש וצלילות.

כיום האתר מכיל 12 בונגלוס מפוארים ועוד 4  בקתות במחירים יותר עממיים, 3 סירות צוללים היוצאות על בסיס יומי לאתרים השונים וגולת הכותרת: שתי ספינות ספארי העומדות לרשותם, האחת  FeBrina  בבעלותו הבלעדית של מקס והשנייה ספינת הפאר STAR DANCER בשיתוף צי הספינות של פיטר יוז.

אתר הנופש WALINDI מוכתר כבר מספר שנים ברציפות כאתר הנופש הטוב ביותר בעולם לצוללים ומייד לאחר הצלילה הראשונה התברר לנו מדוע - מים חמימים, כ-  28 מעלות צלזיוס, ראות מופלאה של כ- 40 מטר וגולת הכותרת: הריף. מעולם לא ראינו ריף כל כך בריא, צבעוני וגדוש באין ספור של בעלי חיים תת-ימיים ולהקות ענק של דגי ריף וים פתוח כאחד. עם סיום הצלילה פשוט היינו המומים וחסרי מילים. הסתכלנו אחד על השני, כשלכל אחד חיוך מאוזן לאוזן שלא היה אפשר למחוק.

כרישים ועוד קצת כרישים

בבוקר היום השני לצלילות כבר חיכתה לנו הפתעה: על סירת הצוללים מחכה לנו מיכל פלסטיק מלא בשאריות דגים. מסתבר שאנחנו הולכים לצלול עם כרישים.

אופן הפעולה פשוט, מיכל הפלסטיק מורד אל המים ונקשר לריף. כעבור מספר דקות שאר הצוללים מגיעים אל הריף שכבר הספיק למשוך אליו מספר לא קטן של כרישי ריף אפורים, לבני קצוות וכמה כסופי קצוות, וכל מה שנשאר לעשות זה לתפוס מקום טוב ליד המיכל ולחכות שהכרישים יגיעו אפילו עוד יותר קרוב. אני החלטתי בצעד נועז להוציא את אחת משאריות הדגים מהמיכל ולנסות למשוך את הכרישים קרוב יותר. לא עברו מספר שניות והכרישים החלו להגיע ממש ממש קרוב ואף לפעמים קרוב מדי... לאחר שהדבר התברר כדרך מוצלחת למשוך את הכרישים קרוב יותר לעדשת המצלמה המשכתי במלאכה זאת תוך כדי שיד אחד אוחזת בנתח דג עסיסי וביד אחת אני אוחז במערכת הצילום המסורבלת וכל זה שעיני דבוקות לעינית המצלמה בלי לדעת מה מתרחש מסביבי. מיד עם סיום הצלילה כשהאדרנלין עדיין בשיאו דאגנו להזמין צלילה כרישים נוספת.

היהלום הנכסף (פרק ראשון)

אחרי צלילת הכרישים יצאנו להירגע קצת בחיפוש סוסון הים הקטן ביותר בעולם (pygmy seahorse  - Hippocampuse denis). ה- PYGMY ניגלה לראשונה בניו קלדוניה בשנות ה- 70, כאשר חוקר אלמוגי מניפה החליט לעלות למעבדתו מינים שונים של מניפות. לתדהמתו נגלו יצורים קטנטנים בגודל של כסנטימטר אחד בלבד החיים להם בין ענפי המניפה כשהם מחקים את גוונם וצורתם של הפוליפים. ה -PYGMY חיים בזוגות על אלמוגי המניפה ודווח על שיא של 28 סוסונים על מניפה אחת. כיום ידועים למדע על כ- 3 מינים שונים.

עם הגעתנו אל המניפה הבנו עד כמה הוא קטן ועד כמה קשה למצוא אותם בין ענפי המניפה. הדבר נראה כמשימה בלתי אפשרית ממש. למזלנו עיניהם של המדריכים המקומיים באו לעזר, כשהם סורקים מילימטר אחר מילימטר בחיפוש אחר הסוסונים. לאחר מספר דקות מורטות עצבים בשל זמן התחתית ההולך ונעלם כתוצאה מעומקן של המניפות הנושאות עימם את הסוסונים, נמצא היהלום הנכסף.

אם חשבנו שלמצוא את הסוסון על המניפה זה החלק הקשה, אזי ציפתה לנו הפתעה גדולה ומתסכלת יותר. בכל פעם שהרמנו את המצלמה לכיוון הסוסון הוא פשוט נעלם מהפריים, דבר שהצריך אותנו לשוב למלאכת חיפוש הסוסון על המניפה. הדרך היחידה לפתרון הבעיה היתה סימון הסוסון מצידה השני של המניפה על ידי המדריך המקומי.

ליצן החצר

רבים ומוזרים הם הצבעים שבעלי החיים התת-ימיים מקשטים בהם את עצמם. הבולט בחבורה הצבועה הוא ה- MANTIS SHRIMP. דמיינו לעצמכם שרימפ בעל צבעים של אדום, ירוק וכחול עזים. עכשיו תחשבו על עיני זבוב ולבסוף תציידו אותו ב"אגרופי ברזל". נשמע כמו דמות דמיונית ממשחקי המחשב, אבל מדובר באחד השרימפסים הגדולים, היפים והמסוכנים, המשוטטים להם על הקרקע החולית של PNG.

ה - MANTIS ידוע כבעל זוג העיניים המורכבות והמסובכות להבנה מכל בעלי החיים הקיימים בעולם. כל עין מורכבת מאלפי קולטנים הרגישים לאור והוא מסוגל להזיז כל עין לכיוון אחר - כלומר, ראיה מרחבית של 360 מעלות. הנשק הסודי של ה- MANTIS הוא זוג זרועות המשמשות אותו כ'פטישים', המסוגלים לחבוט בטרף במהירות של 23 מטר/שנייה ובעוצמה של 10,400 G, או במילים פשוטות - עוצמת קליע בקוטר 0.22 מ"מ. מנסיון העבר נלמד כי ה- MANTIS הצליחו לשבור את זכוכיות האקווריום שבהם הם שהו.

עכשיו, עם מידע מפחיד שכזה, מצאנו את עצמנו מול הפיתוי "האם להתקרב עוד כמה ס"מ, שמה נסתכן בהסתערות על פורט המצלמה והסיכוי שתתנפץ מתחת למים מחבטת השרימפס, או שנסתפק בתמונה מרחוק"? אכן כן הפיתוי היה קשה, וכצלם טבע, החלטתי לקחת את הסיכון והתקרבתי עד מספר ס"מ בודדים, כך שעיניו בלבד ממלאות את כל פריים המצלמה. בסופו של עניין מדובר בבעל חיים מדהים ביופיו ואי אפשר לעמוד מולו חסר מעש.

בפגישה מאוחרת עם אותו שרימפס מדהים יצא לי לחוות רגע קסום בחייה של אימא MANTIS. בעוד אנו סורקים את הקרקעית אחר נושאי צילום מעניינים, משהו מוזר משך את תשומת ליבי ולא כל כך הסתדר לי המראה. הבחנתי ב- MANTIS גדול יחסית האוחז במעין כדור אדום בוהק. עד מהרה הבנתי שמדובר בנקבה גדולה שכרגע נמצאת במנוסה מטורפים פוטנציאלים, האוחזת במסירות בדבוקת הביצים המופרות ומחפשת לה מחילה גדולה ומאווררת יותר.

יפני מודל 43

כשסיפרו לנו שאנחנו עומדים לראות שבר אונייה בצלילה הבאה, מייד עלתה לראשנו האסוציאציה של 'עוד ספינה טבועה'. יש האוהבים את הסיפורים והמאורעות שמאחורי כל ספינה טבועה ורוצים לחוות מקרוב את אותם רגעים אחרונים שליוו את צוות הספינה ממש לפני שנטשו את ספינתם הטובעת, בעוד שאחרים רואים בשבר עוד 'פיסת מתכת לא מעניינת מתחת למים' ומעדיפים לראות את יופיו ואושרו של ריף האלמוגים.

לא משנה לאיזו קבוצה תשייכו את עצמכם, אני בטוח כי אם יספרו לכם שבעוד דקות בודדות אתם אמורים להיות עדים לשבר של מטוס ולא ספינה, אתם תופתעו. ואכן כן. מדובר במטוס קרב יפני מדגם ZERO, שמוכר לרובנו ממתקפת הפתע של היפנים על "פרל הרבר", בימי מלחמת העולם השנייה. ב- PNG ובמקומות נוספים אחרים בעולם ניתן למצוא שרידים של מטוסים אלו מתחת למים, אז מה מיוחד דווקא בשבר זה?

הסיפור שעומד מאחורי המטוס הטבוע דווקא לא מתחיל בקרב דרמטי, או פעולה חשאית. לטייס היפני פשוט נגמר הדלק והוא הצליח להנחית את המטוס בצורה מושלמת על פני הים בקרבת החוף. בעוד שהטייס נמלט מתא הטייס ושחה לכיוון החוף, המטוס החל לשקוע אט אט אל מתחת לים לעומק של כ- 17 מטר. בשל נס זה ניתן עדיין, לאחר יותר מ-60 שנה, לצלול ליד שבר מטוס ה- ZERO השלם היחידי בעולם. אין עליו סימני ירי, הכנפיים שלמות ואפילו להבי הפרופלור שלמים וישרים.

הצלילה לשבר היא בדרך כלל צלילה שמתבצעת "על הדרך". הכוונה היא "בין צלילה לצלילה עם שאריות האוויר מהצלילה הראשונה". הסיבה לכך, שפשוט אין מה לחפש שם יותר מ- 10 דקות מתחת למים. אין ריף או בעלי חיים. בסך הכל יורדים להתרשם ולהצטייד בכמה תמונות של היסטוריה אמיתית. 

קרוקודיל דאנדי

עוד בשלבי החלומות על חופשת צלילה ב- PNG, כבר נתקלתי ביותר מפעם אחת במגזיני הצלילה השונים ובתחרויות צילום למיניהם בתמונה של קרוקודיל מים מלוחים. תמיד תהיתי איך תהיה ההרגשה לשהות במים ליד קרוקודיל אימתני כשרק המצלמה מפרידה ביננו.

מסתבר שרוב רובם של הקרוקודילים שצולמו לא היו בשיא בגרותם, והם היו תחת פיקוח קפדני מצד אנשים מיומנים שתפקידם לשמור על הצלם מתקיפה, (מה שעדיין לא מבטיח שלא יקרה כלום). לאחר מספר בירורים באתר הנופש WALINDI, הסתבר לנו כי ישנה חוות קרוקודילים לא רחוק משם ואם חפצה נפשנו בצילום קרוקודיל, הדבר אפשרי תמורת תשלום.

לאחר יומיים של התלבטויות קשות החלטנו "לשכור" את הקרוקודיל ליום צילומים.

המקומיים רק דאגו לציין כי כל האחריות מוטלת עלינו ורק עלינו בלבד ושלפני כשלושה שבועות  צוות הצילום הקודם ששכר את הקרוקודיל ליום צילומים שכזה, נאלץ לסיים את היום די מהר לאחר שאחד הצלמים ננשך קלות ובנס גדול יצא עם מספר חבורות ושריטות קלות ובלי נזק ממשי.

מנסיוני הרב עם להקות כרישים גדולות ורעבות ובעלי חיים ימים גדולים אחרים, לא הרגשתי מעולם רמת אנדרנלין גבוהה כמו ברגעים הראשונים בפגישה פנים אל פנים עם הקרוקודיל.

שיא המפגש היה בסדרת הצילומים השנייה לאותו יום. לאחר מנוחה קלה לקרוקודיל ולנו הצלמים, החלטתי לשנות לעדשת עין הדג על מנת לקבל זוויות צילום שונות, כיוון שעדשה זאת בעל זווית רחבה כל כך, היא גורמת לאובייקט להראות קטן ורחוק יותר מהמציאות עצמה, כתוצאה מכך התקרבתי יתר על המידה לקרוקודיל ומבלי כל אזהרה מוקדמת  פתח את פיו וכמעט שהצליח לנגוס בפורט המצלמה. בעודי מזועזע מהאירוע החלטתי לסיים את יום הצילומים. רק לאחר מספר דקות של התאוששות על סירת הצוללים ובדיקת תקינות הציוד, הבנתי עד כמה זה היה קרוב לאסון והעדות לכך הייתה השריטה שהקרוקודיל השאיר לי למזכרת על פורט העדשה.

בית מלון צף

לאחר שבוע צלילות ופינוקים באתר הנופש הצטרפנו למסע בן 10 ימי צלילה על ספינת הפאר ה- STAR DANCER שעגנה במזחה של WALINDI.

עם עלייתנו על הסיפון חיכתה לנו קבלת פנים חמה עם המון חיוכים.
לאחר קבלת החדרים ופריקת הציוד הרב, עלינו לסיפון ה"לידו", שם נמצא חדר האוכל. עם משקה קל, או אלכוהולי, קיבלו את פנינו שאר חברי הצוות וקפטן הספינה למצגת תמונות והסברים על כללי ההתנהגות על הספינה.

עם סיומה של מצגת זאת והכרות עם שאר האורחים הוגשה ארוחת הערב. לאחר מספר כוסות נוספות של יין אדום צרפתי משובח והעברת חוויות צלילה עם שאר האורחים, התפזרו כולם לתאיהם, או להכנת המצלמות לתחילת המסע. כך גם גילינו כי על הסיפון האחורי ניצב שולחן דו קומתי רחב ידיים שתפקידו להכיל את כל ארגזי הצילום ובחלקו העליון של השולחן, המצלמות עצמן. בנוסף, צוייד שולחן זה במטליות מיוחדות שנועדו לספוג את המים מהמארזים והפורטים וצינור לחץ ביניים שבסופו מחובר אקדח אוויר, ואם כל זה לא מספיק, אז ממש בפינת השולחן חיכתה לנו עמדת טעינה לסוללות הרבות. הובהר לנו כי צוות הספינה יתייחס למצלמות באותה יראת כבוד שאנו הצוללים/צלמים נרכוש לריף. 

את סדר היום שלנו התחלנו בשעה 6 בבוקר. דפיקות עדינות נשמעות בדלת. מסיטים מעט את הווילון ואנו מגלים שים כחול ושקט מקיף אותנו ואנו עוגנים כבר מעל אתר הצלילה הראשון להיום. הדלת נפתחת ומאחורי הדלת עומדת אחת הבנות עם חיוך גדול ומגש שעליו קפה, או שוקו חם, על פי בקשת האורח. מספר דקות של התארגנות ועולים לסיפון ה"לידו", קולים טוסט חם עם ריבה, ומתיישבים לתדרוך לצלילה הראשונה.

את היום הראשון לצלילות פתחנו בצלילות רגועות, על מנת לאפשר לשאר הצוללים להתאקלם לסביבה התת-ימית החדשה ותחושת הצלילה עצמה. אחרי הכל, לא כולם מבלים את רוב זמנם מתחת למים. לתדהמתנו גילינו שלא כמו בכל ספארי צלילות אחר, גם הצלילות הראשונות היו מדהימות, מלאות חיים ואין ספור הזדמנויות צילום מעניינות.

DICKY'S PLACE

את היום השני להפלגה פתחנו באי WITU. באי זה מתגורר לו דיק, האדם הלבן היחידי באי ואתר הצלילה קרוא על שמו, פשוט בשל המצאות האתר, בחצר הקדמית של ביתו.

באתר זה ביצענו לראשונה בחיינו MUCK DIVING. הפירוש המילולי של המילה MUCK הוא "זבל,לכלוך או זוהמה". לא הייתה זאת הכוונה שנצלול בביוב, אלא, צלילה בתנאי ראות ירודים עקב ריבוי הנוטריאנטים במים, דבר שדווקא מגביר את פעילותם של הרכיכות ובעלי חיים ימיים אחרים שלא תמיד נצפים בריף. עם היציאה מהמים כולם היו המומים מהעושר הרב ומצילומי המקרו הרבים שיש למקום להציע ודרשו פה אחד "רוצים צלילה נוספת".

לאחר שתי צלילות מרהיבות נפגשנו לראשונה עם הילידים המקומיים. הם יצאו לעברנו מהאי עם קיאק צר וארוך שגולף מאחד העצים, חלקם לבושים סחבות וחלקם ערומים כביום היוולדם, עמוסים בפירות וירקות טריים, במטרה לסחור עם הספינה, לא מדובר בכסף, אלא באספקה "קשה", קופסאות שימורים, גבינה צהובה,סוכר או כל מוצר גולמי שחשקה נפשם.

את הצלילות הבאות לאותו יום ביצענו באתר "המחצבה". ושוב, צלילות MUCK. מעולם לא נפגשתי בכל כך הרבה סוגים ומינים של חשופיות וכולן במקום אחד. אם כל זה לא הספיק, גולת הכותרת של היום היו דגי ה - FISH MANDARIN. דגים אלו הם החביבים ביותר על אספני דגי הנוי של מים מלוחים, בשל צבעם העז והפלורוסנטי של כחול, כתום וירוק.  גודלם לא עולה על- 6 ס"מ, אך ב- PNG גודלם היה לא יותר מ-3 ס"מ. במהלך שעות היום דגים אלו חבויים בין ענפי האלמוגים הצפופים עד שכמעט לא ניתן להבחין בהם. את ההצגה הגדולה הם דווקא מספקים כ- 20 דקות לפני החשכה, אז מתקבצים להם מספר זכרים ומתחילים במלאכת החיזור. כאשר הנקבה מגיעה לאזור הזוכה המאושר יוצא איתה במחול מרהיב שמגיע למרחק של כמטר אחר מגובה הריף ומסתיים בשחרור מתוזמן להפליא של הביציות והזרע אל המים הפתוחים. מחזה זה מתרחש מדי ערב ונמשך כדקות ספורות בלבד. מיד עם רדת החשכה הם נעלמים כאילו לא היו שם מתחילה.

מרוב דגים לא רואים את הים

בבוקר השני לצלילות סביב האי WITU משך את תשומת לבנו האתר בעל השם המוזר ביותר בעולם: KRAK-A-FAT, זהו ביטוי סלנג אוסטרלי הנפוץ בקרב בלייני הבארים והשיכורים ומשמעותו - "זקפה אדירה".
המקום קיבל את הכינוי המוזר לאחר שחבורת צוללים אוסטרלים יצאה מהמים המומה ולא הפסיקו להתפלא מלהקות הענק של דגי הצנינית, ברקודה והפלטקסים (BAT FISH) שפשוט כיסו את הריף כולו עד שכמעט לא היה ניתן להבחין בשום דבר אחר מלבד להקות הדגים.

  גם היום, לאחר מספר שנים ניתן עדיין למצוא את אותן להקות ענק המאכלסות את הריף ומסרבות לעזוב. אם כך הדבר, מי אנחנו שנסרב לעזוב את האתר לאחר צלילה אחת בלבד? כולם פה אחד ובשמחה אדירה קפצו למים  ל"סיבוב שני".

תפוס אותי אם תוכל

לילה קשה עבר עלינו. ההפלגה הארוכה ותנאי הים הקשים שטלטלו את הספינה לכל עבר הביא אותנו לקבוצת האיים הקרואים FATHERS.
דקות ספורות בלבד לאחר ההשכמה ניתן היה להבחין בפנים הנפולות והחיוורות של מרבית הצוללים בשל חוסר השינה והעייפות המצטברת, אולם כבר לאחר הצלילה הראשונה, נראה כי לא היה זכר ללילה הארוך והקשה. החיוך שוב חזר לאחר מראות של ריפים מרוצפים אלמוגים, ספוגי החבית הענקיים שיכולים להכיל בתוכם צולל וכמוניות הדגים העצומות בכל עבר.

עכשיו, כשהכול חזר למסלולו יצאנו להפלגה קצרה לעבר אתר הצלילה הבא בליווי צמוד של להקת דולפים שהרשימה אותנו בתרגילי אקרובטיקה וקפיצות לצד חרטום הספינה. נראה היה שהדולפינים מצחקקים ומזלזלים ביכולת הספינה ודוחקים בה להאיץ. לאחר שהשתעשענו מקפיצות הדולפינים החליט הקפטן לנצל את המצאותם של הדולפינים באזור ולאפשר לנו מבט קרוב יותר, אך הפעם מתחת למים.

בלי לבזבז זמן יקר, תוך מספר שניות מצאנו את עצמנו צוללים עם ציוד שנירקול בלבד ומצלמה בידינו. הפעם הספינה שייטה לה הלוך ושוב ועברה קרוב ככל הניתן לקבוצה כשלהקת הדולפינים ממשיכה בשלה בשחייה וקפיצות בקדמת הספינה. בכל פעם שהספינה עברה קרוב לקבוצה זכינו להציץ בדולפינים. בשלב זה היה נדמה שהספינה והדולפינים משחקים בתופסת.

לאחר מספר סיבובים חזרה הספינה ואספה אותנו לאתר הצלילה הבא, הידוע בשל הימצאותם של כרישי ריף כסופי קצוות. לאחר שאחד המדריכים ירד למים עם מיכל הפלסטיק ובו שאריות דגים, הצטרפנו אליו לאחר מספר דקות לכיוון הריף. עם הגעתנו לריף קיבלנו הוראה מהמדריך לתפוס את מקומנו. הסתדרנו ככיתת יורים כשפנינו אל הכחול הלא נודע. לאחר כ- 5 דקות של המתנה מורטת עצבים הגיעו הכרישים.  הפלאשים החלו יורים לכל הכיוונים עד שנדמה כי אנו נמצאים בלב סערת ברקים. פתאום נזכרתי כיצד משכתי את תשומת ליבם של כרישי הריף האפורים והחלטתי לנסות זאת עם כרישי הריף כסופי הקצוות. בתחילה נראה היה כי הם מאופקים ואדישים, אך עד מהרה הם גילו עניין רב בנתחי דג הטונה העסיסיים ומיהרו לנצל את ההזדמנות של "ארוחה חינם", באדיבותו של מי שהמקומיים קראו לו "LONG LONG" -  שבשפת הפיג'ן המקומית פירושו "משוגע".

במזל סרטן

עשרות סוגי האלמוגים, הספוגים וחבצלות הים הנמצאות להם בכל פינה הביאו אותנו למפגשים מרתקים עם המון סוגי סרטנים בצבעים, מינים וגדלים שונים, בין אם הם היו בגודל של סנטימטרים בודדים המתחבאים להם בין זרועות חבצלות הים ומסווים את עצמם בצורה מושלמת בצבעם ומרקם, או, בין קיפולי ספוגי החבית הענקיים, ועד ללובסטרי הענק שהסתובבו להם בחופשיות על הריף.

מכל אותם סרטנים מרהיבים שיצא לנו לפגוש ב PNG המיוחד ביותר היה
ה -BOXER CRAB  (Lybia tesselata). מדובר בסרטן בגודל של סנטימטר וחצי בלבד בצבעים של אדום לבן וורוד (מזכיר מעט את סנטה קלאוס) החי במערכת יחסים סימביוטית עם שושנת ים. הסרטן קיבל את שמו בשל הדימוי למתאגרף. הוא אוחז בכל אחת בצבתותיו שושנת ים לבנה, ונדמה כאילו הוא מאובזר בזוג כפפות אגרוף. השושנות מאפשרות לסרטן הקטן להתגונן מפני טורפים בשל הארס שהן מכילות ובתמורה השושנות מרוויחות מהסרטן אפשרות תזוזה ממקום למקום ובכך הן יכולות להזין את עצמן בצורה טובה יותר מהפלנקטון המצוי בשפע.

בעולם של ענקים
זה קרה ביום השמיני להפלגה. אחרי כל כך הרבה מפגשים מרתקים עם בעלי חיים ימים חדשים, כבר חשבנו שלא יוכלו להפתיע אותנו. ערב לפני הגעתנו לאתר הצלילה KILLIBOBS, סיפר לנו הקפטן על המצאותה של ברקודת ענק הידועה בשם גורג'. הוא אמר כי עם הגעתנו לאתר הצלילה גורג' כבר יחכה לנו מתחת לספינה וימתין עד שאחרון הצוללים ירד למים ויהיה מוכן לצאת לדרך ורק אז גורג' ייקח על עצמו את תפקיד המדריך ויוביל אותנו לריף. עם סיום הצלילה, כך אמר, גורג' יוביל אותנו בחזרה לספינה וינעים את זמננו למשך כל חנית הבטיחות.
תמונות וסיפורים על גורג' הברקודה כבר יצא לי לראות ולשמוע עוד לפני המסע וידוע שאנשים נוטים טיפה להגזים בתיאוריהם, אבל מסתבר שכל הסיפורים היו נכונים עד לפרט האחרון. עם הקפיצה למים גורג' חיכה, הוביל ואף החזיר אותנו לספינה ובקשר לגודלו, מעולם לא ראיתי ברקודה המשתווה כמעט לגודלי ועוד עם שיניים כל כך מפחידות.
את הענק השני יצא לנו לפגוש בשעות אחר הצהריים המאוחרות במהלך ההפלגה לכיוון חזרה ל- WALINDI. מרחוק נדמה כי שוב להקת הדולפינים רצתה לשחק, אך עד מהרה התברר ששוב אפשר היה להפתיע אותנו, מדובר בלהקת לווייתנים קטלנים (אורקה), כ- 7 במספר. מיותר היה לציין את ההתרגשות הרבה בקרב כולנו. בהחלט מחזה מדהים ומרגש, במיוחד לאור העובדה כי בין חברי הלהקה נמנה תינוק חדש. מה ניתן לבקש עוד? בהחלט סיום נהדר לספארי מוצלח.

חלקת אלוהים ירוקה

את הערב האחרון להפלגה העברנו סביב אי קטן ומדהים בשם RESTORF. את האי הזעיר מנצלים בדרך כלל למנוחה וארוחת הצהרים כשיוצאים לצלילות היומיות מאתר הנופש WALINDI. בתחילה לא הערכתי את פוטנציאל הצילום העצום הטמון סביב האי, אך עד מהרה נגלו עוד ועוד אוצרות מרהיבים.

על הקרקעית החולית ניתן למצוא את דגי העקרבנונים החיים בשיתוף עם שרימפס במחילתם, סוגים שונים ורבים של דג השושנון, MANTIS SHRIMP, דגי המנדרין ואפילו את סוס הים הגמדי, ועם כל זאת לא מספיק, אז אתר זה בחלקו העמוק מאופיין באלמוגי המניפה ענקי המימדים, ספוגי החבית ועוד עשרות מינים של אלמוגים רכים וקשים כאחד. בהחלט דילמה לא קטנה לצלם שצריך לבחור באיזו עדשה להשתמש ובאיזה בעל חיים להתמקד. כנראה שלטיול הבא אצטייד ביותר ממצלמה אחת.

בחזרה ל- WALINDI

הרגשת סיפוק, הנאה ועייפות עטפה את כל חברי הקבוצה עם העגינה במזח של אתר הנופש WALINDI. אנשי צוות הספינה עמלים בניקיונות וסידורים אחרונים לפני מסיבת הפרידה שמתוכננת לנו הערב. בפגישתנו עם מקס מיד לאחר הירידה אל החוף, סיפר לנו כי ככל הנראה שקבוצת הלווייתנים הקטלנים שעימה נפגשו לפני יומיים נראתה קרוב לאתר הנופש ואם נרצה הוא מוכן להוציא אותנו על אחת הסירות המהירות העומדות לראשותו על מנת שנוכל ולתעד את המפגש. הוא לא היה צריך להוסיף מילים. תוך דקות ספורות מצאנו את עצמו הופכים מחדש את כל תיקי הציוד שלא מזמן סיימנו לארוז, מגרזים את אטמי המארז ומתייצבים מוכנים להרפתקה. אחרי שלושת רבעי שעה של הפלגה מטורפת ובמהירות מופרזת אל יעדה המשוער של להקת הלווייתנים, הבחנו לפתע בסילוני מים העולים מעלה. פנינו לעבר המתרחש אבל התאכזבנו לגלות כי מדובר בלהקה גדולת מימדים של דולפינים מצויים. לא התעכבנו והמשכנו הלאה, מפליגים אל הלא נודע וסורקים כל מטר ומטר אחר להקת הלווייתנים, עד שלפתע הבחנו בסנפירי הגב הגדולים וזרנוקי המים שהשפריצו לכל עבר. היה זה זכר בוגר שהגיע למימדים של כ- 9 מטרים ואיתו שאר חברי הלהקה. מסתבר שאכן מדובר באותה להקה שנתקלנו בה על סיפון ה- STAR DANCER באזור איי ה-FATHERS. לאט ובשקט ניסינו להתחקות אחר הלהקה עד למטרים בודדים, ואז קיבלנו את האות להיכנס למים, אך עוד לפני שהספקנו לכוון את המצלמה הם צללו אל המעמקים ונעלמו.

מאוכזבים אך מלאי תושייה מצאנו את הלהקה שוב. הפעם החלטנו לכייל את המצלמה לפני הכניסה למים, אך גם זה לא עזר. הם הרגישו את כניסתנו למים והחלו שוב בהעמקה. כנראה בשל המצאותו של תינוק חדש בלהקה הם חששו והעדיפו לשמור מרחק. רק לאחר הניסיון החמישי הצלחנו לצלם תמונה בודדת של אחת הנקבות עושה את דרכה למעמקי הים. בהחלט חוויה נדירה שתשאר איתנו לעד.

LOLOATA

עמוסים בחוויות וזיכרונות, התחלנו את המסע חזרה לעיר הבירה PORT MORESBY אל אתר הנופש LOLOATA, שפירושו בשפה המקומית
"גבעה אחת" (LOLOA = גבעה , TA = אחת) הנמצא מרחק הפלגה של 20 דקות בלבד מנמל העיר.

בעליו של אתר הנופש הפסטורלי הזה הוא דיק נייט שהגיע ל- PNG  בשנות ה- 60 כקצין בצבא האוסטרלי, התאהב בנופים והאנשים המקומיים והחליט לחזור ולנצל את פוטנציאל הצלילה. לקראת סוף שנות ה- 70,  LOLOATA הוכרזה רשמית כאתר נופש. כיום האתר מכיל 22 בקתות ומייצר חשמל ומתפיל מים באופן עצמאי לקיומו. על האי ניתן למצוא שפע של חיות בר המשוטטות להן בחופשיות מוחלטת, כאשר הבולטות מבין כולם הם היונה הגדולה ביותר בעולם ( מאוד דומה לטווס), הוואלאבי, המשתייך למשפחת הקנגורואים, ובשעות אחר הצהריים והערב ניתן למצוא אפילו נחשי ים העולים ליבשה לנוח, להטיל ביצים, או להשיל את עורם.
 
יושי סאן

אחד מיעדי הצלילה היותר "חמים" בקרב ציבור הצוללים היפנים היום הוא PNG ואתר הנופש LOLOATA הוא בסיס יעד לצולל היפני. הסיבה לכך: הטיסה הישירה והקצרה יחסים מטוקיו ל -PORT MORESBY. זאת גם סיבה מספיק טובה להימצאותה של יושי במקום.

יושי, מדריכת צלילה יפנית חמודה, חייכנית ואנרגטית נמצאת באתר הנופש כבר 4 שנים ולא מזמן התמנתה למנהלת פעילויות הצלילה. היא היא לא רק מדריכה/מנהלת, היא גם מהנדסת מכונות מדופלמת וסקיפרית מנוסה, ובהחלט אשת חיל. עם כל כך הרבה עיסוקים ואחריות תמיד מצאה זמן פנוי לשבת איתנו, לענות על כל שאלה ולטפל בכל בקשה. בכל ערב ישבנו עם יושי על בירה מקומית וביקשנו שתספר לנו עם אילו בעלי חיים אנחנו הולכים לצלול ביום הצלילות שלמחרת ועל איזו עדשה היא ממליצה.

יום הצלילות הראשון ב- LOLOATA

סדר יום הצלילות מתחיל ב- 8 בבוקר. מבצעים 2 צלילות באתרים שונים וחוזרים לארוחת צהרים. למי שמעוניין ניתן לבצע צלילת אחר הצהרים וצלילת לילה נוספת, כאשר שתי צלילות אלו נעשות בקרבת האי או באי הסמוך הנקרא LION ISLAND.

את הצלילה הראשונה שלנו ביצענו אחר הצהרים כיוון שהגענו לאי בשעות הבוקר המאוחרות. עם הקפיצה למים חטפנו שוק נוראי - טמפרטורת המים היתה 24 מעלות בלבד והראות היתה עכורה. לאחר התנאים האידיאלים במפרץ KIMBE המחשבה הראשונה שעלתה במוחי "מה לעזאזל אנחנו עושים פה? ומה כל כך מיוחד באתר הנופש הזה עם תנאי צלילה כל כך עלובים?", אך תוך דקות בודדות בלבד התשובות התקבלו: אתר הצלילה היה מבורך ביצורים קטנים וקסומים, פשוט גן עדן לצלמי המקרו. צלילת MUCK מהמשובחות עד כה. רק חבל שלא עשינו שעורי בית טובים יותר ומצטיידים בחליפה עבה יותר.

PACIFIC GAS

את היום השני לצלילות פתחנו בצלילת עומק לשבר האוניה הידועה בשם PACIFIC GAS, ששמה המקורי היה MANAYOU MARU ומקורה ביפן. היא הוטבעה באיזור באוקטובר 1986 על מנת שתוכל לשמש כאתר צלילה.

אורכה של הספינה 65 מטר, רוחבה 10.5 מטרים והיא שוכנת בעומק מקסימלי של 45 מטר. הספינה מכוסה בחלקה האחורי והקדמי באלמוגים קשים, רכים ומניפות ענק, בנוסף ניתן למצוא להקות דגים גדולות מימדים המקשטות את סיפון הספינה.

עם הקפיצה למים העמקנו מיד לחלקה האחורי יחד עם אחד המדריכים שקיבל על עצמו את תפקיד הדוגמן ובלי לבזבז זמן מיותר, בשל העומק הרב שבו שהינו התחלנו לצלם את ירכתי הספינה מכל זווית אפשרית. רק כאשר זמן השהייה שלנו הלך והצטמצם התחלנו בעליה איטית לעבר חלקו הקדמי של הספינה הטבועה.

היהלום הנכסף (פרק שני)
מיד לאחר הצלילה בשבר האוניה יצאנו לעבר שבר אוניה נוסף המכונה PAY II, אך הפעם הצטיידנו בעדשת המקרו. הסיבה מאוד פשוטה: למרגלות הספינה מתגורר לו סוס ים PYGMY שונה (Hippocampuse Bargibanti) מזה המתגורר במפרץ KINBE. הסוסון המקומי שונה בצבעו ובמרקם גופו, וכאן הוא מאופיין בצבעו האדמדם, או ורוד, וגופו מכוסה בבליטות שדמו מאוד לפוליפים של המניפה שעליה הוא מתגורר.
עם הגעתנו למניפה התחלנו בחיפוש אחר הסוסון. התפלאנו לגלות כי המשימה היתה קלה ופשוטה בהרבה יותר מזאת של הסיבוב הראשון. שתי סיבות עיקריות לכך: 
האחת - סוג המניפה שונה וענפיה היו פחות צפופים. השנייה - גודלו של הסוסון שהגיע עד 3 ס"מ (פי שניים מהמין השני). בניגוד לכל המאמצים הרבים שהשקענו בחיפוש הסוסון הראשון ומעט הזמן שנשאר לצלם אותו, יכולנו להתרווח על הקרקע החולית ולנצל את הזמן בצורה יעילה יותר ולהפיק תמונות מרשימות של היצור הקסום והפצפון הזה.

SUZIE'S BOMMIE

בדרכנו אל האי משדה התעופה פגשנו בזוג תיירים אוסטרי שזה עתה סיים ספארי צלילות  באזור ים ביסמרק השוכן לחופיו הדרומיים של האי המרכזי של PNG. בין סיפוריהם הם שיבחו את אחד האתרים היותר מוצלחים של הטיול וציינו שדרך אתר הנופש LOLOATA ניתן יהיה להגיע אליו ומומלץ לבצע בו יותר מצלילה אחת.

וכך בבוקר היום השלישי לצלילות יצאנו לכיוונו של האתר SUZIE"S BOMMIE (פרוש המילה BOMMIE - הר אלמוגים שמגיע כמעט עד לפני המים).

בתדריך שלפני הצלילה ציינה יושי כי גולת הכותרת של אתר זה היא להקת הענק של דגי הגתרנים השונים הידועים בשם SWEET LIPS שמצטופפים להם קרוב קרוב ומתייצבים אל מול הזרם, בתוך ענק הדגים הענק שנוצר ניתן היה להבחין לפחות  בשלושה מינים שונים של דגי הגנתרים שממש לא הפריע להם לשתף פעולה וליצור מחזה מרהיב.

מייד לאחר הצלילה, הרגשנו שממש לא מיצינו את האתר ואנחנו חייבים לחזור, וכך מצאנו את עצמנו מבלים באתר זה 4 פעמים בתוך שבוע צלילות אחד.

אחרי ששבענו מלהקת הגתרנים, הבנו מה עוד יש לאתר להציע ומסתבר כי אתר זה ידוע בדגי  LACY SCORPIONFISG (Rhinopias) המשתייכים למשפחת דגי העקרבנונים. דגים אלו די נדירים ונתגלו לעולם לראשונה ב- PNG בסוף שנות ה- 70, ומאוחר יותר התגלו באינדונזיה ויפן. דגים אלו מופיעים בצבעים וגוונים שונים, מצהוב ועד חום, לבן, שחור ואף ירוק. הייחודיות של דגים אלו משאר דגי העקרבנונים הוא צורת ראשם,  שגורם לפיהם לקבל זווית כלפי מעלה. הקישוטים שעל עורם ומרקמו דומה לשרוכים היוצאים מגופם, נתון העוזר להם להשתלב עם העשב והצמחייה המקומית מבלי שיתגלו לטרפם.

לאחר חיפוש ארוך מצד המדריכים המקומיים זכינו לראות את אותם דגים מרהיבים בשלושה צבעים שונים- לבן, צהוב ואדום.

זוחלים ארסיים

את היום החמישי לצלילות ב- LOLOATA בצענו באתר DI'S DELIGHT.
האתר מורכב משלש קבוצות BOMMIE כשבינהם תלויות מניפות ענק שמקשטות את המעברים הצרים ויוצרות מחזה עוצר נשימה. אך לא גורגוניות הענק משכו את תשומת לבי בצלילה זאת אלא, היו אלה נחשי המים הארסיים (Banded sea snake) המעוטרים בצבעי שחור ולבן, שעד כה יצא לנו להיפגש על אדמת  LOLOATA בשעות הערב בדרכנו חזרה אל החדר, כשהם זוחלים באיטיות רבה ומחפשים מחסה. אבל,  כעת שהם נמצאים במקומם הטבעי ניתן היה לראות כיצד הם שוחים בזריזות ויעילות רבה ממחילה אחר מחילה ומחפשים אחר הארוחה הבאה.

נחשי הים נחשבים לנחשים הארסיים ביותר בעולם, אך למזלנו הם בעלי ראש קטן ואינם יכולים לפתוח את לסתותיהם כפי שקרוביהם היבשתיים יכולים, וניביהם הארסיים מצויים בחלקו האחורי של הלסת, למרות הנתונים המרגיעים הללו עדיין מומלץ לשמור מרחק ולא להסתכן בנשיכה. 

זן נוסף של נחשי ים, ולא פחות מסוכן, אשר יצא לנו להיפגש אתם מתחת למים היו ה- Olive Sea Sanke המאופיינים בגוון ירקרק.

היום האחרון לצלילות

את הצלילות האחרונות לחופשה הכל כך מושלמת החלטנו לסיים שוב עם סוסון הים הקטנטן. קשה היה לשוב הביתה מבלי לראותו שוב. מי יודע מתי תהיה לנו הזדמנות נוספת בחיים לראות יצור כל כך קסום ומיוחד.

כ- 10 דקות לפני הגעתנו לאתר הצלילה קיבלנו את האישור להתחיל בהתארגנות. כבכל יום צלילה, כל צולל התיישב ליד ארגז הציוד שלו המונח מתחת לספסלים. אני משכתי את הארגז אל מחוץ לספסל על מנת להוציא את חליפת הצלילה, אך משהו מוזר תפש את תשומת ליבי.  עם משיכת החליפה אל מחוץ לארגז נגלה לעיני נחש ים ארסי שכנראה בילה את הלילה בתוך ארגז הצלילה הלח ושכח לחזור לים עם בוקר. מוזר ומצחיק היה לראות איך תוך שנייה חמישה גברים בוגרים ויושי המדריכה מוצאים את עצמם על גג הסירה ומחכים למדריך המקומי שיתפוס את הנחש ויחזירו למים.

שירים וריקודים

למרות כל תהליך המודרניזציה המואץ המתחולל ב PNG , יש רצון עז גם מצד זקני שבת וגם מהדור הצעיר לשמור על גחלת התרבות המקומית הכוללת: טקסים עתיקים, מנהגים, שירים וריקודים  ולהעביר אותם מדור לדור ולעולם כולו.

וכך בכל ערב יום שישי מגיעה ל- LOLOATA להקת פולקלור מאחד השבטים המקומיים המציגה בפני אורחי האי מופע מרהיב הקרוי בלשונם המקומי "SING SING", אירוע הכולל תלבושות, ציורי גוף ואביזרים נלווים כמו תופים וכלי מלחמה. הלהקה מורכבת מבוגרים וצעירים כאחד כשהצעירים שביניהם בני 4 בלבד.  
  
שלכת מתחת למים

את היום האחרון לפני הדרך הארוכה חזרה לישראל היינו אמורים להעביר בניחותא, בטן גב, ולעבוד קצת על השיזוף. אחרי הכול במשך חודש שלם בלינו את רוב הזמן מתחת למים, אבל אז הרגשתי שמשהו חסר.

את האי כולו מקיפים עצי מנגרוב הגדלים בתוך הים, בסביבה מלוחה.
בשעות הבוקר המוקדמות בשעה שהגאות בשיאה, העצים הצעירים נמצאים שקועים כולם מתחת למים ולכן לא יכולתי להתאפק למראה המדהים שיצא לי לפספס במשך שבוע שלם. בלי לבזבז זמן מיותר, שוב מצאתי את עצמי מארגן את המצלמה לעוד סידרת צילומים.

הפעם, בלי ציוד הצלילה המסורבל.  רק מסכה ושנורקל ומארז המצלמה הכבד שוטטתי בין העצים והענפים השקועים מתחת למים ומתבונן כיצד השמש חודרת למים ביו ענפי המנגרוב. נדמה היה לרגע כי אני משוטט ביער עבות באמצע עונת הסתיו כשהשלכת בשיאה.

סיכומו של דבר

בכל שנות חיי כצולל,מדריך וצלם תת-ימי, לא יצא לי לראות, לצלול ולצלם כמות כל כך גדולה של  בעלי חיים תת-ימיים כמו בטיול ל- PNG. ללא כל צל של ספק: PNG סיפקה את הסחורה ובגדול וראויה לכל התארים והשבחים שהוענקו לה כיעד הצלילה הטוב ביותר בעולם.

תודות:
לנותני הפרס - חברת SANDISK, למקס בנג'מין, דיק נייט, TPA (החברה לקידות התיירות של PNG) וכמובן לדוד פילוסוף, על שארגן את תחרות הצילום SANDISK  בים האדום.

לרכישת ביטוח צלילה לחץ כאן