תאונות צלילה נגרמות גם מסיבות נפשיות. מיהו הצולל שסובל מפאניקה? מי פוחד ממים ואיך מזהים בן צולל פסיכוטי? צלילה על ספת הפסיכיאטר

מאת ד"ר נמרוד לירם וגבי צ'צ'קס

אחד מזקני שבט הצוללים, איש מצולק ומצול"ש העוסק עדיין בהכשרת צוללים אמר באחרונה: "היום, החברה שבאים לקורס צלילה, מגיעים מהמכרז של המדינה, כי זה זול. הם לא יודעים לשחות, לא אוהבים ים ולא רוצים להיות במים".
אם כך, למה הם צוללים? התשובות לשאלה זו יכולות להיות מגוונות, בתנאי שאנחנו לוקחים בחשבון גם גורמים נפשיים עמוקים, שלא תמיד נראים לעין.
פסיכיאטרים ופסיכולוגים בצי האמריקני, שנתבקשו להביע את דעתם המקצועית בעניין הכשרת צוללים, תיארו כמה גורמי סיכון נפשיים, שמהם יש להיזהר:
פאניקה. סיבת המוות העיקרית בצלילה היא פאניקה, העלולה לסבך מצבים שבלעדיה ניתן להתגבר עליהם בנקל. הסימנים המאפיינים נטייה לפאניקה הם: התקפי חרדה, נשמת (היפר-ונטילציה) או התעלפויות.
פחד ממים. במקרה זה ובעיקר אם הדבר נסתר מאנשים אחרים בסביבה, יתכן שאותו אדם מנסה להתגבר על פחד בעזרת התמודדות חסרת-פשרות עם אלמנט המים. הצולל הפובי חשוף להתקפי פאניקה במצבי לחץ ומסכן גם את סביבתו. כדאי לשאול על פעילות מים קודמת כגון שחייה, צלילה חופשית או שנורקל כדי ללמוד על אודות פחד קודם ממים.
הצולל הרוצה להיות מישהו אחר. בנסיבות מסוימות יחליט אדם לצלול ללא חיבה מיוחדת למים או רצון להיות במעמקים. בדרך זו הוא מנסה למצוא חן בעיני בן או בת זוג, הורה או חברים. כמוטיבציה לצלילה, הרצון לספק מאווים של אחר או אחרים מהווה סיכון גדול.
הצולל העיקש. הוא תמיד יודע יותר טוב, אינו מוכן לקבל שום הוראות ומרוכז בעצמו. ניתן לזהות אותו בקלות. הוא תמיד יצלול הכי עמוק, הכי רחוק ולמשך הזמן הארוך ביותר. יש לו הכבוד להיות אחראי לשיעור הגבוה ביותר של מקרי מחלת הדקומפרסיה לא רק אצל צוללים כמוהו אלא גם בני זוגם, מובילי קבוצות ומדריכים.
הצולל הפסיכוטי. קשה להאמין שפסיכוטי אקטיבי יבוא לצלול. עם זאת, פסיכוטי אפקטיבי (affective-psychotic) עלול להיות בלתי מזוהה ככזה. צולל מסוג זה מהווה סיכון עצום. לכן, היסטוריה פסיכיאטרית או אשפוזים על רקע זה, חשובה מאד כשאנו באים לבדוק עם מי לצלול.
הצולל המושפע מסמים ואלכוהול. אלה הסובלים מדרגת התמכרות כזו או אחרת מהווים סיכון. לגבי מצב של השפעת אלכוהול או סם בזמן הצלילה, ההסברים כאן מיותרים. סם או אלכוהול בשילוב עם מצבי לחץ או כמות גבוהה של חנקן (שיכרון מעמקים) בדם מהווים שילוב קטלני.

קיבעון מחשבתי
ר', בן 24, סטודנט באחת האוניברסיטאות במרכז הארץ. שירת ביחידה מובחרת בצבא בתפקיד פיקודי ובנוסף ללימודיו, עבד במוסד ממלכתי באבטחה.
באחת מהחופשות, הוא יצא לצלול באילת עם כמה מחבריו לעבודה. לאחר צלילת רענון (ר' לא צלל זמן רב) יצא עם בן-זוגו לצלילה לאחד משברי הספינה ליד חוף-אלמוג. הסתבכות עם צינור האינפלייטור ואיזון לקוי גרמו לו להפסיק את הצלילה ולעלות לפני המים.
 ר' ביצע עלייה מסודרת אך הגיע למעלה במצב נשמתי וכבד. הוא החליט לשחרר חגורת משקולות על פני המים. החגורה נשרה ממתניו אך נאחזה ברצועת הסנפיר ומשכה אותו לקרקעית באפיסת כוחות.
ר' טבע למוות במים רדודים.
מעבר לבעיות הקשורות בכללי זהירות והתנהגות בן-הזוג, קיימים מאפיינים אישיותיים בתאונה זו.
ר' חי בקיבעון מחשבתי-תפיסתי. הנורמות שלו מסודרות והוא פעל לפיהן. בעולם שלו, 1+1+1=3. מרחב התמרון החשיבתי שלו טוב, אבל מקובע. בעיות החורגות ממרחב זה אינן מקבלות מענה יעיל. הואיל והוא תפס את תפקודו כאיכותי, הוא נטה לגזור מתפקודו האיכותי במרחב מוכר יכולות במרחב זר יחסית. גישה זו גורמת לחשיבה מקובעת ואופן התייחסות של "קטן עלי".
למעשה, ר' הגיע לאפיסת כוחות וטבע במים רדודים כי לא השכיל להבין ששליטתו בציוד ומתן מענה לתקלה אינם ברמה מספיק טובה. בן הזוג לא סיפק מקדם בטיחות ראוי. מכאן הדרך לתאונה קצרה.

הזוג הנטוש
זוג צוללים, יצאו לירח דבש באילת, עשרה ימים לאחר שנישאו. שניהם הוסמכו כצוללים כמה חודשים לפני הנסיעה ומאז לא צללו.
במהלך שהיה במועדון הצלילה הצטרף אליהם צולל מנוסה יותר והשלושה יצאו לצלילת עומק. במהלכה, נתקלה האשה בקושי נשימתי. ככל הנראה נבע קושי זה משימוש בלתי נכון בדרגה השניה של הווסת ובליעת מים. בן-זוגה ניסה לסייע לה, הסתבך ונקלע למצוקה אף הוא. הצולל השלישי ניסה לעזור, אך בתחקיר טען שהזוג נעלם לו מתחת למים. כשלא מצא אותם לאחר סריקה קצרה, עלה על פני המים והזעיק עזרה. בני הזוג טבעו למוות.
זוגיות חדשה, מסגרת חדשה ורצון כלשהו לעשות משהו החורג מהיומיומי יוצרים מצב שאולי לא היה נוצר בנסיבות רגילות. אילולא המסגרת השונה, יתכן שאותם בני-זוג היו בוחרים בבילוי שונה בתכלית.
הצולל הנוסף, כביכול מנוסה יותר, ברח מהנושא במצב לחץ. מובן שהיו לו אינסוף תירוצים: ראות לא טובה, בני הזוג נעלמו, אי אפשר היה לעזור יותר אז הזעקתי עזרה.
בעיקרו של דבר, בחירת בן הזוג האקראית העלתה אדם שבוחר לא לצאת מגדרו כדי לסייע לצוללים במצוקה בגלל אישיותו. נפשו לא תמות עם פלישתים. במקום נחישות בנכונות לעזרה לבני זוגו לצלילה, הוא נוקט בשיטת ה"שתו לי, אכלו לי, דפקו אותי".

אישיות חלשה
ג', צולל בן 48, יצא עם כמה חברים לצלול בדרום. הוא הוסמך כצולל 2 כוכבים לפני כ-20 שנה ומאז לא הרבה לצלול. ג' צלל בפעם האחרונה במסגרת טיול בחו"ל לפני כמה שנים., לא היה חולה בשום מחלה אבל סבל מעודף משקל, כושר גופני לקוי, רמת כולסטרול ושומנים בדם גבוהה מעט מהגבולות הבריאים וקוצר נשימה במאמצים. הוא ביצע צלילה מודרכת לעומק 15 מטר ביום שלפני התאונה. ביום התאונה יצא עם חבריו לצלילה מתוכננת לעומק 26 מטר. בזמן ההעמקה, חש ברע והחל לסמן סימני מצוקה לחבריו. ניסיונות להרגיעו עלו בתוהו ובסופו של דבר, עלה באופן לא מבוקר ובמצב פאניקה. ג' הגיע לפני המים מחוסר הכרה ופונה לבית החולים ללא רוח חיים.
סיבת המוות הישירה אינה ברורה כאן. יתכן שג' לקה בתסחיף בועת-אויר ומת עם הגעתו לפני המים או סמוך לכך. יתכן גם כי לקה בהתקף לב ומת.
סיבת המוות האמיתית היא תסמין חוסר המודעות למגבלות האישיות. ג' הוא מסוג האנשים שמסתכל במראה ורואה את מי שהוא חושב שהיה פעם. ג' לוקה בתסמונת האישיות החלשה השואבת את הכוח והעידוד מהסביבה. הוא מסרב להכיר בעצמו כיום כסמרטוט רצפה. הוא האיש המסוכן שרוצה לרצות.
ברוב המקרים, ניתוח המקרה ותהליך הפקת הלקחים והמסקנות מציף על פני השטח ליקויים בכמה תחומים. אחד הדומיננטיים שבתחומים אלה הוא גורם האישיות, המביא את נפגע התאונה למצב שאין ממנו חזרה.

ד"ר נמרוד לירם הוא כירופרקטור וצולל ותיק, גבי צ'צ'קס הוא פסיכולוג קליני