סביר להניח שלא פעם נתקפתם בכאב חד באוזן מיד בתחילת הצלילה. נסיונות הפימפום לא ממש הצליחו וכל שנותר לכם לעשות הוא להתבונן בכעס ותסכול בבועיות האוויר של החבר'ה למטה. יוני אלון מציע כמה טכניקות להשוואת לחצים. המדריך (הכמעט) מושלם

מאת: יוני אלון

החבר'ה כבר בדרך למטה, מפריחים לעברך בועות אוויר ואתה מנסה (לשווא) לשחרר את הלחץ מהאוזן השמאלית. מפמפם ומפמפם, אולם הכאב החד והמעצבן הזה מסרב להיעלם.
ברוב המקרים, הלחץ הנורא הזה נגרם בגלל היעדר מיומנויות בביצוע השוואת לחצים (פימפום). עם זאת, לעתים מקור הבעיות הוא דווקא בלחץ מסוג אחר, פסיכולוגי. ויש גם בעיות אנטומיות קבועות כמו סטיה חמורה של מחיצת האף וסיבות פיסיולוגיות חולפות כגון: הצטננות, אלרגיות למיניהן, דלקות וזיהומים חריפים או כרוניים.
בשורות הבאות, בעקבות הכתבה "אוזן תחת לחץ" שפירסם בגליון "ים" הקודם ד"ר אבי שצ'ופק מהמכון לרפואה ימית, נציע טכניקות שונות להשוואת לחצים.
ולפני שיורדים למים כמה עובדות אנטומיות על האוזן התיכונה:
תעלת האוסטכיוס, הידועה בשל צורתה גם בשם "חצוצרה", זוהתה לראשונה על ידי החוקר האיטלקי ברטולומיאו אסטכיוס, ד"ר לאנטומיה שחי במאה ה16-.
אורכה של התעלה כ3.5- ס"מ, והיא מחברת את חלל התוף באוזן עם לוע האף. התעלה ממוקמת מעל הלוע החיכי, בערך בגובה הנחיריים. תעלת האוסטכיוס סגורה בדרך כלל, אך בשעת דיבור או בליעה היא נפתחת ובכך ממלאת את תפקידה - להשוות את לחץ האוויר החיצון כנגד לחץ האוויר שבחלל התוף.
לתעלה יכולת הסתגלות גבוהה להפרשים ולשינויים בלחץ הסביבתי (יכולת להפתח ולהסגר), אלא שישנם מספר גורמים המשפיעים על יכולת זו, והם נחלקים לשתי קבוצות מרכזיות: גורמים אנטומיים-פיסיולוגיים וגורמים פסיכולוגיים.
בדרך כלל, לרוב האנשים אין בעיה בהשוואת הלחצים באוזן התיכונה במהלך צלילה. השוואת הלחצים נעשית כמעט מאליה, תוך סיוע מזערי של תנועות בליעה המבוצעות במהלך ההעמקה. יש הנתקלים בבעיות של השוואת לחצים בזמן טיסה, שימוש במעלית, נסיעה אל וממקומות גבוהים וכמובן בצלילה.
הדבר קורה עקב הצרה או חסימה חלקית בתעלת האוסטכיוס, לעתים בגלל צינון, אלרגיה או דלקת. גם אלו שסובלים מכך יכולים לצלול בביטחן, אך הם צריכים להיות מיומנים יותר בהשוואת לחצים ולעשות זאת באופן קפדני יותר מהרגיל.

עניין של תנוחה
לתנוחה שלנו במהלך ההעמקה יש השפעה ומשמעות רבה באשר ליכולת להשוות לחצים. כאשר הראש פונה כלפי מטה והרגלים כלפי מעלה (צלילת ברווז), קשה יותר לאזן לחצים. רק באחרונה ובאופן חלקי, הסבירה את התופעה ד"ר ג'ולי בוקשפן. לדבריה, הרקמות הרכות העוטפות את הלוע החיכי וחלק מתעלת האוסטכיוס, מושפעות מכוח הכבידה וגורמות להצרת תעלת האוסטכיוס. אשר על כן מומלץ לצוללים עם בעיות בהשוואת לחצים, להעמיק באיטיות כאשר הראש פונה כלפי מעלה והרגלים כלפי מטה.
ונחזור לאנטומיה: חלקה של תעלת האוסטכיוס מצד חלל התוף עשוי עצם, בעוד שחלקה מצד הלוע פתוח לשינויי הלחץ של מערכת הנשימה. חלק זה מוקף בחלקו בסחוס העוטף אותו בצורת האות הלועזית C. בעת ביצוע פעולת בליעה, מושכים שרירי החך את תעלת האוסטכיוס ועל יד כך הם גורמים לפתיחתה ובמקביל לסגירת הלוע החיכי. לעתים, בעת ביצוע פעולת הבליעה ניתן להרגיש או לשמוע מעין קליק. צליל זה נוצר כתוצאה מפתיחת הרקמות הלחות בתעלה, ולפיכך יכול לשמש אינדיקציה לצולל לכך שהתעלה אכן נפתחה.

לחץ כפול
לחץ באוזניים עלול להיגרם גם מלחצים פסיכולוגיים. אחד המרכזיים שבהם: החשש שמא פעולת הפימפום תגרום נזק לקרום התוף או לכלי הדם. כבר שמעתי פעם שטות מחניכה בקורס צלילה שאמרה שפיממפום, גורם שטפי דם במוח. לא פחות.
אנשים אשר סבלו בעבר מבעיות ודלקות אוזניים מרובות, רגישים לכל דבר הקשור לאוזניים. התהייה והבלבול, בעיקר בצלילות ראשונות באשר למידת הלחץ הנגדי (עוצמת הפימפום) שיש לבצע כדי להשוות לחצים, ובעיקר במקרים שבהם הדגיש המדריך ובצדק שאסור לפמפם חזק מדי אך לא הסביר והבהיר מהי המידה הראויה והנכונה - לא מוסיפים להם.
קיימות כמה טכניקות להשוואת לחצים. חלקן פשוטות לביצוע, חלקן ישימות רק לחלק מהאנשים ומקצתן מסובכות מאוד לביצוע. אנחנו נסביר את הטכניקות הפשוטות,אשר ישימות לרוב הצוללים.     
כמובן שהטכניקה הבסיסית והפשוטה ביותר היא טכניקת הפיהוק או הבליעה או ביצוע תנועות של דחיפה והטיית הלסת. טכניקות אלה טובות בעיקר לצוללים בעלי תעלת אוסטכיוס רחבה, שאינם סובלים מבעיה של השוואת לחצים.
בדרך כלל, השימוש בטכניקות אלה בלבד אינו מאפשר השוואת לחצים מלאה, בעיקר לא בשלב הראשון של ההעמקה, בו הפרשי הלחצים הם גבוהים ביותר ונדרש לחץ מאזן באמצעות טכניקה נוספת. ראוי להזכיר שיטות אלה כאפשרויות נוספות, אך השימוש בהן אינו מומלץ , בעיקר לא לצוללים חדשים.

טכניקה על שם ולסבה
אנטוניו ולסבה חי במאה ה18- והיה הראשון אשר הציג טכניקה להשוואת לחצים באוזן התיכונה. על-פי הצעתו, תחילה יש לסגור את הנחיריים בקצות האצבעות , אחר כך מעלים את הלחץ בחזה בנשימה עמוקה, כאשר הלחיים קפוצות, ולבסוף מנסים לנשוף את האוויר דרך הנחיריים הסגורים. טכניקה זו יעילה אך יש לה כמה חסרונות: מאמץ ממושך יכול לגרום נזק ורידי ברקמות העוטפות את תעלת האוסטכיוס. בנוסף, יכולה להיגרם הפחתה בהחזרת דם ורידי ללב וכתוצאה מכך ירידה בלחץ הדם. מאמץ חזק מאוד יכול גם לגרום נזק לאוזן הפנימית.

טכניקה על שם פרזנל
הרמן פרזנל היה מפקד טייסת בחל האוויר הגרמני במלחמת העולם השנייה. הטכניקה שלו נועדה מלכתחילה לשימושם של טייסים במהלך הפצצת מטרות. הדמיון בין הצוללים לטייסים בהיבטים הפיסיקליים והפיסיולוגיים, מאפשר לצוללים להשתמש בטכניקה זו.
וכך זה עובד: יש לסגור את הנחיריים בקצות האצבעות ולנסות, תוך כדי מאמץ, להגות את האות הלועזית K. על-ידי כך מרימים את השליש האחורי של הלשון ולמעשה יוצרים מכניזם של אקדח לדיחוס אוויר.
שיטה זו עדיפה על הטכניקה הקודמת, אך היא קשה יותר ללימוד ונדרשים תרגולים רבים בכדי לבצעה כהלכה.

טכניקה על שם טויינבי
יוסף טויינבי חי המאה ה19- והיה הראשון אשר קישר בין קולות הקליק שאותם שומעים בעת בליעה לבין ההתרחשות האנטומית של פתיחת תעלת האוסטכיוס. לשיטתו של טויינבי, יש לסגור את הנחיריים בקצות האצבעות ותוך כדי כך לבצע פעולת בליעה. פעולה זו פותחת את תעלת האוסטכיוס ברגע ומאפשרת לאוויר לחדור לאוזן התיכונה ולהשוות את הלחצים בה. טכניקה זו מביאה להיווצרות גל לחץ שלילי בלוע האף וליניקת אויר מהאוזן התיכונה. לפיכך היא יעילה בעיקר כאשר קיימת בעיה בהשוואת לחצים בזמן העליה מצלילה ולא תהיה יעילה להשוואת לחצים בהעמקה.

טכניקת על שם אדמונד
ד"ר קארל אדמונד, תושב אוסטרליה, פירסם בשנת 1992 ספר העוסק ברפואת צלילה. בספר זה ממליץ ד"ר אדמונד, בין היתר, על פתיחת תעלת האוסטכיוס על ידי ביצוע טכניקת ולסבה או טכניקת פרנזל, תוך שילוב של מתיחת הראש. לטענתו, שילוב כזה משפר מאוד את האפקטיביות של הטכניקות המקוריות.
מתוך נימוס וכבוד אזכיר עוד שתי טכניקות. האחת פותחה על ידי צוללי הצי הצרפתי בשנות ה50- וזכתה לכינוי: "פתיחה רצונית של התעלה" (בצרפתית זה נשמע יותר טוב). השיטה קשה לביצוע ודורשת מיומנות גבוהה המושגת כפועל יוצא ותוצר של אימונים מרובים. הטכניקה השנייה, של הרופא הניו-זילנדי ד"ר נואל רוידהאוס, פורסמה לראשונה בספר שיצא לאור בשנת 1993. בספר זה מציע ד"ר רוידהאוס טכניקה להשוואת לחצים המבוססת על טכניקת הצי הצרפתי תוך שהוא מצליח לסבך אפילו אותה ומוסיף לה אלמנטים המזכירים את הפעולות המבוצעות בעת יצירת טבעות עשן (טכניקה המוכרת למעשנים).

על כל צולל/ת לברור מתוך שלל השיטות את השיטה שאותה הוא מוצא כנוחה וכמתאימה ביותר עבורו. בחירת השיטה צריכה להיות מבוססת על התנסות אישית בכמה שיטות ובחירה מתוכן.

להצטרפות לאלפי מנויי מגזין ים לחץ כאן
רק 26 ש"ח
לרכישת ביטוח צלילה לחץ כאן