במשך אלפי שנים היתה הפנינה, הגדלה בתוך יצור חי, השוכן בלב הים, תופעה מסתורית ונדירה של הטבע, מה שעשה אותה לסמל סטטוס מובהק. עד, שכמו במקרים רבים אחרים, נשבר המיתוס, ופאר היצירה הימית הפך לתכשיט השווה לכל כיס המגודל בחווה
 
הפנינה, כך מאמינים, היא אבן החן הראשונה שהתגלתה בעולם. שלא כמו מתכות יקרות ואבנים יקרות אחרות, שהיה צריך ללטש ולהבריק, הגיעה הפנינה עם יופי טבעי, שלא דרש כל צורך לגעת בו. במשך אלפי שנים היתה הפנינה, הגדלה בתוך יצור חי, השוכן בלב הים, תופעה מסתורית ונדירה של הטבע, שעוררה סקרנות רבה, היוותה השראה לסופרים וציירים רבים, ושימשה בסיס לאגדות ולציורים רבים.
אלפי שנים לפנה"ס היה לפנינים ערך גבוה ביותר. רק משפחות עשירות מאוד יכלו להרשות לעצמם תכשיטי פנינים. הללו היו סמל לעושר, טוהר, נשיות ורווחה כלכלית בתנ"ך, בקוראן ובתלמוד. האינדיאנים באמריקה היו מקשטים את מתיהם בדרך לשריפה בפנינים והשיגעון לפנינים הגיע לשיאו בזמן הקיסרות הרומית, שם ערכן של הפנינים היה הגבוה ביותר. האוסטרלים היו היחידים שלא הבחינו בקסמה של הפנינה. הם היו קצת יותר פרקטיים, וראו בה מטרד שהפריע להם לאכול צדפות, ושבר להם שיניים בטעות. הילדים היו אוספים את הגרעין המטריד ומשחקים בו גולים.
 
סוד שמור
בעבר, נדיר מאוד היה למצוא פנינה בטבע. הסיבה: רק אחוז אחד מהצדפות הנאספות אכן מכילות פנינה וכך, לקח שנים עד שאפשר היה להרכיב שרשרת פנינים תואמות אחת. עובדה זו גרמה לכך שבמשך אלפי שנים ניסו אנשים לפענח את תעלומת היווצרותה של הפנינה, לשחזר את פעילות הטבע ולייצר פנינים רבות יותר וטובות יותר - וברוב המקרים - ללא הצלחה. הרכיכה שמרה על סודה סגור בתוך הצדפה הנעולה.
רמזים ראשונים לפנינים המתורבתות הופיעו במאה ה- 12 לפנה"ס בסין, כאשר צורות קטנות דמויות בודהה עשויות משנהב, עץ, אבן ומתכת יצוקה, הוחדרו לתוך צדף עליון של צדפה, עד שהנוזל הפנינתי כיסה אותם. פנינת הבודהה הפכה לקמיע והיו מקשטים איתה את המקדשים.
הקסם הפך להרבה פחות מרתק ברגע שגילו היפנים, בשנות העשרים של המאה הנוכחית, את סודה של הפנינה ויצרו את הפנינים המתורבתות הראשונות. היה זה כאשר שלושה יפנים, שעבדו כל אחד במעבדה מבודדת, גילו סימולטנית, את סודות הפנינה. הם הגיעו ביחד למסקנה שהפרשות מגלימת הצדפה יצרו את הפנינה. בניסיון לחקות את הטבע ניסו שלושתם ליצור גירוי בצדפה על-ידי חומרים שונים. באופן מפתיע הצדפות שלהם "ילדו" פנינים עגולות. כך, לאחר אלפי שנים של מסתורין נפתרה התעלומה.
 
מיקימוטו זוכה בתהילה
כיום ידוע כי פנינים טבעיות נוצרות בעקבות גירוי של גרגר צדף, שבלול או חול המוצא את דרכו לתוך הצדפה. בעקבות גירוי זה גורם לגלימת הצדפה תחילה לגדל כיס הנקרא "כיס פנינה". ואחר-כך להפריש את החומר הפנינתי (ה - NACRE). כך נוצרת פנינה.
מי שזכה בתהילה, בהצלחה ובהרבה הרבה הרבה כסף מבין השלושה על גילוי זה, היה קוקיצ'י מיקימוטו (Kokichi Mikimoto), מגדל הפנינים המפורסם ביותר בכל הזמנים. לאחר שנים של נסיונות ומחקרים שונים בהם ניסה להחדיר חומרים שונים לגירוי אל תוך הצדפות, חי בתנאים כלכליים קשים, וספג עלבונות רבים מהסביבה (עניין רציני מאוד ביפן), הצליח למצוא את הרמז הראשון וקיבל בשנת 1908 פטנט יפני לפנינה המעובדת העגולה הראשונה בעולם. מיקימוטו ייסד עסק גדול לפנינים מתורבתות שבזמניו הטובים היו ברשותו יותר מ- 12 מיליון צדפות, מהם ייצר כ- 75 אחוז מכלל הפנינים בעולם.
הטכנולוגיה והנחישות העסקית של היפנים שינו לחלוטין את הגישה לפנינים הטבעיות. ביחס לאבני-חן אחרות הפנינה המעובדת הממוצעת אינה יקרה כלל, והיום, כשכמעט כל אישה עובדת יכולה להרשות לעצמה שרשרת פנינים, כמעט בלתי אפשרי להבין את הערך העצום שהיה בעבר לתופעה מופלאה זו.
 
אין הבדל עקרוני
לאחר מלה"ע הראשונה, הזמנים היו טובים ומחירי הפנינים עלו. נשים כיסו עצמן בכל הפנינים שיכלו להרשות לעצמן. מלבד תקופת רומא העתיקה, לא היתה תקופה טובה יותר למוכרי הפנינים. בשנת 1930 "התרסקו" מחירי הפנינים הטבעיות באופן דרסטי עד שמלה"ע השניה הפסיקה לחלוטין את ייצור הפנינים המתורבתות והטבעיות כאחד. לאחר המלחמה, בשנת 1950 העולם נטה לחלוטין לכיוון הפנינים המתורבתות. בשנת 1952 ייסדה יפן משרד לפיקוח על הייצוא בטוקיו ובקובה במטרה לשמור על המוניטין של הפנינים המתורבתות היפניות וכדי לשפר את איכותן.
למעשה, אין הבדל עקרוני בין הפנינה הטבעית לפנינה המתורבתת, הן עשויות מאותם חומרים. את ההבדל אפשר לראות כאשר מחלקים את הפנינה במרכזה בעזרת ניסור. הפנינה הטבעית ערוכה כולה בשכבות והפנינה המתורבתת היא ברובה גרעין (אותו חלקיק המוחדר בתהליך יצירת הפנינה עליו נספר בהמשך). מסביב לגרעין יש מספר שכבות של ציפוי פנינתי, שהפרישה הרכיכה. כיום, בכל אופן, כמעט ואין בנמצא פנינים טבעיות. כמובן שאת הבדיקה הזו אפשר לבצע ברנטגן.
הפנינים המתורבתות נוצרות לאחר חבלי לידה ארוכים וקשים. צדפות אקויה הן הזן האופייני ביותר של צדפות-פנינים והן יוצרות פנינים נהדרות. מאפיין בולט של הזן, הוא שהחלק הפנימי של הצדף נוצץ כמו ברק של פנינה. הצדפות נאספות ונבחרות בקפידה, עוברות השתלת גרעין בתהליך מדויק ועדין וגדלות בתנאים קפדניים מספר שנים. גורמים רבים יכולים להרוג את הצדפה או לפגום בפנינה שבתוכה, וכל התנאים נלקחים בחשבון: סוג המים (מלוחים או מתוקים),איכות המים, טמפרטורה, זמן השהיה במים, רמת הניקיון שלהם וסכנות אחרות היכולות לארוב לצדפות כמו טורפים.
 
הפריה מלאכותית
הצעד הראשון בעיבוד פנינים מצדפות אקויה הוא הפריה מלאכותית של ביצי צדפות. את ביצי הצדפות שנוצרות בתהליך ההפריה המלאכותית, מגדלים עם שמירה של כמות מים מבוקרת עד שהן מוכנות (15עד 25 יום). אז אוספים אותן ומגדלים בתוך רשתות בהשגחה צמודה במי-ים, עד שהן מוכנות, לאחר שנתיים-שלוש להשתלה. בתום התקופה אוספות נערות צעירות את הצדפות ונבחרות צדפות-אם בריאות וטובות כדי ליצור פנינים מובחרות. גודל הרשתות משתנה כאשר הצדפות גדלות והופכות לצדפות-אם. כדי לגדל צדפות איכותיות חשוב לבחור אתר שבו ישנה אספקה עשירה של פלנקטון (יצורים זעירים החיים במים ומספקים מזון לדגים).
 
ההשתלה
כדי להכין צדפה-אם להשתלת גרעין, הצדפות נאספות בצפיפות יחד. כך נגרמים להן קשיים בנשימה. האטה זו בתפקוד הפיזי שלהן עוזר להן לקבל את ההלם שבהחדרת הגרעין לתוכן.
בתוך שני חצאי הצדפה נמצאת רקמה הנקראת גלימה. גלימה זו מקיפה את החלקים הפנימיים של הצדפה ומסננת את הזרימה הנמרצת של המים. היא גם היחידה מכל חלקי הגוף של הצדפה שיכולה להפריש את חומר הפנינה (ה NACRE). תאי הגלימה, תוך כדי תהליך ההתרבות שלהם, מפרישים את חומר הפנינה. הגירוי נוצר על-ידי החלקיק המוחדר אליה בהשתלה.
החלקיק המוכנס בתהליך עיבוד הפנינה הוא חלקיק של צדפה-אם הנלקח בדרך-כלל מצדפות-פנינים בנהר המיסיסיפי שבארה"ב. נמצא שחלקיק הצדף הוא המתאים ביותר לשמש לתרבות הפנינה מכיוון שהרכבו זהה כמעט להרכב הפנינה, והוא אינו חומר זר לרכיכה. ניסיונות ליצור חלקיק דומה מחומרים אחרים כגון פלסטיק ואבן לא הניבו תוצאות טובות. חלקיק זה הוא המפתח להיווצרותה המסתורית של הפנינה, לכן חשוב מאוד, לקחת את החלקיק מצדפה בריאה.
 
הזריעה
תהליך זריעת החלקיק נעשה לאט ובעדינות, ממש כמו ניתוח השתלה. הצדפה תמות אם הרכיכה שלה תפגע. בתחילה הצדפה נפתחת מעט בזהירות ויתד קטנה מוכנסת כדי לאפשר המשך תהליך הניתוח. חיתוך נעשה ב"רגל" של הרכיכה, מחדירים את החלקיק, ומיד אחריו פיסת עור גלימה שהוכנה מראש באותו גודל של החלקיק. מיד לאחר הניתוח הצדפות מחלימות, מועברות לאזורים ליד הים הפתוח ומוחזקות בכלובי תיל, שם התנאים דומים יותר לתנאים בטבע ולכן אורבות להן שם סכנות רבות. אחד הגורמים החשובים ביותר ליצירת פנינים איכותיות הוא שמירה קפדנית על הצדפה במשך כל זמן גידולה במים מכל אסונות הטבע האפשריים. בטבע, צדפות אקויה משגשגות באזורי חופים מוגנים בהם המים נקיים והזרם קבוע.
אחד הדברים החשובים ביותר הוא ניקוי הצדפות. יצורים רבים נדבקים לסל הגידול: סוגי צדפות אחרים, אצות, או עשב ים. הם סותמים את הסל, מונעים תנועה מחזורית טובה של מים אל הצדפות ובסופו של דבר מחלישים אותן. בתקופת עיבוד הפנינים יש לנקות לפחות 10 פעמים. כמו כן, הצדפות רגישות מאוד לטמפרטורת המים. לכן, גם החורף יכול להוות סכנה עבורן ולקראת סוף הסתיו הן מועברות למים חמים יותר, שם הן גדלות עד לתחילת האביב.
סכנה נוספת טמונה בסופות הטייפון. הגשמים הכבדים והרוחות הפרועות המלוות סופות טייפון יכולות למשוך את רפסודות הפנינים מחוף לחוף. אנשים שעוסקים בתעשיית הפנינים חייבים להיות מוכנים בתקופה שמזג אוויר כזה צפוי. לפעמים הם נאלצים לצאת ולעבוד בים סוער ומסוכן. למרות השמירה הקפדנית עדיין חצי מהצדפות מתות בדרך כלל בתקופת הגידול לכן הפנינים ששורדות את כל התהליך חייבות להיות ברובן פנינים מעולות.
פנינים נאספות בחורף, זו התקופה בה הן הכי יפות. הקציר נעשה שנתיים-שלוש אחרי שהוציאו אותן לים הפתוח.
וכן, לא בכל צדפה המוחזרת מהטבע ישנה פנינה...
 
יצירת שרשרת פנינים
גם יצירת שרשרת הפנינים היא תהליך מדוייק ועדין. לכל שרשרת יש את הייחוד שלה. ייחוד זה הוא תוצאה של הצורה בה מסדרים כל פנינה יחידה יחד עם מספר פנינים. השלב הראשון הוא חלוקת הפנינים לקבוצות של צבעים. מה שחשוב מבחינת הצבע הוא להשיג את התאום המרבי האפשרי בתוך אותה קבוצת צבע, לכן מתאימים אותן לפי הגוון.
השלב השני הוא הקידוח, הנעשה משני צידי הפנינה. משתדלים לעשות את החורים בנקודות בהן ישנו כבר סדק כלשהו הנראה לעין. הקידוח נעשה מאוד בעדינות, כדי שלא לשבור את חומר הפנינה באזור שמסביב לחורים.
בשלב האחרון מסדרים את השרשראות בקפידה, בודקים איך נראות הפנינים ביחד, עד שמגיעים לקומבינציה המושלמת.
 
כל מה שרצית לדעת. מדריך קצר לאספן
פנינה עשויה בעיקר מקלציום קרבונט (אותו סידן ממנו בנויות העצמות שלנו) ומטריקס אורגני. מלבד מרכיבים אלה הפנינה מכילה גם כמות קטנה של מים. פנינים שאינן מתאימות להיות תכשיטים משמשות ברפואה כמקור מצוין לסידן.

שוק הפנינים
ערכן של הפנינים המתורבתות היפניות גבוה מאוד והן מיוצאות בכל העולם. מעמדן של הפנינים היפניות בשוק הפנינים קשור בהרבה להיסטוריה של עיבוד פנינים ולטכנולוגיות המתקדמות שיש ליפנים. פקטור נוסף הוא הטכניקות המתקדמות של יפן בעשיית תכשיטים, כמו שרשראות פנינים.
שוק הפנינים העולמי מתקיים מסוף דצמבר עד פברואר, בהתאמה לעונת "קציר הפנינים". כל סוגי הפנינים, מהטובות ביותר ועד לגרועות ביותר, מוצגות במיכלים לפי גודלן. הקונים יכולים לבדוק את איכות הפנינים בעצמם לפני שהם מציעים עליהן מחיר (המחיר נמדד לפי המשקל).

קביעת ערך הפנינה
פנינים, כמו יהלומים, עוברים שערוך מחיר. מלבד המבחר העצום הקיים של פנינים אמיתיות (טבעיות או מתורבתות), ישנם גם הרבה מוצרים הנראים כמו פנינים, ישנן פנינים מזויפות העשויות מפלסטיק, או זכוכית וישנם אובייקטים הגדלים בתוך סוגים שונים של צדפות וקונכיות אך, הם אינם פנינים אמיתיות, למרות שיש להם קסם מיוחד משלהם. שני הסוגים אינם מכילים את החומרים שמכילות הפנינים האמיתיות...
ניתן לבדוק פנינים בצילום רנטגן ומיקרוסקופ ולהבדיל ביניהן. הפנינה המזויפת יכולה להיות מאוד דומה בצורתה, בצבעה ובברק לפנינה אמיתית, אך אין לה אף-פעם את הצורה הגלית של הפנינה האמיתית, היא חלקה מדי וניתן לזהותה מיד עם מעט הגדלה.
את ערכה של הפנינה מעריכים לפי חמש קטגוריות:

ברק
הזוהר הססגוני של הפנינים נובע משבירת קרני האור דרך השכבות הרבות של פנים הפנינה. זה נקבע לפי רמת השקיפות ויופיו של האור המשתקף מהפנינה. יש הטוענים שזהו הגורם בעל ההשפעה הרבה ביותר על קביעת ערכה של הפנינה.

פני השטח
הגורם השני בחשיבותו. הפנינה האידיאלית היא נקיה וחלקה, ללא פגמים ושריטות. ברוב הפנינים קיים פגם כלשהו, זוהי תכונה של פנינים טבעיות ולכן אין זה מוריד בהכרח את ערך הפנינה, אלא לפעמים דווקא מעיד על כך שהיא אמיתית. גורם זה מחלק את הפנינים לרמות שונות של מחירים: מפנינים מושלמות, פנינים עם פגם, או שניים, ועד לפנינים פגומות מאוד.

צורה
פנינים עגולות וחלקות ללא פגמים, הן מאוד נדירות, הכי מבוקשות וכמובן, הכי יקרות. ישנן צורות רבות של פנינים ואין שתי פנינים דומות, השאיפה היא להגיע לשרשרת בה כל הפנינים דומות זו לזו, עגולות וללא פגמים.

צבע
ישנן פנינים כמעט בכל צבעי הקשת. הצבע הוא כמובן עניין של טעם וכמובן שהצבעים הנדירים ביותר הם גם המבוקשים והיקרים ביותר. הצבעים השכיחים ביותר הם: לבן, כסף, וצבע קרם. הצבעים הנדירים יותר: זהב, שמפניה, ורוד, אפרסק, צבע קוניאק ושחור. צבעי הפנינה השונים הם תוצאה של החזרת אור משכבות הפנינה ולכן הגורמים לשינויים בצבע הם החומרים שמכילות שכבות הפנינה הרבות. הפנינה השחורה היא הנדירה והיקרה ביותר והיא נוצרת רק כאשר הצדפה אינה מחזירה אור לבן. פנינים שחורות נמצאות בדרך כלל בקונכיות השחורות של טהיטי. קונכיות אלה (שבלולי ים) אינן מחזירות אור לבן, אלא רק אור ירוק, כחול ואפור. את הפנינים המתורבתות נוטים היצרנים לצבוע לצבעים המבוקשים יותר. את צבעי הוורוד מקבלים על-ידי הטבלת הפנינה בחומצה חלשה ובשמנים צמחיים שונים. את הצבעים השחורים והכספיים מקבלים ע"י הטבלתה בתמיסות של מלחי כסף ובאמצעות הקרנות קרני רנטגן או הקרנות רדיואקטיביות.
גודל
פנינה גדולה יותר מראה על זמן רב יותר בו שהתה הצדפה במים. בעבר, היו הפנינים גדולות מאוד. כיום, בשל רמת הזיהום הגבוהה ברוב החופים נדיר מאוד למצוא פנינים גדולות. הפנינים המתורבתות קטנות יותר משום שזמן השהייה במים הולך ומתקצר מסיבות מסחריות. כמובן שפנינים גדולות, נדירות יותר ויקרות יותר.

המרכזים העיקריים של פנינים טבעיות
כיום שולים פנינים טבעיות רק במקומות ספורים וכמות הפנינים המגיעה לשוק קטנה מאוד.
בימי הביניים המרכז הגדול של פנינים טבעיות היה באי בחריין שבמפרץ הפרסי. אזור זה סיפק שנים רבות פנינים טבעיות מעולות. לאחר שגילו באזור כי אפשר להרוויח כסף יותר בקלות ובפחות סכנה בתחום הנפט השתתקה שם תעשיית הנפט. מה גם שהנפט זיהם את המים, דבר שהשפיע לרעה על הרכיכות בצדפות עצמן.
מרכז חשוב אחר לשליית פנינים הוא במפרץ מנהר, המפריד בין האי ציילון (סרי לנקה) ובין יבשת הודו. עם דעיכת המרכזים במפרץ הפרסי נעשו חופי ציילון יחד עם המרכזים שנשארו במפרץ הפרסי לספקים העיקריים של הפנינים הטבעיות וסיפקו לשוק העולמי את הטובות שבהן. שליית הפנינים במפרץ זה אינה סדירה ועם השנים הפנינים באיזור הושמדו ע"י טורפים. מרכזים נוספים בהם שולים פנינים טבעיות, הם חופי מערב אוסטרליה וצפונה, הנמשכים מבהמה בחוף הצפון מערבי, דרך מצרי טורה, מזרחה לאיים הפסיפיים. באיים אלו נשלות צדפות ענק המכילות פנינים (ערך הצדפות עצמן גבוה ויש להן שימושים מסחריים רבים כתכשיטים, כקישוטים, כמאפרות, ככפתורים וכו'). הפנינים מאיים אלה בדרך-כלל גדולות ולבנות אך הן חסרות את הגוון הוורוד, שהוא מבוקש כל-כך ומאפיין את פניני המזרח.

פניני המים המתוקים
מלבד הפנינים הגדלות בימים ובאוקיינוסים המלוחים, אפשר למצוא פנינים גם ברכיכות החיות בנהרות ובאגמים מתוקים. פנינים אלו נשלות בנהרות סקוטלנד, אירלנד ובאחדים מנהרות אירופה. גם בנהר המיסיסיפי בארצות-הברית נמצאו פנינים בעלות ברק איכותי, אך בצורות מוזרות, כמו. הפנינים הדומות לשיני כלב, או לעלי עצים, מתאימות לתכשיטים המעוצבים בצורת פרחים. פניני מים מתוקים אפשר למצוא גם בנהרות מזרח פקיסטן, ובדרך-כלל הן פנינים קטנות, בצורת ביצה, וצבען ורדרד.

שתי פנינים מפורסמות
בשנת 1980 מצא שולה פנינים צדפת ענק. כאשר ניסה להוציא מתוכה פנינה במשקל שישה ק"ג נלכד בקרסולו בצדפה, וכך מצא את מותו בעודו מחזיק בפנינת הענק. הפנינה נמכרה במחיר 400,000 דולר שהוא בערך עשירית מערכה הממשי, מאחר שנחשבה לפנינה הטומנת מזל רע לבעליה.
פנינה אחרת מפורסמת ועתיקה הרבה יותר היא ה - HOPE REARL שמשקלה כ - 90 גרם והיא נמצאת במוזיאון הבריטי. אורכה של פנינה זו כ - 5.5 ס"מ והיקפה כ - 8 ס"מ.

להצטרפות לאלפי מנויי מגזין ים לחץ כאן
רק 26 ש"ח
לרכישת ביטוח צלילה לחץ כאן