סרט ההמשך של "משלחת מגזין ים נוסעת לצלול בירדן", כולל הפעם, חוץ מהאתרים המרשימים שנדגמו בסיבוב הקודם, גם ביקור במועדון צלילה מלכותי אחד, לילה של שינה תחת הכוכבים במדבר ואפילו מסעדה אחת בשם "הפלפל של המהנדס"

מאת: נוני שחף    צילום: דוד פילוסוף

לאחר תלאות החגים האחרונים בסיני היה ברור שדרוש שינוי יעד למסע הצלילות הבא. במקביל, הצצה ביומן הנסיעות במערכת המגזין הראתה כי מלאה כבר שנה למשלחת מגזין ים ל"שכנים" שממזרח. ברוח זו יצאה לה משלחת שנייה, כשברקע, הצורך והרצון להתענג על הכנסת אורחים אצל שכננו הירדנים ולבדוק אלטרנטיבות צלילה נוספות.
עקבה משתנה מחודש לחודש וגם פוטנציאל האתרים לצלילה ויכולת השילוב בין צלילות להנאות אחרות - גם זה משתנה בפרקי זמן קצרים.
הפעם חוברו להם יחדיו לקבוצה ותיקים וחדשים, פרחי הדרכת צלילה ומדריכים ותיקים, צוללים עתירי ניסיון עם בכירי ענף הצלילה בארץ וגם דור שני לצוללים ובני זוג צוללים. את הביקור ארגן מועדון מנטה אשר דאג שנציגו הירדני כרים ימתין לנו במעבר הגבול וילווה אותנו בהמשך המסלול.
ביום רביעי, בשעות הערב, עוברים את הגבול הנוח והקל למעבר שבין אילת לירדן. כרים דאג שלא נטולטל יתר על המידה במסלול הבדיקות והתעקש שנשב בניחותא ונלגום קפה במזנון הירדני.
המלון המארח, "גולדן טוליפ - GOLDEN TULIP, ממוקם בלב אזור התיירות של עקבה, כמו שכתוב, 3 דקות הליכה מכל מקום (מהים, מהשוק, מהמסעדות והחנויות). ארוחת הערב, (אנו שהינו שם על בסיס חצי פנסיון) שברה את הרגשת הרעב שאחרי הנסיעות מהצפון (לרובנו היו אלה נסיעות שלאחר חצי יום עבודה). הבר האינטימי של המלון סיפק את הנדרש להתחממות היחסים וההכרות, והדמויות המשתתפות הפכו לפילו, ליאוניד, שלמה, נוני, ארנון, שי, יובל, אילנה, זאביק ודורית. המחסומים הוסרו.
את ארוחת הבוקר כבר אכלנו כמו תיירים ולא יותר מדי מוקדם. הועמסנו על ציודנו למרינה המלכותית, שם חיכתה לנו ספינה ומארח ועוזרי מארח וגם עוזרות מארח.
כיאה לצוללים ותיקי טיולים ולאחר השאלות הבסיסיות לאן ומתי ולאיזה עומק, הבנו שהפעם זה שונה ונתנו למארחינו להביל את העניין. יותר נוח ופחות מעיק.
הספינה הכילה מועדון צלילה מלא ואת כל הנדרש מסביב (חוץ מנייטרוקס) ולכן ההתארגנות ארכה חצי מהזמן ותוך כדי הפלגה וללא תנודות. וכך, ללא כל התרעה, עוגנים, ומתארגנים לצלילה.
התדריך והעיניים מובילים אותנו למידע על המקום צמוד לדרך הראשית לגבול סעודיה ירדן ודרומית לנמל הישן: קיר אלמוגים ש"נופל" עמוק לכיוון ה- 80 מטר ומעלה. אנחנו מגבילים עצמנו ל- 30 מטר - ממוצע נוח לפעילות. מתחלקים לשתי קבוצות ונותנים ל"מוביל" הירדני לעשות את העבודה שלו.

לאחר כ- 40 דקות מסתיימת לה צלילה מרגיעה, יפה, צבעונית, עשירה בדגה, נקייה מתקלות, זרמים, ושאר מריעין בישין שלפעמים יכולים לקלקל לך יום שלם. והנוף תשאלו? שונה מאילת בוודאות. הצבע שבאילת דהה מזמן, קיר כזה רואים רק בסיני והניקיון שבמים צועק "כאן אין פחיות, ניילונים ושאריות אחרות".
איך היתה הצלילה - השאלה הטבעית הראשונה כשיוצאים מהמים - קיבלה תשובות רק לאחר שהמארחים סיימו לחנוק אותנו בתה חם, מוזיקה וסיוע בהורדת הציוד והחליפות על מנת שהרוח החזקה (כן בירדן היא יותר חזקה מאשר באילת) לא תגרום לנו חלילה וחס להצטנן. "קחו את הזמן שלכם, שתו תה, תצלמו, תרכלו, תעבירו חוויות, כי את הצלילה הבאה כמו שכתוב בספר, נעשה רק בעוד שעה וחצי ועד אז תרגישו טוב", דבר הסקיפר הירדני.
עוד כמה כוסות תה מתוק וחם ואנחנו עוגנים שוב. הפעם זה מקום מוכר - ליד ה"סידר" (אניית משא לבנונית טבועה), אבל לא על המצוף שלה.
"צוללים לסידר?", שואלים וותיקי עקבה. "לא", עונה המוביל. "יש ריף יפה בעומקי 15-40 ונצלול עליו. בסוף נעשה סיבוב מסביב ל'סידר' ונסיים את הצלילה על חבל ההתקשרות".
ושוב, הקבוצות מתארגנות בנחת וללא טלטולי ספינה. יורדים לעוד צלילת טבע יפה עשירה וצבעונית, אמנם רדודה מעט יותר, עוברים דרך מצע עשב ים בעומק 12 מטר ומגיעים לריף שמשתפל לו מטה במדרון לא תלול מדי ומרובה בנקיקים תעלות וגאיות קטנים. המוביל מסמן לפתע ועיני צדה דג מפרש גדול מאוד מתרחק, בזמן שהאחרים נהנים ממורנות לוקוסים צבעוניים מסוגים שונים ושאר דגי הריף שאותם מוצאים בים סוף. חדי העין מנסים וגם מצליחים לאתר סוסוני ים בינות לגבעולי העשב.
לאחר כ-20 דקות וכמתוכנן עושים סיבוב הופעות על שבר ה"סידר ביי", ספינה גדולה ועמוסת אשכולות אלמוגים רכים שאותה כבר תיארנו וצילמנו במשלחת הקודמת (גיליון 'ים' מס' 90).
תהליך סיום הצלילה חזר במדויק: עלייה נוחה לסיפון, הורדת ציוד בעזרת המארחים, תה, בגדים חמים ומגבות, מוזיקה וכאן - חידוש: הגרילר התחיל לעבוד ואנחנו מתיישבים לאכול "על האש" דגים, עוף ומקנחים בשתייה קלה, תה וקפה וגם בקלאוות. תוסיפו לזה את החוויות מהצלילות, את הדינמיקה של קבוצה שהתגבשה מהר, את התנאים הנוחים והרי לכם "חופשה אמיתית".
ארוחת הערב במלון, החדרים הנוחים והקרבה למוקדי הבילוי בעיר, הוציאו אותנו לסיבוב רגלי בעקבה, לא לפני שפקדנו את הבר ותדלקנו קצת. אחרי הסיבוב שכלל קניית "כנאפה" והתרשמות ממרכזי מסעדות, חנויות השוק האותנטי הניקיון המדהים בעיר ערבית שכנה, אנו חוזרים למלון שהרי צריך לראות "מכבי תל אביב כדורסל" - כן רואים את הערוצים בישראל וגם שומעים ומשוחחים בסלולרי ללא צורך בנדידה לרשתות ירדניות.

יום המחרת מסובך קצת יותר: גם לצלול במקום אחר וגם להמשיך ליעד אחר בדרום ירדן. הבוקר נפתח בנסיעה למועדון הצלילה המלכותי החדש. התכנסות, חתימה, על טפסי "נטילת אחריות", תדרוכים על אתרי הצלילה הרחוקים והקרובים והחלטה שאנחנו צוללים קרוב למועדון ולא נוסעים רחוק יותר כי "צריכים לזוז אחה"צ המוקדמות למדבר".
ההתארגנות - כמו במלון חמישה כוכבים, כולל מגבת רחצה גדולה שמקבל כל אחד. לאחר התאמת המכלים, משקלות ושאר ירקות, אנחנו על המזח הקטן, מתחילים צלילה לעומקי 15-20 מטר בינות לפטריות, דגים, מורנות וסוסוני ים, במה שהמקומיים קוראים "הריף של הבית" ויש לו גם אתרים ב-30 מטר. למעמיקים מוצעות גם פטריות בעומקים של 50-60 מטר (מוגבל לצוללים טכניים).
לאחר הצלילה הראשונה ובהתחשב בתכנון הנסיעה של ההמשך מחליטים שלא לרדת לצלילה שנייה ומתיישבים ל"נשנש" במסעדה שעל שפת המים, במרפסת החדשה של מלון/מוטל חדש, בעל שתי קומות, שנפתח בימים אלה לקהל הרחב. במקום, כך אנו למדים, יש בריכת שחייה גדולה, שירותי ים, חוף ופעילות מים ענפה וכמובן מרכז צלילה והדרכת צלילה המתעתד לקלוט גם תא לחץ גדול ולפתוח חנות ציוד חדש. יש בו כבר גם בריכת לימוד לעומק 6 מטרים, מלתחות "מלכותיות" ובעיקר יחס חם ומקצועי.
ההסעה מחזירה אותנו העירה למלון שלנו, שם מחכה לנו כרים המלווה. לאחר מקלחות ואריזת הציוד ואחסונו אנו יוצאים באוטובוס למדבר, לכיוון "ואדי ראם", לחוויה מדברית, כך לפחות אומרים לנו. "אירוח בדואי בחאן מיוחד ובאווירה מיוחדת".
לאחר נסיעה של 40 דקות בליווי מדריך דובר עברית שמתבל את סיפורי ראשית האומה הערבית בסיפורי התנ"ך, יורדים מהכביש. לאחר נסיעה קצרה, כשהחושך כבר כמעט עלינו, מגיעים לנקיק מואר בפנסים החבויים בסלע ומולנו משתרע מאהל בדואי. בפאתי המאהל מתחם אוהלים קטן יותר ואז, רק אז, יורד לנו האסימון... את הלילה הזה אנחנו מעבירים באוהלים... והרי לא הבאנו שקי שינה וכו'. ומה יהיה? וקר? ולמה לא אמרו? ולמה? ואיך? "שימו את הציוד באוהלים ובואו לרחבה המרכזית", כך המלווה כרים ומוסיף "אתם תיהנו כאן".

מצאנו אוהלים מצוידים במיטות עם מזרנים, סדינים, כריות ושמיכות. השירותים ומקלחות מים "חמים" במרחק 50 מטר, חצובים בסלע, מוארים ומצוידים בכל הנדרש. אנחנו מוצאים עצמנו בחבורה על מזרוני ישיבה מסביב לאבוקות תאורה וחימום מעבירים נרגילה, ושותים תה חם. מתאקלמים ומסתגלים. ואז מגיעה לה ארוחת ערב, הכוללת מנות ראשונות ותוספות לרוב ובשר על האש (לאלה שלא יכולים מסביב למדורה יש אוהל חדר אוכל מסודר עם מושבים ושולחנות).
לאחר ארוחת הערב כשברקע מוזיקה ערבית מעורבת באירופאית, נשמעת המוזיקה האופיינית הבדואית ערבית המסמלת ריקודי בטן ולקול התופים מתחילה רקדנית (ממוצא רוסי) לחולל ולפזז כמיטב הפולחן של ריקודי הבטן ואליה מצטרפת חלקית רקדנית צ'כית מקצועית מקהל האורחים.
ובשעה 9 בערב הכל כבר ישן במדבר. כיפת השמיים זרועה בשדות כוכבים קרובים ואנחנו מוצאים עצמנו בתחילתו של תהליך שינה, מכורבלים בשמיכות צמר כבדות כשכל אחד בדרכו שלו מתמודד עם הקור. הישועה מגיעה בדמותו של בוקר מדברי קר, תה חם, והמתנה לארוחת הבוקר.

בשעה 9 לערך מתייצבים להם שני טנדרים ואנחנו מקפצים עליהם למסע במדבר המיוחד של ואדי ראם, המזכיר יותר מכל את נופי הירח. סיור באתרים שונים מגלה לנו צורות סלע מדהימות ביופיין, כתובות עתיקות ובארות מים חצובות, המנציחות את מאבקו של המדבר בחוסר המים.
לאחר מסע של כ-3 שעות לערך אנו נפרדים מהמדבר וחוזרים בשעות הצהריים לעקבה לסיבוב אחרון בעיר וארוחה במסעדה מקומית העונה לשם הציורי "הפלפל של המהנדס". תפריט בשרי ומנות ראשונות וסלטים ושתייה ובכמה סיבובים מסתכם ב- 14.5 דינר ירדני - כמעט 120 שקל - לכל החבורה (!).
המארח כרים "מארגן" לנו שוב פתרון בבית המלון לרחצה וסידורים, ולאחר סיבוב קצר חוזרים למעבר הגבול, שם ברוב אדיבותו דואג לנו כרים לסידורי החצייה חזרה.
ולמי שרץ מיד לסוף הכתבה לחפש מילות סיכום: מדובר באלטרנטיבה צבעונית וזולה ביותר לסיני הלא רגועה.

רוכשים ביטוח צלילה דרכנו ומצטרפים חינם !! לאלפי מנויי מגזין "ים"
לרכישת ביטוח צלילה לחץ כאן