שליח 'ים', אריאל פוקס, יצא להגשים חלום ילדות: לשהות יחד עם האסטרונאוטים של סוכנות החלל האמריקאית בתחנה התת-ימית המדעית, היחידה בעולם

כתב וצילם: אריאל פוקס     הביאו לדפוס: סרג' פיטוסי ואילן הדר

אחרי שנתיים של המתנה סבלנית ויצירת קשרים שונים, סוף סוף סודרו הוויזות ואני בדרך ל"תוכנית נמו" במסגרתה מאמנים את האסטרונאוטים לעתיד לבוא. היעד הסופי: מבנה תת-ימי הממוקם באזור קי-לרגו שבפלורידה, ארה"ב.
שדה התעופה של מיאמי. הלחות הטרופית שתופסת אותי ביציאה משדה התעופה משכיחה ממני את העייפות של הנסיעה והג'ט לאג. אני קופץ במונית לכיוון דרום פלורידה בכביש עוקף מרשים ביותר שמוביל אותי לכביש מס' 1, כביש הכניסה ל"איי הקיס" של דרום פלורידה.
אני זורק את התיק במרינה דל מר ומצטרף לצוות שמחכה לי במסעדה לא רחוק מהמלון. קבלת פנים חמה מביל טוד, מנהל הפרוייקט, שנראה במצב רוח רגוע. סביב השולחן נמצאים כל האחראים לאימוני האסטרונאוטים של נאס"א - סוכנות החלל האמריקאית. בשטח נמצאים גם חברי הצוות של סוכנות החלל הקנדית ואנשים מקורבים נוספים. אנחנו מדברים על המשימות בחלל, טיסות מאוכלסות, הפרוייקט לכוכב מאדים ומערבבים את החלל עם העולם התת-ימי.
טוד, מצהיר כי מילדותו הוא חובב צלילה וחלל. מתברר לנו כי אביו הקדיש את כל חייו לתוכנית החלל האמריקאית והוא זה שהגה את הרעיון של שימוש בסביבה הימית לסימולציות למצבים בחלל. ככה, אנו למדים, נולד פרוייקט נמו שבו אסטרונאוטים חיים מתחת לפני המים בבידוד מוחלט ובסטורציה (רווית יתר) למשך 10 ימים.
בתוכנית, ניסויים מדעיים וטכניים, מבחני תקשורת, הוצאת צלילות סביב המבנים וניסויים רפואיים. בהשראת הרפתקאה של סקוט קרפנטר, האסטרונאוט הראשון שבאמצע שנות השישים חי במבנה תת-ימי בניסוי "סיי-לאב", מנהל טוד מזה שלוש שנים את המשימות התת-ימיות בקרבת פלורידה, ב"אקווריוס", התחנה התת-ימית המדעית, היחידה בעולם.
למחרת, בשעות הבוקר, אני חובר לבסיס המבצעי של נמו ומתמקם במשרדים של המרכז הלאומי לחקר תת-ימי - מרכז הבקרה של "אקווריוס".
תדריך ראשון: המרכז אחראי לכל הארגון המבצעי והבטיחותי של הפרוייקט. הפנים והחוץ של המבנים נמצאים בבקרה מתמדת, 24 שעות ביממה. ניהול כל המשימות המדעיות והאנושיות נתון לפיקוחה של נאס"א, תוך שיתוף עם סוכנות החלל הקנדית. אני נזהר לא לשים רגל בכל מקום ולא לשאול יותר מדי. אפילו כאח"ם נאמר לי שכל בקשה שלי צריכה להיות עניינית ושקולה.

הומה חיים
המבנה כולל שתי קומות. בקומה הראשונה: חדרי מבצעים ומגורים. בזמן רגיעה מבלים כאן מדענים של NOAA ואוניברסיטאות המנהלות תוכניות מחקר הקשורות לסביבה התת-ימית. בקומת הקרקע: אזור הצלילה, על כל הציוד, כולל תחנות מילוי אוויר ונייטרוקס, חדר בקרה של אחראי הצלילות ויחידת מעבדות. בקרבת מקום, לאורך מפרצי ה"קיס", עם היכטות והווילות נמצא מבנה דומה. שם, בקומת קרקע יש את מחלקת השירותים הטכניים, תאי לחץ רפואיים ומשרדים של המרכז הלאומי לחקר התת-ימי וחדר בקרה של "אקווריוס", אבל הביקור הזה מתוכנן רק ליום המחרת.
בכל מקום יש פעילות תוססת, אבל כזו הזורמת לאט לאט. אני מגלה את מאחורי הקלעים של כל האופרציה ההתלהבות וההתרגשות שלי מלהיות חלק זמני מההרפתקה הזאת מתעצמת. קשה להתאפק. אני חייב להפגש עם "אקווריוס" וצוותה, אולם הצלילה מתוכננת רק להמשך.
בינתיים, טוד נותן לי מידע על היציאות הקרובות המתוכננות אל מחוץ למתקנים. בחלק הראשון של המבצע הצוות ניסה חליפת אמודאים של הצי האמריקאי, המחוברת על ידי צינורות לתחנת התמיכה, מצב המאפשר לצולל לרדת עד 300 מטר. על הגב יש לו מנשא מוגן עם מכלי נייטרוקס לצרכי בטיחות. בצורה זו, צוותי האקוואנאוטים של מבצע נמו יכולים לנסות את יכולות האדם והמכשור בהרכבת מבנה תת-ימי.
המתח וההתרגשות עולה. ציוד הצלילה שלי כבר נמצא על הספינה שמחכה במזח בצמוד לספינות מבצעיות אחרות של המרכז הלאומי לחקר הסביבה התת-ימית. היום בבוקר יש לי פגישה עם "אקווריוס" והפנים האחרות של מבצע נמו. שותפי לצלילה ,כולל טוד, נראים מאושרים, כאילו בשביל כולם הצטרפות לצוות הנמצא מתחת למים כבר 9 ימים היא הגשמת חלום.

הספינה עוזבת סוף סוף את הבסיס המדעי ונכנסת למפרצונים שלאורכם שוכנות וילות פאר והיכטות שלהן. . שעת ניווט עד ליציאה לים ואנו רואים את עצמנו עוגנים ליד מצוף פלטפורמה צהובה גדולה המשמש לתמיכת החיים (קומפרסור, גנרטור ועוד). התחנה התת-ימית נמצאת כ-20 מטר מתחת לתחתית הספינה ומשתקפת מתחתינו. אין לחץ לצלול. ראשית יש לעבור הנחיות ותדריך. התכנון אומר שקודם כל מבצעים את כל הפעילות הטכנית והמבצעית ורק לאחר מכן יגיע תורנו.
למים החמים אני יורד עם צביטה בלב. הצללית הפזורה של "אקווריוס" מקבלת אותי בתוך להקה של דגי זכוכית כחולים. צריך להזדרז ולנצל את הזמן במקסימום ולצלם את כל התמונות הנחוצות. אין אפשרות לטעויות. ה"אקווריוס" נראה כגוף אחד תת-ימי הצבוע בצהוב מתיישן. סביבו שפע של דגים מכל הצבעים וכל זה בין כבלים וצינורות רבים.
אני יורד לכיוון הצוהר האחורי הגדול. אסטרונאוטית בלונדינית נמצאת בעיצומה של פעילות רפואית, הנראית כניתוח בובה. לצידה ניצב חבר בצוות נמו 7. מתחת ל"אקווריוס" משייט בעדינות לוקוס משושה ענק. ובכלל, החי התת-ימי מסביב לאקווריוס הוא ריכוז ביולוגי מרשים בצפיפותו.
אני חוזר לחלק הקדמי כדי להפגש עם "גזבו", מקלט תת-ימי שהצוללים המדעיים יכולים לנשום בו באופן חופשי ולמלא מחדש את מכלי הצלילה. על הקרקע, בחלק הקדמי של "אקווריוס" יש מתקנים שהורכבו על ידי האקוואנאוטים של נמו 7. מעליהם דגל פיראטים. שתי ברקודות ענקיות חוצות את הטווח הימי. בצד השני נמצא חתול ים ענק שאוכל על הקרקעית ומרים חול. לידו כריש חול המוסתר על ידי שונית האלמוגים.
בחזרה לצוהר הצדדי. ניתן לראות כאן אדם יושב ליד שולחן וקורא ספר. הוא מרים ידו ומסמן לי "OK". אדם אחר מגיע ונראה שמח מביקורינו. חילופי סימנים בין אקוואנאוטים והודעות של סימפטיה נשמעות דרך הרמקול החיצוני. חיוכים חבריים והדדיים. כל זה נראה כל כך לא מציאותי. הם בתוך הקופסא שלהם ואני במים, מפרפר סביבם.
וזהו. מסמנים לי שהגיע הזמן לעלות. לא הרגשתי איך הזמן חלף. בתוך הספינה שמחזירה אותנו לקי לרגו, טוד אומר לי עם חיוך "זה עוד כלום. ההמשך עוד מעט יבוא".
בחזרה בבסיס אני מעביר את כל הצהריים במרכז הבקרה והפיקוח של המרכז הלאומי למחקר התת-ימי. גרג קופר, המנהל המבצעי, מוביל אותי לחדר הפיקוח כדי להסביר לי על התפעול וההתנהלות של "אקווריוס". הוא לא שוכח למדגיש, כי האקוונאוטים נמצאים ברוויה רגילה לאוויר תחת לחץ של 2.5 אטמ'. (על פי טבלאות סטנדרטיות של הצי האמריקאי). כדי לשלוט על הרוויה ותהליך פריקת החנקן הכל נמצא תחת פיקוח 24 שעות ביממה.
אנחנו עוקבים אחר איכות האוויר בתוך המבנה, בוחנים את רמת גזי הנשימה וכל הפרמטרים הביולוגיים של התחנה. אנחנו בקשר טלפוני וקשר רדיו בצורה מתמשכת עם הצוות ויש גם 4 מצלמות וידאו - שתיים בתוך התחנה, אחת מכסה את כל האתר והאחרונה בתוך ה"גזיבו". על אחד ממסכי השליטה מופיע הפנים של "אקווריוס" הנראה יותר כמו כוורת של דבורים.

ה"קפיצה החוצה"
יום של ה"קפיצה החוצה". הצוות הוותיק, שעבר תהליך פריקת חנקן במהלך 24 שעות האחרונות סדרך החוצה ואני מהווה למעשה חלק מהצוות האחראי על קבלת האסטרונאוטים. אושר עצום על כך שאני יכול להכנס למבנה.
הים נראה חלק כשמן הצף על פני המים. סטטי לגמרי אנחנו מחכים בשמש לסימן מחדר המבצעים. האווירה רגועה, מעורבת באיפוק. זמן מדוייק 9:00 בבוקר. החבר'ה מנמו עולים כשכל אחד מלווה בצולל גיבוי. באותו רגע ההתרגשות עולה לרמה המזכירה את זו של השגת שיא עולם. יש המולה, ברכות הדדיות ואני חושב רק על דבר אחד: לקפוץ למים ולהפגש עם מה שאני מחכה לו כבר שנתיים.
פתאום אני מוצא את עצמי בכניסה לפתח השוואת הלחצים של המבנה. אני מגיע לפני המים בתוך האקווריוס ומתחיל להוריד את הציוד ביחד עם שלושה מהצוללים איתי. ומוצאים עצמנו במבנה התת-ימי הזה כיורשים של קפטן "נמו" האגדי. אין ספק שזה נראה טוב ערב יום הזיכרון המאה של ז'ול וורן.
החיוכים שלנו אומרים הכל. אני עובר במהרה לאורך 14 המטר של האקווריוס (הרוחב הוא 4 מטרים, במידות הדומות לאלה של תחנת המחקר הבין לאומית שבחלל), כדי להגיע מהחלל הרטוב למקלחות ולייבוש - שלב החובה לפני ההגעה לדרגשי השינה בחלק הקדמי של המבנה. בין שניהם מצוי אזור המעבדה, אזור מגורים, מטבח, חדר אוכל, לוחות בקרה עם הרבה שעונים, כפתורים וידיות. דרך הצוהרים אני משקיף לכיוון השונית שצללתי בה אתמול. חברנו הלוקוס הענק בא לומר לי שלום.
הכל נראה כחול בחוץ ובפנים מרגיש קצת קר ומטאלי. הקול שלי נשמע כקולו של "דונלד דאק". כבדות קלה תופסת אותי גם גופנית וגם נפשית. פתאום אני מעכל שאני נכנסתי למימד אחר. בפעם הראשונה בחיי אני חווה את החוויה הייחודית של להיות "אקוואנוט".
ערב לאחר מכן, בזמן מסיבת הסיום של המשימה, תחת השמיים זרועי הכוכבים והירח העולה, נפשי עדיין נמצאת בחשכת האוקיינוס הפרוס מולי. תמונות ההרפתקה התת-ימית המיוחדת במינה שעברתי תמיד יהיו חרוטות בזיכרוני.

קישורים לאינטרנט:
http://www.uncwil.edu/aquarius/
http://spaceflight.nasa.gov/shuttle/support/training/neemo/neemo7
http://www.space.gc.ca/asc/fr/astronautes/neemo7/neemo7.asp

תודה מיוחדת לביל טוד - נאס"א, ג'ים באקלי, קרג קופר ואוטו רוטון- מרכז הלאומי לחקר התת-ימי פרוייקט אקווריוס, וכל חברי הצוות של תוכנית נמו 7.

לרכישת ביטוח צלילה לחץ כאן