שמונה גופות של צוללים נמצאו במים, כשחגורת המשקולות עוטפת את מותניהם. ארבעה מהם אף הספיקו לעלות למים ולצעוק לעזרה, לפני שטבעו למוות. האם מקרי המוות המיותרים הללו היו נמנעים אם היתה מודעות גדולה יותר להסרת משקולות בגובה פני הים? ויכוח בהשתתפות מדריכי צלילה בכירים

מאת טוביה בסקינד, איור מישל קישקה

ד"א, צולל בן 26, הגיע אל פני המים באפיסת כוחות. הוא הספיק לצעוק "הצילו" וכמה שניות אחר כך נעלם במים. כעבור 20 דקות נמצאה גופתו על הקרקעית. המשקולות היו חגורות למותניו.
שרשרת של תקלות הובילה למותו של ד"א, ליד אתר הסטי"ל באילת. נסיבות התאונה עדיין נחקרות, אבל על עובדה אחת אין מחלוקת: אם ד"א היה משחרר את חגורת המשקולות, כשהגיע אל פני המים, מותו היה נמנע.
ב-85 אחוז ממקרי המוות בצלילה בחו"ל, התברר כי מאזן הצלילה היה ריק מאוויר והצוללים לא השכילו לשחרר מעליהם את חגורת המשקלות.
גם בישראל נמצאו צוללים ללא רוח חיים במצולות, כאשר חגורת המשקולות על גופם או תפוסה במאזן. "נמצאו שמונה גופות כאלה", אומר רמי סדנאי, פקח ברשות הצלילה ואחד מבכירי הצוללים בארץ. לדברי סדנאי, בארבעה מהמקרים הטרגיים הללו הצליחו הצוללים להגיע אל פני המים, השמיעו קריאה לעזרה ומיד שקעו אל מותם. אם היו מסירים את חגורת המשקולות, סביר להניח שהיו נותרים בחיים.
סדנאי אשר העלה את נושא המשקולות בקמפיין 'רוצה לחיות זרוק משקולות', סבור שלא כל ארגוני הצלילה והמועדונים שמים דגש ראוי על אימון החניכים בהסרת משקולות בשעת מצוקה. לדבריו, יש לתרגל את הסרת המשקולות באופן שיטתי ומוקפד, הן בקורסים הבסיסיים והן בצלילות הרענון.
"חגורת המשקולות נתפסת בדרך כלל כנטל ובהתאם לכך ההתייחסות אליה", אומר סדנאי.
בתוקף תפקידו, מסתובב סדנאי בין מועדוני הצלילה ומשוחח עם מדריכים וחניכים. לא תמיד, בלשון המעטה, הוא מרוצה מרמת ההדרכה בכלל ומהתייחסות לעניין המשקולות בפרט.
"יש ללמד וללמוד את מערכי לימוד הצלילה בנושא זה, בדיוק על פי מערכי השעורים ולשנן היטב", הוא אומר. "יש לתת יותר תשומת לב להכנת החגורה, כמות ופיזור נכון של המשקלות, חגירה נכונה עם תשומת לב למיקום האבזם בהתייחס ליתר פרטי הציוד, אפילו לבדוק מול מראה".

שקיעה ושהייה
"חגורת המשקולות היא פריט חובה עם אספקטים שליליים", אומר בסאם אגבריה, מדריך צלילה ומנהל מועדון מטריף. "מצד אחד, מטרת המשקולות ליצור ציפה שלילית על מנת לאפשר שקיעה ושהייה מתחת למים. מצד שני יש לנו את מאזן הציפה, שמטרתו העיקרית לפצות אותנו בנפח על הציפה השלילית של המשקולות ולאזן אותנו מתחת למים. המאזן גם מציף אותנו אל ועל פני המים בסיום הצלילה. בקורסי הצלילה מלמדים את הצוללים את הדרך לקביעת כמות המשקולות הנדרשת להם בהתאם לנתוני נפח הצולל וסוג החליפה והמיכל. כמובן שמושם דגש על כך שחגורת המשקולות חייבת להיות בעלת אבזם לשחרור מהיר וכן על כך שיש להקפיד על רכיסה נכונה למניעת מצב של פתיחה בלתי מבוקרת והשתחררות החגורה מעצמה, שעלולה לגרום לציפת בזק וסיכון חיים.
"במהלך הקורס החניכים אינם מתרגלים הסרת חגורה במים עמוקים משיקולים של בטיחות. תרגול כזה עלול לסכן את החניך".
לדברי אגבריה, הסרת החגורה מתורגלת במים בגובה עמידה ובכל מקרה לא בעומק שיעלה על שלושה מטר.
"בקורס מלמדים שרק במצבי חירום יש להסיר את חגורת המשקולות, ומדגישים שיש לעשות כן רק במקרה של 'אין אוויר' בעליית בזק תוך פליטת אויר מתמדת", אומר אגבריה. "מטעמי בטיחות, החניכים מתרגלים עליית חירום כזאת במים רדודים עם וסת בפה".
אגבריה טוען, כי יש להתייחס להסרת משקולות מתחת למים כאל אפשרות אחרונה ולדבריו היא כמו כרית אוויר במכונית, שאיננה מונעת את התאונה. הוא מציע ללמד בקורסים, כי במצב של עליית חירום ממים עמוקים, עם ההגעה אל פני המים, יש להסיר מיידית את חגורת המשקולות, גם אם הצולל בהכרה ומתפקד, כדי למנוע טביעה במקרה של הידרדרות מצבו של הצולל עקב פגיעות פנימיות שנגרמו בעליית הבזק או עקב פאניקה ובלבול.
"לדעתי הסרת משקולות מתחת למים במצב חירום ועליית בזק תסכן את חיי הצולל לא פחות מטביעה, אם כי כמובן שבפני הים יש סיכוי שמישהו יוכל להגיש לו סיוע ולהציל את חייו", הוא אומר. "חשוב להדגיש בפני החניכים, חזור והדגש, כי הדרך הטובה ביותר לטפל במצבי החירום היא למנוע אותם מלכתחילה - המניעה קלה יותר מהטיפול במצב החירום".
אגבריה מציע לשנות את אופן נשיאת המשקולות ולחלק אותן בין הגוף לציוד על מנת ליצור מצב שבו גם אם הצולל הסיר חגורת משקולות בעומק, עדיין יהיו עליו מספיק משקולות שימנעו עליית בזק בלתי מבוקרת. על-פי הצעתו, מחצית מהמשקולות הדרושות יהיו על החגורה ומחצית יקובעו על המיכל או כמשקולות אינטגרליות במאזן. במצבי חירום עוד לפני שלב הפאניקה, אם יסיר הצולל את חגורת המשקולות תיווצר אצלו ציפה חיובית אך כיוון שישארו עליו מחצית מהמשקולות, מהירות העלייה שלו תהיה קטנה ב-50 אחוז ובאותה מידה יקטן גם הסיכון לנזק.
לדבריו, ציפה כזאת תהיה למעשה מבוקרת ותאפשר פליטת אוויר יעילה יותר, מה גם שבשל המחסור במשקולות אין סיכוי שהצולל ישקע לקרקעית, אלא יגיע לפני המים בכל מקרה.
"זו טכניקה שפיתחתי בעצמי", אומר אגבריה, "ואני מלמד את הצוללים המוסמכים להשתמש בה. הייתי ממליץ לשקול ללמד אותה בקורסים גם לחניכים".
"אני לא רואה את סוגיית הסרת המשקולות או אי הסרתן כמניעה של מקרי מוות", הוא מסכם. "הקפדה על הכללים היא זו שתמנע תאונה. על-פי רוב, עליות החירום מתבצעות בשל מצוקת אוויר של אחד הצוללים, ולכן חשוב ללמד ולתרגל תכנון אוויר בצלילה והנשמת בן זוג בדו וסת. לפעמים הנשמת בן זוג לא נכונה היא זו שמחריפה את המצב וגורמת לצולל לבצע עליית חירום בלתי מבוקרת. לכן, יש חשיבות רבה בתרגול הנשמת בן זוג בדו וסת תוך עלייה מבוקרת אל פני המים.
"יש ללמד כי עליית חירום מיועדת אך ורק למצבים בהם יש חוסר באוויר והאופציה של הנשמת בן זוג בדו וסת איננה קיימת משום מה".

אישיותו של המדריך
גיל בונים, מדריך בכיר בריף הדולפינים באילת, הפועל בחסות SSI. לדבריו, מערך ההדרכה של הארגון מחייב תרגול הסרת חגורת משקולות במצבי חירום ארבע פעמים במהלך הכשרת הצולל בקורס הבסיסי. בשיעור מספר ארבע - פעמיים. פעם אחת בעליית חירום בציפה ופעם נוספת בעליית חירום בשחייה, עם הגעת הצולל לפני המים. בשיעור מספר חמש מסיר הצולל את חגורת המשקולות על פני המים וחוגר אותה על פני המים. בצלילות הים מתרגל הצולל את אחת משיטות עליית החירום שוב. בנוסף, לדברי בונים, הנושא מוצג בספרי ההדרכה ובסרטי הווידאו, ונדון בכיתה.
"כך מופנם העניין וחשיבותו", אומר בונים. "יש להניח כי ניסיונו ואישיותו של המדריך תורמים אף הם לחיזוק המודעות והפנמת העניין בתהליך ההכשרה".

תרגולת לא מבוצעת
הרשות לצלילה ספורטיבית הוציאה באוגוסט האחרון מכתב לארגוני ולמרכזי הצלילה, ובו היא מציעה התייחסות חדשה להסרת המשקלות בעת צלילת הרענון. במכתב שעליו חותם הסמנכ"ל הבכיר, רן לוין, נאמר בין השאר, כי צלילת הרענון תכלול גם הסרת משקולות בעת חירום.
"צלילות הרענון הן נושא מאד חשוב ומאד כאוב", אומר גיל בונים. "על-פי דף הוראות הרשות לצלילה , עליות חירום והצלה עצמית אינן חלק מתרגולות בצלילת רענון. הסרת חגורת המשקולות גם היא אינה תרגיל שמצוין בבירור כיצד לבצעו, לכן אני מניח כי בחלק מצלילות הרענון תרגולת זו אינה מבוצעת. זה רק חיסרון אחד מתוך אחדים בנוהל צלילות רענון על פי נהלי הרשות. צלילת רענון באה להזכיר ולא ללמד, ולכן אין לדרוש מצולל לבצע תרגילים אותם לא תרגל במהלך הכשרתו. אני מתרגל את צוללי SSI בעליית חירום אחת (הדורשת השלכת משקולות) על פי שיקול דעתי".
ד"ר יהודה מלמד, לשעבר יו"ר ועדת ההדרכה שלה, טוען כי רמת הצוללים בישראל מצויה בירידה. גיל בונים, מדריך ותיק ומוערך, אומר כי ככל שהדברים נוגעים לקורסים במועדון בו הוא עובד ובמרכזי צלילה הפועלים במסגרת SSI, מקפידים מאוד, הלכה למעשה, בתרגול הורדת המשקולות.
מנכ"ל PADI בישראל, דורון זיו, מוסיף: "אנחנו מקפידים מאוד על תרגול והטמעת חשיבות מערכת המשקולות, וההיפרדות ממנה במקרה הצורך. בקורס הצלילה הבסיסי מתרגלים הסרה ולבישה של חגורת משקולות גם על פני המים וגם על הקרקעית, מספר פעמים רב. במערכי תוכניות הרענון השונות כלול תרגול הסרת חגורת המשקולות כחלק בלתי נפרד מהשיעור המעשי, גם מעל וגם מתחת לפני המים".
לדברי זיו, בקורסים מתקדמים יותר מוקדשת חשיבות רבה לעזרה לצולל במצוקה, שם מתרגלים הצוללים הורדת חגורת משקולות עצמית ולבן הזוג, כחלק מתרגול הצלה כולל.
זיו, המשמש גם כמנהל מועדון הצלילה מנטה באילת, גאה מאוד בצוות המדריכים שלו. עם זאת הוא אומר: "למרות רמת ההכשרה הגבוהה, לא ניתן לצפות כיצד ינהג צולל הנמצא במצוקה. רק תרגול חוזר ונשנה יכול להעלות את רמת המוכנות של הצולל למצבי חירום. תרגול כזה ניתן להשיג על ידי צלילות רענון או השתתפות בתוכניות הדרכה מתקדמות יותר. לצערנו, לצד צוללים אחראיים הנהנים מצלילה ספורטיבית נטולת סיכונים, אנו מוצאים גם צוללים חסרי מיומנות וניסיון העושים ככל שביכולתם על מנת להתחמק מצלילות הרענון או מצלילות המותאמות לרמת הכשרתם וניסיונם. חלק ניכר מתאונות הצלילה בישראל אירעו לצוללים אשר צללו מעבר למגבלות ניסיונם או הכשרתם, ואשר (מתחקירים שנערכו לאחר מכן) היו מודעים לסיכון אותו הם לוקחים, ולמרות זאת בחרו לצלול. כולם יודעים כי הצלילה היא ספורט בטוח מאוד, כל עוד עוסקים בו על פי כל הכללים.
"לדעתי יש להפסיק לחפש את האשם מתחת לפנס (רמת ההדרכה) ולהתייחס בצורה רצינית לגורם הזלזול הקיים באופן מודגש מאוד אצל חלק מהצוללים הישראלים. אותו זלזול אשר בעקבותיו נגרמים תוצאות קשות ביותר הוא זה המביא ענישה לכלל הצוללים, בצורת חוקים ותקנות המגבילות את הצלילה".
גידי שמיר, מדריך בכיר במועדון אקווה ספורט, אומר כי נושא הצלה עצמית והיכולת לפעול נכון במצבי חירום נלמדים ומתורגלים בקורס כיחידה אחת. לדבריו, הסרת חגורת המשקולות ו/או הצפת חירום מהווים מרכיב אחד מכמה פעולות שעל הצולל לבצע.
"צריך לזכור שאחד המסרים החשובים בקורס הוא להימנע מעליות חירום", אומר שמיר. "למרבה הצער אצל הצולל חסר הניסיון, המעבר ממצב מצוקה למצב של אובדן עשתונות מוחלט ובלתי הפיך, הינו מהיר ביותר. במצב כזה אין להתפלא שהצולל לא מסוגל לבצע אפילו פעולה כל כך פשוטה ומתבקשת של הסרת המשקולות או ניפוח מאזן הציפה. זאת ועוד, בהחלט ייתכן מצב שבו הצולל שהצליח להגיע אל פני המים לאחר שביצע עליית חירום מבוהלת, מצוי בהכרה מעורפלת או מחוסר הכרה ומכאן הסיבה לטביעה. אין כל ספק שמספר טרגדיות יכלו להימנע בעזרת פעולה פשוטה כמו הסרת חגורת משקולות, אולם לעניות דעתי, הכל מתנקז בסופו של דבר לחוסר מיומנות בסיסי ולהליכה של הצולל צעד אחד רחוק מדי. בקורסי הצלילה, בהנחה שפועלים בהתאם למערכי ההדרכה, נלמדות כל התרגולות החשובות לפתרון של מצבי חירום מתחת למים, אולם קרוב לוודאי שמרבית הצוללים יאבדו את היכולת לפעול לפי התרגולת, אם לא ידאגו לחזור עליה באופן עצמאי".
"כל מסר שיתרום לשיפור הבטיחות הוא נכון ומבורך אבל אין לשכוח שהבטיחות בצלילה הינה מכלול של גורמים רבים אשר הראשון שבהם הוא הצולל עצמו", מסכם שמיר.

לא זוכרים
מערכת ים פנתה באופן אקראי לכמה מהמנויים על המגזין וביקשה מהם לדעת מה הם זוכרים מקורס הצלילה שלהם, בכל הנוגע לתרגול הורדת משקולות בגובה פני המים.
מירב רביב, בת 28 ממרכז הארץ, סיימה לפני כארבע שנים את קורס הצלילה באחד המועדונים באילת. ככל שהיא זוכרת מהקורס, אחד הפריטים החשובים בציוד הצלילה היא חגורת המשקולות המשמשת כאלמנט של שליטה ואיזון הצולל מתחת למים. "התרגול היחיד שאני זוכרת בנוגע למשקולות היה בעיקר כיצד להתמודד עם מצב שבו החגורה משתחררת בטעות, כיצד להימנע מעלייה מהירה ואיך לסגור אותה במהירות. עיקר הדגש היה על הנושא הזה. בנוסף, המדריך הזכיר את הסיכון בטביעה כאשר כבר עולים על פני המים, ואמר שבמקרה של מצוקה יש לשחרר את המשקולות".
שלומי מושקוביץ מוסיף: "בקורס הדגישו והזכירו את החשיבות שבהורדת חגורת המשקולות בשיעורים התאורטיים, אך לא תירגלו זאת באופן מעשי במים".
ישראל טוביאס זוכר כי תירגל הורדת משקולות במהלך הקורס, אך רק בקרקעית בעומק של 30 מטר. מנגד, גבי קליין אומר כי בקורס הצלילה בו השתתף הדגישו את החשיבות שבהורדת המשקולות הן בשיעורים בכיתות והן בשיעורים המעשיים במים.
זיו לובבין מספר כי מדריכיו בקורס הדגישו, שהאבזם צריך להיות בצד של היד הדומיננטית, למקרה של פתיחה מהירה, ובנוסף תורגלה הסרת משקולות במים. לדבריו, גם אם יגיע אל פני המים כשהוא סובל מתשישות, לא ישחרר את חגורת המשקולות ויעדיף לנפח את המאזן.
"אני לא בטוחה שאמהר להסיר את חגורת המשקולות בעומק. אם אצטרך לסייע לצולל במצוקה, אשחרר לו את חגורת המשקולות בעומק, אבל אשאר עם שלי עד שאגיע אל פני המים, ורק אז אוריד אותן, מסכמת מירב וגורמת לנו להרהורים קשים לא רק על רמת חלק מהצוללים בארץ, אלא גם על רמת חלק ממדריכים, שדווקא הם לא מצוטטים בכתבה.