לכל תושבי המרכז, שוחרי החי הימי, שבשביל לראות "דברים יפים באמת", מוכנים להשקיע זמן, כסף ונסיעה עד חופי הים האדום, מומלץ לעצור לרגע ולהתבונן במה שמצוי להם ממש מתחת לאף, ליד הבית, בים התיכון. במה? למשל ב"חינניות הים"
 
כתב וצילם: בעז ליבס
 
היא מופיעה כמעט בכל צלילה בים התיכון, מבלי שאיש מהצוללים יצפה זאת מראש. בדרך כלל היא קטנטנה, כשני סנטימטר בלבד, אבל יש שהיא מגיעה אפילו לכ20- סנטימטר. צלמים משתגעים עליה ועל הצבעים המדהימים שלה. בעולם ידוע על כ2300- מינים שלה ובכל שנה מדווחים חוקרי הים על מינים חדשים שהתגלו. קבלו בבקשה את "חיננית הים", שכשמה כן היא, כפי שתוכלו לשפוט בעצמכם מהתמונות המלוות את הכתבה.
חינניות הים הן קבוצה של רכיכות, המהוות את אחת מקבוצות החלזונות. זוהי קבוצה קטנה יחסית, אך מרתקת ביותר. כל חינניות הים הן בעלות אברי מין זכריים ונקביים (הרמפרודיטיות), ומסוגלות להפריה הדדית. אולי, בשל העדר קונכייה, משך החיים של חינניות הים קצר ביותר והוא לכל היותר שנה אחת (שלא כמו שבלולים כגון הקונוס המגיע לגיל מופלג של 60 שנה).
ההגדרה של הקבוצה בעזרת תכונות הנראות לעין הבלתי מזויינת, אינה אפשרית. זאת, בשל מגוון הצורות והצבעים שהתפתחו במהלך 185 מיליון שנים של אבולוציה. מסיבה זו, הגדרה מורפולוגית של הקבוצה מבוססת על תכונות שהיו ל"אב קדמון" משותף (ממנו התפצלה הקבוצה לכל המינים הקיימים כיום). מקורו של "אב קדמון" זה, ככל הנראה, בחלזונות הים הקדם-זימאיים. אצל חלזונות אלה מתרחש סיבוב של גוש הקרביים, בשלבים הראשונים של התפתחות העובר, ובסופו מגיע הזים שמאחורי החיה לעמדה קדמית, מעל לראש. הפרשת חומר הקונכייה מסביב למבנה כזה יוצר, עם התפתחות החיה, קונכייה מפותלת. "האב הקדמון" התמחה במציאת מזון כגון תולעים בקרקעיות בוציות. לשם כך פיתח ראש קשיח ופחוס בצורת את חפירה בעזרתו פילס את דרכו, ומחושי הראש נעלמו. עקב כך נוצרה בעיה: חדירת בוץ לפתח הקונכייה. כפתרון, התפתחו מגנים בצידי הראש וברגל. מגנים אלה הוסיפו להתפתח במהלך האבולוציה וכיסו את הקונכייה עד שאבד תפקידה ההגנתי, והיא הפכה מיותרת. בשלב הבא התנוונה הקונכייה עד שנעלמה, וגוש הקרביים הסתובב בחזרה לעמדה אחורית. מכאן שמם של יצורים אלה: "אחור זימאיים" (opistho-branchia). עקב שרשרת שינויים זו נוצר בעל חיים עם מערכות פנימיות בצורת הספרה 8.
המחסור בקונכייה כאמצעי הגנה הוליד את הצורך בהגנות מסוג אחר. חינניות הים המודרניות, שרובן נטשו את הסביבה הבוצית, פיתחו לפיכך דרכי הגנה כימיות, שמקורן בהתמחות באכילת יצורים רעילים-ארסיים, כשהן עושות שימוש שניוני בכלי הנשק של יצורים אלה להגנתן. כלי נשק שכאלה עשויים להיות תאים צורבים, כמו אצל בעלי חיים מקבוצת הנבוביים (אלמוגים, שושנות-ים, הידרוזואה, צורבניים ומדוזות), וגם מחטים והפרשה של חומרים כימיים, שמקורם בספוגים ואיצטלניות.
 
התעלה והחיננית
תעלת סואץ תוכננה על ידי לספס (Lesseps) הצרפתי לפני יותר מ300- שנה ומאז פתיחתה מתרחשת הגירה של מינים רבים מים סוף לים התיכון. הגירה זו נהוג לכנות: הגירה לספסיאנית. חופי ארץ ישראל נמצאים בחודו של המשפך הגדול של ההגירה הלספסיאנית כשבקבוצות רבות של יצורים מתרחשת הגירה. כך, למשל, כ20- אחוז ממיני הדגים לאורך חופי הים התיכון בארץ הינם מהגרים לספסיאנים. גם בקרב הרכיכות ישנה הגירה וכמה ממיני החינניות המתוארים בכתבה הגיעו לים התיכון בדרך זו.
עד כה דווחו מחופי ישראל כ70- מינים של חינניות ים, אולם בשל מיקומה המיוחד של ישראל וכן בשל מיעוט הצוללים בים מרתק זה, אין ספק כי זהו רק קצה הקרחון.
על מנת ל"טעום" מקצת מהמגוון הרב של צורות והסתגלויות לבתי גידול שונים, יש לחלק את קבוצת חינניות הים באופן גס לשבע קבוצות. הקבוצה האחרונה, חשופיות הים, היא הגדולה מכולן, ומתחלקת לארבע תת קבוצות. הסדר הבא הוא סדר כרונולוגי (לפי הקרבה המשוערת לאב הקדמון המשותף):
-קונחינניות BULLAMORPHA
-ארנבי ים APLYSIAMORPHA
-ימני זים PLEUROBRANCHOMORPHA
-עלעליות SACOGLOSSA
-חינניות מצולה THECOSOMATA
-חינניות צייד GYMNOSOMATA
-חשופיות ים NUDIBRANCHIA, המתחלקת לארבע תת קבוצות:
-חשופיות-זר DORIDOIDEA
-חשופיות-אילן DENDRONOTOIDEA
-חשופיות-ארמין ARMINOIDEA
-חשופית-אונות AEOLIDOIDEA
תיאור הקבוצות השונות של חינניות הים כולל דברי הסבר לכל אחד מהמינים ולתופעות הקשורות באורח חייו ובבית הגידול שלו וכן מפתח לזיהוי כל סידרה, או תת סידרה. למינים בודדים מופיע גם הסבר נקודתי. מינים אלה הם מן הנפוצים ביותר בחופי הים התיכון של ישראל, אולם, ישנם גם מינים רבים אחרים המתגלים באופן רגיל בצלילה ספורטיבית באזור.
אחד הכלים החשובים למיון חינניות ים בפרט וחלזונות בכלל הוא מבנה המשננת. לחלזונות שורות רבות של שיניים משובצות במעין סרט שיניים - משננת (רדולה). השורות הראשונות משמשות לאכילה וכאשר הן נשחקות נוצרות חדשות בבסיס הסרט. המבנה של שורת השיניים ופיזור השורות של הסרט קבוע ברוב המקרים ומהוה מאפיין למין. למשל, לחיה שנוסחת פיזור השיניים שלה היא: 2.3.1.3.2, יהיו בכל שורה: 2 שיניים צדדיות, 3 שיניים צדדיות קדמיות ושן אחת אמצעית.
 
קונחינניות:
לחלק מהמינים בקבוצה זו קונכייה חיצונית. לאחרים, קונכייה פנימית וגוף מרובע, או קונכייה פנימית מנופחת, ספירלית. אולם, קיימים מינים בהם הקונכייה נעלמה קליל. מינים אלה מתחפרים במצע של שברי קונכיות. הם בעלי ראש ללא מחושים בצורת את חפירה, גוף חלק וללא אונות. כמו כן הם בעלי נוצות זים בצד הגוף האחורי, מתחת לשולי הגלימה (הבסיס ממנו מופרשת הקונכייה). הקונחינניות הם יצורים בנטוניים (כלומר יצורים החיים על המצע בקרקעית הים). קבוצה זו נחשבת לקבוצה הקרובה ביותר לאב המוצא של החינניות. היא מציינת את המעבר לבית הגידול של בוץ-הקרקעית ואפשר להבחין בתוכה בשלבים השונים, עד לאבדן הקונכייה ופיתול גוש הקרביים בחזרה. המצב בו הזים נמצא בצד הגוף קדם כנראה למצב בו הזים באחורי הגוף. במינים מסויימים, הקונכייה קטנה מכדי להכיל את גוף החיה, ולחלקם קדמת רגל בצורת כנפונים המאפשרת להם לרחף בעמודת המים על מנת להימלט מטורף. החיה מצוידת כמו כן בחדק ענקי שבעזרתו היא מסלקת טפילים.
בולה (Bulla) היא קונחיננית קטנה (2-3 ס"מ), בעלת קונכייה מעוגלת וחלקה בצורת בועית. הפתח של הקונכייה הוא בעל צורת S עגולה ויפה. בשלב זה של ההתפתחות יכולה עדיין החיה לסגת לתוך הקונכייה בעת סכנה.
 
ארנבי-ים:
למינים אלה קונכייה פנימית פתוחה לרווחה, כמו ספל. הם צמחוניים וניזונים מאצות ים. מינים רבים מפרישים דיו סגול כאשר מפריעים להם. דיו זה מכיל, כנראה, חומרים המשפיעים על מערכת העצבים של הטורף ואולי אף על ראייתו. ארנב הים מצוייד בארבעה מחושים, השניים העליונים מזכירים אוזניים של ארנב.
ארנב-ים Aplysia - לאורך חופי הארץ מצויים כמה מינים של ארנבי-ים. הנפוץ מביניהם ניזון מחסת הים. זוהי אצה עונתית שפורחת בחודשי האביב והקיץ, בעיקר באזורי מפץ הגלים (אזור הכרית). המין פעיל במשך חודשיים ויותר ובתקופה זו הוא גדל מכמה מילימטרים עד 20 ס"מ ויותר ומגיע בסוף העונה למשקל של 4 ק"ג. במשך העונה מזדווגים הפרטים ביום ומטילים ביצים לתוך עמודת המים בלילה. מאחר ולחינניות הים אברי מין זכריים ונקביים, כל פרט מסוגל להזדווג עם כל פרט אחר, להפרות אותו או להיות מופרה על ידו. במין זה ההזדווגות מתרחשת זמן ארוך כאשר פרט יכול להזדווג בו זמנית מלפנים ומאחור, כזכר עבור שותף אחד וכנקבה עבור השני. בצורה כזו נוצרות שרשראות ארוכות של פרטים מזדווגים. מעין אורגיה המונית. בשרשראות הללו נוצרות התפצלויות וסגירת מעגלים, כל פרט מטיל במהלך העונה כשני מיליון ביצים.
ביצי חינניות הים גדלות ללא השגחה הורית בתוך המים ומהוות חלק מהפלנקטון במשך תקופה קצרה (בדרך כלל שבועיים). בארנבי הים זמן השהות בפלנקטון 20 עד 200 יום. זמן שהות ארוך כזה מאפשר מצד אחד עונתיות ומצד שני תפוצה כלל עולמית וקצב מהיר של הגירה. סיכויי ההישרדות בפלנקטון הם אפסיים, בעיקר כשמדובר בתקופת שהות ארוכה. בשל כך נדרש ארנב-הים להטיל כמויות כה גדולות של ביצים. במהלך התקופה הזו עוברות הביצים מטמורפוזה (גלגול של כמה שלבי התפתחות). בשלב הראשון מתפתחת "טרוכופורה", שהיא יצור כדורי בעל גלגל היקפי של ריסים וניצה של ריסים בקדקוד. לאחר מכן מתגלגלת החיה ל"ווליגר", יצור בעל זוג מפרשים גדולים בעלי ריסים המשמשים לסינון נפח גדול של מי ים, ולתזונה מהחלקיקים האורגניים המסוננים. בשלב זה יש לחיננית קונכייה שאליה יכול ה"ווליגר" להתכנס בעת סכנה. סוף הגלגול מתרחש כאשר חש הווליגר בתנאים מתאימים להתיישב. עם השלמת הגלגול אוכל הווליגר את ה"וולום" (המפרש שבעזרתו לכד פלנקטון) ומאבד את הקונכיה. גוף הקרביים מתפתל חזרה. העובר בדרגת זחילה גדל והופך לחיננית בוגרת.
 
ימני-זים:
מינים מסידרה זו הם בעלי קונכייה פנימית וגוף שטוח. שלא כמו ארנבי-הים, פתח האנוס (ההפרשות) שלהם אינו על הגב. הזים שלהם ממוקם בצד ימין של הגוף מתחת לשולי הגלימה, כשלב לקראת העלמות הקונכייה. בעל החיים ניזון מאיצטלניות (קבוצה של מיתרניים ראשוניים).
תפוזית Berthellina - חיננית כתומה בצורת אליפסה, שקופה למחצה, אשר דרכה ניתן להבחין בקונכייה הפנימית. גודלה 1-2 ס"מ. מין זה ידוע כמהגר לספסיאני ופרטים שלו מצויים לאורך חופי הים התיכון של מדינת ישראל. התפוזיות מצויות מתחת לאבנים, בדרך כלל בעומקים רדודים של עד שני מטר.
 
עלעליות:
כל המינים בקבוצה זו הם חסרי קונכייה. הם יצורים בנטוניים שחסר בהם זים הצד והם צמחוניים. הם ניזונים מאצות ירוקיות. בסדרת העלעליות מכל שיני הרדולה נשארה רק השן האמצעית, בעזרתה הן מנקבות את עלה האצה ומוצצות את לשדה. בשל התנהגות זו יש הקוראים לעלעלית "מוצצנית". הגלימה ביצורים אלה מוארכת ויוצרת מעין כנפיים, או עלים. מערכת העיכול מסתעפת למעין שק, הפרוש לאורך כנפיים אלה ובתוכם אוגרת העלעלית כלורופלסטים (אברונים בתא האצה האחראים לתהליך הפוטוסינתזה). אברונים אלה מקנים לה את צבעה הירוק. כאשר תנאי התאורה מתאימים, פורסת העלעלית את כנפיה וחושפת את הכלורופלסטים לאור. העלעלית מקבלת חלק נכבד מחומרי המזון הדרושים לה מתוצרי הפוטוסינתזה. בהזדווגות ישנה חלוקת תפקידים בין הפרט המפרה לפרט המופרה, אשר ייקראו בהתאמה זכר ונקבה. בעלעליות אבר המין הזכרי הוא חד, והזכר יכול לתקוע אותו בכל מקום בגוף הנקבה ותאי הזרע שלו ימצאו את דרכם לתאי הביצית של הנקבה.
האליזיה-הירוקה Elisia viridis - הנציגה של סידרת העלעליות בים התיכון. גודלה הוא 4-7 מ"מ. צבעה ירוק ונקודות כתומות פזורות על גופה. היא נפוצה לאורך חופי הים התיכון בארצנו עד לעומק של מטר אחד ומופיעה בחדשי האביב והקיץ לתקופה של כארבעה חודשים. יום אחד הן מופיעות בהמוניהן, מזדווגות ומטילות ביצים, ומספר ימים לאחר מכן הם נעלמות.
 
חינניות-מצולה:
מיני חינניות ים שהסתגלו לאורח חיים של שוכן פלנקטון (ללא מגע עם קרקעית הים). כנפות הרגל (פרפודיה) של חינניות אלה גדולות מאוד והן יוצאות מתוך הקונכייה ומשמשות לשחייה. חינניות המצולה הן בעלות קונכייה חיצונית שאליה הן יכולות להתכנס בעת סכנה. לעיתים עולות הן על פני המים ויוצרות כדורי ג'לי. יתכן שתופעה זו קשורה בצורך להתקדם ביעילות בעזרת הרוח, או בכושר הציפה. בלילה פולטת החיננית ריר היוצר רשתות גדולות שלוכדות יצורים עד לגודל של 80 מיקרון. לעיתים מתאחדת קבוצה של פרטים ויוצרת רשת ענק לסינון פלנקטון. לחיננית חדק ארוך שבעזרתו היא מלקטת את הרשת ומעבירה את המזון דרך חריצים בכנפיים למשננת קטנה מאוד. היא מגיעה עד לעומק של 3500 מטר שם, כנראה, התחרות על המזון קטנה יותר. הסבירות להיתקל בפרט מקבוצה זו בצלילה קטנה ביותר ובמיוחד באזורנו, כיוון שחינניות אלה מצויות לרוב באזורי מים קרים. כך הדבר גם לגבי הקבוצה הבאה של החינניות. גודלן הממוצע הוא 1-20 מ"מ.
לרוב מיני חינניות הים לא ידועים טורפים טבעיים. אולם בקרב החינניות עצמן ישנם מינים שטורפים מינים אחרים של חינניות ואף את מינן שלהן. מינים כאלה קיימים בקרב חשופיות-הזר וגם לחינניות-המצולה יש טורף טבעי. טורף זה שייך לסדרת חינניות הצייד שבסעיף הבא.
 
חינניות-צייד:
חינניות גדולות יותר מחינניות-המצולה (1-3 ס"מ). גופן שרירי, בעל כנפות רגל קצרות ויכולת תמרון טובה. גופם של מינים אחדים מלא בטיפות שומן, בכדי שיוכל לרחף. כאשר חיננית-צייד מזהה חיננית-מצולות, היא שולפת ארבע זרועות צייד עם מוצצנים כמו של דיונון, לופתת את הטרף, מכניסה את הזרועות, שולפת חדק ואז אוכלת את טרפה. גם חינניות אלה הן יצורים החיים בגוף המים, ללא מגע עם הקרקעית.
 
חשופיות הים
סדרת חשופיות-הים כוללת בתוכה ארבע תת-סדרות:

חשופית הזר
כל המינים בקבוצה זו הם חסרי קונכייה. הם יצורים בנטוניים, בהם חסר זים הצד והם ניזונים מבעלי חיים. המאפיין הבולט ביותר של הסידרה הוא מעגל הזימים המקיף את פתח ההפרשה על הגב (כמו זר), ומכאן שמם העברי. לרוב יכולה החשופית לכנס את זר הזימים לתוך שרוול בעת סכנה. למינים אחדים של משפחות מסויימות בתת סידרה זו יש יכולת שחיה. יכולת זו מושגת בדרך כלל על ידי שולי הגלימה שעברו התאמה לכך. חשופיות-הזר ניזונות מספוגים רעילים ואיצטלניות. צבעיהן המרהיבים תואמים לעיתים את צבעו של מזונן והגנתן היא בדרך כלל הגנה פסיבית. כאשר מנסה הטורף לנגוס בחיננית, נוכח הוא לגלות כי היא איננה עריבה לחך כלל וכלל. טורף זה יזהה בדרך כלל את צבעיה הבולטים של החיננית ולא יתפתה לתוקפה שנית. צורת ההגנה יכולה להיות אקטיבית ולכלול ירי של מחטים או הפרשת רעלים.
מערכת המין של חינניות-הים היא המתקדמת ביותר בקרב החלזונות. עובדה זו היא אחת הסיבות שבגללם נחשבות החינניות למתקדמות ביותר מבחינה אבולוציונית. הטלת ביצים נעשית בדרך כלל בצורה של מקפא, או סרט בצורת פרח העשוי ממאות אלפי ביצים מחוברות בריר. צבעו של פרח הזימים מתאים במקרים רבים לצבע החיה ומקורו באותם חומרים רעילים המגנים על החיננית מפני טורפים. ביצי החיננית מצויידות במלאי מזון ובמינים רבים. שלבי הגלגול (מטמורפוזה) של העובר מתרחשים בתוך הביצה והצעיר הבוקע הוא בדרגת זחילה. זהו יתרון מבחינת השרדות הפרט, אך חסרון מבחינת יכולת ההפצה של המין.
תת סידרה זו היא הקבוצה בעלת מספר המינים הגדול ביותר בקרב חינניות הים. בעיקר בולטים באזורנו מינים ממשפחה אחת, משפחת החשופיות-הקשוטות Hypselodoris המתאפיינת בפרופיל גוף גבוה עם חפיפה קטנה של כיסוי הגלימה ושורה של בלוטות על הגלימה הנפתחות מצד הגחון בשולי הגלימה.
ישנם שני מינים הנפוצים יותר באזורנו:
חשופית-קשוטה-נאה (Webi)
חשופית מקומית המצויה לאורך רוב חופי ישראל, בעומק של כ1-14- מטר, אך היא נפוצה יותר בעומקים גדולים יותר. זוהי חשופית גדולה (3-8 ס"מ). גופה סגול והיא מעוטרת בפסים צהובים מסולסלים. צפיפות הסילסולים והדגם משתנה עד כדי כך שלפעמים המין נראה צהוב ולפעמים סגול. זר הזימים שלה בצבע דומה לצבע הגוף ושולי הגלימה מסולסלים. חשופית זו היא חשופית דינמית המשתמשת בתנועת המים לשם מעבר ממקום למקום. כאשר הים שקט, היא מנתקת את אחיזתה מהמצע ונותנת לזרם לסחוף אותה. בים שקט במיוחד מסוגלת החשופית לזחול במהופך על צידו התחתון של קרום המים. לעיתים כשהריחוף מסתיים בקרבת מאורה של סרטן, הסרטן חוטף את החיננית לתוך מאורתו ולאחר מספר שניות הוא בדרך כלל זורק את החיננית בבהלה. למרבה הפלא, לרוב מסתיימות התקפות כאלה מבלי שיגרם נזק לחשופית.

חשופית-קשוטה-ציורית (H. infucata)
זוהי חשופית מהגרת מים סוף אשר חיה באזורים החופפים במידה מסוימת לאזורי המחיה של חשופית-קשוטה-נאה. גופה אינו גדול (2-4 ס"מ). מבנה גופה צר יותר משל חשופית-קשוטה-נאה, זר הזימים שלה כתום אדמדם ושולי הגלימה אינם מסולסלים. בתוך זמן קצר יחסית (מאז פתיחת תעלת סואץ) הצליחה חשופית זו להשתלט על רוב חופי הארץ. לרוב היא מצויה בעומקים רדודים. היא איננה דינמית ונוהגת לשהות ללא תנועה בין חריצי הסלע. לעיתים היא מגיחה על מנת לעבור מקום ואז היא משאירה סלע חשוף מאחוריה.
החשופית הציורית היא מהגרת לספסיאנית מהבולטות ביותר מבין הרכיכות. חשופית זו השתלטה על רוב אזור הכרית והיא נפוצה ביותר לצד המין המקומי מאותה המשפחה. אם לשני מינים אלו בתי גידול זהים אפשר שאנו עדים לתהליך של דחיקה תחרותית שבסופה יעלם המין המקומי.

חשופיות-אילן
כל המינים בקבוצה זו הם חסרי קונכייה, אלה הם יצורים בנטוניים בהם חסר זים הצד והם ניזונים מחסרי חוליות ימיים (קרניבורים). כאשר קיימים זימים הם אינם יוצרים מעגל. החשופית חסרת בליטה של לוחית חישה בין מחושי הראש והם נשלפים משרוול בסיס בולט.

חשופיות-ארמין
כל המינים בקבוצה זו הם חסרי קונכייה. אלה יצורים בנטוניים בהם חסר זים הצד והם קרניבורים. כאשר קיימים זימים הם אינם יוצרים מעגל. תת סדרה זו היא מהקשות ביותר לאפיון מורפולוגי, על מנת לבדוק האם הפרט שייך לתת הסדרה יש לבדוק אם הוא עונה על אחד מהמאפיינים הבאים: 1. בעל גוף עם שורה של זימים דמויי צלחת מתחת לשולי הגלימה. 2. בעל בליטה של לוחית חישה בין מחושי הראש. 3. מששני ראש ללא שרוול בסיס בולט והאונות מסועפות (כמו עץ) על הגב. 4. אונות גב מגובששות, רציפות סביב קידמת הגוף, אך לא מסועפות.

חשופיות-האונות
כל המינים בתת הסידרה חסרי קונכייה והם בעלי אונות בשרניות שיוצאות מגוף החיה, פרט למשפחה אחת שמיניה מתחפרים במצע של שברי קונכיות ובשל כך, כנראה, אבדו מששני הראש ומספר אונות הגב זוגי. יתר חשופיות האונות הן בנטוניות. בחינניות אלה זים הצד חסר. הם קרניבורים. כאשר קיימים זימים הם אינם יוצרים מעגל, ואין זימים דמויי צלחת מתחת לשולי הגלימה. בחשופיות אלה לא קיימת בליטה של לוחית חישה בין מששני הראש וסביב בסיס מששני הראש אין שרוול. אונות הגב חלקות או מגובששות אך לא מסועפות ולא רציפות סביב קידמת הגוף. בקרב תת סידרה זו משפחה אחת של חינניות בעלות כושר שחיה ובהן האונות שריריות ומתלכדות בבסיסן לצורת כנפיים.
חשופיות-האונות מתאפיינות בסידרה של גדילים היוצאים בצדי החיה ועל גבה ולתוכם מסתעפת מערכת העיכול. אלה הם יצורים אוכלי בשר (קרניבורים), הניזונים מנבוביים (בעיקר משושנות-ים ואלמוגים) .קבוצה זו פיתחה שיטת הגנה מיוחדת במינה: תאי הארס של הטרף שטרם הבשילו מועברים לקצוות האונות לתוך שקיקים מיוחדים, שם הם מבשילים. בעת סכנה פוצעת החיה את עצמה בעזרת מנגנון מיוחד ומשחררת על ידי כך את התאים הצורבים.
האלמוגים ושושנות-הים חיים בסימביוזה עם אצות שיתופיות (zooxanthella), אלמוגים רבים אינם יכולים להתקיים ללא אצות ואלה מעניקות להם את צבען האופייני. האצה מאפשרת לבעל החיים לגדול בתנאים עניים מאוד בחמרי מזון. בתהליך הפוטוסינטיזה האצה מקבלת מבעל החיים את תוצרי הנשימה CO2 והפרשות אחרות, ובעזרת אנרגיית אור השמש הופכת אותם ואת מולקולות המיים בסביבתה לחמצן וסוכרים הדרושים לגדילה ונשימה. במינים רבים של חשופיות אלה ישנה סימביוזה עם אותן אצות שמצויות במזונן של חשופיות האונות. בעוד שהאלמוג מקבל את האצות הסימביונטיות מ"אמו" עוד בהיותו עובר ואף מסביבת המים, חשופית האונות גונבת את האצה מטרפה. במקרים מסויימים האצות חיות בתוך אונות החיננית ואף מתרבות שם. החשופית יכולה לווסת את כמות האצות בגופה, ולחינניות שבגופם מספר רב של אצות יש בד"כ מבנה אונות שטוח וסידור מרחבי המגדיל את שטח הפנים הבא במגע עם השמש. הפלבלינה והפסלינה הן נציגות של משפחה זו בחופי הארץ והן מצויות בעומקים של מ10- מטרים ולמעלה.
 
טוב להיות חיננית ים
דרכי ההגנה הכימית, הופכות את החינניות לחסרות אוייבים כמעט. עובדה זו היתה ידועה כנראה לקבוצה של תולעים שטוחות שהתפתחו במשך מיליוני שנים במקביל לחינניות הים. תולעים אלה הן חסרות הגנה, ולכן רבות מהן מתחפשות לחינניות. ישנן תולעים שטוחות שנראות בדיוק כמו חינניות ים מסוימות, ורק במבט מעמיק ניתן לראות שמבנה גופן שונה בתכלית. תולעים אלה מצויות הן בים התיכון והן בים סוף ושתי דוגמאות מופיעות בתמונות הבאות.

לרכישת מגוון ביטוחי צלילה, הטבות ומתנות לחץ כאן >>>

תודה לפרופ' יוסף הלר, מומחה לרכיכות באונ' העברית, שבדק את הכתבה מבחינה מקצועית ולפרופ' יהודה ליבס, שנתן תמיכה לשונית - מקצועית למונחים