הצולל הממוצע מכיר בעיקר את הראש המאורך עם השיניים הבולטות המציץ מנקיק. לטובתו סוקר פרופ' לב פישלזון את המורנות, על צורותיהן השונות ואורח החיים שלהן, בית גידולן, מבנה גופן, התנהגותן ומחזורי הרבייה שלהן

פרופ' לב פישלזון

חוכמה עתיקת יומין מציינת כי "לא כל דבר דק וארוך הוא שרוך", ולזה נוסיף "לא כל חיה ארוכה היא נחש"... לכל אדם, כשאומרים "דג", הוא רואה בדמיונו צורה מקובלת, צורה דמוי פלח, בעל סנפירים דוקרים וגוף מבריק בעל קשקשים בולטים, משהו כמו סלמון, או קרפיון. לכן, כשאדם במים נתקל ביצור ארוך ומתפתל, ובנוסף לכך, ליצור זה פה גדול ומשונן, התגובה הראשונה היא: נחש!
הצוללים שבמפרץ אילת ובים סוף יכולים להירגע, אין עד היום שום עדות על מציאת נחשי ים אצלנו. ומי שרוצה באמת לראות נחשי ים (זהירות - ארסיים!) ירחיק לכת וצלילה לאזורים טרופיים, כמו סביבת פנמה והאיים האוקייניים. אבל, לכל אחד מאיתנו אשר צלל במים השקופים של מפרץ אילת או בימים חמים אחרים, מוכרת התמונה של ראש מורנה עם פה פעור, לפעמים צבעוני, הבולט מתוך אפלולית קיר השונית, כמו זה של ניבן חום.
לבעלי מזל מזדמן לראות מורנות בכל הדר גופם הארוך, כשהם מתפתלים בצורה "נחשונית" על הקרקעית, או שוחים במים קרוב אליה. בייחוד פוגשים את אלה כשצוללים בשעות החשיכה ורק אלומת אור הפנס התת-ימי יוצרת כתם אור לפני הצולל.
במפרץ אילת כ-30 מינים של מורנות וקרוביהן, כשכולם משתייכים לסדרת הצלופחיים. במאמר זה נתוודא למורנות, על צורותיהן השונות ואורח החיים שלהן, בית גידולן, מבנה גופן, התנהגותן ומחזורי הרבייה שלהן. דבר אחד ברור: בשוניות לא רק דגי הפרפרונים יפים, יש בין המורנות מינים, כגון המורנה ההדורה, שמבחינת צבעוניות אין להן מה לפתח רגשי נחיתות.
מחלקת הדגים כוללת מעל 20000 מינים וביניהם כאלה החיים תמיד חופשיים בעמודת המים; כאלה שכל חייהם חפורים בקרקעית חולית, וגם כאלה שחלק מחייהם הם במים פתוחים וחלק אחר בתוך קרקעית הים. כל הגיוון הזה התפתח במהלך האבולוציה כתוצאה מברירה טבעית והישרדות של המינים המתאימים יותר לגומחה אקולוגית נבחרת. בין כל צורות אלה, משפחת המורנות וקרוביהן, הכוללת מעל 400 מינים, בולטת מאוד במים הטרופיים והסוב-טרופיים, ורק מספר קטן של מינים, כמו המורנה הים תיכונית הסתגלו לסביבה קרה יותר.
רוב המינים בקבוצה זו הם דגי קרקע ואינם "מתאימים" לתמונת "דג" טיפוסית: הסנפירים אינם, או כמעט אינם, הקשקשים נעלמו והגוף הפך ארוך, דמוי סרט, פחוס צדדים. ממש כמו נחשים בין הזוחלים, גם המורנות התפתחו מדגים שחיינים (כמו נחשים מלטאות רצות), אבל הסתגלותן לקרקעית היא שגרמה להתארכות הגוף ולתנועה הנחשונית. הצולל הממוצע מכיר בעיקר את הראש המאורך עם השיניים הבולטות המציץ מנקיק.

עד 3 מטרים
משפחת המורנות כוללת מינים קטנים, כמו זה של הניבן החגור שגודלם 40 - 50 ס"מ, ומינים גדולים, כמו הניבן הענק, המגיע ל3- מטרים אורך ולעובי 30-20 ס"מ. כל המינים הינם דגי קרקע, חלקם חיים חבויים בנקיק, סלעים או מערכת, וחלקם חפורים בתוך החול. התארכות גופם הביאה לריבוי החוליות בעמוד השדרה, ואצל מינים ארוכים, כגון המורנה הדוגונית, מספרן מגיעה עד 200
עור המורנות עבה מאוד, מצב המגן עליהן מנשיכת טורפים, כולל מורנות גדולות. הוא גם עשיר מאוד בבלוטות המפרישות ריר רב, חומר המגן נגד גירוי של אבנים, או חול, בזמן התחפרות, וכפי הנראה הוא גם מסלק מהעור מיקרו-טפילים שונים.
המורנות הן חיות דמדומים וחושך, שאת שעות האור מבלות במחבוא, לפעמים בקבוצות של מספר מינים ביחד. ישנם מינים המעדיפים קירות של שוניות, ויש כאלה שחבויים בקרקעית רכה, כגון המורנה הדו-גונית של מזרח אסיה, דג שאורכו עד 2.5 מטר ועוביו פחות מ-2 ס"מ. גופה דומה לסרט, שבזכרים הוא שחרחר ובנקבות צהבהב.
בהיותן במחבואן, לעיתים מלווה את המורנות סרטן נקיין המורנות המנקה אותן מטפילים ומשאריות מזון שנלכדו בין השיניים. המורנות ניזונות מטרף דגים, סרטנים, רכיכות רכות ותולעים. בגלל כושר ההתרחבות של הלוע הן מסוגלות לבלוע טרף גדול. כך, ניקודן אפור מסוגל לבלוע דגים שמשקלם כ-1/3 ממשקל גופו. המורנות אף לא בוחלות בקניבליות ובולעות מורנות קטנות יותר, כולל בנות מינן. זו כפי הנראה הסיבה שמורנות צעירות חבויות בדרך כלל במים רדודים מאוד, שם אינן פוגשות את הדודים הגדולים.

אף רגיש
החוש המרכזי במורנות לזיהוי מזון חבוי בשני נחירי אף המצויידים בלוחיות רקמה שעליהן עשרות אלפי תאי חישה הרגישים לחומרים הכימיים שבמזונן, אפילו אם אלה מצויים בריכוזים של מולקולות בודדות. כך, ניקודן אפור מסוגל להגיב על טיפות בודדות של מיצוי דג באקווריום גדול. במינים רבים הגדלת איברי ריח אלה מופיעה בצורת צינוריות נחיר בולטות, כמו אלה שבמורנה ההדורה, או במורנה הדו-גונית. בים, נקודן אפור, או ניבן מנומר, מסוגלים להבחין בריח של ראש הדג ממרחק 10 מטר, לזהות את הכיוון ולזחול אליו.
בחינה של דרך הציד מחלקת את המורנות לשתי קבוצות: כאלה שעיניהן גדולות יותר ושיניהן ארוכות וחדות; אלה כפי הנראה טורפי דגים מובהקים, כמו הניבן החגור וכאלה שעיניהן קטנות, חוטמן מקוצר ושיניהן קצרות ומעוגלות, כגון עבנון הכוכבים, או נקודן אפור. אלה טורפים סרטנים שאת שריונם הן מרסקות בשיניהן החזקות.
במפרץ אילת, גדולי זן המורנות הם הניבן הענק והניבן החום. באוקיינוס ההודי ובים סוף הדרומי יותר, מזדמנים פרטים ענקיים של מינים אלה, המסוגלים לבלוע דג במשקל קילוגרם. ונשאלת השאלה איך בגוף צר וארוך מסתדר טרף גדול? את הפטנט לזה מצאו רק מורנות - הן העבירו חלק של כליות, מעי אחור, ובעיקר איברי המין, לתוך הזנב, מעבר לפי הטבעת. כך, שיחררו את חלל הבטן לקיבה המתרחבת בזמן איחסון של טרף גדול.

מחפשות זה את זו
במינים רבים של מורנות, כמו בדגים אחרים, ניתן למצוא זכרים עם אשכים וזרע ונקבות עם שחלות וביציות. לקראת הרבייה גוברת תנועת המורנות. הן מחפשות זה את זו, מתפתלות זה סביב זו ופולטים למים את תאי המין. כאן מתקיימת ההפריה והביצים נסחפות במים. שונה הדבר אצל ניקודן אפור ומספר מינים נוספים: כאן, לכל פרט ישנו אשך ושחלה ובזמן המפגש שני הפרטים משחררים זרע וביציות, ועל הזרעון החכם לדעת להפרות את הביציות המתאימות.
המורנה הדוגונית היא אנדרוגנוס, אצלה הפרטים הקטנים יותר הם עם אשכים, זכרים. כשהם גדלים מתחלף הזוג ובמקום אשך מתפתחת שחלה, מצב דומה מוכר לנו משושנונים החיים בשיתוף עם שושנות ים.
מהביצים המופרות בכל המינים מתפתחות פגיות זעירות הצפות בים במהלך גדילתן. וכאן אובחן מצב הייחודי לכל הצלופחים: הפגיות הולכות וגדלות, לרוב בצורת סרטים, או עלים שקופים, ומהן מתפתחות המורנות הצעירות. ההפתעה: הן הרבה יותר קטנות מהפגיות הבשלות. כפי הניראה הפגיות המימיות אוגרות בגופן הגדול מספיק מזון לבניית גופן של המורנות הצעירות.

חיות ישיבה
מבחינת הניידות, המורנות הן חיות ישיבה מובהקות, שלכל פרט תחום מחייה ומחבוא קבועים, אליהם הן חוזרות אחרי ציד מוצלח או שחיית רבייה. זו גם הסיבה, שצוללים יכולים לחזור מדי פעם לאותו מקום ולפגוש את אותה מורנה מוכרת.
ראייתן ואפרופו פגישה עם מורנה: ראייתן של המורנות קצרה וכשמנסים לגעת בהן, או להושיט להן אצבע, הן נבהלות בקלות ועלולות לנשוך בזריזות. הפה הפעור של המורנה לא נועד לאיים, הוא פשוט מגביר קליטת חמצן לנשימה. וזה המקום להבהיר כי למורנות אין בלוטות רעל... הן אינן ארסיות. אבל, חשוב לזכור כי הפה הרירי מזוהם על ידי חיידקים רבים ונשיכתן יכולה לגרום לבעיות. לכן עצתי לצולל - "צפה ואל תיגע. חבב אותן - ותכבד".

לרכישת מגוון ביטוחי צלילה, הטבות ומתנות לחץ כאן >>>