הכרישים חמושים במערכות חושים משוכללות ביותר לחקירת הסביבה, לציד טרף ולהתחמקות מאויבים. בתוספת לחוש הריח החריף גם ראייה מצוינת ואפשרות לחוש בתנודות במים כמו גם בזרמים אלקטרומגנטיים. עם ציוד עזר שכזה, לא מפתיע כלל שהם שרדו בהצלחה כה רבה כמה וכמה מיליוני שנים
 
סקוט ג'ונסון, מיוחד לים

הכרישים חמושים במערכות חושים משוכללות ביותר לחקירת הסביבה, לציד טרף ולהתחמקות מאויבים. בתוספת לחוש המישוש, הטעם וחוש הריח החריף שלהם, לכרישים יש גם ראייה מצוינת לטווחים קצרים, ואפשרות לחוש בתנודות במים כמו גם בזרמים אלקטרומגנטיים. עם ציוד עזר שכזה, לא מפתיע כלל שהם שרדו בהצלחה כה רבה יותר מ - 200 מיליון שנה.
פעמים רבות התייחסו לכריש כאל "אף שוחה", ולהתייחסות זו יש תמיכה רצינית. הנחיריים של הכריש הממוקמים בצדדים התחתונים של חוטמו, נפתחים לשורות של שקיקים בעלי מעטפת רקמות המכילות את התאים האחראים לאיתור הריח. כשכריש מכניס מים לפיו לאוורור תמידי של הזימים, היניקה גורמת לחלק מהמים לזרום פנימה והחוצה מהשקיקים שבאפו. בנוסף, התנועה קדימה של הכריש מזרימה מים פנימה לתוך השקיקים דרך הנחיריים המעוצבים כמשפך. מעין לשון בשרנית הנמצאת בפתח השקיק מפרידה בין המים היוצאים והנכנסים לתוך השקיקים. מערכת גילוי הריח של הכריש נרטבת, אם כך, באופן קבוע מזרמי מים, בין אם הכריש נע או נח והתוצאה: יכולת 'הרחה' מופלאה ומיוחדת במינה בעולם החי.
אצל כרישי הפטיש, הנחיריים, כמו גם עיניו, נמצאים הרחק בסוף ה"פטיש". עובדה זו, יחד עם מנהגו של הכריש להזיז את ראשו מצד לצד בקשת רחבה במהלך שחייתו, מאפשרת לו לדגום ריחות במרחב גדול במים, שאחרת היתה בלתי אפשרית.
ראלף שלדון העובד במעבדה לביולוגיה ימית ב"וודס- הול" (Hole Woods) מסצ'וסטס, היה הראשון שהציג באופן מדעי את העובדה שחוש הריח חשוב ביותר בהנחיית הכריש לארוחתו. הוא מצא שלכריש אין כל בעיה להבחין בחבילה עטופה בבד המכילה בשר סרטנים מרוסק מחבילה זהה שהכילה אבנים.
כאשר שלדון סתם את נחיריהם של הכרישים שבחן בצמר גפן, כך שזרמי המים לא יוכלו לחדור לחוטמם, הם לא יכלו להבחין בין החבילות... כדי למנוע את האפשרות שצמר הגפן גורם לתחושה של אי נוחות לכריש ולכן איננו אוכל, סתם שלדון את הנחיריים בצד אחד בלבד בקבוצה של כרישי מבחן, ולאחר תקופת הסתגלות קצרה, כולם מלבד אחד, איתרו את החבילה המכילה אוכל.

ריח של טונה באוויר
לפני כמה שנים במעבדת לרנר לביולוגיה ימית, בחנו מדענים את חוש הריח של כריש לימון על ידי השתלה של אלקטרודות בחלקים שונים של מוחם. מסקנתם היתה כי הכרישים מסוגלים לגלות תמהיל של מיץ טונה ביחס של חלק אחד ל25- מיליון חלקים של מי ים! אלברט טסטר ניהל ניסוי מעבדה מעניין אחר באניווטוק, ב1960-, בכרישים אפורים ובBlacktip הוא בחן את תגובות הכרישים במצב של רעב. כרישים אלו, על פי תוצאות הניסוי, היו מסוגלים להבחין בריח של תמהיל דגים ביחס של 1 ל10- מיליארד!
לכרישים יש גם חוש ראיה מצוין. לימודי מחקר ביטלו את הדעה הרווחת כי לכרישים יכולת ראייה מוגבלת. בתחילת שנות ה60-נערכו ניסויים בהם עיוורו זמנית כרישי לימון באמצעות דיסקיות שהונחו על עיניהם. הכרישים העיוורים שוחררו למכלאות במעבדת לרנר שבבימיני שבבהמאס, להתחרות על אוכל בכרישים אחרים בעלי ראייה נורמלית. הכרישים הרואים מצאו בנקל נתחי דגי חנית שהונחו בסביבה, ואילו הכרישים המעוורים לא הצליחו לאתר את הארוחה האטרקטיבית. מחקרים אחרים במעבדה זו אישרו כי הכרישים נמשכים יותר לאובייקטים זוהרים, מאשר לאובייקטים אחרים בעלי גוונים חיוורים הם, לרוב, התעלמו.

פותח סוגר פותח
עינו של כריש היא בעצם גרסה שטוחה של עין בעלי החוליות. יש לה את קשתית העין, עדשה, רשתית ושלושה חדרי נוזלים המכילים מעטפת קשה של סחוס לובן העין. פתח האישון בכריש משנה את צורתו, ובניגוד לדעה הרווחת, נפתח ונסגר די מהר. הרשתית של עין הכריש מכילה תאי מארך ותאי קונוס של קולטי אור. תאי הקונוס קובעים את טווח הראייה וחדות הצבעים הנראים וריבוי תאי המארך משפרים את רגישות הראייה של הכריש, ולפיכך את ההבדל שבין אובייקט לאובייקט, במיוחד כשזה נמצא בתנועה באור מעומעם. מחקרים של השנים האחרונות מלמדים שלכריש יכולת ראייה הרבה יותר גדולה ממה ששיערו.
רגישות עין הכריש באור מעומעם יעילה
בהרבה, תודות למבנה המופלא של הlucidum Tapetum, שכבה דמוית מראה, הנמצאת מתחת לרשתית. ה-Tapetum בנויה מלוחיות קטנות, המוכספות על ידי גבישי גואנין (סוג של חומר אורגני) המחזירות את האור המגיע חזרה לרשתית, כדי לגרות מחדש את קולטי האור. הTapetum מסייע לכרישים הניזונים בלילה, כפי שרוב המינים החיים בים הפתוח נוהגים, כשהם מנצלים את האור המועט המגיע אליהם.
ל-Tapetum יש עוד יכולת מדהימה: הכרישים הניזונים גם במשך היום, צריכים להימנע מאור בהיר מדי שלא יפגע בתאים העדינים שברשתית. דבר זה מושג לא על ידי צמצום העפעף, אלא על ידי פיגמנט הנמסך על לוחיות ה - Tapetum. כל לוחית מכוסה בתאים המכילים את הפיגמנט, כך שגרגרים שחורים ממלאים את התאים הנחשפים לאור בהיר באופן זמני וכך מונעים מהאור החזק לחזור לרשתית. כשהכריש מתרגל לאור החזק, הגרגרים השחורים האלה נסוגים חזרה לתאים שעל הלוחיות.
העדשה של עין הכריש היא כמעט כדורית ונוקשה, שלא כמו צורת האליפסה האלסטית אצל היונקים. יש כרישים היכולים להתמקד באובייקט על ידי הזזת העדשה, קרוב או רחוק, מהרשתית, בעזרת שריר מיוחד, בדומה למיקוד עדשת מצלמה.

חשמל זורם בכפות ידייך
הוכח כבר כי כרישים יכולים לאתר את קורבנם בים הפתוח על ידי איתור השדה החשמלי שהוא יוצר. בין הראשונים שחשדו שהכרישים רגישים לזרמי חשמל זעירים, היה סוואן דיגראף, שעבד באוניברסיטת אוטריך לפני 45 שנה. הוא שם לב לכך שכרישי החתול - canicula Scyliorhinus שכיסו את עיניהם, היו פונים במהירות מחוט ברזל חלוד כשהיה נמצא סנטימטרים אחדים מראשם.
כאשר חתיכת זכוכית הושמה במרחק זהה לא היתה אותה תגובה. דיגראף הניח כי הכרישים מגיבים לזרמים החשמליים שהחוט מייצר. אך באיזה קולטנים משתמשים הכרישים כדי לקלוט זרמים אלה? רמז סופק בשנות ה - 60 המוקדמות על ידי ר.וו. מוראי, שהראה כי חלק מסוים בחוטמו של הכריש מגיב לזרמי חשמל חלשים. כאשר הוצא עצב זה, הכריש לא הגיב יותר לזרמים חשמליים.
ניסויים הראו באופן חד משמעי ט הכרישים מגיבים לזרמים חשמליים.
אפילו אם הסתירו אובייקט המייצר זרם חשמלי מתחת לחול או במקום אחר המוסתר מהעין, הצליחו הכרישים לאתרו.
המסקנה שהועלתה מניסויים אלה היא כי כרישים יכולים לאתר את טרפם, אם הוא נמצא בטווח הקרוב, בעזרת יכולת זו של רגישות לזרמים חשמליים בלבד. עלתה גם ההשערה כי הכרישים נעזרים בשדה המגנטי של כדור הארץ למטרת ניווט, כלומר שיכולת זו מספקת לכריש מצפן אלקטרומגנטי מדויק ביותר.

רטט שערות
לכרישים יש גם חוש-רטט מדויק, הממוקם, ככל הנראה, במערכת מסועפת הממוקמת בראשם ובגופם. היא בנויה מכמה תעלות קטנות הנפתחות בהפסקות לפני השטח דרך צינורות נקבוביות בעור. כל תעלה מלאה במי ים ומכילה מקבץ של תאי חישה. בחלק הפנימי בתאי חישה אלה יש מעין שערות המזדקרות אל התעלה. רטט המגיע אל גופו וראשו של הכריש מועבר אל תאי החישה וגורם לניעה בשערות, המעבירות שדר אל המוח.
בנוסף למערכת חישה זו הכרישים קולטים רטט גם באמצעות אוזניהם. אזני הכריש, אחת בכל צד, צמודות למוח הסחוסי של הכריש ודומות במבנן לאוזני בעלי החוליות. ממצאים אחרונים העלו את ההשערה שהכריש קולט תדרים נמוכים ממרחק גדול. מחקרים אחרים הראו כי הכריש קולט חלקיקי מים הנושאים רטט ולא את שינויי הקול. אינפורמציה מקולטני הרטט ומהאוזניים יביאו למציאת מקור הקול במהירות ובדייקנות.
לכרישים עוד מערכת חושים המפוזרת בגופם ובלסת התחתונה. מערכת זו דומה במבנה למערכת חוש הטעם של בעלי חוליות מפותחים יותר, אך עדיין לא מצאו את תפקודה המדויק של המערכת. הדעות כיום חלוקות, באשר לסוגייה אם אכן זו מערכת חוש הטעם, או מערכת הקולטת רטט, או חשה בתנועות בגופו של הכריש.

לרכישת מגוון ביטוחי צלילה, הטבות ומתנות לחץ כאן >>>