...Loading...
קבל מחיר הכי טוב שיש!

קורסי צלילה, טיולי צלילה,
קורסים לצילום תת מימי

השאירו פרטים ונחזור אליכם
עם הצעת מחיר!

שם:
טלפון:
הצעת מחיר ל:
דוא”ל:
הערות ובקשות מיוחדות:
...טוען...

חלום במלזיה

הווארד רוזנשטיין, צולל ישראלי ותיק, נחת במלזיה ויצא מיד למסע בג'ונגלים הטרופיים, בדרכו לשוניות המדהימות של האי סיפידאן. מלזיה, פדרציה מוסלמית, עדיין מקיימת באדיקות אמברגו כלכלי ותיירותי על ישראל, אולם היא עשויה להיפתח למשלחת מטעם מגזין "ים"

מאת הווארד רוזנשטיין, מלזיה

המטוס של חברת התעופה אייר מלזיה עמד לנחות ובטרם פגשו הגלגלים בקרקע, נשטף מחזור הדם שלי באדרנלין שהגביר את קצב פעימות הלב. זה לא היה סימפטום לפחד מטיסות (אף פעם לא היה לי). ריגושים כאלה שמורים לשוניות מיוחדות ואקזוטיות, כמו אלה שמחכות לי בצד המלזי של האי בורניאו. אני עוסק בצלילה כבר יותר מ-30 שנה, ובמהלך השנים הספקתי לראות הרבה פינות נסתרות על הגלובוס, מעל ומתחת לפני המים. במלזיה, אחת המדינות המוסלמיות הגדולות בעולם, שעדיין לא מתירה לבעלי דרכונים ישראלים להיכנס לתחומה, עדיין לא ביקרתי, אלא אם לוקחים בחשבון מסע וירטואלי דרך האינטרנט.
דלת המטוס כבר נפתחה ועוד מעט יתייצבו רגלי העייפות על הקרקע של הבירה הפרובינציאלית קוטה קינאבאלו, בצד המלזי של האי הענק בורניאו, המשותף למלזיה ולסולטנות ברוניי.
הגעתי למלזיה שלושה ימים קודם לכן מהונג-קונג כדי להשתתף בתערוכת הצלילה הגדולה ביותר באסיה - ADEX, שמדי שנה נערכת בבירה אחרת של אסיה. השנה הגיעה תורה של קואלה למפור, הבירה הקוסמואסיאנית של הפדרציה המלזית, שבה מתגוררים מיליון ו-200 אלף מלאיים, סינים והודים. קואלה לומפור היא אחת הערים החשובות ביותר בכלכלה של דרום ומזרח אסיה ובשדה התעופה הבינלאומי נוחתות מדי יום עשרות רבות של טיסות מרחבי העולם. משדה התעופה הענק הזה המראתי, לאחר שהתערוכה הסתיימה, לקוטה קינאבאלו, בירתה של מדינת סבה. אחרי שעתיים וחצי נחתתי רק כדי להחליף מטוס ולהמשיך בטיסה של שעה לטוואו,  על החוף המזרחי של סבה. בטוואו חיכה לנו מיניבוס ממוזג שלקח אותנו לנסיעה מדהימה, בת שעה וחצי דרך הג'ונגלים של בורניאו, עד עיר הנמל הצבעונית סמפורנה. כאן, אחרי יותר משש שעות בדרכים (ארוכה הדרך אל האושר), הגענו לנקודת היציאה לאחד מאתרי הצלילה הפופולארים והיפים ביותר בעולם: האי סיפידאן נמצא במרחק של 30 דקות שיט בסירת מירוץ.
סוף העולם? בכלל לא. אנחנו נמצאים דווקא במקום טוב יחסית באמצע, ברצועה טרופית בקירבת קו המשווה, במקום שבו אינדונזיה, מלזיה והחלק הדרומי של הפיליפינים הכי קרובים זה לזה. חוסר היציבות בחלק הפיליפיני לא ממש עושה טוב לתיירות, אבל אולי זה מה שיפתח את האזור לתיירות ישראלית, ועל כך הסבר בהמשך הכתבה.


הגעתי למלזיה בעזרתו של נדב יהושע, ישראלי המתגורר בקליפורניה, המארגן טיולי צלילה למקומות אקזוטיים ברחבי העולם. החברה שלו - International Diving Expeditions - מתמחה גם בחבילות אקסקלוסיביות לבעלי ממון אמריקנים, ולכן ממש קניתי את ההצעה שלו ליהנות ממלון בדרגת חמישה כוכבים לשהות ב- Sipidan Water Village, שלמרות שמו, נמצא דווקא על האי מאבול, במרחק של 20 דקות שיט בסירת מירוץ מהאי סיפידן.
בנוסף, חבר טוב שלי, יושי היראטה, מנהל את עסקי הצלילות במקום ותמיד רציתי לצלול איתו, ולא רק משום שהוא אחד מצלמי המאקרו התת ימיים הטובים בעולם.
הכפר עצמו מדהים. המבנים יושבים על יתדות מעל המים ומקושרים בגשר צר לאי יפהפה המיושב על ידי דייגים. גם הבתים שלהם בנויים על יתדות, אך הם גרים בצריפים דלים - ניגוד דרמטי לקוטג'ים האלגנטים של "Water Village". שני עולמות שונים, אחד ליד השני.
"Water Village", כמו גם "Diver Lodge" על האי סיפידן, הוקמו אך ורק בעבור צוללים, כי זה כל מה שאפשר לעשות שם: צלילה ושנורקלינג.
ב-"Water Village" יש 35 קוטג'ים מעץ ואבן, מסטנדרטי ועד דלוקס. לכולם מאוורר תקרה, מייבש שיער, אפשרות להכנת תה וקפה, שירותים פרטיים ומיני בר.
מרכזי הצלילה במאבול וסיפידן מתוחזקים היטב ורמת הציוד מעולה. גם המדריכים מיומנים להפליא. המדריך שלי היה יפני, כמו גם רוב האורחים במקום, והוא הדהים אותנו ביכולתו למצוא את היצורים הכי זעירים, שהאזור הזה כל כך מפורסם בהם. שוב ושוב הוא שלף מהמאזן מוט מתכת קטן והצביע בעזרתו על עוד יצור קטנטן, שהעין לא מיומנת לעולם לא תבחין בו.
רוב הצוללים מגיעים לשם לפחות לשבוע ובמהלכו הם צוללים באותה קבוצה, אך לאתרי צלילה שונים.


וזה סדר היום: מגיעים למועדון הצלילה בשעה היעודה (הם מאד נוקשים לגבי לוחות הזמנים), לוקחים את התיק (המיכלים כבר על סירה) ומיד עולים על סירת המירוץ שתיקח אתכם לפחות לשתי צלילות בוקר. לאחר מכן חוזרים למקלחת נחמדה, טוענים אנרגיה בארוחת הצהריים, ויוצאים לצלילה נעימה של אחר הצהריים. לעתים אפשר גם לצלול עד השקיעה. צלילות לילה יוצאת מדי לילה מהמעגן המרכזי. בקיצור: לצלול, לצלול ולצלול.
הצלילות עצמן יפהפיות ואף גילינו קיר תלול, אח תאום לקיר בראס מוחמד, אך ללא הצבעים המדהימים. עולם החי כולל להקות מדהימות של דגי אוקיינוס (טונות, ברקודות וג'קים) כמו גם פלטרס (batfish), לוטיאן (Snapper), לוקוסים וכל מיני דגים טרופיים שמוצאים גם בים סוף, אך בצבעים שונים.
ראינו שם גם כמויות אדירות של צבי ים. הם חיים שם בהמוניהם, אולי יותר מכל מקום אחר בעולם. אפשר לראות אותם בכל מצב ומקום: שוחים, אוכלים ובעיקר ישנים במערות בתוך צוקי האלמוגים הצונחים למעמקים.
אחרי שלושה ימים נפלאים (קצר ומעט מדי) עזבתי את האי בדרך לפגישות עסקיות כשוב ושוב אני משנן לעצמי משפט מיתולגי מסרטיו של ארנולד שוורצנגר: "אני עוד אחזור".
השיבה למלזיה עשויה להתרחש בקרוב, במסגרת משלחת מורחבת שמארגן מגזין "ים" לבעלי דרכונים ישראליים. זו עשויה להיות פריצת דרך, משום שעד היום דבקה מלזיה באמברגו כלכלי ותיירותי על ישראל. היא עשתה כן, למרות שהיא סובלת מטרור מוסלמי שבא מדרום הפיליפינים הקרובים. לפני פחות משנה, נחטפו 20 צוללים מסיפידאן והוחזקו בשבי בדרישה לכופר במשך שלושה חודשים, עד ששוחררו.
ישראלים דווקא עשויים להרגיש כאן בטוח, משום שתחושה מאיימת היא בעיקר דבר יחסי. אני הרגשתי בטוח ולא רק בגלל הבסיס הצבאי קטן במאבול, חמש דקות מהמלון, או בגלל סיוריו התכופים, ביום ובלילה, של משמר החופים. גן העדן המלזי בהחלט בטוח, לא פחות מרעננה.


דברים שכדאי לדעת
השם המלא: הפדרציה המלזית. מורכבת מ-13 מדינות. עיר הבירה - קואלה לומפור.
שטח: 330 אלף קמ"ר (קצת יותר גדולה מאיטליה).
אוכלוסיה: 22 מיליון ובהם מלאים, סינים, הודים, ובני שבטים מקומיים.
שלטון: מונרכיה פרלמנטרית.
דת: 55 אחוז מוסלמים. האיסלם היא דת המדינה. המדובר בזרם סוני מתון. דתות גדולות נוספות: הינדואיזם ובודהיזם.
כלכלה: מתפתחת ומושתתת בעיקר על יצוא חומרי גלם ואלקטרוניקה.
מטבע: רינגיט (3.7 = דולר), תל"ג: 4,500 דולר.
תיירות: מלזיה הינה ארץ טרופית עשירה ביערות גשם ואלפי קילומטרים של חופים. היא מחולקת לשני חלקים: האחד על חצי האי מאלאקה והשני על האי בורניאו (בשותפות עם סולטנות ברוניי). יש לה תשתית תיירותית נוחה יותר משכנותיה, תרבות ססגונית, אוכל טוב ומורשת קולוניאלית.
אקלים: הטמפרטורה משתנה מעט מאד במשך השנה, ונעה בין 21 ל-32 מעלות צלזיוס. הלחות גבוהה. גשם יורד בעיקר בין נובמבר ופברואר בחוף המזרחי של חצי האי, בסארווק המערבית, ובסבה הצפון מזרחית. במערב חצי האי העונה הגשומה היא בין אפריל למאי ובין אוקטובר לנובמבר.
ביגוד: מכיוון שחם במלזיה כל השנה, ביגוד קל אידאלי. נשים מתבקשותלהיכנס למסגדים ולמקומות תפילה בלבוש צנוע - שרוולים ארוכים ומכנסיים רפויות או חצאית.
זמן: שמונה שעות לפני זמן גריניץ', ו-16 שעות לפני הזמן הפסיפי בארה"ב.
אשרות כניסה: המבקרים במלזיה חייבים אשרת כניסה ודרכון שתוקפו לפחות עוד חצי שנה ממועד הכניסה. אם הדרכון שאתם מחזיקים בו אינו קביל על ידי הממשלה המלזית, אפשר  לקבל תעודת כניסה בנציגויות מלזיה בחו"ל. בכל מקרה, הדרכון חייב להיות אתכם.
מים: בדרך כלל בטוח לשתות מי ברז. מים מינרלים בבקבוקים זמינים בכל הסופרמרקטים.
חשמל: 220 וולט.