לאחר סיום תקופה של כ- 12 שנות לימוד בטכניון וקבלת התואר הנכסף (דוקטורט בהנדסה כימית) החלטתי שהגיע הזמן לחופשה עליה תמיד חלמתי. התזמון המושלם מבחינתי ומבחינת אשתי נפל באזור חודש אוגוסט, כשילדנו כבר מתחיל לשבת והוא אינו קטן מדי (בן שמונה חודשים) לנסיעות. התארגנו מהר, הזמנו כרטיסי טיסה, וגם קרוון דרך האינטרנט. ארזנו מזוודות ואת הילד ויצאנו לאוסטרליה. לא רק שזה נשמע פשוט, זה גם היה פשוט, יחסית. 

הרעיון הכללי היה לטייל כחודשיים עם הקרוון ולנסוע לאורך החוף המזרחי מהצפון הטרופי של קווינסלנד (Queensland) ועד לסידני, כשברור שצלילות תהיינה חלק מהעניין.

נחתנו באוסטרליה ואחרי התארגנות קצרה בסידני שמנו פעמינו צפונה לקיינז (Cairns) שבצפון מזרח אוסטרליה. שם קיבלנו את הקרוון שלנו והתחלנו בטיול. מקיינז נסענו צפונה לעיירה קטנה בשם פורט דאגלס (Port Douglas) - ככל הנראה המקום האופטימלי לצלילות בשונית המחסום הגדולה (Great Barrier Reef).

אמא וגור קנגרו בארוחה

Port Douglas
המבחר ממנו צריך לבחור שם מפעיל טיולי צלילה הוא גדול, אבל, מהר מאוד גילינו שהמחירים פחות או יותר אחידים. הפלגה לשוניות החיצוניות ושלוש צלילות, כולל כל הציוד עולה כ- 260 דולר אוסטרלי. חשוב לשים לב (ולברר!) כשהולכים לצלול שם לברר שמקבלים את כל מה שצריכים, היות ויש חברות שנותנות מחירים מלאים רק בלי חליפה (בטמפרטורה של כ- 23 מעלות זה יכול להיות קצת קר), או כאלה שמוסיפות מיסי דלק ו/או שמורה.

בכל מקרה, הסטנדרט שם די דומה למה שמקבלים בחו"ל: אוספים אותך ממקום הלינה, ארוחת בוקר קלילה וארוחת צהרים קצת יותר דשנה (למי שלא איכפת לאכול שרצים ותועבות אחרות), ובקשר לצלילה - דואגים לכל צולל לציוד מורכב מלא, כך שהצולל לא אמור להתאמץ כלל (לא ממש אידיאלי, אבל זה מה יש). הציוד ברמה סבירה ולא יותר, כאשר הסנפירים הם סנפירי נעל ולא רצועה, מה שמוריד מנוחות הצלילה.

אחרי הפלגה של כ- 45 דקות מגיעים לאזור הצלילה, מתארגנים ומקבלים תדרוכים לגבי האתר, כאשר בתדרוך, הדייבמאסטרית קובעת עומק מקסימלי לצלילה הראשונה של 18 מטר ומבקשת לא לצלול יותר עמוק, למרות שבעומק של 25 מטר יש כרישים על הרקע החולי.

הנוף התת-ימי מזכיר את סיני, וחוץ מכרישוני שונית לבני קצוות (Whitetips) אין שם משהו מיוחד. ברור שכישראלי גאה שמגיע לאוסטרליה קשה לי לוותר על הזדמנות ואני מעמיק כדי לראות את הכרישים מקרוב וגם כדי לצלם כמה תמונות.

שמירת הטבע האוסטרלית, לעומת זאת, לוקה בחוסר רב, כאשר מובילי הקבוצות מעבירים את קבוצות הצוללים דרך פתחים שונים שמעלים כמויות מסחריות של אבק על האלמוגים והם עסוקים בחלק לא מבוטל של הזמן בנגיעות ביצורים ימיים שונים (מלפפוני ים ועוד).
הצלילות הללו היו די מוצלחות, אך את זה יש לזקוף לזכותם של הכרישים בלבד.

תוכי מקומי מלחך עשב

Byron Bay
המשך הטיול דרומה יכול להוות נושא לכתבה ארוכה אחרת, אך המקום הבא בו צללתי היה בביירון ביי (Byron Bay) בצפון מזרח ניו סאות' וולס (New South Wells). עקב עלויות הצלילה היקרות יחסית הייתי צריך לבחור את אתרי הצלילה בקפידה. מדריך הטיולים סיפר על  על אתר צלילה בביירון (ג'וליאן רוקס – Julian Rocks) בו נפגשים זרמים ממקומות כאלה ואחרים, כך שמגיעים לשם כל מיני בע"ח ימיים. האתר הוא למעשה סלע הבולט מתוך הים במרחק של כרבע שעה הפלגה מהחוף בסירת גומי.

בביירון יש שלושה מועדוני צלילה פעילים. למי שמתכנן יותר מצלילה אחת מומלץ לצלול עם מרכז הצלילה של ביירון ביי (Byron Bay Dive Center), שהוא מועדון חמישה כוכבים של PADI, ומותר לו להוציא סירה 3 פעמים ביום (לעומת השאר, להם מותר פעם אחת). בגלל התצורה הגיאוגרפית של האזור והיותה חלק משמורה ימית לא נמצא שם מעגן וצלילות יוצאות עם סירה מהחוף.

כשהגעתי למועדון שאלו אותי אם כבר צללתי באוסטרליה וכשעניתי כי צללתי בשונית המחסום הגדולה זכיתי למבטי זלזול מאנשי הצוות שטענו שאין מה לחפש שם. בכל אופן, עלויות הצלילות שם הן 85 דולר אוסטרלי לצלילה הראשונה, 75 לשנייה ו65- לשלישית. גם כאן מרכיב צוות המועדון את הציוד עבור הצולל וגם כאן אין סנפירי רצועה. תדרוך הצלילה נעשה במועדון לפני היציאה ובזריזות עולים על הרכב שמוביל את הצוללים והסירה אל החוף. בזריזות ויעילות מרשימות מתמודדים החבר'ה המקומיים עם הגלים ומוציאים את הסירה לים. כשמגיעים לאתר מתארגנים בזריזות וקופצים למים. מי ששרד את מכת הקור במים ממשיך לצלילה. על אף חליפות הצלילה מרגישים היטב את המים הקרים (מתחת ל-20 מעלות ולא ברור כמה מתחת).

באזור האתר, זרמי הים רגועים קצת יותר מאשר בסביבה, כך שבעלי חיים גדולים מאד, אותם ניתן לראות מהחוף באזורים אחרים, לא מגיעים לכאן. תצורת החוף באזורים אלו יוצרת זרמים חזקים בשילוב עם מים עמוקים מאד, נתון המאפשר לראות על בסיס קבוע דולפינים "תופסים גלים", כרישים טיגריסים (Tiger Sharks) ועמלצים לבנים (Great White) מזדמנים. שם, מן הסתם, לא מתאפשרת הצלילה.

הצלילה יפה מאד כמפסיקים לרעוד ומסתכלים מסביב. באזור יש שתי אוכלוסיות שונות של כרישים, יש את כרישי השן שורי (באוסטרליה קוראים להם Grey Nurse, בדרום אפריקה הם מוכרים כ Spotted Ragged-Tooth ובמקומות אחרים כ Sand Tiger) הביישניים והנתונים בסכנת הכחדה, אותם קשה לראות באזור; ובנוסף ישנה אוכלוסיה גדולה של כרישים מהסוג Wobbegongs, הנראים כמו כלבלבים הנחים על החול, מראה שעלול להטעות כי הם לא אוהבים כל כך שנוגעים בהם, או כך לפחות טענו אנשי צוות המועדון.

כריש שן שורי ליד המנהרה בפיש רוק

בנוסף לכרישים, האזור התברך באוכלוסיות של צבי ים, אותם קל לראות בצלילה. הצלילה מרשימה יותר, גם אם פחות צבעונית מזו של שונית המחסום. יחד עם זאת, להיכנס לצלילה נוספת בטמפרטורות השוררות במים בחודש ספטמבר כשאתה כבר רטוב, זה תענוג מפוקפק.

בצלילה השנייה מרגישים את קור המים בעוצמה רבה יותר, דבר שבשילוב עם מעבר טוב יותר של גלי קול במים סייע בוודאי לצוללים בניו-זילנד לשמוע אותי משקשק.

South West Rocks
לאחר סיום הצלילות בביירון ראיתי שמבחינה תקציבית אוכל לצלול בעוד מקום אחד בטיול הזה, כך שכדי לוודא שאני צולל במקום הכי "שווה" דאגתי לברר בדלפק הקבלה על אתרים נוספים הנמצאים דרומה לביירון. החבר'ה שם היו תמימי דעים לגבי צלילה בסאות' ווסט רוקס (South West Rocks).

מדריך הטיולים לא נידב יותר מדי מידע לגבי העיירה הקטנה הזו הנמצאת בין קופס הרבור (Coffs Harbour) לפורט מקורי (Port Macquarie), רק אמר שהדרך לשם יפה.

בראיה לאחור, המקום הזה היה גולת הכותרת של הטיול (גם אם לא תכננו בהתחלה להגיע אליו). הטבע שם היה פשוט מדהים! שקנאים, אווזים, סוג של תוכיים האוכלים עשב במדשאות העיירה ואף קנגרויים הנמצאים בסביבתם הטבעית (לא בגני חיות למיניהם). הקנגרויים יוצאים ללחך עשב באחד הפרקים של העיירה וניתן לעשות שם פיקניק על הדשא ולראות משפחות שלמות של קנגרויים נהנות גם הן מהדשא ומהשמש האוסטרלית על רקע חופים לבנים יפהפיים.

גם הצלילות הגיעו לרמת היופי שנמצאת מחוץ למים ומבחינתי, שהספקתי לצלול בארץ, בסיני, בדרום אפריקה, במדגסקר ובשונית המחסום לפני כן, הצלילות במקום היו בין היפות ביותר (אם לא היפות שבהן) שהיו לי עד כה. על החוף ישנם שני מועדוני צלילה המוציאים צלילות לאתר הנקרא פיש רוק קייב (Fish Rock Cave – מנהרת סלע הדגים). גם כאן מדובר בסלע העולה מפני הים, רק שבמקרה הזה ישנה מנהרה בתוך הסלע העולה מעומק של כ- 25 מטר, עוברת דרך כיס אויר בעומק של כ- 6 מטרים ויוצאת החוצה לים. צלילות חדירה אפשריות ומבוצעות כצלילה שנייה.

חוף הים בסתאות ווסט רוקס

הצלילה הראשונה היא מסביב לסלע עצמו, דבר הנותן למובילי הקבוצה את האפשרות לעמוד על טיבו של כל צולל לפני שנכנסים למנהרה. שתי צלילות עולות 170 דולר, כאשר, לשם שינוי, נותנים לצולל להרכיב בעצמו את הציוד. במועדון בו אני צללתי – Fish Rock Dive Center נתנו גם סנפירי רצועה ונעליים, ובמקרים בהם לא נמצא ציוד מתאים הם לא היססו ופתחו סטים חדשים מהחנות שלהם. דבר נוסף שהוסיף לחווית הצלילה היה היחס המאוד חם של צוות המועדון, כאשר כל בקשה ולו הקטנה ביותר נתקלה בתגובה – Too easy, ובאמת שום דבר לא היה נראה מסובך מבחינתם.

שקנאים בסעודת דגים

 לאחר התארגנות לוקחים את הצוללים והסירה למעגן ממנו יוצאים לים. עוד לפני הצלילה אנו זוכים לראות לוויתן גדול סנפיר (Humpback) וחלק מהצוללים קופצים למים בניסיון לצלם אותו. לאחר שנראה כי הוא נעלם אנו ממשיכים ליעדנו מתארגנים וקופצים למים. הצלילה מדהימה! מ-ל-א כרישי שן שורי ועוד כמה Wobbegongs (היו שם כמה עשרות כרישים) צבי ים, צלופחים שונים, גרזנונים ועוד ועוד, וזה עוד לפני שבכלל נכנסנו למנהרה. הצלילה השנייה היא כבר צלילת חדירה ולמרות האור הרב בחוץ, בתוך המנהרה שרר חושך מצרים ( צוידנו בפנסים מבעוד מועד). להקות עצומות של גרזנונים שומרות על פתחי המנהרה והמראה הזה מדהים. בתוך המנהרה אין אמנם כרישים, אך לובסטרים ענקיים לא חסרים שם, וגם החניה בעומק של שישה מטרים, בתוך כיס אויר, בו ניתן לוותר על הווסת לרגע, מעניקה לצלילה הזו תחושה של חוויה מיוחדת במינה.

הכרישים שכה התרגלנו לראות בצלילה הקודמת המתינו לנו בסבלנות ביציאה וממש עטפו אותנו מכל עבר. עם סיום הצלילה נשארתי עם טעם של עוד – גם מבחינת הנוף התת-ימי וגם מבחינת זה שמעל המים. אין לי ספק שאם אמצא את עצמי שוב באוסטרליה - לעיירה המדהימה הזו אני עוד אחזור.