שרון ריניס אוהבת לקחת סיטואציות שמחוץ למים, להכניס אותן אל הים ומשאירה לצולל בעל הדמיון לארגן בראש את הפנטזיה שהוא אינו רק מבקר רק בים לצלילה של 45 דקות, אלא יכול לקיים בו חיים שלמים

מאת: שי מרון

הסיפור של שרון ריניס, צלמת, אינו הסיפור הקלאסי של הצלם שהחל לצלול כבר בהגיעו לבת המצווה, ומאז מכוונת בשקיקה את עדשתה אל מעמקי הים. "למעשה", אומרת ריניס, "צללתי לראשונה רק בגיל 21 בתאילנד, לפני כחמש שנים, וגם אז רק כתוצאה מלחץ חברתי. זו הייתה חוויה שבדיעבד הפנתה את עתידי למסלול שונה לחלוטין".

כשחזרה לארץ, להרצליה, הצלילה המשיכה כתחביב ששולב במהרה עם האהבה לצילום. "חלקו של התחביב הזה בחיי הלך והתעצם עם חלוף הזמן", היא נזכרת. "כל הגיחות לחו"ל התמקדו בצלילה וצילום תת-ימי, וגם בתקופות העמוסות ביותר הייתי מוצאת את הדרך לרדת לאילת לפחות אחת לשבועיים, גם אם פירוש הדבר היה לנהוג הלוך וחזור באותו היום. בסופו של דבר כבר לא נותרה ברירה אלא להפוך את נושא הצילום התת-ימי למרכז בחיי, וכך מצאתי את עצמי עוזבת את חיי העיר, המשפחה, החברים והעבודה המסודרת במרכז, ועוברת לאילת לעבוד כמדריכת צלילה. המציאות הזו מספקת לי אינספור רעיונות והזדמנויות לצילום במים".

את התמונות הראשונות שלה צילמה ריניס במצלמה דיגיטלית פשוטה Canon Powershot A70, ועם הזמן שודרג הציוד למורכב יותר. כיום ציוד הצילום שלה כולל מצלמת רפלקס דיגיטאלית Nikon D70s, מארז של Ikelite, מבזק Ikelite DS-125, ושלוש עדשות לצרכים שונים. לאחרונה התחילה לעבוד בחברה Fantasea בתמיכה טכנית וצלילות מבחן למוצרים, ובימים אלו נעזרת גם במערכת המארזים והמבזקים שלה.

"עבורי הצילומים היפים והמרגשים אינם אלו שמתעדים בדיוק המירבי את ההתרחשות מאחורי עדשת המצלמה, אלא אלו שמכניסים מימד נוסף לצילום, מימד אישי יותר שמביא עימו הצלם. כשאני מבצעת מניפולציות במהירות הצמצם ובגודלו, ברגישות הסרט, במיקום המצלמה ביחס לאובייקט ובאיזון הצבעים, אני מנסה לא רק לצלם את הסיטואציה, אלא גם את התחושות שהעבירה בי. השאיפה שלי היא שמי שיביט אחר-כך בצילום, יראה משהו נוסף למה שבאמת הצטלם שם".

"האובייקטים בצילום שלי הם פחות הדגים ויותר בני אדם, מכיוון שאני מתעסקת בעיקר בצילומים אומנותיים", אומרת ריניס. "לא שאינני מוצאת יופי בתיעודו של הטבע, אלא שבצילומי האומנות אני מצליחה להביא לידי ביטוי בצורה ממצה יותר את הפן היצירתי שבי, הדמיון שלי, והתחושות. על הדוגמנים שלי, מעל לכל, להרגיש מאוד טוב במים. הם נדרשים לעצור את הנשימה לזמן ארוך יחסית, להתפשט בטמפרטורות מים לא נוחה, להשתמש בתבונה בריאות שלהם לצורך האיזון במים פתוחים, וכל אלו ללא מסיכה ובעיניים פקוחות. מסיבה זו מרביתם הם מדריכי צלילה עם ניסיון רב גם בצלילה חופשית. הדוגמן נדרש גם למשהו אחר, שקשה לי לתאר אותו במילים, אך אני מניחה שניתן לכנות אותו- היכולת להכניס את המצלמה פנימה. זהו איזשהו כישרון שאני מתקשה מאוד לחזות מראש. עבדתי לא אחת עם צוללים מצויינים שלמרות כישורי המים המרשימים שלהם, פשוט לא הקרינו מבפנים החוצה אל עדשת המצלמה, מה שיוצר לרוב תמונה מאוד חד-מימדית".

לרוב הגיחות שלה למים, מדווחת ריניס, מתלווה אליה צולל נוסף שדואג ללוגיסטיקה (סיפוק אוויר לדוגמן, סיוע בבניית התפאורה, שמירה על בטיחות וכו'). "כשאנחנו מצלמים במים כחולים, ללא קרקעית מתחתינו, מתמנה צולל כלשהו שתפקידו לפקח על העומק שלנו. הכול מתוכנן ומועבר בתדריך טרם הכניסה למים, כולל חלוקת התפקידים, סדר הפעולות, לוח הזמנים, סצינות שונות לצילום ונהלים לשעת חירום. ככלות הכול אני מוגבלת בטמפרטורת הגוף ההולכת והיורדת של הדוגמן, ועל כן יש חשיבות לניצול יעיל ביותר של הזמן העומד לרשותי. עלינו תמיד למצוא דרך להרכיב את מערכת המשקולות על הדוגמן, כשהפיתרון לרוב הוא כיסוי שלהן באמצעות בד או איבר אחר בגוף.

על מנת לתלות דבר מה בצילום (חבל או סדין למשל), אנו משתמשים במתקן ציפה כלשהו, לדוגמא מאזן ציפה מנופח. הצולל האחראי על הלוגיסטיקה מספק אוויר לדוגמן כשזה מסמן לו, ומחזיר לו גם את המסיכה לעיתים, על מנת שנוכל לתקשר. התקשורת הזו חשובה מכיוון שעל אף שהכול מתוכנן מראש, למים יש חיים משלהם, ולעיתים קרובות נדרשים שינויים בלתי צפויים בסצינת הצילום. כשמדובר בצילום בעדשה רחבת זווית, עד שהצולל המספק האוויר יוצא מהפריים ונכנס אליו עוברות מן הסתם כמה שניות טובות, ולכן בצילומים אלו הדוגמן נדרש לעצור את הנשימה לפרקי זמן ממושכים יותר (כ-2 דקות). אני נוהגת לצלם את אותה התנוחה מספר רב של פעמים לפני שעוברים לתנוחה הבאה. אני משתדלת לצלם אותה קודם כל מכיוונים שונים, כלומר מעומקים משתנים וזוויות משתנות ביחס לשמש, ובנוסף כל פעם עם כוונון טכני שונה של המצלמה. כך קורה שאני מוצאת את עצמי בסוף יום צילומים נוברת בין 350 תמונות על מנת למצוא את האחת, הזו הנבחרת".

יותר מכל, אומרת ריניס, היא אוהבת לשאול סיטואציות שמחוץ למים ולהכניס אותן אל הים, להגזים עם השילוב שבין האדם למים, ולדמיין שאינו מבקר רק בים לצלילה של 45 דקות, אלא שמקיים בתוכו חיים שלמים. "אני נדהמת בכל פעם מחדש לגלות שאפילו פעולה שגרתית כמו תליית כביסה, מצטיירת כטבעית יותר בתוך המים הכחולים מאשר מחוצה להם, באוויר היבש".

להצטרפות לאלפי מנויי מגזין ים לחץ כאן
רק 26 ש"ח
לרכישת ביטוח צלילה לחץ כאן