מדורים-כתבות-קישורים
בן זוג לשעת חירום
הצלה והחייאה אינן רק התמחויות לצרכי התקדמות בסולם דרגות הצלילה, אלא תהליך חיוני בסיסי שעל כל צולל בדרגת מתקדם ללמוד, לתרגל ולהטמיע. וכמה שיותר - יותר טוב
נוני שחף*
והפעם על תאונת צלילה שהיתה יכולה להסתיים בצורה טראגית. המבדיל אותה מתאונות אחרות בהן נתקלנו לאחרונה הינו תפקודו היעיל של בן הזוג לצלילה.
הסיפור מתחיל בצלילה שגרתית ביותר ובתוך מסגרת ההגבלות ורשיונות הצלילה של שני ישראלים, הוא והיא, בראס השטן שבסיני - שלאחרונה הפך מחדש למוקד משיכה לצוללים ישראליים. לראייה: מביני עניין כבר הקימו שם בית ספר לצלילה.
לא במועדון ולא בבית הספר נעסוק הפעם, גם לא בצלילה לא אחראית של צוללים שמחליטים מראש, או נסחפים, לבדוק את קצה מעטפת הצלילה המותרת. הפעם אנו עוסקים בצוללת בשם שירה ובצולל בשם יואב ( גם הפעם שונו שמות המשתתפים מטעמי צנעת הפרט).
הם עוברים את הגבול בכיוון דרום בשעות הבוקר המאוחרות ומגיעים בשעות אחה"צ לאתר הצלילה. זוג הצוללים הזה צלל באחרונה באילת בחודש מרץ ולשניהם דרגת צולל מתקדם ממאי 1993.
אתר הצלילה הנבחר היה קשת של ריף המדמה מערה. התכנון היה לעומק מרבי של 30 מטר, למשך 15 דקות, עם ביצוע חניית בטחון ב3- מטרים.
ולסיפור עצמו (העדות כאן היא מפיו של יואב, כפי שסופרה למאיר משולם, מדריך צלילה וחבר הנהלת ההתאחדות לצלילה, אשר ביקש לבדוק מה קורה ולהעביר דיווח ראשוני): "בעומק 20 מטר ולאחר שעברנו את הקשת וכשאני מוביל הצלילה הסתובבתי לאחור לראות אם הכל בסדר עם שירה והבחנתי שהיא לחוצה. ניגשתי אליה ואז הבחנתי שסנפיר אחד השתחרר מרגלה ונעלם. חזרתי מספר מטרים לכיוון הקשת לאחור כששירה ממתינה לי לחוצה ובקשר עיין. כשהבחנתי שהיא ממשיכה להיות לחוצה, נסיתי להרגיעה (העומק 20 מ') הבחנתי שאינה מגיבה יותר ואינה פולטת אויר. בשלב זה אז תפסתי את שני האינפלייטורים ובצעתי עליית חירום תוך שאני מקפיד לראות האם יש פליטת אוויר משירה. הבחנתי בפליטה של בועה גדולה. העלייה היתה מהירה, ועל פני המים היא עדיין לא היתה בהכרה. המרחק מהחוף כ70- מטר וקצף יצא מפיה (ללא דם). במאזנים מנופחים ביצעתי הנשמה על פי הנהלים, תוך סיבוב ראשה הצידה לצורך פליטה.
לאחר מספר הנשמות ותוך כדי גרירה היא התחילה לנשום ולהקיא. צעקתי לעזרה לחברים שהיו על החוף (זוג צוללים ישראלי נוסף) והם עזרו לי לגרור אותה לחוף. שירה היתה כבר בהכרה מלאה ומגהקת. שאלתי אותה לפרטים מזהים לבדיקת הכרה מלאה והיא הגיבה במדויק.
קצב נשימתה היה עדיין מהיר מאוד. (כאן המקום לציין שמרוב לחץ לא הורדתי ציוד ומשקלות משנינו לאורך כל תהליך ההצלה).
אחד מהחברים הנו חובש נהג במד"א, כך שהסיוע הרפואי הראשוני ניתן גם מבעל ידע רחב יותר ומוסמך במתן עזרה ראשונה.
מועדון הצלילה בשטח הציע לנו חמצן, אבל, החובש החליט שלא להשתמש בו בינתיים.
החזרנו ציוד בנואיבה וחזרנו לראס השטן כשאנחנו משגיחים על שירה שטענה לכאבי ראש ומדי פעם פלטה. היא הרבתה לשתות ולא נגעה באוכל.
בערך בשעה שמונה בערב החלטנו לסיים את החופשה ולעלות צפונה לאילת כדי להבדק בבית חולים. הגענו לגבול בשעה תשע בערב בערך ולאחר מכן לבית החולים יוספטל, שם לאחר בדיקת רופא תורן הוכנסה שירה לטיפול בתא לחץ לטבלת CX30 למשך 7.5 שעות".
לסיפור ולמקרה הזה מספר צדדים ופרטים נוספים, המתארים מסלול אופייני של צולל ישראלי בסיני, אך הפעם בחרנו להתמקד בתהליך שהביא צוללת במצב חוסר הכרה מתחת למים להצלה מלאה וכל זאת כתוצאה מתפקוד נכון ושימוש נכון בהרגלי טיפול במצבי חירום שהוקנו לבן הזוג במהלך הכשרתו כצולל. בן הזוג הבחין בתקלה בזמן, הוא טיפל בחברתו בדיוק לפי נוהל עזרה לצולל במצוקה וביצע תהליך הצלה והחייאה, שבסופו של עניין הציל את חיי הצוללת.
אבל, לא ניתן לסכם ללא היבטים נוספים של הפרשייה: אין ספק שהתרגולות שנלמדו והתושייה שגילה יואב חברו יחדיו לתוצאה משביעת רצון. מעבר לכך, מהיכרות עם הרבה קורסי צלילה הנערכים בישראל לאורך שנים וההתייחסות לנושא הצולל במצוקה ותהליך ההצלה בכלל, עלי לציין נקודה חשובה אחת - במקום שמקפידים ומלמדים, והצוללים מטמיעים את התרגולת כפי שצריך - בעת צרה היא עומדת לרשותם ומצילה חיים.
הצלה והחייאה אינן רק התמחויות לצרכי התקדמות בסולם דרגות הצלילה, אלא תהליך חיוני בסיסי שעל כל צולל בדרגת מתקדם ללמוד, לתרגל ולהטמיע. וכמה שיותר - יותר טוב. המלצתי לבתי הספר ולארגונים: במהלך שני הקורסים הבסיסיים ראשוני ומתקדם, נצלו ושלבו בכל הזדמנות שניתן יותר חומר ותרגול על "עזרה לצולל במצוקה" ו"הצלה והחייאה" - וכל המרבה הרי זה משובח.
לרכישת ביטוח צלילה לחץ כאן
