אלון בודנר, מי שנבחר לסגור את הגליון החגיגי, מספק את הכיוון אליו כולנו שואפים: קדימה, אל העתיד. ובחזון שלו, בני האדם יורדים אל מתחת למים ואת החמצן לו הם זקוקים מספקות מערכות זעירות המפיקות אותו היישר מהמים

מאת: דוד פילוסוף

כבר מימי בראשית חשב האדם על דרכים לשהות מתחת לפני המים. היה זה אריסטו שתיאר את הנסיונות הראשונים של הפעלת מערכות נשימה תת-ימיות. המכשיר אותו מתאר אריסטו דומה לכד הפוך שלתוכו מכניס הצולל את ראשו. עם הירידה לקרקעית הים הצולל נושם את האוויר שנמצא בכד. מאז התקדמה האנושות בנסיונותיה התת-ימיים. אבל, עם כל ההתקדמות, הבסיס נשאר דומה. יורדים למים אם מיכל אוויר אותו נושם הצולל. נגמר האוויר - נגמרה הצלילה.

בסרט "מצולות" ירדו צוללים למעמקים באמצעות שאיפת נוזל מיוחד לריאות, אשר שימש כתחליף למיכלי הצלילה המלאים באוויר הדחוס. בסרט "מלחמת הכוכבים" פוגשים שני אבירי ג'די פוגשים ביצור אגמים מקומי ומבקשים ממנו לקחת אותם אל הממלכה שלו. הם נכנסים לאגם יחד איתו, שולפים "פיה" קטנה והופ הנה הם צוללים להם באגם. אכן, דמיוני לחלוטין. אביב בודנר, בן ה-7 באותם ימים, (תחילת 2000) וצופה נלהב של סרטי מד"ב, שאל את אבא, אלון בודנר, "אבא זה אפשרי"? "תן לי לחשוב על זה", ענה בודנר לבנו.

בודנר, מהנדס וצולל, נכנס לפעולה. "ידעתי שהדגים נושמים אוויר. שהרי, יש אוויר מומס במים... עשיתי חישוב של כמות האוויר המומס במים, בדקתי את צריכת האוויר של צוללים ולפי התוצאות ראיתי שזה אפשרי. מה שנשאר לעשות הוא להפריד את האוויר המומס. פשוט מאוד". הרעיון, לפי בודנר, היה לבצע הפרדה פיזית של בועות האוויר שמומסות במים. "המים עשירים מאד באוויר מומס. האוויר מהווה כ- 1.5% מנפח המים, ושליש מאוויר זה מורכב מחמצן. הדגים, למשל, יודעים להפריד את האוויר (באמצעות הזימים), וכך הם מקבלים אספקת חמצן תמידית".

ובאמת, דמיינו לעצמכם מצב בו הצולל נושא על גבו מערכת קטנת מידות, המספקת לו את כל אספקת האוויר, לשהייה מתחת למים, לזמן כמעט בלתי מוגבל. מדע בדיוני? בודנר, מבעלי חברת Like-A-Fish, חושב שלא. המערכת שבודנר המציא מבוססת על חוק פיזיקלי הנקרא "חוק הנרי", המתייחס לספיגה של גז בנוזל. על פי חוק זה כמות הגז אשר יכולה להתמוסס בתוך נוזל, פרופורציונלי ללחץ המופעל על הנוזל. החוק פועל גם בכיוון ההפוך - יצירת לחץ נמוך תגרום לשחרור של יותר גז מתוך הנוזל.
כמות הגז שניתן להמיס בנוזל תלויה בלחץ בו נמצא הנוזל. הורדת הלחץ תגרום לשחרור הנוזל מהגז. הבועות גדלות, משתחררות מהנוזל, וצפות.
המערכת תכלול מצבר, משאבת יניקה, מערכת להפרדת אוויר, מיכל לאכסון האוויר המופרד, צינור לפליטת המים והאוויר שנצרך וכמובן מערכת לספיחת הפחמן דו חמצני. "המערכת, תהייה קטנה וקלה יותר ממיכלי הצלילה שהצוללים נושאים על גבם היום", מבטיח בודנר. "בנוסף, הוכח שהיא מסוגלת לספק את צריכת החמצן הדרושה (ליטר חמצן לדקה, או – שאיבה של 200 ליטר מי ים לדקה). יתרונות נוספים של המערכת העתידית על מיכלי האוויר שאנו רגילים לשאת על הגב, היא בכך שנהייה פתורים מהצורך של מילוי אוויר. האוויר המתקבל מכיל ריכוז נמוך של חנקן וריכוז גבוה של חמצן (הרכב אוויר דומה לשל ה"ניטרוקס")".
אליבא דבודנר, משימתה של החברה שלו, Like-A-Fish, היא די פשוטה: להפוך לספק המוביל של מערכות מהפכניות לאספקת אוויר ממים, הן לצרכי הפנאי, הן למטרות צלילה מקצועית והן לצוללות או לסביבות חיים שמתחת למים. החברה נוסדה כבר ב- 2001 ומחזיקה כיום בפטנטים רשומים באירופה ולקראת רישום פטנט בארה"ב. "אני בהחלט יכול לומר בצניעות כי מדובר במהפכה בתחום טכנולוגיית הצלילה ובפריצת דרך בהיסטוריה של הצלילה", אומר בודנר.
בין יתרונות המערכת: יותר זמן תחתית - אין כל הגבלה על כמות אוויר, אלא רק בזמן הסוללות של המערכת. אין צורך במילוי חוזר של מיכלים (חסכון בכסף ובהסתמכות על מועדוני צלילה). בטיחות גבוהה יותר עם פחות תחנות עצירה - האוויר המופק מהמים עשיר ב- 34% חמצן (ממש כמו בניטרוקס), נתון המצמצם את כמות החנקן שננשם במהלך הצלילה. ציפה קבועה - במערכות צלילה רגילות ציפת הצולל משתנה במהלך הצלילה כשהוא משתמש בכ- 4 ק"ג של אוויר. מצב זה לא יקרה עם המערכת של בודנר.

בודנר נמצא כעת בתהליך של בניית אב טיפוס ראשון האמור להיות מבצעי תוך שנתיים ונבדקת אפשרות ליישום מסחרי. חברות בינלאומיות רבות (כולל חיל הים הישראלי) מגלות עניין רב בהמצאה, הוא אומר.
באיזה שלב פיתוח וישום מסחרי אתה נמצא כעת?
"יש לי כבר הזמנה ראשונה מאוסטרליה, אותה אנו אמורים לספק בסוף חודש מאי 2006. זה למעשה יהייה האב-טיפוס הראשון שיעבוד ואני מניח שכל העולם יצפה ויעקוב  מן הסתם אחרי אותו אוסטרלי שאת הספקת האוויר מן הטבע יקבל מהמערכת החדשה שלנו. את היחידה הראשונה תפתח ותבנה חברה הנדסית חיפאית, אשר פיתחה את גלולת המצלמה הבודקת".
בעוד חמש שנים, מה להערכתך יהיה מחיר מערכת הנשימה לצולל?
"לצערי אני לא חושב שהמערכת אותה אני מפתח תחליף את מיכלי הצלילה, אלא תתן מענה בעיקר למערכות חצי סגורות מקצועיות, או לשימוש בצוללות. ההערכה לעלות המערכת מדברת על כ- 5000-10,000$".
האם הצולל ירגיש אי נוחות כל שהיא כשהמערכת תפעל באמצעות צנטריפוגה ותייצר ויברציות על גב הצולל?
"בניגוד להפעלת צנטריפוגה בעזרת מתכות במעבדות, המערכת שלי תפעל על ידי זרימת מים, כך שהצולל לא ירגיש מאומה".
מה לגבי רעש מהמערכת?
"יש מספיק דרכים להביא את המערכת למצב של שקט שלא יפריע לעולם הדממה".
כמה אוויר תייצר המערכת לדקה?
"מחישובים שעשינו, צריכת אוויר לדקת צלילה היא 1 ליטר. לפי הסטנדרטים של PADI המערכת צריכה לתת מענה לאספקת 3 עד 3.5 LPM חמצן במאמץ".
כמה כבדה ומסורבלת תהייה המערכת ?
"המערכת יחסית תהייה קטנה ולא מסורבלת ותשקול 2-3 ק"ג".

הנשיונל ג'אוגרפיק האוסטרלי יוצא כל שנה בתחרות אקסטרים שבמרכזה רעיונות 'משוגעים' ומעניינים ומעניקים תמיכה לבעל הרעיון המקורי. השנה זכה האוסטרלי Lloyd Godson. על פי הזוכה, הוא התחייב לרדת לעומק של 5 מ' מתחת לפני המים ולחיות שם שבועיים כשכל צרכיו מסופקים מן הטבע.

Godson הולך לבנות בית קטן מתחת למים, כשאת אספקת החשמל  ומקור האנרגיה הוא יקבל מזרימת נחל הזורם בסביבה. לטובת ספיחת החנקן בתא ייקח איתו Godson לתא צמחים שפותחו על ידי המדענים של נאס"א. ומה עם האוויר? איך נושמים? גם אוויר צריך להיות מן הטבע... וכאן נכנס לתמונה בודנר, אליו הגיע Godson באמצעות שיטוט באינטרנט. בודנר נענה מיידית לאתגר וחושף לראשונה כי זו למעשה ההזמנה הראשונה פרי פיתוח ישראלי של "Like-A-Fish". סקופ, או לא סקופ?