אין ארוחות חינם בטבע, טוענים שוחרי איכות הסביבה ואומרים כי האכלת הכרישים פוגעת באיזון האקולוגי ומסכנת הן את האדם והן את הכרישים. מועדוני הצלילה שמתפרנסים מהצוללים שבאים לצפות בטורפים הימיים, סבורים שהם דווקא מצילים כרישים המצויים בסכנת הכחדה

מאת גלן דוידסון   צילומים גף רוטמן

זו היתה תקלה מביכה וכואבת. אריק ריטר, מומחה לכרישים וסלבריטי בענף הצלילה האמריקני, נכנס למים כדי להאכיל כרישים. הוא סובב את ראשו, חייך למצלמה של ערוץ דיסקברי. דבריו הנחרצים, בזכות האכלת כרישים, כבר עמדו על קצה לשונו, אך כריש רעב במיוחד נשך אותו בחוזקה רבה ברגלו השמאלית. ריטר איבד דם רב וחלק גדול מהשוק השמאלית. הוא הובהל לבית החולים במצב של הלם.
התאונה המתועדת הזאת שיחקה לידיהם של ארגוני הירוקים ושוחרי איכות הסביבה, המנהלים מלחמה קשה נגד מועדוני הצלילה שמפעילים מרכזי האכלה לכרישים, כדי לאפשר לצוללים לצפות בהם. לטענתם, האכלת כרישים מסכנת לא רק את חיי האדם אלא גם את הכרישים עצמם. מנגד, יש מי שטוענים כי האכלה מבוקרת מסייעת לטורפים ימיים לשרוד.

לשחות עם כרישים
מערכת היחסים בין האדם לכריש היא עדינה, מורכבת ומסובכת. יש כאלה שמפחדים מהם וכל כריש נחשב בעיניהם לצאצא המופרע של "מלתעות". אחרים ממש מאוהבים בהם, רואים בהם חיות מחמד וינצלו כל הזדמנות לשחות בחברתם.
רוב פאלמר, צולל אמריקני, נמנה עם הקבוצה השניה. באחת ההפלגות עצרה ספינתם ליד מצוף של חיל הים האמריקני. כ-20 כרישי משי (Silky Sharks) התאספו במקום, וסנפיר הגב שלהם חתך את המים כמו בסרטים. פאלמר מיהר לקפוץ למים ושניים מחבריו החליטו לעשות את השחייה למעניינת יותר, וזרקו למים חתיכות טונה. פאלמר לא היה משועשע, אך הכרישים הקטנים ידעו מה לעשות וזינקו מעליו ולידו כדי לחטוף את ארוחת החינם.
ארוחות חינם כאלה, מסודרות וקבועות, פופולריות באיי הבאהמה. צוללים שצפו בהאכלות כאלה עשויים להשתכנע בקלות רבה יותר, כי הכרישים הם לא מכונות טרף רצחניות. הם די בררניים ומעדיפים דגים על פני בשר אדם טרי.
בווקרז קיי, באהמה, מרכז הצלילה מאכיל כרישים בחלקי דגים שהוקפאו בדלי, ומוחזקים במים על חוט. כמאה כרישים מסוגים שונים סובבים את גוש הדגים הקפוא, ואוכלים את החלקים שנושרים ממנו כשהם מפשירים. גם אתם יכולים לשחות בקרבתם. הם לא נושכים צוללים, או כריש אחר. אפילו כריש פטיש גדול, שבדרך כלל מוכן לאכול כרישים קטנים ממנו, מתרכז בארוחה הקלה.
בצד השני של המפרץ, במים עכורים יותר, להקת של bull sharks מתכנסת באופן קבוע על מנת ליהנות משאריות דגים שזורקים למים. Bull sharks השתתפו ביותר תקיפות על בני-אדם מכל סוג כריש אחר. קפצנו למים ושנירקלנו עם כ-12 כרישים כאלה. הם התעלמו מאיתנו ונשארו באזור רק הודות לחתיכות הטונה שזרקנו לעברם מדי פעם. 

הכרישים משתפים פעולה עם צלמים, אם הם מקבלים מהם משהו בתמורה. בצלילות בסודאן נהגנו לקשור גוש גדול של דגים לאלמוג, וצפינו בהם מגיעים מהמעמקים בגלל שביל הריח. בין הסועדים היו גם כרישים שרק לעתים נדירות מזדמנים לשונית הרדודה. חוויה דומה עברתי במלדיבים, שם אוסרים כיום על האכלת כרישים.  
ד"ר רוקי סטרונג, מומחה להתנהגות כרישים, מבחין בין האכלת כרישים בפתיון מת לבין דגים חיים אותם דגים הדייגים. "כריש יכול לעקוב אחרי שביל ריח שעות, ויעשה זאת בקצב איטי-בינוני", הוא אומר. "אם ירגיש במים ויברציות, כמו אלו של דג על קרס, הוא יסתער במלוא הכוח. אלפים על גבי אלפים של דגים נתפסים בכל יום, מדממים תוך כדי מאבק אלים, משדרים ריחות ותנודות שקוראות לכרישים כמו פעמון של ארוחת ערב. הנזק הזה הרבה יותר גדול מהנזק שעושות כמה חברות שמאכילות כרישים פעם או פעמיים בשבוע".
ג'ים אברנת'י, בעל חברה להאכלת כרישים בפלורידה, אומר: "נציג מדינת פלורידה, צ'ארלי ג'סטיס, אמר לסי.אן.אן  שהוא הולך לסגור את עסק האכלת הכרישים. אני חושב שזה צעד פוליטי בלבד. מכל הצוללים שהשתתפו בצלילה להאכלת כרישים מאורגנת, פחות מאלפית האחוז נפגעו פגיעה קלה. תקיפת הכרישים העיקרית נעשית על גולשים ורבות מהן קשורות באופן ישיר לדיג רגיל או דיג חניתות. הכרישים נמשכים לחוף בעקבות דייגים שמביאים דגים חיים. מניתוח סטטיסטי של תקיפות כרישים ב-106 השנים האחרונות, קל לראות שלחברות האכלת כרישים אין השפעה על התקפות כרישים בפלורידה".
כרישים תוקפים גולשים, שתנועתם על פני המים מזכירה לטורפים דג פצוע או כלב ים. ריבוי התקיפות הללו משמש כקלף חזק בידי אלה שטוענים שיש לסגור את מרכזי ההאכלה ועל-ידי כך להרחיק את הכרישים מהחופים.
ג'ורג' ברג'ס, אוצר  אגף הכרישים במוזיאון הטבע של פלורידה, מציע להתייחס לכרישים בזהירות: "האכלת הכרישים הפכה לתעשיה של ממש והרבה אנשים מתפרנסים ממנה. הם אלה שאחראים לתדמית החדשה של הכרישים - במקום חיות טרף צמאות דם, הכרישים  מתוארים ככלבלבים שובבים. כמו שקורה בדרך כלל, האמת נמצאת במקום טוב באמצע".

רגועים וארסיים
בעלי החיים, כמעט תמיד, משנים את התנהגותם בנוכחות האדם. רובם בורחים ונשארים רק הרגועים והארסיים. אם מוסיפים למשוואה מזון, יחסי הכוחות משתנים. לכן האכלה חייבת להיעשות במקצועיות ובצורה מבוקרת. הטריגונים בעיר הטריגונים באיי קיימן הם בדרך כלל חמודים ועדינים, אך אפילו הם יכולים להשאיר סימני מציצה אכזריים למראה (וקשים להסבר אצל האישה, או הבעל) אם לא מבינים עד כמה הם רצינים במרדף אחרי המזון.
מורנות ירוקות גדולות גרמו פצעים חמורים לאנשים, שניסו להתגרות בהן עם מזון, מעבר לסף הסבל שלהן. גם צבים נשכו צוללים, שהבטיחו להם אוכל ולא קיימו.
"אני אוהבת לראות דגים מקרוב, אך נראה כי זה יוצר בעיות הן בשביל הדגים והן בשביל בני האדם", אומרת ד"ר ליז ווד, קצינת שימור אלמוגים של MCS. "אף פעם לא ראיתי מחקרים מדעיים על האכלת הדגים, אך הותקפתי על ידי עדרים של דפדופי פסים שמבקשים מזון".
ד"ר ווד סבורה שהאכלת הדגים עלולה להיות מסוכנת להם עצמם. בראס מוחמד למשל, חי זוג נפוליאונים מפורסם, ג'ורג' ומילדרד. השניים שמנו מאוד, לאחר שצוללים רבים האכילו אותם בכמויות של גבינה צהובה וביצים קשות. המזון הלא שגרתי גרם להם בעיות בקיבה שהביאו למותם, אך לא לפני שהם נשכו כמה צוללים שלא הביאו להם חטיפים.
בדרום קורסיקה ובאיי מדאס שבספרד חיים דקרים גדולים, שנהנים להתקרב לצוללים. לא שהם מאוהבים בהם, אבל הם מאוד נהנים מהנקניקיות והגבינה שמציעים להם. "זה עצוב שכיום צריך להציע אוכל לדגים על מנת להתקרב אליהם", אומר דייויד בלמי, יועץ לענייני ביולוגיה ימית. "רוב הדגים יאכלו כל מה שתתנו להם אז תנו להם מה שהם רגילים לאכול, חי ולא מבושל".
דיוויד פרפה, תזונאי בעלי חיים, אומר: "אם אתם מאכילים בעל חיים במזונות שזרים לו, ההשפעה יכולה לנוע מבעיות עיכול קלות עד מוות, בהתאמה לכמויות הניתנות להם".

מאולפים ותלותיים
ג'ורג' ברג'ס מפלורידה סבור שעסקי האכלת כרישים מפרים את האיזון הטבעי.
"בדרך כלל קשה לראות כרישי שחורי קצוות או כרישי שונית בסיטואציות שאינן קשורות להאכלה בבהאמה", הוא אומר, "אך הכרישים הקיימים, ודגים מסויימים נהפכו למאולפים ותלותיים, לפחות חלקית, במזון החינם שמספקים להם המאכילים".
לדבריו, הכמות הגדולה של הדגים באתרי ההאכלה מעידה על כך שדגים וכרישים מגיעים ממקומות רחוקות ויכולים להיות מטרה קלה לדייגים, "וכרישים שנמשכו לאתר האכלה בבהאמה נכחדו לגמרי".
תחנות ההאכלה גרמו לדגים לשנות את התנהגותם. כך למשל, דולפינים חצי פראיים החיים במפרץ סנקטוארי באי גראנד בהאמה התרגלו לדגי הרינג שמיובאים מקנדה במיוחד בעבורם. הטעם המשובח וההאכלה המסודרת הפכו את החיפוש אחר הטרף למיותר. הדולפינים מרוצים, הצוללים הצופים בהם נהנים ומועדוני הצלילה במקום צוחקים כל הדרך אל הבנק.

חוויה מסוכנת?
מאכילי הכרישים לובשים חליפות רשת ברזל, בעוד ששאר הצוללים מסתפקים בחליפות רגילות, אולי כדי ליצור רושם שהמדובר בחוויה מסוכנת, מהסוג שתמיד כיף לספר על אודותיה לחבר'ה.
למרות הכל - תאונות אכן קרו. מישל קוב ננשכה בראשה כשצללה בלי מחשבה לתוך עדר כרישים אוכלים כדי להציל חבילת פיתיון שנפלה בטעות למים. למרות כמות הדם האדירה שיצאה מהפצע, הכרישים לא המשיכו בסעודה. רוב הכרישים פשוט לא מתוכנתים לאכול בשר חיות יבשה.
דוגמה נוספת: ילדה ננשכה בפניה על ידי צלופח קונגר במהלך האכלה בים התיכון, שוב, בגלל כמות מוגזמת של אוכל שנשפכה לתוך המים ויצרה מהומה גדולה. אגב, הצלופח נראה יותר מבוהל מהטעות מאשר הילדה.
המאכיל תמיד יהיה במרכז כל התרחשות, ומאכיל אחד חטף נשיכה רצינית מדג שבא לגנוב מזון מתחת לאפם של הכרישים.
ובכל זאת, אפשר ומומלץ להצטרף לתצוגת האכלה. זו חוויה בהחלט מרגשת, בתנאי שהמדריך מקצוען שעושה את העבודה בצורה מבוקרת. אם תקשיבו להוראות שלו, תסתפקו בהתבוננות ותתגברו על הפיתוי לקחת חלק פעיל בהאכלה, מובטחת לכם חוויה אדירה.

לרכישת מגוון ביטוחי צלילה, הטבות ומתנות לחץ כאן >>>