מחקר חדש ומפתיע, המתעד את התנהגות הרבייה של הדיונונים, חשף לראשונה את העובדה שנקבות דיונונים מודעות לביצים שהן משחררות למים, מפגינות התנהגות הורית לכל דבר, ואף מסייעות לביצים להגיע למערכות האקולוגיות הימיות הרדודות, שם יוכלו להמשיך ולהתפתח

מאת: נדב לוי
צילום: יהב אש
מדענים שעקבו אחרי דיונונים מקבוצת ה-Tuethoidea, הנמנים במחלקת הראשרגלאים (Chephalopoda) או דיונונאים, המתרבים בעומק הים, תיעדו וצילמו לראשונה נקבות המתייחסות לביצים שלהן - במודע. הם אף גילו שהן אוחזות אותן בזרועותיהן ואף מאווררות אותם, באמצעות הזרמת מים עתירי חמצן, וזאת כדי לסייע להם להיוותר בחיים. בכך מראים הדיונונים התנהגות הורית. עולה מכך, בניגוד לסברות קודמות, שהנקבות אינן משחררות את הביצים למים ומזניחות אותן מבלי לדאוג להן, אלא משקיעות בצאצאיהן. בכך הן מצטרפות לדאגת חסרי-חוליות אחדים הידועים עתה בדאגתם לצאצאיהם ובהשקעתם ההורית ביבשה ובים.

התגלית המדעית התפרסמה לראשונה בשבועון המדע "נייצ'ר" והיא חושפת לראשונה את דיונון הים העמוק, ששמו המדעי Gonatus onyx, הנחשב לאחד המינים הנפוצים יחסית, והשכיח באוקיינוסים ההודי והאטלנטי. עד-כה לא ידעו הרבה על אורח החיים שלו, שנחשב עד עתה לתעלומה, מאחר והוא מתרבה במים עמוקים ביותר. עד עתה חשבו כי הנקבות בנות מין זה משחררות את תוצרי הרבייה שלהן, הביצים, כמו הדיונונים האחרים על קרקעית הים, וכי הן עוזבות אותן להתפתח ללא השגחת ההורים. והנה עתה, גילו החוקרים, להפתעתם, כי הן מחזיקות בהן בעדינות בזרועותיהן. אופן ההשגחה החדש של התטולה ההמונית של הדיונונים מצביע בהחלט על פיקחותן של נקבות הדיונונים הבוגרים, המסייעות בכך לצאצאים לשרוד בעומק הים, ולהגיע לבסוף למערכות האקולוגיות הימיות הרדודות. בהיותן נייחות מעצם טבען, יכולות הביצים לשמש סעודה דשנה ביותר ללווייתנים ופילי-ים המשחרים למזון בעומקים אלה.

ואמנם, שילוב של התפתחות דיונונים צעירים במים רדודים וחייהם הבוגרים במים עמוקים מעידה על מגוון האויבים האורבים להם במערכות האקולוגיות הימיות השונות, בתלות לגילם ולהתפתחותם. המחקר הנוכחי המתעד את התנהגות הרבייה המפתיעה הזו של הדיונונים חושף לראשונה שנקבות דיונונים אלו מודעות בהחלט לביצים שהן משחררות למים, התנהגות הורית לכל דבר, ואף מסייעות להן להגיע למערכות האקולוגיות הימיות הרדודות.

דיונון הים העמוק נחשב לאחד השכיחים ביותר בקבוצת הראש-רגליים באוקיינוס הפציפי (השקט) והאטלנטי, ואף ידוע כאחד ממיני הנטרפים החשובים ביותר לטורפים ימיים הנמנים על בעלי החוליות.  אולם, הבנת אורח-חייהם היה תמיד בגדר תעלומה, היות ושחרור תוצרי הרבייה (Mass Spawning) שלהם התרחש בעומקים גדולים, ולא תועד מעולם. מאחר והתצפיות הישירות באירוע שכזה הינן כמעט בלתי-אפשריות, ואף נדירות.

עתה תיארו הביולוגים הימיים, בראשות ד"ר בראד סייבל (Seibel) ושני עמיתיו מ"מכון האקווריום של מפרץ מונטריי" (Montrerey bay Aquarioum Research Institute) ב-Moss Landing, בקליפורניה,  כיצד מתרבים הדיונונים בני מין זה בים העמוק. הם אף הצליחו לגלות כי הם מגלים התנהגות הורית לאחר ששחררו את תוצרי הרבייה שלהם, הביצים, ואף נוטלים ביצים רבות ככל האפשר בזרועותיהם, ומקיימים מעין הדגרה של הדיונונים הצעירים (Brooding), בניגוד לסברה כי דיונונים משחררים את תוצרי הרבייה שלהם על קרקעית הים, ואינם נשארים לעקוב אחרי התפתחותם. ממצאי המחקר החדש מפתיעים משום שהם שונים לחלוטין וחורגים בעליל מהרגלי הרבייה המוכרים של מינים ידועים אחרים של דיונונים.

באוכלוסיית המחקר שלהם צפו החוקרים בעומקים שבין 1,539 ל-2,522 מטר, בקניון מונטריי, מתחת לפני הים, כשהם משתמשים לשם כך ברכב מותאם לתנועה מתחת לים. הרכב, צוללת-רובוט, המופעלת בשלט-רחוק, משמשת ביולוגים ימיים למחקר במים עמוקים, והיא שסיפקה בשנים האחרונות את מרב התגליות המדעיות בעומק האוקיינוסים. היא מצויידת במצלמות, תאורה מתאימה, סנסורים סַמְפְּלֶרים (מעין סוגי כלי נגינה דיגיטליים), אמצעי-ניווט מתקדמים, מעקב רדיו-טלמטרי ומערכות שליטה שהן חלק בלתי-נפרד היום מהצלחת יישום השיטה המשמשת למחקר הימי המתקדם ביותר הידוע כיום.

שחרור תוצרי הרבייה והבקיעה התרחש בעומק של 1,539 מטר. אורכו של הדיונונון הצעיר בבקיעה הגיע לכ-3 מילימטרים. לכתבה בנייצ'ר אף צורפו תצפיות חזותיות נוספות ושלושה סרטונים המראים בעזרת מצלמת וידיאו שתוצריה הועברו מהמים ברזולוציה גבוהה באמצעות כבל-אופטי, ובסיוע צוות הצוללת-רובוט: בסרטון הראשון רואים כיצד נקבת הדיונון דואגת לביצים שלה. בסרטון השני תועדו ביצים המייצגות את השלב ההתפתחותי המוקדם, כשהן מגיבות בבריחה בתגובה להתקרבות הצוללת, אך מבלי שנצפתה בקיעה. הסרטון מתעד את המצב בעומק 2,522 מטר. בסרטון השלישי תועדו ביצים בשלב התפתחותי מתקדם, כשהן אינן מראות סימני בריחה מהצוללת-רובוט, והנקבה הבוגרת אף מעוררת את הבקיעה לפני הזמן באמצעות הרחבתן והתכווצותן של הזרועות - כל זאת בעומק 1,539 מטר.

השימוש בצוללת הרובוט מתחת למים, סייע לחוקרים לגלות שהדיונון, כ-20 ס"מ בלבד אורכו, מסוגל לשאת שק ביצים ענק שגודלו במקרה אחד כמעט זהה לאורך גופו, ובמקרה אחר, כפול באורכו מגוף הדיונון. הביצים מוחזקות בין שתי ממברנות דקות דמויות יריעה-שטוחה, הנפתחות בקצותיהן הקרובים והרחוקים, ולדברי החוקרים, הדבר מסייע לעוללים לשרוד טוב יותר לאחר הבקיעה. החוקרים אף הצליחו ללכוד שתי נקבות דיונונים בוגרים, תוך שימוש בוו/קרס שהוצמד לזרועותיהן כדי שהביצים תישארנה אחוזות בהן ולא תיפולנה. עד-כה סברו כי רוב הדיונונים משחררים ביצים פוריות על קרקעית האוקיינוס ועוזבים את הפרטים הצעירים לדאוג לעצמם. המדענים הניחו כי גם מין זה משתייך אליהם ונוהג כמותם. כן הוצע כי רוב חייהם מתקיימים במים רדודים, אף שגם בעבר סברו חוקרים אחרים כי לצורכי התרבות הם עשויים לצלול לעומקים שבין 2,000 ל-3,000 מטרים, הנחה שהמחקר מאשש.

עוללים בזרועות

הצוללת-רובוט הזעירה בשלט-רחוק, "מתעדת התנהגות מרהיבת-עין",  כתבו מוביל המחקר ד"ר בראד סייבל ועמיתיו, ואף הוסיפו: "צפינו בדיונונים, שכל אחד מהם מחזיק בזרועותיו מסה של ביצים בעומקים שבין 1,539 ל-2,522 מטר". תוך שהם משתמשים באמצעים שהיו בצוללת שלהם, הם הצליחו לצלם ואף ללכוד שתי נקבות בוגרות, ביצים ועוללים לאחר הבקיעה, כדי לבצע עליהם אנליזה נוספת במעבדה. החוקרים דווחו שהאמהות מזרימות מים דרך מאגר שק הביצים שנאמדו בו כ-2,000 עד 3,000 מהן, והניחו שגם במקרה זה הן עושות זאת במודע, על-מנת לספק לביצים עוד חמצן הדרוש להתפתחותם התקינה של העוברים. לאחר כמה חודשי הדגרה, הביצים המגיעות לבשלות יוצאות מכיס/שק הביצים ובוקעות לבדן. ד"ר סייבל סיפר בראיון לרשת ה-BBC, כי הזרמת המים לביצים בתנאי חוסר חמצן נצפתה בעומק 1,667 עד 2,333 מטר.

כל דיונון בוגר שומר את שק הביצים שלו למשך 9-6 חודשים בטרם ישחרר את עולליו. ד"ר סייבל, הממשיך במחקר מטעם המחלקה למדעי הביולוגיה באוניברסיטת רוד-איילנד (Rohd Island) בקינגסטון, מאמין כי זוהי הפעם הראשונה שתועדה התנהגות רביה מעין זו בדיונונים, אך לא עלה בידו להסביר בינתיים "מדוע הם עושים זאת".

ואולם, הואיל והטלת ביצים בקרקעית האוקיינוס נעשית במהירות, נדרשת לה השקעת אנרגיה מועטה, מניחים כי יש בה כדי להפחית את סיכויי ההישרדות של הצעירים. ולבסוף, סייבל ועמיתיו מראים כי בתקופה שלאחר הפצת תוצרי הרבייה בפועל מקיימם הדיונונים התנהגות (והשקעה) הורית בביצים שטרם נצפתה עד עתה במיני דיונונים. הערך ההישרדותי של אסטרטגיה זו בים העמוק נתמכת במחקרים המעידים על התפתחות קונוורגנטית (התפתחות מקבילה) בסוגים קרובים, למשל, תמנונים. החוקרים אף בטוחים שכך יתגלה בעתיד גם במיני דיונונים אחרים.

משפחה שכזאת

הדיונונים נפוצים בכל האוקיינוסים והימים ברחבי העולם, ממים רדודים ועד עומקים גדולים. מאובנים שלהם ידועים מתקופות עתיקות דוגמת הקמבריום העליון, שאז היו שפע של מיני אמוניטיים, שרבים מהם ידועים במדבריות ארצנו, בהר הכרמל ובחצי האי סיני. קל לזהותם,  שכן יש להם שתי זרועות ציד ארוכות במיוחד ו-8 זרועות קצרות, הסמוכות לקצה הקדמי של הראש, ומכאן שמם. הם בעלי זוג לסתות קרניות וחדות, ומצויידים ב-3 לבבות – לב מרכזי ועוד שני לבבות שתפקידם להזרים דם דרך הזימים.

כבניה של מחלקת רכיכות ידועה ועתיקת-יומין, שהופיעה אי-שם בתקופת הקמבריון-המאוחרת, לפני כ-500 מיליון שנים, כ-100 מיליון שנים לאחר האורגניזמים הימיים הראשונים בכדור הארץ שהויעו בתקופת הפריקמבריום. הם סווגו אמנם במערכת הרכיכות, אך רבים סבורים כי מגיע להם סיווג אחר, באשר הם מצטיינים באינטליגנציה גבוהה, יכולות פנטסטיות, חושים מתוחכמים,  זריזות מפתיעה, ומהירות רבה. יתרה מזאת, הם ניחנים ביכולת יוצאת דופן בטיבה לשנות את צבעיהם כהרף-עין, אולי מהר יותר מכל אורגניזם אחר בטבע. בהתאם לתכונות "יוקרתיות" אלו, סבורים רבים שהם אכן מתקדמים לאין-ערוך יותר מחבריהם האחרים לקבוצה, הצדפות והחלזונות.

במשפחת הדיונוניים ידועים דיונונים, תמנונים ומדגירנים, כ-380 מינים שונים, ביניהם אלה שהם בעלי ממדים מפלצתיים של למעלה מ-10 מטרים ועד לממדים זערוריים של עשרות ס"מ בודדים. ואמנם, הם דומים במקצת לתמנונים, אך מצטיינים בשתי זרועות נוספות, המשמשות לציד, וידועות במהירות הטלתן כצלצל לעבר הטרף, ולכידתו בעזרת קרסים חדים וכפתורי הדבקה המצויים בקצותיהן. "חכמת הזרועות" דואגת לנטרל את הקורבן, להביאו לקרבת הלוע, שם יזכה לנשיכה ארסית שתסייע להורידו במורד הלוע. הם מרהיבים בדגמי הצבע הבוהקים שלהם, ונראה כי יש בהם מסר לבנות-זוגם או לאויביהם. הדיונונים נחשבים טורפים ימיים אכזריים המתנפלים על כל מה שזז, מדגי סרדינים זעירים ועד ליונקים מגושמים דוגמת האדם, ובעיקר התמחו בהטלת אימה על צוללנים הפעילים בים להנאתם או במסגרת תפקידים שהוטלו עליהם. דיונון מפחיד כזה יכול לאיים על אדם, הרואה בהם רק אחת ממפלצות הים החמקמקות האופייניות שהגיעו לידיעתו מסיפורי מלחים, ספריו של ד'ול ורן, סרטוני טבע וסרטים דוקומנטריים.

עד למחקר האחרון, נאסף לרוב רק מידע דל ומצומצם על הדיונונים, אך תועדו פרטים שנמדדה להם מהירות שחייה של כ-37 קילומטרים/שעה. הם נחשבים לאמני ההישרדות וההתחפשות בים, המשפרת את יכולתם להתחמק מאויבים, מסייעת בשעת מארב לטרף או כדי להתגרות ביריבים. תפקידיה האחרים: להרשים את בנות-סוגם הפוטנציאליות לרבייה, ואף לשפר את יכולתם לתקשר עם בני-מינם. במחקר קודם מ- 2005, תועד לראשונה גם אחד ממיני הדיונון הענק, שאורך זרועותיו כ-18 מטר, על-ידי שני מדענים יפנים. החוקרים הצליחו אף הם לצלם לראשונה דיונון ענק בטבע בקרבת איי בונין, כאלף ק"מ מדרום לטוקיו. גם הם השתמשו במצלמה רובוטית ודווחו על תגליתם ב"רשומות החברה המלכותית הבריטית" בלונדון" (Proceedings of the Royal Society B) . "התגלית החדשה", ולמעשה גם קודמתה, מבהירות, כך קובע עורך נייצ'ר, כי "קסם ההפתעות המצפה לנו באוקיינוסים לא יחדול לעולם".

לרכישת מגוון ביטוחי צלילה, הטבות ומתנות לחץ כאן >>>