...Loading...
קבל מחיר הכי טוב שיש!

קורסי צלילה, טיולי צלילה,
קורסים לצילום תת מימי

השאירו פרטים ונחזור אליכם
עם הצעת מחיר!

שם:
טלפון:
הצעת מחיר ל:
דוא”ל:
הערות ובקשות מיוחדות:
...טוען...

אגדה חיה

מובי דיק, הלווייתן המפלצתי של הסופר הרמן מילוול, אולי לא היה מעולם. אבל לווייתנים אחרים ניפצו לא מעט ספינות דייגים ולעסו את יושביהם בין לסתותיהם העצומות. נדב לוי כותב על גרעין האמת שמאחורי המיתוס

מאת נדב לוי

מובי דיק הוא לווייתן מהאגדות ו"מלתעות" הוא סרט עם מרכיבים הוליוודים שלא מתיימר להיות נאמן למציאות. עם זאת, ממש לא כדאי לעשות בדיקה דנטלית לכריש או לוויתן. שני היצורים הללו, סביר להניח, לא יתקבלו באהדה בקהילת הצמחונים והטבעונים ביישוב הגלילי אמירים.
האגדות על אודות מפלצות ימיות מכילות גרעין של אמת. כאשר אותו גרעין נמהל בדימיון, נוצרו המיתוסים שראשיתם עוד בתקופות הקדומות. אל תמהרו לבטל כלאחר יד את עוצמתן הלירית של האגדות ולעתים רצוי אף להשתכנע באמיתות המשפט האלמותי "אין עשן בלי אש" כפי ש"אין ים אמיתי בלי גלים".
מים וים הם מקור החיים בכדור הארץ ולמעט מאדים לא נמצאו הוכחות לקיומם בשום כוכב אחר. המים והים גם תופסים מקום חשוב, ולעתים מרכזי, בטקסים פולחניים בדתות ותרבויות שונות.
בני היורוק בקליפורניה, למשל, האמינו כי האוקיינוסים נוצרו בעקבות רעם ורעש-אדמה. היוונים הקדומים היו משוכנעים, כי האוקיינוסים הם שהולידו בעצמם את הים. האבוריג'ינים מאוסטרליה מאמינים, שאבותיהם יצרו את הים והאוקיינוס בשירתם. באירופה הקדומה הים היה אזור עלום של מיתוסים מפחידים. אריסטו , חוקר הטבע והפילוסוף היווני מהמאה ה-4 לפני הספירה, נתן הסבר מקורי לשאלה לאן נודדות הציפורים והיה משוכנע שהסנוניות מבלות את החורף מתחת לפני המים באוקיינוסים. אריסטו לא היה לבד במחשבותיו. רוב החוקרים האמינו אז, כי הארץ שטוחה, שהאדמה מתחברת איכשהו לשמיים ושהים נשפך אי-שם מעבר לאופק אל התהום. מעבר לכך היתה רק אימה וכל אחד ראה בעיני רוחו המבועתת קודם כל את יצורי המעמקים המפלצתיים.

עונש מאלוהים
עדויות על מגעים בין האדם לבין הלווייתן התגלו באתרים ארכיאולוגיים. ציורי לווייתנים התגלו לראשונה בצפון הרחוק לפני כ-4,000 שנה. ציורי אסקימואים מלפני כ-3,500 שנה, הבהירו את חשיבותם כמקור מזון, אף שלא הוברר אם ניצודו במכוון או שניצלו אותם כמקור מזון כאשר עלו לחוף.
הנביא יונה נבלע על-ידי דג ענק, כאשר ניסה להתחמק ממשימה שהטיל עליו היושב במרומים - להגיע לעיר נינווה ולהתנבא בפני תושביה על חורבנם הצפוי. הוא עלה על אנייה שעשתה את דרכה לעבר תרשיש. זה לא עזר לו. אלוהים, בלי GPS, איתר אותו ויצר סערה גדולה שאיימה על האנייה. מלחיה טענו שיונה הנביא הוא האשם בסערה שהובאה עליהם, והשליכוהו לים, ואז יונה, כמתואר בתנ"ך, נבלע על ידי "דג גדול". באורח פלא הוא דווקא יצא משם בחיים ולמד לקח חשוב - לציית לקדוש ברוך הוא.
הרמן מילוול ביסס את ספרו "מובי-דיק" על הראשתן (Sperm Whale), אחד מלווייתני השיניים הגדולים ביותר החיים עמנו כיום. הוא הכיר את האגדה על יונה הנביא ושמע סיפורים מצמררים מציידי לוויתניים. הנה כמה מהם:
במרץ 1863, ספינה של ציידי לווייתנים שיצאה מקייפ-קוד התקרבה באיטיות לראשתן. אחד מאנשי הצוות, פלג ניי, ירה את הצלצל בגופו הכחלחל והכהה של הראשתן. הלווייתן שנפגע החל מיד להיאבק, אך כעבור זמן קצר חדל. הציידים חשבו שהוא מת, ועגנו לצדו. פלג ניי אף הכה בו באגרופו. לפתע הניף הראשתן הענק את זנבו, הסתובב ותפס את הספינה במלתעותיו. בגלל עוצמת החבטה נפל ניי המופתע לתוך לועו הפעור של הלווייתן. אחוז אימה הוא חש את רגליו מתחת לברכיו כמו במלחציים. הלווייתן שאג בקול גדול וצלל למטה יחד עם המלח האומלל.
כעבור זמן קצר, שנדמה היה כנצח נצחים, הזדקף לפתע גופו הענק של הראשתן מעל המים וצף עליהם, אולי בניסיון אחרון להישאר בחיים. תוך כדי כך הוא פלט מפיו את המלח המעולף. הצוות הצליח להחיותו ועד יום מותו, בגיל 79, היה ידוע כ"יונה מקייפ-קוד".
סיפור מרתק אחר הובא בספרו של ההיסטוריון נתנאל פילבריק, "בלב הים". בשנת 1820 יצאה המפרשית אסקס (238 טונות משקלה) למסע בעקבות לווייתנים, לא הרחק מנמל הבית שלה באי ננטקט שבצפון מערבה של ארצות הברית.
אחרי שלושה חודשים, בדרכם חזרה הביתה, הם פגשו להקת ראשתנים.
רב החובל ג'ורג' פולרד היה מאושר, ובדימיונו ראה כבר כמה מהיצורים הללו מבותרים על החוף. 18 מחברי הצוות נכנסו לשלוש סירות-ציד מאורכות, והחלו להתקרב אל להקת הראשתנים תוך נטילת סיכון רב. הצלצל הוטל לבסוף ופגע באחד הלווייתנים. הלוויתן הפצוע אמור היה לפתוח בשיוט מהיר, כדרכם של לווייתנים שצלצל ננעץ בגופם, עד שכוחותיו אוזלים. אולם הלווייתן הזה לא היה בקיא בתורת הציד או שסתם לא רצה לנהוג לפי הספר והעדיף לתת את כל מה שיש לו בזנב. הוא חבט בסירה וחור ענק נבקע בה. הצוות המבוהל מיהר לשוב לספינת האם כדי לאמוד את הנזקים ולנסות לתקנם. ואז, שוב בניגוד לכללים המקובלים, אחד הראשתנים עזב את הלהקה ושחה במהירות רבה לעבר הספינה וגח בה בחוזקה."הבטנו אלה באלה כלא מאמינים, ונראה שנאלמנו דום", סיפר אחר כך אחד המלחים. המים חדרו לספינה במהירות ושאר סירות הציד הוזעקו כדי לסייע בשאיבת המים החוצה. הלווייתן הפגוע התרחק קמעה, אך לפתע הוא סב על אחוריו ושחה לעבר המפרשית כשהוא מרחף מעל פני המים. הפעם פגיעתו היתה קשה יותר והמפרשית החלה לטבוע.
רב החובל התעשת במהירות, והורה לצייד את הסירות בכמה שיותר מזון לקראת המסע מזרחה. שיט שבמהלכו כמה מלחים גוועו ברעב ושניים אחרים הושארו באי הנדרסון, כדי להגדיל את סיכויי שאר חברי הצוות להגיע בשלום לנמל.
סערה שאליה נקלעו הפרידה בין הסירות וכל אחת נסחפה לגורלה. צוות אחד נמשה מהים על ידי ספינה בריטית. צוותו של קפטן פולרד הגיע לבסוף לאי סנטה-מריה, לא הרחק מצ'ילה ואילו הסירה השלישית נעלמה ואיש לא נותר בחיים כדי לספר על תלאותיהם חסרות התכלית. שני חברי הצוות שהושארו באי הנדרסון שרדו וחולצו בשלום רק באפריל.

50 טונות
הראשתן עשוי להגיע לאורך של יותר מ-20 מטרים, ולמשקל של כ-50 טונות. היצורים הענקיים הללו חיים בקרבת הקטבים ואינם מתקרבים לקו המשווה. משום כך הצפונים אינם נישאים עם הדרומים וכך הדבר גם ביחס למינים גדולים אחרים כמו הלוויתן גדול הסנפיר.
במשך שנים רבות השתמשו באבריו של הראשתן לצרכים מסחריים רבים: מאברי הרבייה שלו ייצרו שמן רפואי; מראשו ייצרו נרות, שמנים קוסמטיים, חומרי סיכה ומשחות; מהמעי הגס הפיקו ענבר אפור (ambergris) לתעשיית הבשמים; מהשומן שנועד לבודד אותו מהמים הקרים, הפיקו שמנים אחרים.
ציידי הלווייתנים השתמשו תחילה במפרשיות, וצדו את הלווייתנים בהטלת צלצלים שנזרקו מסירות חתירה. הלווייתנים שנלכדו נגררו לחופים או לקרחונים, שם חתכו מהם את האיברים הרצויים ואספו את מצבורי השומן שנאספו ונתלו בצדי הסירות.
ציד לווייתנים כמו הראשתנים היה מאז ומתמיד מקצוע מסוכן. לא פעם הסתערו הדגים הענקיים על הסירות הקטנות, ריסקו אותן ולעסו את הדייגים האומללים שהוטלו למים.
היפאנים, מאז שנת 1600, השתמשו בשיטה בטוחה יותר כשנעזרו ברשתות דיג ובסירות קטנות ומהירות. לאחר שכלי השיט השתפרו והיציאה לים הפתוח נעשתה בטוחה יותר, הגדילו היפאנים את מגוון המינים שצדו והחלו ללכוד גם מינים אחרים.
במאות ה-18 וה-19 החלו ציידי הלווייתנים מניו-אינגלנד, בריטניה והולנד, להרחיק דרומה באוקיינוס האטלנטי והגיעו גם לאוקיינוס השקט ולאוקיינוס ההודי. במחצית הראשונה של המאה ה-19, נעשו איי הוואי לבסיס היציאה הראשי של ציידי הלווייתנים. הציידים שפעלו בחוג הארקטי למדו כיצד להבקיע את הקרח והצליחו להגיע לגרינלנד, רצועת דייויס ושפיצברגן, שם התמקדו בלווייתן הנכון ובראשתן, ומאוחר יותר גם ב- Humpback. רק אחר-כך החל גם קטל לווייתני המזיפות הגדולים יותר, שביניהם הלווייתן הכחול.

מעללים נבזיים
האורקה מופיע בתצוגות משעשעות עם דולפינים מאולפים, אך אל תטעו בחזותו החביבה. הלווייתן הזה עשה לא מעט צרות, והראשון שתיעד את מעלליו, המלומד הרומאי פליניוס, כתב במאה הראשונה לספירה על אורקה "שהוצא להורג בגלל מעלליו הנבזיים". הוא תיאר אותו כמסה אדירה של בשר המזויינת בשיניים נוראות, כינה אותו "אויבם של שאר הלווייתנים", והוסיף כי "הוא מסתער ותוקף כמה ספינות קרב נוגחות".
אין ראייה שהאורקה הרג אי-פעם אדם, אבל המיתוסים והמחקרים המודרניים על אודותיו, מלמדים כי הקטלנים הם מהטורפים הימיים היעילים ביותר בים. הם יכולים לנוע במהירות של כ-30 קילומטרים בשעה, מוחם גדול ומורכב והם צדים בלהקות, בין השאר, את כלבי הים העולים להתרבות בחופי פרו.
אגדה אסקימואית עתיקה מספרת, כי הרוח הגדול ברא את הלווייתן, כאשר ביקש לפאר את האוקיינוס ביצור גדול ויפה במיוחד.
לאחר מכן גילה הרוח הגדול - אולי מבלי שהתכוון לכך תחילה - כי בני האדם נזקקו ללווייתן במקומות נידחים והקשים למחיה, והחליט לתת אותו לאסקימואים. הוא הבטיח להמשיך לשלוח להם את הלווייתנים מדי שנה, כל עוד יקחו ממנו רק לפי צרכם.
כרגיל אצל בני-אדם, השמיים הם לעתים הגבול, ובעקבות הקטל הנורא ברא הרוח הגדול ערפל סמיך שיפריד בין הים לשמיים, כדי לא לראות עוד את הטבח ביצירת המופת הגדולה והמורכבת ביותר שהביא לעולם. עד היום זה לא מפריע לאסקימואים לערוך מדי שנה פסטיבל מיוחד לכבודו של יוצר הלווייתנים, שבטח מתפוצץ מכעס.

אפולו הדולפין
הדולפינים החייכנים חביבים על האדם כבר מהתקופות הקדומות, כנראה בגלל תכונותיהם האנושיות. בדומה לבני האדם, גם הם יולדים את צאצאיהם שיונקים מהם חלב. דמם חם וגם הם נושמים דרך הריאות. שלד הדולפין מכיל עצמות שכם וכסל, יתכן שזו ראיה לכך שגם אבותיהם חיו בעבר ביבשה.
עם כל הכבוד לדולפינה מנואייבה, הארכיאולוגים גילו כי כבר לפני עשרות אלפי שנים ציירו הקדמונים בני-אדם השוחים בחברת דולפינים. המיתולוגיה היוונית עשירה בסיפורים על דולפינים שחילצו גיבורים מסכנות והביאו אותם לחוף מבטחים. משוררים יווניים מהמאה השישית לפני הספירה כתבו על דולפינים המובילים להקות של דגים לרשתות דייגים. דוגמאות לסיוע כזה ידועות עד היום במקומות שונים בעולם.
התרבות המינואית העתיקה תיעדה את הקשר אדם-דולפין בעיר קנוסוס בכרתים, שם הם תיארו התנהגות אלטרואיסטית למהדרין בין אדם ודולפין.
המיתולוגיה היוונית מספרת כי אפולו, אל האור הקדמון, הופיע גם בצורה דולפינית והיה מוביל סירות מכרתים לדלפי. לא סתם
מקדש דלפי בהר פרנסוס סוגד לדולפין. גם אל הים היווני פוסידון מופיע תמיד יחד עם דולפין.
הדולפינים חדרו לא רק לעולם האלים, אלא גם לחיי בני תמותה. בעיר קורינתוס חי מוסיקאי כשרוני ושמו אריון. בתחרות משוררים שנערכה בסיצליה, הוא זכה בפרס הראשון - זהב לרוב. בדרכו הביתה תקפו אותו שודדי-ים וציוו עליו לקפוץ למים. בקשתו האחרונה היתה לשיר שיר אחד כדי לציין את סיום דרכו בחיים. הוא ניגן ושר במתיקות כה רבה ומשך אליו להקה של דולפינים שהתקרבה אל הספינה כדי להקשיב לקונצרט. לאחר שהושלך למים, נשאו אותו הדולפינים לחוף מבטחים.
האגדה החביבה הזאת נשענת על גרעין של אמת. דולפינים אכן עוקבים כלי שיט, משתעשעים עמם בחרטומיהם, כאילו מבקשים להאזין לשירתו של אריון. בנוסף, תועדו כבר לא מעט מקרים שבהם להקת דולפינים הצילו בני אדם שהותקפו על-ידי כריש.
נהר האמזונס משמש כביתם כ-3,000 מיני דגים. אחד מהם הוא דולפין האמזונס (Inia geoffrensis) הידוע בשמו פוקנת האמזונס. אורכו בין 2.2 ל-2.5 מטרים ומשקלו בין 85 ל-130 קילוגרם. עורו כחלחל-אפרפר בגב וורדרד בגחונו.
דולפין האמזונס מצליח להחליק בין עצים הגדלים במים העכורים, תוך הפעלה מתמדת של הסונאר שלו, שמפצה אותו על כושר ראייה ירוד ביותר במים העכורים.
הדולפינים הללו החלו את התפתחותם האבולוציונית לפני כ-10 מיליון שנים. מוחם שוקל כ-650 גרם - כ-1.3 אחוזים בלבד ממסת גופם, ולפיכך הם נמנים עם הדולפינים שתקופת הלמידה שלהם היא הקצרה ביותר והגמילה מההנקה היא המוקדמת ביותר. למרות זאת הם מדולפיני הנהרות הנבונים והסקרנים ביותר ואינם פוחדים מן האדם.
תושבי האמזונס מאמינים שהאיניה מסייע לטובעים להגיע לחוף מבטחים, והריגתו מביאה מזל רע. לפי אגדה אחרת, האיניה יכול להפוך לגבר יפה, שמפתה נשים צעירות המתכנסות לריקודים המסורתיים ברחבת הכפר.

תגליות חדשות
מיתוסים ימיים בשבעת האוקיינוסים הקיימים הם לא רק עניין לדורות הקודמים. ב-25 השנים האחרונות התגלו כמה מינים חדשים למדע המפריכים בקלות תחושות בטן לפיהן לא נותר כבר מה לגלות בין המינים הימיים הגדולים.
כך התוודענו באוקיינוס השקט לשני לווייתני שיניים בינוניים בגודלם ממשפחת הזיפיוסיים (iphiidae). אחד מהם, המזופלודון האינדופציפי ידוע רק הודות לשתי גולגלות, שהתגלו במרחק אלפי מייל אחת מהשניה ובהפרשים של 29 שנים זו מזו. חי ושלם - אף אחד לא ראה אותו.
השני, המזופלודון הפרוביאני (Mesoplodon peruvians), לא היה ידוע למדע עד 1976, ותואר לראשונה רק ב-1990.
תגליות אלו מבהירות שהמיתוסים הימיים צופנים עדיין הרבה הפתעות אוקייאניות והשייטים עדיין יכולים לפגוש יצורים חדשים, אולי אף את מובי דיק.

לרכישת מגוון ביטוחי צלילה, הטבות ומתנות לחץ כאן >>>