הביוגרפיה של ניר אבני, צמודה להסטוריה של הצלילה הישראלית ולשמו נקשרות אבני דרך, דוגמת Red sea divers, אקווה ספורט,   וריף הדולפינים, כמו גם הישגים, דוגמת עיצוב מערכי ההדרכה לצולל הישראלי והקמת הארגון הראשון לצלילה טכנית בישראל. עם כל אלה, השנים הרבות שהוא בענף לא הקהו את הלהט, החזון והסקרנות. הוא עדיין במרכז העשייה

מאת : גידי שמיר
בכל ענף ספורט יש מי ששמו נקשר עם המילה "מר". ככה נולדו "מר כדורסל", "מר כדורגל", "מר אתלטיקה קלה" ועוד רבים אחרים וטובים. אבל לא לטעות, בסך הכל אין הרבה  כאלה, המשלבים חזון, התמדה, אמונה, סקרנות ורצון להוסיף ולרכוש ידע, לצד יכולת מקצועית גבוהה ויושר מקצועי חסר פשרות. כן, כל אלו מתקיימים אצל אבני, שנמצא במרכז העשייה והובלת ענף הצלילה הישראלי מזה למעלה משלושה עשורים. וזה מה שהופך את אבני אם לא לראוי לתואר "מר צלילה", אזי לפחות לאחד המועמדים היותר בטוחים לענידה שלו. נכון, ישנם עוד רבים וטובים, עתירי זכויות בקידום ענף הצלילה בארץ וברור לנו  שהוא לא יאהב (בלשון המעטה)  את התואר, אבל גם בזה יש חלק  ממה שעושה אותו ראוי.

קריירת הצלילה העשירה של אבני נולדה אי שם בתחילת העשור השלישי של המאה הקודמת. בשנת 1972 הוא מסיים קורס צלילה ובשנת 1974, במסגרת חופשה מהצבא הוא מסיים קורס מדריכים במסגרת קורס מדריכי הצלילה הראשון שנערך בארץ, ביחד עם כל "זקני" ומקימי ענף הצלילה בארץ.  

בשנת 1975 משתחרר אבני משירות כלוחם בשייטת 13. כמי שעבורו מוסכמות אינן בבחינת "פרות קדושות" ולא פעם הסיבה לקרוא עליהן תיגר ולעשות ההיפך (מוטיב שיחזור גם בהתנהלותו בעולם הצלילה), הוא מדלג על המסלול שמיועד לו כבן קיבוץ (בארי) - חזרה לרפת/להפוך לאיש ביטחון באל-על/לצאת טיול חובק עולם. במקום אלו, בשנת 1976 הוא יורד לשארם, שבאותם ימים מציעה חוף בתולי, שני מועדוני צלילה וחוק אחד שעליו אסור לעבור בשום פנים ואופן: "איש כישר בעיניו יעשה".

הדרכת צלילה באותם ימים נמצאה ב"חיתוליה" והתבססה על מוטיבים צבאיים מעיקרה, האומרים שרק החזקים שורדים. כאן בדיוק התחילה  להתגבש אצל  אבני ההכרה (שלימים תנחה אותו בעיצוב כל ענף הצלילה בארץ) כי מה שהנכון ללוחמי יחידות העלית של צה"ל אינו בהכרח מה שנכון לאזרח שמבקש לגלות את צפונות העולם התת-ימי. עוד הוא גילה, שמסורת, (לפחות בכל הקשור ללימוד צלילה), יותר משהיא באה להבטיח את איכות הצוללים, מטרתה  לשמר את  מעמדם של הדינוזאורים. אלו שעבורם מה שהיה הוא שיהיה וכל שינוי הוא בבחינת איום קיומי.

לאחר שנתיים של עבודה אצל  הווארד רוזנשטיין (מועמד נוסף לתואר), הגיע אבני להכרה כי הגיע הזמן לעמוד ברשות עצמו ובשנת 1979 הוא מקים את מועדון הצלילה Red sea divers שבסיסו במלון קרוואן באילת. המועדון ביסס את פעילותו על  לימוד צלילה באילת, והפעלת מערך ספארי צלילה בסיני, בעיקר לראשוני תיירי הצ'רטר שהחלו אז לפקוד את העיר.

ניסיון הצלילה הצבאי והאזרחי שלו והצורך לשכלל ולהתפתח, הפכו את אבני במהרה לשותף בכיר בוועדת ההדרכה של ההתאחדות הישראלית לצלילה, הגוף המקצועי הממוסד היחיד שפעל  בארץ באותם ימים בתחום הצלילה.

הסכם השלום עם מצרים והחזרת סיני, והעובדה שציוד הצלילה שבעזרתו הפעיל את המועדון היה שייך  למועדון  צלילה בסיני, שמטו  את הקרקע לקיומו של המועדון. אבני נטל פסק זמן של שנה לחשב את צעדיו מחדש ו"להתאבל" על העולם שאבד. אך שקיעה במרה שחורה ורחמים עצמיים לא היו מטבעו של האיש. בשנת 1982, וילי הלפרט, הבעלים והמייסד של אקווה ספורט (שהוא בעל זכות ראשונים בכל הקשור לצלילה בארץ) חיפש מנהל שיעזור לו בשיקום מועדון הצלילה שלו,  שגם עימו לא היטיב הפינוי מסיני. אבני  נקרא לדגל. הוא הקים צוות חדש וצירף אליו את אייל בר ציון, שהפך מאז לשותפו.

באותה שנה התחיל אבני בפרוייקט שהוא "מולידו" ואביו הרוחני -  קורסי מדריכים ללוחמי השייטת. הרעיון פשוט. למערכת האזרחית תוכנית הדרכה טובה יותר. יישומה בצבא יעניק לצבא מדריכים טובים יותר ובעלי מקצוע שיוכלו לעסוק בו לאחר השחרור ואילו עולם הצלילה האזרחי ירוויח מדריכי צלילה בעלי רקע וניסיון עשיר. פרויקט זה, שאותו הוביל וטיפח במשך כ–12 שנים נוספות, הפך לחלק בלתי נפרד ממסלול הלוחם  ביחידות הצלילה של חיל הים וממשיך להתקיים עד עצם היום הזה.

ב- 1984 התמנה  אבני ליו"ר ועדת ההדרכה של ההתאחדות הישראלית  לצלילה, תפקיד אותו מילא עד 1988. הוא פעל רבות לקידום ומיסוד תוכניות ההדרכה וכבר בשנים אלה נחשב לבכיר המדריכים הפעילים  בארץ.

חמש שנים ניהל אבני את אקווה ספורט. שנים של פריחת ענף הצלילה בעולם וגם באילת. אבל, אקווה ספורט לא היתה תחנתו האחרונה. באותן שנים הוא חלם ביחד עם חבר קרוב - רוני זילבר, על משהו אחר ומיוחד – מקום שבו ניתן יהיה לצלול עם דולפינים בסביבתם הטבעית. לימים הפך החלום שהתגשם להיות האטרקציה המבוקשת ביותר בישראל  – ריף הדולפינים. הקמת מועדון צלילה באתר החדש היתה המשך טבעי של החלום. ב- 1989 הקימו אבני ובר ציון את מועדון הצלילה בריף הדולפינים. החזון והמקצועיות שיושמו במועדון החדש, בשילוב אתר תיירותי כמוהו אין בשום מקום אחר בעולם, הפכו  עד מהרה לשם דבר ולאבן שואבת לצוללים מכל העולם ולמקום העבודה המועדף על מדריכי הצלילה.
 
אבני שאחד הדברים המייחדים אותו הוא עשייה שלא רק לביתו, לא הזניח את קידום הענף. ב- 1990 חזר לרשות ועדת הדרכה ונרתם לפרוייקט חדש - התאמת תוכניות ההדרכה ותוכנית ההכשרה למדריכים שתתאים לרוח הזמן. ועדת ההדרכה שברשותו וצוות שהקים במיוחד למטרה זו כתבו מערכי הדרכה ותקנים מפורטים ועדכניים לצלילה,  המתבססים על כללי הדרכה וחינוך מקצועיים, כללים שקברו סופית את שיטת ההסמכה הישנה, שנסמכה לא במעט על מסורות ותורה שבע"פ.  בכך השלים אבני את "מהפכת" מיסוד הענף, אך לא את הצורך לחדש ולהתחדש.

בשנת 1994 הקים את ANDI ישראל, הארגון הראשון לצלילה טכנית בישראל. כבר מהימים  הראשונים של פעילות הארגון בארץ, הוא התאפיין במקצועיות חסרת פשרות ואימוץ ויישום התקנים המחמירים ביותר. באותה  שנה הקים אבני ביחד עם אייל בר ציון  מערך לדחיסת נייטרוקס וטרימיקס והכשיר את קבוצת המדריכים הראשונה לצלילה טכנית. במהלך השנים מאז הוסיף אבני ל"ארסנל" הצלילה הטכנית  סקוטרים תת-ימיים שטרם נראו בארץ ושתי צוללות ננס שמיועדות לסיורים תת-ימיים.

על מנת להבטיח שהתקנים החדשים ילמדו וייושמו כלשונם, כתב אבני, תירגם, ערך והפיק עבור ANDI ישראל (בשיתוף עם מושיקו בכר ועומר אפל) את כל הספרות לצולל הטכני -  החל מצולל נייטרוקס ועד לדרגת צולל טכני מתקדם, צולל טרימיקס וצולל מערכות סגורות. וכך, לראשונה, בשנת 1997, כשלרבים מערכת סגורה אלקטרונית היא בבחינת מדע בדיוני,  מארגן ANDI ישראל בניצוחו של אבני, צלילות עם מערכת סגורה שנסמכת על שליטה ותכנון צלילה ממוחשבים - ה –UT-240. 

באותה שנה הוא אף רכש ביחד עם אייל את מועדון מרינה דייורס, צרף אותו לקבוצת ריף צלילה והפך אותו, בנוסף על היותו מועדון צלילה פופולרי, למרכז המתקדם ביותר להכשרה וצלילה טכנית לכל הרמות. ב- 2004, לאחר בדיקות ובחינות מדוקדקות, אימצה יחידת הצלילה המקצועית של חיל הים הישראלי את תקן ANDI במלואו והיום מבוצעות כל הצלילות הטכניות של היחידה בהתאם לתקן זה.

כיום משמש אבני כמנכ"ל ריף הדולפינים וקבוצת ריף צלילה. הוא נמנה על צוות המדריכים הבכירים של  ANDI העולמית, חבר בוועדה המייעצת של רשות הצלילה, חבר בהנהלת החברה לרפואה היפרבארית ורפואת צלילה, יועץ ומרצה בנושא צלילה מתקדמת במסגרות צבאיות וכנסים בנושאי צלילה ושותף בצוות פיתוח בינלאומי של מערכות צלילה מתקדמות. ואם לא אלה לא מספקים, הרי שהוא גם מדריך בכיר של ההתאחדות הישראלית לצלילה NAUI, PADI, SSI, BSAC ובעל הדרגה הבכירה ביותר ב- ANDI  העולמית -  Instructor Trainer Director  מס' 9.

עם כל המטען הגדול והתארים הרבים, אבני, בניגוד למרבית בני דורו "שתלו את הסנפירים" מזה זמן, לא הפך ל"מי שהיה". השנים הרבות שהוא בענף לא הקהו את הלהט, החזון והסקרנות. הוא עדיין במרכז העשייה. תמצאו אותו ברחבת מועדון הצלילה מרינה דייורס מתקין ו"משפצר" ציוד טכני מתוחכם, מבצע  ביחד עם "שועלי צלילה" ותיקים צלילות TRIMIX לעומק רב לגילוי ספינות טרופות, או מתפנה מעיסוקיו הרבים כדי להרביץ תורה בדור מדריכי העתיד. "מר צלילה", או לא "מר צלילה"?