מה מניע סרדין באורך 20 ס"מ לעבור מרחק של 1,600 קילומטר בים הזועף של מחוז נאטאל בדרום אפריקה? למדענים אין לכך כל הסבר הגיוני ומי שנהנים מהתופעה הם הציפורים, כלבי ים, הכרישים, הדולפינים, הדייגים שמצטרפים למרדף אחריהם

מאת עמוס נחום

בתחילת חודשי החורף, נתקפים הסרדינים במימי קוואזולו נאטאל שבדרום אפריקה, ביצר נדודים בלתי מוסבר ויוצאים למסע ארוך, בן 1,600 ק"מ, באוקיינוס הזועף. היקף ההגירה העצום של הסרדינים, יכול להשתוות במספרו רק לנדידה מדהימה אחרת, של העדרים הענקיים של הגנו בסוואנה של אפריקה.
למדענים אין ממש הסבר הגיוני לתופעה המוזרה הזאת, שמושכת אליה דולפינים, כרישים, ציפורים, דייגים, צוללים וצלמים תת מימיים. הסרדינים הם לא תמיד האטרקציה המרכזית, אלא דווקא הטורפים שמחכים להם בפינה.
קהל רב מתאסף על החוף כדי לצפות במחזה שמעבר לגלים. גם קהילת הדייגים הגדולה מגיעה לכאן, וחבריה נדחפים ליד צוקים וסלעים, כדי לתפוס דווקא את הטורפים הגדולים שניזונים מהסרדינים.

הרפתקה במושבת מצורעים
חיפושינו אחר הסרדינים החלו כשהגענו לשמורת הטבע מקמבאטי, בקייפ המזרחי, כשחיפשנו סימנים ראשונים של הדגים בהתקרבם אל קו החוף. ההגעה לשמורה, מושבת מצורעים לשעבר, היתה הרפתקה בפני עצמה. נסיעה של שעתיים לאורך דרך עפר קופצנית השאירה את כליותיי כואבות, ואת הפגוש שנפל מהמכונית הרחק מאחור.
רוב אלן, טייס המיקרולייט והעין שלנו בשמיים, המריא עם אור ראשון, למרות מזג האוויר הגרוע. הוא פנה צפונה לאורך החוף הפראי. הוא מבחין רק במספר קטן של להקות סרדינים. אנחנו עוקבים אחריו בסירה. בשמש הבוקר אנו רואים נופים מדהימים, אשר עדיין לא הספיקו להתקלקל על ידי מטיילים. נזכרנו כיצד קיבל החוף הפראי את שמו, כאשר עברנו ליד חרטום מתכת של ספינה טבועה מחלידה, התקועה על הסלעים גבוה מעל קו המים. קו החוף מאד תלול, ואין חופים כלל, אלא רק צוקים הגולשים למים.
האוקיינוס שקק פעילות. דולפינים מלאו את המים, והצוללים שירדו לפגוש אותם דיווחו על ראות מצויינת, ועל מפגשים שנמשכו עד 25 דקות. אבל עדיין לא היה סימן לסרדינים. הקשר מהמיקרולייט זמזם באוזנינו, כל יום, כל היום. שבוע חלף, שבועיים חלפו, ואני כבר די פסימי, אך אני מוקף באנשים (אופטימים) שלהם זו לא הפעם הראשונה. רוב הטייס מאתר אותם מגבוה כבר חמש שנים. וולטר ברנרדיס ומארק אדיסון הם הצוללים הראשונים שפיתחו את המרדף אחרי הסרדינים, לעסק תיירותי. פיטר למברטי הוא צלם וידאו בעל שם עולמי בתחומו, ותומאס פאס, צלם אמריקני, מדריך צלילה, ומשקיע, שכל כך התלהב מהגירת הסרדינים של השנה שעברה, שחזר עוד פעם השנה. רוב מרחיב את טווח חיפושיו דרומה, כמעט לכל הטווח של המיקרולייט, ולבסוף מדווח על להקה גדולה במיוחד של סרדינים.
מיהרנו להגיע למקום, וצפינו במאות ציפורים שניזונות מהלהקה. הם חגו מעל, קיפלו כנפיים וצללו לתוך המים כמו טייסי קמיקזה. כשתפסו דג, יצאו מהמים, אכלו, ועשו זאת עוד ועוד עד שהיו מלאות מדי מלעוף. הלאה בים, ליד הלהקה, על פני הים, ישבו מאות ציפורים ועיכלו את ארוחתם הטרייה.

מוקף בסרדינים
כשיורדים לתוך המים, לתוך להקה של סרדינים, הפעם הראשונה היא הגרועה ביותר. אין לך מושג למה לצפות.
הסרדינים שחו במהירות מדהימה צפונה, כאילו איחרו לפגישה סודית במקום כלשהו. הקיר הצפוף התפצל לפני ונסגר מאחורי. אני מוצא את עצמי רודף אחרי הלהקה, בראות של 10 מטר במקרה הטוב, בשביל לקבל מבט טוב על האקשן. לפתע אני מוצא את עצמי בתוך הלהקה, מוקף בסרדינים ומתקתק במצלמתי בעליזות. באופן מפתיע, עם אלפים של דגים מרחפים לידי, היה שקט מוחלט. סרדינים אינם משמיעים קול. לפתע, אני שוב לבדי במים, אך לא לזמן רב. אני שומע את שריקותיהם המוכרות של הדולפינים שוברות את הדממה. אני מסתובב שוב ושוב, ולפתע עולה בראשי מחשבה שהסרדינים משתמשים בנו, הצוללים, כמגן בפני הדולפינים והציפורים.
נרעדתי למחשבה על כמה טורפים יכולים להיות במים מסביבי. כריש יכול לאכול סרדינים מטרים מספר לידי, ואני אפילו לא אבחין בו. מתוך החשכה הופיעה להקת דולפינים וכלבי ים. ככל שהם מתקרבים, הסרדינים זזים מהר ומהר יותר ומשנים את סידור הלהקה במרחב באחידות, כאילו כל פרט בקבוצה יודע בדיוק מה לעשות ומתי. כל פעם שאלפי הסרדינים משנים צורה, הם עושים זאת ברחש שמזכיר מעט נשיפה של נחש.
כל מי שישמע שצללתם עם סרדינים ישאל "ומה עם הכרישים?"
דידייה נוירו הוא צלם שעובד כבר 12 שנה אצל ז'אק קוסטו. אין הרבה מקומות בעולם שהוא לא צלל בהם. כשנשאלה השאלה, הוא זרק מבט מזלזל ואמר באנגלית השבורה שלו: "כרישים! אני לא דואג מכרישים. הם יותר מדי מעוניינים בסרדינים בשביל לאכול אותי". מילותיו אולי נראות לכם אמיצות מדי, אך ד"ר ויק פדמורס ממועצת הכרישים של נטאל, בדורבאן, מסכים איתו:" יש שפע של אוכל מסביב. למה שהם יחפשו אלטרנטיבות?"
רשתות הכרישים של קוואזולו-נטאל, מורמות כאשר מתרחשת הגירה הסרדינים הזאת, על מנת למנוע מהרבה כרישים ודולפינים להתפס ברשת לחינם. בעקבות הסרדינים מגיעים bronze whaler sharks שיכולים להיות מסוכנים לאדם, כרישי פטיש וכמובן עמלצים לבנים.
לפני שנה ננשך אחד מהצלמים התת מימיים על ידי כריש, כתוצאה מטעות בזיהוי, כך הסביר זאת הצלם הננשך.
צלמים החלו להיכנס בין הסרדינים רק בארבע השנים האחרונות, וזו היתה התקרית הראשונה מאז 1964.
"במשך שנים, השחייה היתה אסורה כאשר הורמו רשתות הכרישים", הסביר פדמורס. "עכשיו הרבה רשויות מקומיות משתמשות בשיטה המועדפת של רחצה על פי שיקול דעת, בעוד הם מרגיעים מדי פעם את המתרחץ הפנאטי. כך נמנע הרבה מוות מיותר של מינים שונים של חיות ים בעת מירוץ הסרדינים."

בגלל הזרמים
למרות שסרדינים נמצאים גם במים העמוקים ביפן, אוסטרליה, קליפורניה ודרום אפריקה, הם נודדים קרוב לחוף רק ליד החופים המזרחיים של דרום אפריקה.
במכון לחקר האוקיינוסים בדורבן מתקשים להסביר את התופעה, אבל לביולוג הימי אלן קונל, החוקר כבר 12 שנה תחת מיקרוסקופ ביצים וזרעים של דגים שנלקחו ליד חופי קוואזולו נטאל, על מנת ללמוד, בין היתר, על הרגלי הנדידה שלהם, יש הסבר מעניין: "הכל קורה בגלל צורת החופים והזרמים. בקיץ, הזרמים החמים שוטפים את החוף המזרחי, עם בעלי החיים האופייניים לזרמים כאלו. הסרדינים הם דגי מים קרים, ולכן ישארו במים העמוקים יותר. בתחילת החורף, עם הגעת הזרמים הקרים מהדרום, הסרדינים יכולים להרחיב את מרחב המחייה שלהם. הסרדינים אוכלים את מזונם על ידי סינון, והם עוקבים אחרי הפלנקטון למים צפוניים יותר. ככה, מרוכזים כולם באזור קטן, ציפורים, דולפינים וכרישים מוצאים את זה נוח מאד לאכול מהם. לעתים קרובות הם נרדפים קרוב ליבשה, שם הם נתפסים בגלים ונשטפים לחוף".
אחרי שעברו את היברדין, מתחלקים הסרדינים לקבוצות קטנות ובסופו של דבר חוזרים למים הקרים היכן שיהיו עד נובמבר. "אני יודע שהם שם", אומר קונל, "לא רואים את הדגים, אלא את הביצים שנמצאות בשפע בעיקר ביוני ונובמבר".
בהגיע הקיץ ועם התחממות המים, הסרדינים נודדים דרומה בחזרה למים הקרים. למרבה הפלא, הקבוצות הענקיות שנודדות, הן רק אחוז קטן מאוכלוסיית הסרדינים המקומית. רובם נשארים במים הקרים מלכתחילה. עדיין לא ברור למה הם מגיעים רק לחופי קווזולו נטאל, ולא לחופים אחרים.
סרדרינים שנתפסים ליד הקייפ המערבי נארזים בקופסאות שימורים, מוקפאים, או מנוצלים להכנת אבקת דגים או שמן. בקוואזולו נטאל, הדייגים המקומיים המורשים יכולים לתפוס עד 700 טונות במהלך עונת הסרדינים. רובם נאכלים טריים. "אתם צריכים להיות הראשונים שתופסים את הסרדינים", אומר דייג מקומי, שעיניו מחפשות באופן תמידי את הצל השחור על המים. "כך אתם מקבלים את הפרס הגדול".
בבוקר קר של יום ראשון, החוף היה עמוס. סרדינים נשטפו ליבשה, ודייגים חובבים קפצו לבושים לתוך המים הקרים עם שקיות ניילון, רשתות וסלי כביסה, לשלות את הדגים הרוטטים. ראיתי דייג משיק את סירתו מהחוף, קצה אחד של הרשת נשאר על החוף, בעוד הקצה השני על הסירה המקיפה את הסרדינים. בחפזונו, הוא תפס דייג ברשת, שהיה מאד לא מרוצה, ובצדק.
למשך 20 דקות החוף נהיה שדה קרב. הוחלפו מהלומות, סכינים הונפו באוויר, ואיומים נשמעו. "קדחת הסרדינים בעיצומה", מלמל אחד הנוכחים. "אנשים מוכנים להילחם אחד עם השני בשביל כמה דגים קטנים". ההערכה היתה שכעשרה טונות דגים נתפסו ברצועת החוף הקטנה הזאת באותו הבוקר. קשה לדמיין כל כך הרבה דגים נצרכים טריים, בעיקר על ידי קהילת ההודים המקומית. כמה שעות לאחר מכן, כל הסרדינים נמכרו והשלווה חזרה לחוף הקטן.

כדור סרדינים
בבוקר אפרורי של יוני, חווינו מה שהיה חייב להיות השיא של נדידת הסרדינים. כדור סרדינים. הסימן המבשר של תופעה כזו הוא מאות ציפורים שצוללות למים בתוך איזור קטן, ופני המים רוטטים ומבעבעים מפעילות המתרחשת ממש מתחתם. הציפורים ריחפו במעגלים סביב, וצללו למים. מתחת למים ידענו כי כרישים, דולפינים,  ומי יודע אילו טורפים ימיים ניזונים אף הם.
לפני שקפצנו למים, יכולנו לראות כרישים ודולפינים המגיחים משום מקום ותוקפים את הסרדינים. קבוצה של דולפינים פעלה באופן אסטרטגי מול עינינו. חברי הקבוצה הקיפו את הסרדינים ושמרו אותם בחבורה אחת. מתחת לכדור הסרדינים ההומה, הפריחו כמה דולפינים בועות אוויר, שהבריחו את הדגים לפני המים. הדולפינים תקפו בתורות. לאחר כל תקיפה הכדור איבד את צורתו לרגע, אך הסתדר במהירות מסחררת. לדולפינים הצטרפו כרישים שתקפו את הכדור, וחדוות האכילה הייתה בשיאה. לאחר 30 דקות, הסרדינים נעלמו למעמקים. המשתה נגמר. חזרנו לסירה עם עיניים נוצצות, ואדרנלין מציף את הדם.

חוויה לצוללים
לאחר כמה שבועות, הסרדינים חזרו למים העמוקים במסתוריות כמו שהופיעו. מעקב אחרי התופעה הוא חוויה לצוללים וחובבי טבע כאחד. הם יחזרו בשנה הבאה. ואתם?

לרכישת מגוון ביטוחי צלילה, הטבות ומתנות לחץ כאן >>>