דגי השושנה אמנם נולדים זכרים, אך מחכים לרגע שבו יוכלו להפוך לנקבות. זה יקרה כאשר אם המשפחה תסתלק לעולמה. בן זוגה יהפוך מיד לנקבה ודייר משנה נוסף בבית, זכר צנום וקטן, יהיה לבן זוגה. המשפחה המתהפכת

מאת גיא אילון צילומים: טוני מלמקוויסט

השמש נעלמה מעבר להרי אילת וחשכה החלה לרדת על המפרץ. דגי השונית ניסו לתפוס ביס אחרון מארוחת הערב שלהם ומיד אחר-כך מיהרו להיכנס בין הסלעים והאלמוגים לשנת הלילה שלהם, בלי לדעת שהלילה צפויה לידה.
על סלע קטן, למרגלות השונית, בין זרועותיה של שושנת ים גדולה, נחו עשרות רבות של ביצים שקופות. ובתוך כל ביצה נמצא דגיג קטן. אלו הם דגי שושנה צעירים, אשר הוטלו לפני כעשרה ימים והתפתחו בתוך הביצה. עכשיו הם מוכנים לצאת ולחפש את מזלם בים הגדול.
אמם, נקבת דג השושנה, הטילה את הביצים הדביקות על הסלע, קרוב מאוד לשושנה המגנה על המשפחה. אביהם, דג שושנה צעיר אך גאה, הפרה את הביצים מיד לאחר ההטלה בתנועות ריקוד הלוך ושוב. הוא ידע שעליו להספיק ולהפרות את הביצים, קודם ששק הביצה ייאטם והזרע לא יוכל לחדור ולהפרות את הביצה.
אחרי ההפריה, במשך עשרה ימים גדושי פעילות, האב והאם המאושרים ניקו וטיפלו בביצים.
חצי שעה בדיוק לאחר שהאפלה סגרה על מפרץ אילת החלה תנועה תזזיתית בכל אחת מהביצים. בגלל קירבתן זו לזו, חשו הדגיגים הקטנים את תנועת אחיהם וכאילו זירזו זה את זה. פתאום, בצורה מתואמת להפליא, כ-200 דגיגים קטנים החלו לפרוץ את מעטה הביצה הדק ולשחות בתנועה מעגלית אל פני הים, כשאור הירח מנחה אותם.
כל דגי השושנה בוקעים זכרים, אך דגים רבים יכולים לשנות את מינם.
גודל כל דגיגון שכזה פחות מחצי מילימטר ותנועות הסנפירים הקטנות שלו מובילות אותו לאט לאט.
עוד בטרם הצליחו הדגיגים הקטנים להגיע לפני הים נלכדו יותר ממחציתם על-ידי זרועות הציד של האלמוגים, אשר זה עתה התחילו בפעילות הציד הלילית שלהם.
שאר הדגיגים הגיעו לפני הים והחלו להיסחף עם זרם הים ללא יכולת לשלוט בכיוון, בגלל ממדיהם הקטנים, יחד עם שאר יצורי הפלנקטון.
ביומיים הראשונים של חייהם, הדגיגים לא צריכים לאכול והם ניזונים משאריות שק החלמון, שהזין אותם בזמן שהותם בביצה.
ביומיים אלו הם החלו ללמוד שהכחול שנראה נקי וריק הוא למעשה בית לעשרות אלפי בעלי חיים, שכולם רוצים לאכול, ודגיג קטן כל כך, הוא מזון מועדף על רובם. רובם למדו זאת בדרך הקשה, ורק כ-40 מהם שרדו.
עכשיו, כשהם כבר בני יומיים, הצטרפו הדגיגים הקטנים למחול האכילה והמנוסה של יצורי הפלנקטון במים הפתוחים.
וכך במשך שבועיים נסחפו הדגיגים הקטנים עם הזרם לאורך החוף, וכל העת חיפשו אחר מזון כדי לגדול מהר ככל האפשר, נאמנים לכלל הימי: ככל שאתה גדול יותר, פחות עיניים רואות בך מזון מתאים.
צבעם של הדגיגים הקטנים עדיין היה כהה ללא שום סימן אשר יקשרם לצבע המרהיב של הוריהם.
כעת, לאחר שבועיים ארוכים של מסע ללא הפסקה, נותרו רק חמישה דגיגים בחיים. פתאום, אחד הדגיגים חש בריח חזק ומשכר והוא נמשך אליו ללא שליטה. זו הפעם הראשונה שהוא שוחה כנגד הזרם, אך לאט לאט הוא התקדם אל מקור הריח, אשר הגיע מאי שם למטה בשונית.
ככל שהתקרב, עוצמת הריח גברה ולמרות שעדיין לא ידע מה מקור הריח, תחושה של שביעות רצון החלה למלא את גופו.

ואז נתגלתה לנגד עיניו שושנת ים ענקית, שכאילו נשאה כרזה האומרת ברוך הבא הביתה.
הדגיג הגביר את מהירותו וכבר ראה את עצמו נעטף בזרועות השושנה. אולם פתאום, מבין זרועות השושנה, הופיע מולו דג שושנה לא ממש גדול אך בהחלט מאיים. הוא נשך את הדגיג וגירש אותו מהשושנה היפה, שלפני רגע היתה כה מזמינה.
אחרי מסע מעט מייגע הוא מצא לבסוף מחסה בין זרועותיה של שושנת ים קטנה וצעירה. אמנם כבר היה לה דג שושנה בוגר, אך הוא קיבל אותו בשמחה ואף הסביר לו על צורת חייהם של בני משפחתו, דגי השושנה, ועל משפחות נוספות של דגים.
בכל שושנה חיים שני דגים: זכר ונקבה. לעתים הם מרשים לדגיג קטן להצטרף אליהם אך מתנים את שהותו עמם בכך שהוא לא יגדל.
בני הזוג שומרים בקנאות על השושנה ועל התא המשפחתי שלהם ולא נותנים לדגי שושנה אחרים להתקרב אליהם. האהבה ביניהם גדולה, אולם אם הנקבה נטרפת הזכר לא מתאבל זמן רב, משנה את מינו ובלי לחשוב פעמיים הופך לנקבה. הדג הקטן שחיכה בסבלנות, עמוק בין זרועות השושנה, הופך להיות בעל לנקבה ובני הזוג ממשיכים לשמור על ממלכתם בקנאות כמקודם.

הזכר שולט
דגי השושנה הם לא יוצאי דופן ביכולת שלהם להחליף את מינם.
בניגוד לדגי השושנה, אצל הפזיות הזכר הוא השולט. צבעיו וגודלו לא משאירים ספק מי בעל הבית.
לזכר יש אינטרס חזק מאוד להיראות שליט חזק, כיוון שבהרמונו כל אחת מהנקבות יכולה להחליף את מינה ולהפוך לזכר. כל עוד הזכר שולט ביד רמה על הרמון הנקבות שלו, לא צפויה לו שום בעיה. אולם אם מסיבה כלשהי הוא נחלש או נטרף, אחת הנקבות הבוגרות מחליפה את מינה, שוכחת את מעמדה הקודם ורודה בשאר הנקבות.

שומר על הביצים
סוסוני הים השקטים והעדינים לא מחליפים את מינם, אך כשעוקבים אחריהם משתנה קצת ההסתכלות על ההבדלים בין זכרים לנקבות. הסוסון מחזר אחר הנקבה ומנסה להרשים אותה לא רק בגודלו אלא גם בכיס הנמצא למטה מבטנו. בכיס זה שומר הזכר את הביצים אותן מעבירה לו הנקבה ושם הוא גם מפרה אותן. בכך הוא לא גומר את חובותיו האבהיות ובמשך כשבועיים הוא ממשיך לשמור על הביצים המתפתחות בכיס זה עד לבקיעתן, ורק אז הוא משחרר את הסוסונים הצעירים לים. אכן זכר בהריון.
אצל דגי הלטאה הצעירים, הדאגה הגדולה ביותר היא לא להתקרב לדג לטאה גדול יותר. דגי הלטאה הם מומחים בלזהות דג לא מרוכז, וכשזה קורה הם עטים עליו במהירות עצומה ולוכדים אותו. אולם הם לא בוחלים בבחירת תפריטם גם בבני מינם ולא פעם ניתן לראות בים דג לטאה בוגר, כשמתוך פיו מבצבץ ראשו של דג לטאה צעיר, אשר זה עתה נלכד על ידו.
דגי החשמנון שומרים על הביצים בתוך פיהם. דג לילה זה מפסיק לאכול בזמן שהוא דוגר, וראשו נפוח מרוב הביצים שממלאות את פיו. אולם עם בקיעת הביצים הוא משחרר את הדגיגים הצעירים מתוך פיו, והם בורחים ממנו כל עוד נפשם בם. יש להם סיבה טובה, האב המסור אשר עד אותו רגע שמר עליהם, לא יבחל בדגיגים הצעירים כמנה עיקרית לארוחת צהריים.
אצל משפחת דגי הקיסר ההדור העניינים מתנהלים אחרת. אצל דגים אלו לא ניתן להבחין בין הזכרים לנקבות והם פשוט שונאים חברה. כשדג בן מינם מופיע בתוך שטחם, הם תוקפים אותו בחמת רצח והוא ממהר להסתובב ולהסתלק מהנחלה לפני שיפגע. הקיסרונים נמנים עם הדגים המעטים, שגם יודעים להשמיע קול וכשהם רבים ניתן לשמוע את קולם למרחוק.

אולם הנחלה מתוחמת רק נגד דגי קיסרון בוגרים, וכדי שיהיה קל להבחין בין צעיר לא מזיק לבוגר מסיג גבול, צייד הטבע דגים אלו בצבעים שונים לחלוטין בתקופות חייהם השונות. וכך יכולים לדור בצוותא זוג דגי קיסרון צעיר ובוגר בשלווה ובשלום. אולם כשהדג הצעיר מתבגר ומתחיל לשנות את צבעו, משתנה יחס הבוגר אליו והוא יתקוף אותו ויגרש אותו מנחלתו.
התנהגות זו מבליטה תכונה נוספת האופיינית למיני דגים רבים. קצב הגדילה של הדג והתפתחות תלויים בצורה ישירה בסביבה בה הוא נמצא.
דג קיסר צעיר אשר נמצא בסביבה ללא בוגר, יגיע לבגרות מהר. ואילו צעיר החי בקרבה לבוגר יכול לשמור על מופע צעיר במשך הרבה מאוד שנים, מתוך תקווה שבאחד הימים הוא יזכה להזדמנות לרשת את הבוגר שהוא חי בנחלתו.
גם לבוני השונית, האלמוגים, יש חיי משפחה. מושבת אלמוגים היא משפחה של אחים תאומים זהים. המושבה מתחילה את חייה מפוליפ בודד, אשר במהלך חייו לא מפסיק להתחלק. חלוקה זו יוצרת פוליפים נוספים, אשר מטענם הגנטי זהה למטען הפוליפ הראשון. וכך גדלה המושבה ומוסיפה לעצמה אחים שמספרם יכול להגיע למאות אלפים ואף מיליונים. מושבה זו היא או זכרית או נקבית. כשקטע מהמושבה נשבר ונופל לקרקעית הוא יכול לייסד מושבה חדשה, מושבה אחות למושבה האם.

מושבה חדשה
כל מושבה לפי מינה מייצרת או תאי זרע או ביצית, וכשהתנאים מתאימים מבחינת הטמפרטורה ואור הירח, משחררות בבת אחת כל המושבות של אותו מין של אלמוג את תאי הזרע והביצית. כשתא זרע פוגש במים ביצית נוצרת פגית קטנה. היא שוחה במים עד שהיא מגיעה למקום מתאים לייסוד מושבה חדשה. היא מתיישבת ומאותו רגע כבר לא תוכל לנוע יותר לעולם ולאחר מספר ימים היא הופכת לפוליפ הראשון, אשר יהפוך ברבות הימים למושבת אלמוגים.

חתונה קתולית
בעוד אנחנו מתבשרים על גידול מתמיד במספר הגירושים, שומרים הפרפרונים שחורי האוכף על מסגרת חיים שמרנית, נישאים פעם אחת ולעולם לא מתגרשים. חתונה קתולית אמיתית.
הפרפרונים הללו מתחלקים לזוגות כבר בגיל צעיר. כל זוג תופס לעצמו נחלה וביחד הם שומרים עליה בקנאות. הפרפרונים מאריכי ימים והם יכולים לחיות אף עשרות שנים. ראיתי בעבר פרפרון כזה תפוס במלכודת דייגים, כשבן הזוג נשאר צמוד למלכודת ולא עזב אותה גם כשהרימו את המלכודת. הוא לא נרגע עד אשר שוחררה בת זוגו בחזרה לים.

לרכישת מגוון ביטוחי צלילה, הטבות ומתנות לחץ כאן >>>

גיא אילון הוא המנהל המדעי של פארק המצפה התת ימי