...Loading...
קבל מחיר הכי טוב שיש!

קורסי צלילה, טיולי צלילה,
קורסים לצילום תת מימי

השאירו פרטים ונחזור אליכם
עם הצעת מחיר!

שם:
טלפון:
הצעת מחיר ל:
דוא”ל:
הערות ובקשות מיוחדות:
...טוען...

פטיש 5 ק"ג על החזה

צוללת מנוסה ביותר יורדת לצלילה של שיגרה. היא מצוידת בסקוטר, מאזן שאינו שלה ובלונג-ג'ון מושכר. ובעומק 18 מטר מתחילות הבעיות. סיפור עם מוסר השכל

מאת: מירי עיני

הסיפור שלי מתחיל עת החלטנו, בעלי ואני, לצאת לחופש. ירדנו לאילת בלי הילדים, במטרה לצלול. פשוט לצלול. היה קר, מאד קר. סוף השבוע הקר של דצמבר. בדרך היה לנו מספיק זמן להתלבט איך יורדים לצלילה ואיך בדיוק מתארגנים.
הגענו לאילת ביום חמישי, לריף הדולפינים, והתארגנו על ציוד. וכאן ההתחלה האמיתית של הסיפור. אין לי חליפה משלי. הנשים בוודאי מכירות את זה - לא צוללות הרבה, שינויים במבנה הגוף, אז לא בדיוק רוצים להשקיע בחליפה... שוכרים בכל פעם שיורדים לצלילה. וזה מה שעשיתי. שכרתי חליפה חצי. נתון חשוב נוסף - החלפתי מאזן והיתה זו הצלילה הראשונה שלי עם מאזן זה.
עברנו למועדון מרינה, שם לקחנו את המכלים, וירדנו לאתר הסטי"ל, כשהעומק המרבי אליו ירדנו היה 22 מטר. בשלב מסוים התחלנו לתרגל איזון, בעומק 20 מטר - היה טוב מאד ושנינו הסתדרנו עם המאזנים. סיימנו את הצלילה לאחר כ-45  דקות (נייטרוקס), עלינו חזרה לחוף והחלטנו, מאחר והיה קרררררררר נורא, שלא נרד לצלילה נוספת.
הזמנו סקוטרים ליום המחרת וחזרנו לריף הדולפינים.
למחרת, חזרנו למרינה. החלטתי, שהפעם אני לוקחת עלי גם לונג-ג'ון - פעם ראשונה בכל השנים שאני צוללת שאני מצרפת לי גם את החלק הזה. מאחר וחישבתי, פחות או יותר, שיש עלי גם את המשקל של הסקוטר, הוספתי רק עוד 4 פאונד למשקולות, ביחס למשקל שהייתי אתו בצלילה האחרונה.
לקחנו את הסקוטרים ובדקנו אותם. מאחר ובעלי כבר נתקל בבעיה בעבר עם הדגמים הללו הוא הפנה את תשומת לבי לכך, שהידית עלולה להיתקע ובמקרה כזה, פשוט צריך "לתת מכה קטנה והיא משתחררת". הפעלנו את הסקוטרים על יבש ובדקנו אותם. הם היו תקינים.
לקחנו מכלי נייטרוקס 36 וירדנו לצלילה. התכנון היה להגיע לסטי"ל, למשוך דרומה ולהגיע ליתוש.
תרגלנו קצת עם הסקוטרים בעומק של כ-10  מטרים והתחלנו לרדת לכיוון הסטי"ל. הסתובבנו שם כ-5  דקות והתחלנו למשוך דרומה, כשאנחנו מרחפים בעומק של 18-20 מטר. כשראיתי על מד הלחץ שאני נמצאת על 120 סימנתי לבעלי שעלינו להסתובב. התחלנו לחזור חזרה ואז הרגשתי שאני נמשכת למעלה. עזבתי את יד שמאל והתחלתי לשחרר אוויר מהאינפלייטור. הרגשתי שמשהו מושך אותי למעלה - הסתכלתי ימינה וראיתי שהמדחף של הסקוטר ממשיך לפעול. נזכרתי בדברי בעלי, אלא שהידית היתה משוחררת, ואני ממשיכה לעלות.
וכאן נכנסתי ללחץ ! ! !
אני עולה מ--18מטר לכיוון ה-15 מטר, ולא מצליחה לשחרר אויר מהמאזן. זה המקום לציין שמדובר במאזן MANTA, מאזן מעולה לכל הדעות, אלא שאין לו שחרור אויר תחתון - ולכן לא יכולתי לרדת. קיבלתי החלטה לזרוק מעלי את הסקוטר ולנסות לרדת חזרה לכיוון ה--18מטר כששתי ידי חופשיות ואין עלי גוף נוסף שאני צריכה לדאוג לו.
וזו היתה הטעות הגורלית שלי.
אני נמצאת בעומק של 15 מטר ועולה. המצב של ציפה חיובית. החליפה הנוספת, האוויר שבמאזן ואני כבר עם חצי מכל והחשוב מכל - כבר אין לי את המשקל של הסקוטר. אני ממשיכה לשחרר אוויר ולמרות הכל אני טסה למעלה. המזל שלי - המשכתי לנשום. אבל,  אני זוכרת שבשלב כלשהו - כנראה בסביבות ה--2מטרים זרקתי גם את הווסת ועליתי תוך נשיפת האוויר החוצה למעלה. ניפחתי את המאזן, חיפשתי את בן-זוגי והחלטתי להתחיל לחזור לחוף. הייתי כ--10מטרים מהחוף וכ-20 מטר דרומית למקום ממנו התחלנו את הצלילה. מד הלחץ הראה 100, או 110.
אחרי כ-5 דקות, בהן בוצע נוהל חיפוש בן-זוג, ראיתי את בן-זוגי למעלה. יצאנו החוצה.
היה לי לחץ בבית החזה, הציוד, היה לי כבד נורא, והתקשיתי לנשום. השתחררתי מהציוד והתקדמתי לאט, כמו רובוט, חזרה למועדון, שם הכנתי לעצמי שתייה חמה.
הייתי במצב מאד רציונלי, דיברתי ותקשרתי, אבל כאב לי בבית החזה והרגשתי חולשה. בשלב כלשהו ,אחת הבנות ליוותה אותי למקלחת, על מנת להתחמם, כי התחלתי לרעוד - הגוף נכנס לשוק, מה גם שהיה קר יחסית למים.
אחרי שהתלבשתי והייתי כבר יבשה נחנו על ספות הזולה שבמועדון. התגובות שלנו היו שהכל בסדר, ורק כואב לי וקשה לי לנשום. אחרי כשעתיים של מנוחה בשמש, שהואילה בטובה לצאת ולחמם אותנו, הגיעו חברים שלנו ונסענו כולנו לריף הדולפינים, לנוח, לראות את הדולפינים ולשבת קצת בחוף.
בשלב מסוים עלה על דעתי לנסוע לבית החולים, אבל ירדנו מזה - לא היו לי תופעות של דקומפרסיה...
ישבנו וניתחנו את האירוע, ובינתיים כבר הגיע גם המדריך הקבוע שלנו, גיל בונים ושוחחנו על האירוע. התייחסותו של גיל, המלווה אותנו מזה 20 שנות צלילה, לכל הקשור בבטיחות הצלילה, היא הקו המנחה אותנו. אנו דנים אתו ומנתחים אתו את הצלילות שאנו עוברים - גם הטובות ועל אחת כמה וכמה - צלילה מסוג זה. השיחה אתו היתה גם הגורם המכריע, מבחינתי, לפרסם את אשר קרה לי, על מנת להמשיך ולהבטיח את בטיחותם של צוללים אחרים.
שבתי לעבודה ביום ראשון ובערב הרגשתי נורא - כאילו מישהו בא ודופק עלי פטיש 5 ק"ג על החזה. הלכתי לרופאת המשפחה, ששלחה אותי לצילום חזה רגיל. פענוח הצילום היה תקין ולכן למחרת, הלכתי שוב לעבודה. אבל לקראת הצהריים התחלתי להרגיש שוב רע והכאב התחיל גם בין השכמות. החלטתי לפנות לרופא הצלילה שלי ולאור התיאור שלי הוא ביקש שאגיע לבית החולים, לסדרת בדיקות. החלטתי שאני מעדיפה להגיע לביה"ח "אסף הרופא", שם הוא עובד.
בבית חולים הגעתי למחלקת תא-לחץ. שם, לאחר בדיקה ראשונה, הוחלט להעביר אותי למיון, לסדרת בדיקות נוספות. כל הבדיקות שעברתי (א.ק.ג., לחץ דם, גזים בדם, דופק, צילום חזה - כולל בנשיפה) היו תקינות.
וכאן אולי המקום להודות לצוות תא הלחץ בבית החולים אסף הרופא - דר' יעקב ברגן, דר' גרגורי פישלב, דר' אבי מזרחי ודר' נחום גל, על הטיפול המסור והנהדר שנתנו לי וכן, לרופא חדר המיון-דר' מוני פרידמן, על הטיפול המהיר, היעיל והמסור שנתן לי ועל היחס שניתן לי ע"י כולם.
מדוע כעת, ימים אחרי האירוע, כשאני בבית, וכואב לי, ואני יושבת וכותבת את הסיפור שלי? כי אני רוצה שתלמדו מטעויות. הייתי יכולה שלא לחזור, הייתי יכולה היום להיות באדמה, או מינימום צמח.
קודם כל, שיהיה ברור: אין דבר כזה - לי זה לא יקרה. זה יכול לקרות לכל אחד. גם למישהי כמוני, בעלת וותק של מעל 15 שנה כצוללת שמאחוריה ניסיון של מעל 80 צלילות. שגיאה אחת יותר מדי, טעות אחת קטנה, יכולה לגרור שרשרת אירועים עליהם כבר אין לנו שליטה.

והמסקנות:
1. תרגול, תרגול ועוד תרגול!!!. אם אתה יורד עם ציוד שאיננו שלך, או, אם אתה יורד עם ציוד כלשהו, שהוא חדש לך - חובה לתרגל במים רדודים, אפילו על חשבון צלילה נוספת.
2. אם אתה אחרי תאונת צלילה, או, אירוע צלילה לא תקין - הקפד לדרוש ממועדון הצלילה חמצן - או שבן זוגך ידרוש זאת. זה לא מזיק, ובטוח יועיל אם נכנסת למצוקה שאתה לא בהכרח מודע לה.
3. גש לביה"ח - אל תשחק אותה גיבור גדול - מדובר בחיים שלך.
4. דע מה לדרוש בבדיקות והקפד לדרוש מהרופאים שיסבירו לך בדיוק מה קורה, מה הם מחפשים ואיזה טיפול הם נותנים לך.
5. אם יצאת בשלום - פרסם את המקרה, כדי שאחרים ילמדו ויימנעו משגיאותיך. חשוב ללמוד מכל צלילה, אבל חשוב מאד, לדעתי, לתת פרסום לשגיאות. לא להתבייש בהן ולא להחביאן מתחת לשטיח.
והכי חשוב - אל תפסיקו לצלול, רק בגלל תאונה. אם יצאתם מהצלילה - חזרו עליה, כמה שיותר מהר, תרגלו את האירוע שלב אחרי שלב, וודאו שאתם יכולים להתמודד עם בעיה דומה פעם שנייה ושלישית.
אז קחו נשימה עמוקה ורדו לחוויה נוספת וחיזרו בשלום.

לרכישת ביטוח צלילה לחץ כאן