נעלמים או לא, קרחוני העד של ניו-פאונדלנד, חלקם בגודל של גורדי שחקים לא קטנים, הפכו ליעד נחשק לתיירי צלילה. ״שום דבר לא יכול להכין את מי שנפגש עם הקרחון הראשון שלו לקראת עוצמת ההלם ותחושת היופי המהמם״, מספרת פולינה רזניקוב, צלמת, צוללת והרפתקנית. ״היכן עוד בעולם, יכול מישהו לשכב אפרקדן על גבו על עשב מתחמם בגג מצוקים, ולהביט סביב על נוף קתדרלות קסומות של קרח הנעות למרגלותיו?״

מאת: נדב לוי
צילומים: פולינה רזניקוב

עיצמו עיניים וחישבו על קנדה ואו גרינלנד, אלסקה או רוסיה. מה עולה לכם בראש? נכון, קרח. המאפיין את האזורים הקוטביים האלה הוא הסיכוי לראות בהם קרחונים של ממש. לעיני צלמים וכל מי שמסייר בצפון הרחוק, מתגלה נוף עוצר נשימה של קרחונים, שלא לדבר על המראות האקזוטיים מתחת למים. ואולם, היופי הפראי מטעה. ישנם הסבורים כי התחממות גלובלית של האקלים גורמת להפשרה מוגברת של הקרחונים, ולהמסה כה מהירה, שרבים בעולם מוטרדים ומציגים שוב ושוב חששות כי לא ייוותרו עמנו קרחוני-עד בצפון הרחוק בעוד כ-30 שנה.
שטח כיפת הקרח של הקוטב הצפוני משתנה באופן עונתי: בחודשי החורף השטח גדל, ואילו בקיץ הוא מצטמצם. מדי חורף, מצטייר הרושם כי שטח כיפת הקרח נעשה קטן יותר מכל עונה מקבילה במאה האחרונה.
המדענים שחוקרים את הקטבים חלוקים אם השינוי נובע מתמורות טבעיות, או מההצטברות העולמית של גזי חממה שלוכדים חום, שמקורם בארובות ובכלי רכב. מומחים אחדים לחקר הקטבים, ובכללם ג'יימי מוריסן מאוניברסיטת ואשינגטון, אומרים כי הם עדיין משוכנעים שהגורם העיקרי שקובע את כמות הקרח באוקיינוס הקרח הצפוני הוא דפוסי הרוח. לדבריהם, הרוחות גורמות לחלק משטחי הקרח להסתובב סביב עצמם, מה שמביא לזרימת נהר גושי קרח צפים מעבר לגרינלנד, לתוך האוקיינוס האטלנטי.

מחקר אחר של נאס"א, קובע שאחד המזהמים העיקריים הגורמים להתחממות הקרח בקוטב הצפוני הוא גז האוזון, הנוצר בעיקר בערים עם זיהום אויר. גז החממה הנפלט בכמות הגדולה ביותר בשל פעילות האדם הוא פחמן דו-חמצני. גז זה יכול לשרוד מאה שנים, ונוטה להתפשט באופן אחיד מסביב לעולם. האוזון, לעומתו, נוצר בכמויות נמוכות יותר, אך הוא נוטה להיאסף בחורף מעל הקוטב הצפוני. זאת, כיוון שהיעדר האור בחורף הארקטי מונע מתגובות כימיות טבעיות לפרקו.
"נראה שהאוזון תורם להתחממות החורף", אמר דרו שינדל, ראש צוות המחקר של נאס"א. לדבריו, "צמצום זיהום האוזון יכול לא רק לשפר את איכות האויר, הוא אומר, אלא גם להקל על התחממות האקלים, במיוחד באוקיינוס הקרח הצפוני.
תוך 30 שנה?
סוכנות רויטרס דיווחה לא מכבר כי ממצאי מחקר חדש מצביעים על כך כי בעוד קצת יותר מ-30 שנה, שכבת הקרח המכסה את הקוטב הצפוני עלולה להצטמצם ולהיעלם כליל בתקופת הקיץ. על פי מחקר חדש שפורסם בארה"ב, השפעה הרסנית זו של ההתחממות העולמית תהיה בעלת השלכות סביבתיות, כלכליות, אסטרטגיות ואף ביטחוניות.
פרופ' קולין פרייס, מהחוג לגיאופיזיקה באוניברסיטת תל-אביב, מציין כי אחת הבעיות הקשות בהתחממות הגלובלית של האקלים היא שהן קשות משסברו. קרחוני הים הצפוני, לדבריו, מפשירים עד כדי חשש כי לא יהיו עוד קרחונים וכבר בעתיד הקרוב. לדבריו, המסת הקרחונים מובילה להגברת ההתחממות עד כדי כך שאזורים קפואים הולכים ומצטמצמים. האומדן הנוכחי הוא קצב הקטנת האזורים הקפואים בשיעור של כ-2 מיליון קמ"ר, וכי השינויים באקלים האוקיינוסים מגדילים את קצב הפשרת מי הים הקרים עד כדי עלייה של כמילימטר אחד של מים מדי שנה ומחקר, שפורסם במגזין המדע "Geophysical Research Letters", ונערך ב"מרכז הלאומי למחקר אטמוספרי" בקולורדו, מעריך כי עד 2040 נסיגת הקוטב הצפוני בתקופת הקיץ תעלים את כל הקרח בקוטב. לדברי אחד המדענים, "אפקט החממה מתחיל לגלות את פרצופו המכוער".
ד"ר אריקה הולנד, ראש צוות המחקר ומדענית מ"המרכז למחקר אטמוספרי", סבורה כי תהליך המסת הקרח בקוטב הצפוני יהיה איטי ויציב, עם "נקודת שיא" דרמטית שתתחולל בעוד כשני עשורים. "הקרח יהיה יציב יחסית עד 2025 ואז, בבת אחת, הוא פשוט יתחיל להיעלם", אמרה הולנד בכנס "התאחדות הגיאולוגים האמריקאים" בסן פרנציסקו.
למרות בידודה של היבשת משאר העולם המיושב, הקרח שיימס בקוטב הצפוני עשוי לשנות את המערכת הסביבתית העולמית, ובאותה עת גם את חייהם של יצורי הים והיבשה. כמו כן, יהיה צורך לחשוב על אסטרטגיות חדשות בכל הקשור להתמודדות עם מזג האוויר, התעבורה הימית ואפילו הביטחון הלאומי. לדברי מדענים, הגבלת פליטת גזי חממה עשויה להאט את שיעור המסת הקרח בקוטב הצפוני.

עם זאת, לשינוי יהיו גם השפעות חיוביות. לדברי המדען מרק סריז מאוניברסיטת קולורדו, "בעבור רוסיה דרכי התעבורה הימיות ייפתחו והיא תוכל להרוויח מכך כלכלית. גם בשביל קנדה יכולה המגמה להפוך ל'בום' כלכלי". סריז סבור שבסופו של דבר "יהיו מנצחים ומפסידים במשחק הזה, אבל בשיקלול הסופי, זו מגמה שלילית".
המסת קרחונים מאסיווית עשויה לעורר שלל בעיות, מהדרך בה חיות הבר והדגים יתמודדו עם השינויים ועד לשאלה כיצד יגיבו מדינות לגבולות החדשים. מיד טרדוול, ראש הנציבות האמריקאית לחקר הקוטב הצפוני באלסקה, אמר כי כעת "יצוצו בעיות גיאו-אסטרטגיות" - דוגמא אחת היא האפשרות שארה"ב תצטרך אולי לסייר בגבול הצפוני של אלסקה. אך לא רק בני האדם ואיכות הסביבה ייפגעו מההתחממות והמסת הקרח. סקר גיאולוגי אמריקאי שנערך בחודש שעבר מגלה כי לגורים של דובי קוטב בביופורט סי באלסקה יש סיכויים קטנים יותר לשרוד בהשוואה ללפני 20 שנה, בשל המסת הקרח. ההתחממות משפיעה גם על מזג האוויר: מחסור באוויר קר מים הקרח של הקוטב הצפוני עלול לשנות את מזג האוויר במקומות אחרים, וזה עשוי לשנות, למשל, את עונת הזריעה.

קונצרט על הקרח
לא מכבר, כמקובל בעולם גם במקרים אחרים, אירגן סגן-נשיא ארה"ב לשעבר, אל גור שהוא גם חתן פרס נובל לשלום, קונצרט רלוונטי להגברת המודעות להפשרה המוגברת של קרחוני העד, והפעם היא התקיימה על גבי קרחוני יבשת אנטרקטיקה, היבשת השביעית בעולם. מטרת הקונצרט היתה לציין את מודעות העולם להתחממות הגלובלית של האקלים. האירוע התקיים באמצע החורף. הנטייה לטוס לאנטרקטיקה עם זמרים מפורסמים כמו בונו ומדונה הפכה אף היא לאופציה ריאלית... אין ספק כי התיירות לצפון הרחוק ולאנטרקטיקה צוברת תאוצה בעולם בשנים האחרונות.
כעת נראה שכל מה שנכון לגבי היבשת הדרומית, נכון לא פחות גם בקוטב הארקטי. יותר ויותר צוללים שמים את הדגש על הצפון הרחוק, וניו-פאונדלנד בואכה לברדור וגרינלנד, כך נדמה, הם מהיעדים הנחשקים ביותר בשנים הקרובות. אכן, רוב בני האדם עוזבים מרצונם את מגוריהם בצפון הרחוק והקרוב, ומתבייתים ליעדי צלילה רחוקים מסביבת חייהם הקרה, ובדרך-כלל מתבייתיים דרומה לעברם של חופים שטופי-שמש ועטורי דקלים ויעדי צלילה נחשקים במים חמימים. לעתים עוזבים אזורים ממוזגים שבהם שוררת טמפרטורה של מעבר ל-30°C, אך באחרונה היעדים משתנים. בניו-פאונדלנד, לדוגמא, טמפרטורת האוויר בחודש יוני אינה יותר מ-15°C. מי שאינו מהסס לנוע צפונה, אינו חושש עוד מטמפרטורת המים הקרים המצפה לו, אף כי לצלול שם זו לא הנורמה. ואולם, האתגר עולה על כל מה שמישהו מעלה בכלל על דעתו. בנוסף ליעדי צלילה חדשים מתחת למים, אפשר במקום לגלות גם את הריקנות המרהיבה של קרחונים מבודדים ומרשימים, ולאו דווקא את שוניות האלמוגים הססגוניות המאפיינות את אזור קו המשווה מימיו החמימים ונופי הדקלים בו.

"הקרחונים המרשימים ביותר מצויים מתחת לפני המים, הואיל ושם ההמסה קטנה יותר", מספר פרופ' לב פישלזון, ביולוג ימי מהמחלקה לזואולוגיה באוניברסיטת תל-אביב. "מצטיירים שם הרי קרחונים של ממש ולא רק צוקים משוננים המתבלטים קמעה בלבד מעל פני המים".
חקירה מתחת לאפס
"גלים מסוכנים הכו בגופי, הצליפו והתישו את כוחותי בעת שהתנפצו עלי ברָעַם מִתְגַּלְגְּל שוב ושוב", כותבת פולינה רזניקוב (Reznikov) ומצרפת צילומים מרהיבים מהקוטב הצפוני, לא הרחק מהפרובינציות הקנדית ניו-פאונדלנד ולברדור, כמו גם מגרינלנד המתחממת בעליל לנוכח ההתחממות הגלובלית של האקלים.
"השקענו כח רב בשחייה קדימה בעוד ראשינו מביטים מטה לתוך עמוד המים, בעודנו חותרים ככל יכולתנו קדימה. כל העת בדקתי אם דאריל בעקבותי. לעתים נדמה היה כי הוא אינו שומר על עקבותי... עליתי לעבר פני המים. המטרה היתה לאכן את מיקומי בעזרת הסירה ולסמן לה להתקרב במהירות לעברי. התעדכנתי בתמונת המצב בהתאם לקרחון המתנשא מולי, שקירותיו היו בקרבתנו. ביני לבין הקרחון ניתן היה להבחין בקלות בשלל חתיכות של קרח...
פולינה משמשת משנה לנשיא ה- NYC Sea Gypsies dive club, ומנהלת אירועים מטעם ה- Oceanblue Divers. בנוסף לכל אלה, היא מבצעת מסעות צלילה חקירתיים בסביבות ימיות מגוונות מערות תת-ימיות, דרך קרחונים ועד לשוניות אלמוגים, אך אינה מתנערת מפעילויות ספורט אתגריות דוגמת רכיבה על סוסים, הַחְלָקָה עַל קֶרַח, טיפוס מצוקים וסיורי סנובורד, באמצעותם היא צועדת על לוח צר ללא גלגלים שאפשר להתקדם אתו על-פני משטחים מכוסי שלג. אל מסעותיה מעל המים וצלילותיה מתחת למים בעולם מתלווה לא פעם דאריל ליניוק, (Leniuk), צלם טבע שבסיסו בוונקובר והרקע שלו בצילום מרשים. לאחר שהשיג תואר ראשון בביוכימיה מאוניברסיטת קולומביה הבריטית בקנדה, הוא החל להתפרנס מסיורי צילום ברחבי העולם. עד מהרה, בהיותו צולל נלהב וחובב ספרוט אתגרי בעצמו, הוא החל לתעד את המתרחש מתחת למים ופרסם את תצלומיו המגוונים במגוון רחב של מגזינים ואתרים המתמחים בתחום. הוא מתמחה בפעילויות נוספות, כגון ציד, אופני-הרים, צלילה, סקי וכדומה במשולב תמיד עם תיעוד מצולם.
חבר נוסף בצוות הוא לארי כהן (Cohen) שתצלומיו הופיעו בכתבי עת מובילים בעולם לענייני צלילה דוגמת Sport Diver, Sub Aqua Journal, Alert Diver ,Northeast Dive News, Immersed Magazine ואחרים, שברובם יש לו אפילו טור חודשי. לדבריו, הכנת ציוד צילום המיועד לצוללים במים קרים אינו דומה להשקעת משאבים דומה באזורים הטרופיים. מאז שרוב הצלמים החלו להתמחות בציוד צילום דיגיטלי, עליהם לזכור תמיד כי סוללות המצלמה אינן שורדות היטב במים הקרים. לא קל נפשית להיווכח בכך דווקא ברגעים נדירים שבהם מתגלה אורגניזם ימי נדיר דוגמת הלווייתן הארקטי...
 

ארבע עונות ביום אחד
המקומיים המתגוררים באזורים הקרים האלה, מבקשים לכנות את אדמת ניו-פאונדלנד הקנדית כיבשת של "ארבע עונות ביום אחד". הבירה של האזור היא סנט-ג'ונס (St. John’s), עיר מצטלמת היטב עם כפרי דייגים לרוב, איונים זעירים, ומצוקים נישאים. אתרי הצלילה מגוונים ביותר, וכוללים בתוכם גם מדפי-קרח מרשימים ביותר. ואולם, כל מי שצולל, חייב להבין כי לא די ברצון לצלול ולהתמזג עם טבע סביבת הקרחונים בקרבת ניופאונדלנד, אלא שמכבידים על עצמו באמצעות נשיאת מצלמה מתאימה והצטיידות מבעוד מועד עם לבוש חם ויבש להחלפה.
ניופאונדלנד היא לאמיתו של דבר אי מצפון-מזרח לנובה-סקוטיה (Nova Scotia), והמפתח לשהיית תיירי הצלילה באזור הוא לודג' הצוללים (OQDL (Ocean Quest Dive Lodge בדרום ה-Conception Bay, לא הרחק מהעיר .St John's מומחיותם העיקרית של אלה הנמצאים בו הוא באספקת תנאי צלילה וסיור בצפון הרחוק, הבנה עילאית של המתרחש באזור שאינו דומה במאום לאתרי הצלילה האולטימטיביים הידועים בדרום הרחוק ואופיים הנוח והמסביר-פנים הנותן טעם של עוד לכל מי שמבקר שם לראשונה.
רוב הצוללים המגיעים לאזור, בוחרים לתכנן את סיוריהם-טיוליהם-צלילותיהם בקרבתה, כך שאף אם הם קשוחים ואולי עמידים לקור המים, הם בודאי לא מתכננים לבלות בצלילה במים הקרים של 4oC כאפשרות המועדפת עליהם.
"בשעה 04:00 לפנות בוקר, חשתי כי אנוכי עדיין ישנונית למדי ב-OQAR ,"(Ocean Quest Adventure Resort) מספרת רזניקוב. "פתחתי את החלון בעודני שוכבת במיטה החמה, והתבוננתי החוצה על Conception Bay, מדמיינת לעצמי כי הקַרְחוֹנים הצפוניים המופלאים שנראו מחלוני, ולא הרחק מדי, ממתינים רק לי".
ואמנם, ההזדמנות לראות את הקרחונים התרחשה כבר ביום השני של הטיול. את המסע לשם הוביל ריק סטנלי (Rick Stanley), מהבעלים של ה- Ocean Quest’s, שבכל מהלך אותו בוקר בדק בקדחתנות כיצד להגיע לאזורי הקרחונים, ובחן בקפידה מה מצב מזג האוויר באותו היום כדי להבטיח את שהות הצוללים שם באופן הטוב ביותר. סטנלי ובת זוגו דבי (Debby) מובילים באזור סיורי צַ'רְטֶר מזה 11 שנים. Ocean Quest הוא מעין לודג' בדרגת 4 כוכבים, המכיל בריכת שחיה, המפעיל אוטובוס תיירים וחנות לשיווק מוצרי ואמצעי צלילה. מדובר בלודג' צף על ספינה שאורכה 38 רגל וסירה בצדה שאורכה 23 רגל.

וואו!!!
מפגש עם קרחון אמתי באזור הצפון המרוחק הוא התנסות שונה בתכלית ממה שמכירים כל אלה שחוגגים על קרחונים בארץ האש בדרום-אמריקה וממשיכים לחזות בהם באנטרקטיקה, מספרת רזניקוב. אפילו צילומים הטובים ביותר אינם יכולים להמחיש את החוויה ולהביא בפני הקוראים את הסיפור. כל מה שיכולים לומר אלה החווים זאת פעם ראשונה בחייהם הוא את ביטויי ההתפעלות האוניברסלייים: וואו (Wow) יתרה מזאת, "עד מהרה תיווכחו לדעת כי מדובר לא פעם בקרחוני-עד שגילם כרבבת-שנים, או קרחון בודד כחֲתִיכָה בת-אלמוות, כשאפשר לומר שאת הגליישרים האלה אפשר לראות, בגרינלנד, ובאזורים צפוניים אחרים"....
אתרי צלילה נוספים באזור ניופאונדלנד הן הספינות הטבועות של "אי הפעמונים" (Bell Island) ב-Conception Bay לא הרחק מהעיר, שהתפרסמו לאחר שהוטבעו במלחמת העולם ה-2. אתרי צלילה אחרים, הם חוף כפר הדייגים של South Dildo במפרץ טריניטי (Trinity), שם ניתן לראות תחנת פשיטת עורות של לווייתנים, ואפשר לגלות שם מעין "בית קברות" של אינספור עצמות שנותרו מהם.
מהחוף המזרחי של לברדור ועד לחוף הדרומי של ניופאנדלנד, משתרע אזור הקרחונים הידוע של האזור המשתייך לקנדה. מעבר לאזורים אלה, אפשר לנוע לכיוונה של גרינלנד, או להרחיק הלאה לכיוון הקוטב. המפורסם מכל הקרחונים שמהווים יעד לתיירות הצלילה האקולוגית הוא הקרחון ששמו Alley, הנחשב לבעל הגישה הנוחה ביותר בעולם לעברו של קרחון כלשהו. בהתקרבות אליו ניתן להבחין בכ-10,000 שנות היווצרות טבעית שלו, ממפרץ באפין בגרינלנד Greenland’s Baffin Bay) והלאה בואכה האוקיינוס האטלנטי.
בין 400 ל-800 קרחונים משתנים בגודלם באזור בגלל הפשרה מוגברת שנובעת ככל הנראה מהתחממות גלובלית לטווח הקצר, ונעים בכיוון אחד מדי שנה אחר שנה. אותם קרחונים גולשים או מחליקים באופן מַלְכוּתִי, לבדם או בקבוצות. הם מסתירים את קו האֹפֶק בגין גובהם, צורתם המשוננת וצלליותיהם במרחב. מֶרְחָב-שֶׁטַח בלתי-רגיל זה של קרח-עד, כביכול, מעורר תחושות כי שְׂדֵה רְאִיָּה המשתקף לעינינו מורכב מטירות או מצודות מכושפות. היכן עוד בעולם, יכול מישהו לשכב אפרקדן על גבו על עשב מתחמם בגג מצוקים, ולהביט סביב על נוף קתדרלות קסומות של קרח הנעות למרגלותיו?

בהשפעת גודלם, צורתם, זרמים הנושאים אותם, גלים ורוחות, יכולים הקרחונים לנוע הלאה בקצב ובמהירות של עד לכ-7 קמ"ש. כמטוטלת הנעה מצד לצד ללא התנגדות, יכולים הקרחונים להתבלגן עם עצמם, להתחכך אלה עם אלה, להישבר ולהתלכד, להתנגש ולשנות צורה, בין אם בגלל הפשרה מוגברת, ובין אם מסיבות שונות אחרות. קווי המִתְאָר המשתנים והמשוננים של הקרחונים מותירים בכל מי שבוחר לצלול שם רושם עצום, בעיקר לנוכח החיתוך והביתור של הקרחונים במים. כמה מחתיכות הקרחונים האלה מגיעים לגודל של בית רב-קומות. לעתים שברי הקרחונים מסכנים משהו את הצוללים במפגש עמם, אך כאשר מרכז הגרוויטציה של הקרחון מתחיל בתְּזוּזָה, הם (במפתיע או לא) גורמים לקרחון להתגלגל וליצור מצב חדש, יציב יותר. שני דברים יכולים להתרחש: האחד, ייצור הפרעות מסיבי בקצב מהיר יותר במים מצד הקרחון, שיש בו כדי לגרום לכל סירה בקרבתו להתהפך. שנית, בגלל השיפוע והנטייה של הקרחון, נגיעה בו מתוך דחף רגעי יכולה להצטייר לפתע כמעין מקלעת שממנה נורו אבנים כבדות. במקרה שלנו, מספרת רזניקוב, הסירה יכולה למצוא עצמה מתעופפת באוויר, ונוחתת בחבטה אדירה בחזרה במים, שאז היא עלולה לצלול פנימה כצוללת המפעילה את מנועיה להעמיק צלול, אך במקרה זה צוללת פנימה בעיקר בגלל עוצמת החבטה. זה יכול להתרחש במפתיע גם ללא כל התרעה.
כיסוי הקרחונים באזור St. John's עשוי להגיע למסה של 100 עד 200 טונות, כגודל גורד-שחקים רב-קומות שיש בו עד לכ-15 קומות בבניין אחד. הם יכולים להיות הַרְסָנִיים במידה קיצונית, ולעתים מזומנות לגרום להתנגשויות מפחידות בגלל המגע עם קרקעית האוקיינוס. בעת התקדמותם בשעה כזו הם מסוגלים להרוס כליל כל מה שנקרה בדרכם. "כל אדם הנקלע לאזור ועובר בקרחון המפורסם Alley, לומד לכבדו, להכיר בכוחו, ולחוש אליו יראת-כבוד", היא אומרת.
התרשמות ראשונית
"שום דבר מההסברים אינו מתיימר להכין את מי שנפגש עם הקרחון הראשון שלו לקראת עוצמת ההלם ותחושת היופי המהמם ולו משום שמדובר ביצירת בריאה שקשה להסביר את יחסנו אליה, ואת עוצמת הרגשות המציפים מי שנפגש עם קרחון שכזה או אחדים כמותו. יופיים המהמם מרעיד את הלבבות, וגורם להרגשת התפעמות עילאית".
מומחיותו של ריק סטנלי לשפוט מהו מצב מזג האוויר ו-או הקרחונים, היא יוצאת מגדר הרגיל. לדבריו, אין דומה מצב קרחון ביום מסויים ליום קודם, וכי הם משתנים תדיר במסתם, מיקומם וצורתם.לדבריו, קרחון שצורתו צינורית הוא דווקא יציב יותר, בעוד קרחונים שצורתם כיפתית או אלה הניצבים כטְרִיז, עשויים לעבור שינויים בגלל התגלגלותם האופיינית.
הוראות אחרות שהם הזדקקו להם היו לא להתקרב יתר על המידה לבקיעים (או סדקים), ולהשתדל להימנע מהתקרבות להתמוטטות קרחונים. הצלילות בפועל בוצעו תמיד כ-80 מטר מהקרחון, ורק לאחר מכן התחילו להתקרב אליו בשחייה ובצלילה. "כל מי שמתקרב לקרחון אמתי, שיידע לו כי מצפה לו קרחון שהאיפיון העיקרי שלו הוא תְּנוּעָה אטית ולא צעידה שאנו קובעים את הקצב שלה בעת מסע רגלי כלשהו, טרק בהרים או סיור במדרון שאף הוא יכול להיות חלקלק משהו".
אף אחד מהקרחונים שעמם נפגשו רזניקוב וחבריה לא היה מעוגן בימי הביקור שלהם באזור לקרקע, וניכר היה כי הם עדים לדינמיקה פנטסטית של קרחונים שאינם מהססים לזוז ולנוע ממקומם ללא הרף, משנים את הנוף תדיר.
שחייה והעפלה חלקלקה
כשנמצאים באזור, לוקח כשעה להחליט לאיזה קרחון מנסים להתקרב ודרוש גם זמן-מה להתארגן עם חליפת צלילה שמכינה את הצולל למפגש עם המים הקרירים. "כשכבר מחליטים לשחות אליהם, זה לא עניין כה פשוט כפי שנראה במבט ראשון. ההחלטה ליישם שחייה לעברם של קרחונים קשורה לא פעם לכמה ניסיונות יציאה מעייפים להוציא את החלטה לפועל, והדרך לבצע זאת היא חלקלקה משהו. לעתים מנסים לשחות מסביב לפינות הקרחון, ואין במה להיאחז. הגלים שמאפיינים את קרבת הקרחון, אינם מסייעים במיוחד, לעתים מקשים על ההתקרבות אליו. רק לעתים יכולים לרתום את כיוון הגל כדי להתקרב לקרחון, ולא פעם קיים תסכול או תחושות של החמצה או טפשות. ואולם, אם מצליחים להיאחז בו ואף להתיישב עליו, יש תחושה עילאית של התרוממות רוח וכולם מתחילים לתעד ולצלם את האירוע המסעיר. כן, זה לא פשוט להתיישב על קרחון ולהתבונן ממנו ואילך לעבר כלי השיט שהצליחו לקרב את השחיינים האמיצים ליישם את רצונם לחקות את הטורפים הימיים הנהנים מהשהות הרגילה שלהם על הקרחונים. אפילו לעמוד על הקרחון זה מבצע מסובך כי לא קל לשמור על שיווי המשקל בעת שהקרחון מתקדם. לאחר שהות-מה קצרה על הקרחון, רוצים לרדת ממנו ולצלול. זה תמיד מזכיר לי את מטפסי ההרים המצליחים לשהות דקות ספורות בפסגת הר נישא, ולאחר מאמצים עילאיים להעפיל לפסגה הנחשקת, יורדים ממנה מהר, כאילו די ב-X ששמנו על הפיסטין. החלומות להיות בפסגות העולם הם בהחלט שווי-ערך לחוויות הצפייה והשהייה עם קרחונים".