...Loading...
קבל מחיר הכי טוב שיש!

קורסי צלילה, טיולי צלילה,
קורסים לצילום תת מימי

השאירו פרטים ונחזור אליכם
עם הצעת מחיר!

שם:
טלפון:
הצעת מחיר ל:
דוא”ל:
הערות ובקשות מיוחדות:
...טוען...

מסביב לעולם עם מצלמה

לאחר מעל ל40- שנה של צלילה וצילום תת-ימי בכל רחבי העולם, יכול גרהארד ביננזר (רק בן 70), להביט אחורה בגאווה. הוא היה בכל מקום נחשב, צילם אינספור בעלי חיים, השתתף בתערוכות, זכה בתחרויות וכיום כל שנותר לו הוא לבכות את הנזקים שחבריו גורמים לטבע ולאסוף תמונות של ספינות טבועות

מאת: דוד פילוסוף

גרהארד ביננזר (Gerhard Binanzer) גדל בגרמניה, לחופו של אגם וורטרסי הגדול. בשל קרבתו לחוף האגם, למד כבר בגיל צעיר לשחות, לבנות דגמים של סירות, לשנרקל ולרדוף אחרי דגים. רק טבעי היה הדבר שילמד בהמשך גם צלילה. בגיל 21 למד צילום מקצועי בסטודיו בשטוטגרט. השילוב בין הצילום והצלילה הביא אותו להתחיל בקריירה כצלם תת-ימי. ניתן לומר שקריירה זו בהחלט הפכה את חייו למרתקים והובילה אותו לעשרות מסעות צלילה למקומות שונים בעולם, ביניהם: הים התיכון (יוגוסלביה, סודן, טורקיה, ישראל, סיני ועקבה), הבהאמס, האיים המלדיבים, קניה, קולומביה, איטליה, מיקרונזיה, ברמודה, האי אורקני שבסקוטלנד, דנמרק ועוד.
עם השנים צילם פרסומות לחברות גדולות כמו "קודאק" ו"בוש", פרסם עשרות כתבות וצילומים במגזינים מובילים בעולם, כולל מספר צילומי שער וזכה בתחרויות צילום רבות. בשלב מסויים אף החליט לעבור לעסקי ההוצאה לאור ועסק בעריכת מגזין הצלילה "Der Taucher".
בשנים האחרונות השקיע את מיטב מרצו בתערוכות צילומים בכל רחבי אירופה. לאור הניסיון והמוניטין שרכש, אף נבחר לשמש כאחד השופטים בתחרויות הצילום הבינלאומית באנטיב.

איך נראו הימים הראשונים שלך כצלם תת-ימי? היית חלוץ בעצם...
"בגיל 26 פגשתי את הפרסומאי והגרפיקאי הגרמני גרט קריאנקה. הוא הלהיב אותי בסיפורי צלילה ומסעות צלילה אשר ערך באותם ימים, בעיקר בים התיכון. גרט, שהיה בעל רקע טכני, בנה לעצמו בתים לאיטום מצלמות ופלשים. בתים אלו התגלו מהר מאוד כלא אמינים והרבה שעות של הכנות וצלילה ירדו לטמיון.
מבחר ציוד הצילום התת-ימי, שעמד לרשותנו בהתחלה, היה מצלמת הניקונוס, שצוות קוסטו פיתח באותם ימים. הרוליפלקס, היא מצלמה לצילומי סטודיו ועבורה נבנתה אטימה מיוחדת שנקראה 'רולימרין'. פלשים אלקטרונים לא היו ול'רולימרין' הצמידו פלש נורות. בכל צילום בפלש זה היה צורך בהחלפת נורה. התהליך ודאי נשמע מסובך ומסורבל, אך זו היתה הדרך להגיע לצילומים תת מימיים. בקיץ 1957 נסעתי ביחד עם גרט לאי קורסיקה, למסע הצילומים הראשון שלי".

האם אתה חושב שקל יותר היום, לכתב-צלם ממערכת מגזין, להגיע לאתרי צלילה ולהשיג תוצאות טובות יותר?
"כן. כמובן. ראשית, המידע המוקדם רב יותר משום שכל יעדי הצלילה הפופולריים והמיוחדים נחשפו כבר.
ניתן להשיג מידע רב כמעט על כל אתר צלילה מכתבות מסע במגזינים ומאתרים באינטרנט. כמו כן, כמובן שציוד הצילום התת-ימי, העומד לרשות הצלם, הוא משוכלל הרבה יותר שלא לדבר על תקציבים גדולים יותר העומדים לרשות הצלם. בנוסף, רוב האתרים הפכו לאתרי תיירות מבוקשים, דבר שהופך את חיי הצלם לקלים יותר. למרות כל זאת, התוצאות, כמובן, עדיין תלויות ביכולתו ובכשרונו של הצלם".

מה דעתך על חבורת הצלמים של הדור החדש, על דרך העבודה שלהם ועל תוצאותיהם, לעומת התוצאות שלכם, דור הראשונים, אשר נאלץ להגיע לתוצאות בעזרת ציוד מיושן ומסורבל?
"לפני 30 שנה נאלצנו לצלם בציוד צילום פרימיטיבי. כדי לקבל תוצאות טובות היינו צריכים להתמודד עם קשיים טכניים רבים. כל תמונה שנחשפה נכון היתה חגיגה. בעבודת הצילום אז היה הרבה אתגר.
לרשותו של הצולל המצלם היום עומדים הרבה יותר אמצעים. (אני נמנע בכוונה לקרוא לצולל המצלם צלם, שכן רובם עדיין צוללים המצלמים ללא נסיון). לרשותו עומדים: ציוד משוכלל לבחירה. ספרי עזר. תמונות לדוגמא ולהשוואת תוצאות ולרשות אלה שמעוניינים ללמוד יותר, ישנם גם קורסים לצילום תת-ימי.
כמובן שגם בתקופה של ראשית הצילום התת מימי היו צלמים שהגיעו לתוצאות מעולות, למרות הציוד הישן והלא מתוחכם והשאירו את חותמם על הדור החדש. כמו כן, בין צלמי הדור החדש אפשר למצוא צלמים רבים המגיעים עם זוויות ראיה חדשות ומיוחדות".
 
אילו צלמים תת-ימיים השפיעו עליך ועל עבודתך?
"ישנם הרבה ספרים של צלמים תת-ימיים שהלהיבו אותי. הראשון שבהם היה ספרו של האנס האס, "שבעת הימים", אשר הודפס בשנת 1954. בספר זה היה כל מה שצריך: ארצות רחוקות, יצר הרפתקנות ורומנטיקה. ספר נוסף שריתק אותי היה "החיים בריף", שהודפס בשנת 1970. זהו ספרו של הצלם האמריקאי דאגלס פוקנר, שהיה באותם ימים המוביל בתחום. מאוחר יותר, בשנת 1972, הופיע ספרו של הנס פריקה "ים האלמוגים", שעניין אותי מאוד. ובעת האחרונה (שנות התשעים) הופיעו מספר ספרים מעניינים: ספרו של האוורד שוורץ, "אור בבריכת המים". ספרו של כריס ניוברט וכמובן ספריו של דיוויד דובולה".

כאחד השופטים בפסטיבל אנטיב, מה דעתך על הפסטיבל והאם, לדעתך, זוהי באמת במה ותחילת הדרך להצלחתם של צלמים רבים?
"פסטיבל אנטיב, כמו כל שאר תחרויות הצילום, הוא מבחן ליכולת העצמית של כל צולל צלם מתחיל. זהו המקום להתמודד מול כשרונות עולים (וכאלה יש כל שנה), שמקבלים את הבמה וההכרה הבינלאומית והופכים לצלמים מבוקשים. הדוגמאות הטובות לכך הם מייק פורטלי ומייק ולנטיים מאנגליה, שהפכו לצלמים מצליחים בשוק סרטי הפרסומת והקולנוע.  אם תשאל צלמים אלה היכן התחילו את הקריירה שלהם, התשובה תהיה: פסטיבל אנטיב".

מה דעתך על הפגיעה בטבע בדרך להשגת הצילום?
"כשאני מגיע לאתר צלילה לצלם כתבה, אני נמנע מלגרום נזק לשוניות ולבעלי החיים, ובמקרים של ספק אני מעדיף לוותר על התמונה. הגורם המרכזי להרס שוניות ואלמוגים הוא הטבע עצמו, עם סופות ההוריקן ותופעת האל ניניו. הגורם השני הוא צוללים לא מנוסים ולא מאוזנים, שגורמים לנזק סביבתי בכל ירידה למים.
הרבה נכתב ונאמר בנושא שמירה על הסביבה הימית בזמן הצלילה. אני מאמין שהפתרון הוא בחינוך ובמוכנותו של כל צולל לשמור על הקיים. לצערי, כשאני מגיע לאתרי צלילה, בהם צללתי לפני 30 שנה, ורואה מה נעשה היום, חבל לי מאוד.
פעם היינו יורדים למים והדגים היו מתבוננים בנו, הצוללים הבודדים. היום התחלפו היוצרות. אנחנו, הצוללים הרבים, מתבוננים במספר דגים בודד שנותר באתר הצלילה".

אחרי 40 שנות קריירה כצלם תת-ימי, מהו הנושא שמעניין אותך ביותר היום ומהן תוכניותיך לעתיד?
"בעבר עניין אותי מבנה האלמוגים וצבעיהם. מבין בעלי החיים התלהבתי בעיקר מלהקות הדגים הגדולות ומכרישים, לויתנים ויונקים ימיים. מה שאהבתי בהם היתה העוצמה והגודל של הלהקות. החיות הצעירות עניינו אותי פחות. היום צילום השוניות מרתק אותי פחות.
מה שבאמת מעניין אותי היום הוא שברי אוניות. כיום אני עסוק בעיקר בחקר האוניות הטבועות.
תהליך העבודה שלי מתחיל בחיפוש תמונות של אוניות מוכרות, לפני שטבעו,  ברחבי האינטרנט. אחר כך אני לומד את ההסטוריה שלהן ויוצא לצלם אותן מתחת למים. עד כה אספתי יותר מחמישים תמונות של ספינות טבועות, בהן אפשר לצלול.
אני מקווה ליצור בעתיד ספר מקצועי על ספינות טבועות.
חוץ מהצילומים מתחת למים הייתי רוצה להוסיף גם את ההיסטוריה והרקע הימי של האונייה.
אני חושב שהסיפורים מאוד מעניינים. הרומנטיקה של אניות ששקעו במצולות ים הקסימה אותי מלכתחילה.
הרבה יותר מאוחר הכרתי את הרקע ההיסטורי שמסתתר מאחורי כל שלד של אנייה טבועה והבנתי כמה הסיפורים מרתקים".

לגלרית התמונות