מסע היכרות לאיים המלדיבים, במהלכו יוצאת הכותבת לצלילות ריחוף ב - 3 לפנות בוקר, מעירה משנתם עשרה כרישים, וגם כמעט מאבדת אצבע בפיו של חתול ים ענק  

רות שילינג צילום: קורט אמסלר  

המטוס הנמיך לנחיתה. הים הכחול כחול שנגלה לעין מחלון המטוס היה שזור באיים ובריפים תת-ימיים מרהיבים ביופיים.
הכל נראה כחלום יפהפה, ואנו, כאחוזי תזזית קפצנו מקצה אחד של המטוס למשנהו, תוך השמעת קריאות התפעלות בלתי פוסקות.
ככל שהנמכנו טוס, החל תוקף אותנו חשש קל. מסביב הכל ים, אמנם שזור בנקודות איים קטנטנות, אבל איפה, לכל הרוחות, אנו עומדים לנחות? החששות גדלו ככל שהנמכנו. הנה, גלגלי המטוס נבר בחוץ, ועדיין אין כל זכר ליבשה, שדה תעופה... משהו...
רק עם נגיעת הגלגלים במסלול נשמנו קצת לרווחה. עם הנחיתה, גם נגלה לעיננו שדה התעופה של האי מאלה, מסלול אחד ארוך וצר, שמים סביב לו. מין נושאת מטוסים יבשתית.
הרפובליקה המלדיבית, ממלכת אלף האיים, היא מדינת ים, הממוקמת באוקיינוס ההודי, דרומית מערבית להודו על גבול קו המשווה.
מדינה, ששלושה רבעים משטחה הינם ים, והרבע הנותרים מפוזרים על פני כ - 1200 איים קטנטנים. מדינה עם ממשלה, חוקים, בתי ספר, מסחר ותיירות וכל כפר ועיירה ממוקמים להם על גבי אי קטנטן שניתן להקיף אותו בהליכה איטית ב10-דקות, במהלכן חולפים בדרך על פני עצי קוקוס, חול לבן ומי ים כחולים וצלולים. תחילתו של המסלול היתה בטיסה קצרה מת"א לעמאן. משם המשכנו לקולומבו, בירת סרי לנקה. בילוי יום בקולומבו, שכלל ביקור במקדשים הבודהיסטים וסעודת מלכים לקינוח במסעדת מאכלי ים, היוו התחלה נאה למסע הכרות לעולם בלתי ידוע.
הטיסה למאלה ארכה כשעה בלבד וב8-בבוקר כבר עמדנו בתור לביקורת דרכונים במלדיבים. את הדרכונים הישראלים שלנו הפכו לכל הכיוונים. רק לאחרונה הותר הביקור ברפובליקה (עדיין אין קשרים דיפלומטיים) והעברית אינה שגורה בפי המוכסים החייכנים, אך תיירים ישראלים מתקבלים בלבביות ושמחה אמיתית.
ביציאה מהטרמינל כבר חיכה לנו הנציג שלנו במקום. עם עגלות הציוד הלכנו לכיוון ההסעה. 2 דקות הליכה ואנו על שפת המים, מעמיסים את הציוד על סירת המנוע המשמשת ככלי התעבורה לאי שלנו.

נסיעה של כשעתיים, בכמעט רחיפה על פני המים, (סירת מנוע עם 2 מנועי 500 כ"ס כל אחד) והנה נגלה לעיננו האי הקסום שלנו, אי קטנטן, שגם הוא, הפלא ופלא, כולו עטור בעצי קוקוס, חול לבן והוא מוקף במים כחולים וצלולים. ברוכים הבאים לאליידהו (ELLAIDHOO) - אי הצוללים, כפי שהוא נקרא בפי כל. 04 חדרים מפוזרים מסביב לאי מועדון צלילה. חדר אוכל, בר, עצי קוקוס, חול לבן וים מדהים מסביב. מוחמד, המכונה מאג'ה, מנהל האי, מקבל את פנינו ולוקח אותנו תחת חסותו. אנחנו מן הישראלים הראשונים שהגיעו לאי, הוא מספר לנו בגאווה וטורח להזכיר כי הראשונים היו ארז בוים וחבורתו, שגם אותם הוא אימץ בביקורם במקום. התארגנות מהירה בחדרים וכבר אנו רצים למועדון הצלילה, מתארגנים על מיכל ומשקולות, מקבלים תדרוך קצר על הכניסה למים, משטר הזרמים ותוך דקות אנחנו מרחפים בעולם שכולו טוב.
זרם לוקח אותנו לסיור מסביב לאי. כל תנועה, או מאמץ מצידנו, מיותרים בהחלט. ללא תנועה ואומר אנו נעים לאורך ריף יפהפה ועשיר, כפי שמזמן לא ראינו. מסביב מרחפות בחן להקות גדולות של דגי זכוכית ולוקוסים ענקיים. בעומק 30 מטר מצאנו את הספינה הטבועה המקומית - ספינת עץ, 30 מטר אורכה והיא שכובה על צידה. מתוך אחד הפתחים הציצה לעברנו משפחת מורנות ענק, כשהיא בוחנת בהשתאות את חבורת הצוללים הישראלית הפולשת לטריטוריה זרה. הזרם החזק למדי סובב אותנו כמעט מסביב לכל האי, ומהר מאוד התרגלנו אליו ולמדנו ליהנות ממנו בכל הצלילות הבאות.
מועדון הצלילה באי מספק מכלי צלילה 24 שעות ביממה, כך שגם אם אתם  שייכים לזן בני האדם שמתעורר ב3- לפנות בוקר עם רצון עז לצלול, אתם פשוט ניגשים למועדון, לוקחים מכלים ויוצאים לצלילה.

אלא שמהר מאוד למדנו כי הצולל הממוצע אינו מסתפק בצלילות מסביב לאי - למרות יופיו הרב של הריף הביתי. סירות יוצאות מדי יום לאתרי צלילה באזור. הסירה המקומית הנה ספינת עץ מנועית שטוחה וכמעט ללא שדרית, דבר המאפשר לעלות מעל לריף ולהוריד את הצוללים מעל האתר. היציאות הן לצלילות בודדות וניתן לצאת לאחת עד שלוש צלילות ביום.
ביומיים הראשונים לשהותנו באי התפנקנו לנו על ספינת הצוללים 'מלכת הים', שבה 7 קבינות כפולות. ספינה חדשה זו הגיעה לאזור במיוחד עבורנו, וכך זכינו גם לטעום מ- LIVEABOARD אנחתי, עם פינוקים שכללו צוות של 5 איש ששירתו אותנו, ארוחות כיד המלך, והעיקר, מגוון של צלילות נפלאות והשונות כל כך כל אחת מרעותה.
באתר TILLA MAYA צללנו צלילה נפלאה ומרגשת עם עשרות כרישי T/P WHITE ששייטו סביבנו להנאתם. ב- HALLAVELI WRECK חיכתה לנו הפתעה מיוחדת במינה: ירדנו לצלילה על הספינה הטבועה בעומק של כ30- מטר. עם הגיענו לתחתית החולית זינקו לקראתנו חתולי ים - דיירי האתר. הללו, כ10- במספר, (שהגדול ביניהם כ4-מטר רוחבו), באו לבדוק את האורחים החדשים. אחד מהחבורה אף ניגש ישירות אלי לברכת שלום ולחיבוק חם. לאחר ההכרות הראשונית עזב אותי והמשיך לדרכו.

עודני נפעמת מקבלת הפנים החמה, חזר הזר לחיבוק נוסף, רק שהפעם החיבוק היה קצת יותר אגרסיבי. ניסיתי להדוף אותו מעל פני אך הנ"ל בשלו, ממשיך את חיבוקו.
הניסיון הנוסף להדיפה היה כבר יותר ממשי וידי נעה בכוח, בלי חשיבה נוספת, למרכז בטנו של החתול, שם ממוקם גם פיו. לפני שהצלחתי להגיד לק רובינזון שאב היצור המגודל את ידי אל תוך פיו ומה רבה היתה הפתעתי כשחשתי את שיניו החדות ננעצות באצבעותיי. לרגע נשארתי פעורת פה מרוב הפתעה וכאב. ניסיתי לשחרר את אצבעותיי אך כנראה שבאמת מצאתי חן בעיני ידידי החדש והנ"ל נאחז בי בכל כוחותיו. אני מושכת והוא ממשיך לנעוץ בי את שיניו, אני מושכת עוד והנ"ל רק מחזק את אחיזתו. כשהבנתי שכך לא אצליח להשתחרר מהאחיזה הלופתת דגדגתי אותו קצת ומשכתי עוד יותר בחוזקה את ידי. העור באצבעות קצת נקרע, אבל, באנחת רווחה כואבת ביותר, הצלחתי להשתחרר מהלפיתה האוהבת של חברי החדש.
בן זוגי לצלילה עט לעברי והעלה אותי לפני המים. לאחר בדיקה קצרה של הנזק - 2 חורים קטנטנים בציפורן ועור קרוע באצבעות, הגעתי למסקנה שמצבי אינו נורא כפי שהוא נראה וירדתי להמשך הצלילה.
כל הצלילות האחרות היו הרבה פחות דרמטיות, אם כי  לא פחות יפות.
באתר FISHHEAD, שוב צללנו עם כרישים, צבים ודגי נפוליון ענקיים שהזכירו לכולנו את ג'ורג, ידידנו מראס מוחמד. KADUTILLA הצטיין באלמוגים רכים, מהיפים והצבעוניים ביותר שראיתי בחיי. ב-WRECK FEDO, גילינו מערה בעומק 20 מטר ובה נחו כ0-ו כרישי Tip WHITE. הפרענו את מנוחתם והם יצאו בדהרה מבולבלת לכל הכיוונים.

בסיסנו, האי אליידהו היה בית נפלא. בסיומו של כל יום, עם ערב התיישבנו לנו על משטח המזח, משקיפים ומתענגים על שקיעות אדומות ומהממות ביופיין, כשכוס משקה
טרופי ביד ואנו מספרים בשבחו של היום שחלף ומתכננים את היום הבא.
בכל אתר ואתר ניתן היה להבחין מסביב בכרישים, בחתולי ים, בצבים גדולים וקטנים, במורנות ענקיות, במנטות ובלהקות ענקיות של דגי ריף ודגי ים. מכל צלילה, בכל אחד מהימים, יצאנו נפעמים, מלאי התלהבות, התרשמות ועם הרבה התרגשות.
וכך, חלף לו שבוע. נפרדנו מאנשי האי הנפלאים והתחלנו את מסענו חזרה: נסיעה בסירה מהירה לשדה התעופה, טיסה לקולומבו, ארוחת ערב במסעדת מאכלי הים שלנו, ולמחרת טיסה לעמאן. ואם אנחנו כבר בירדן, אמרנו לעצמנו, חבל לפספס את ההזדמנות של טיול לפטרה. עם הגיענו לעמאן ירדנו ברכב לפטרה, את הלילה בילינו במלון בפטרה ולמחרת עשינו את הטיול המסורתי (על סוסים וברגל) לעיר הנבטית הקסומה. רווח נקי בסיומו של מסלול מומלץ ומהנה ביותר.