אם אתם רוצים לצלול קרוב ולהרגיש רחוק, מלטה היא המקום בשבילכם. מלטה היא קבוצת איים קטנה השוכנת בלב הים התיכון, וכוללת את האיים מלטה, גוזו וקומינו

מערות תת ימיות הן גולת הכותרת במלטה, אך לא הסיבה היחידה לצלול שם. מתחת למים תמצאו גם ספינות שטבעו או הוטבעו, וגם בלו הול מקומי והארובה היפיפייה שצמודה לו. מלטה, הנמצאת מדרום לסיציליה, מציעה לצוללים הישראלים ים תיכון שונה לחלוטין מזה שהם מכירים בישראל. הנה כמה אתרים מובחרים:

"רוזי"
"רוזי", גוררת באורך של 40 מטר, הוטבעה כאן בשנת 1991 ביוזמת חברת הספינות "קפטן מורגן", שהביאה למלטה צוללת מיוחדת להסעת תיירים אל מתחת לפני המים. הצוללת שבקה חיים זמן קצר לאחר הפעלתה, ומאז מגיעים לכאן רק צוללים.
הספינה נמצאת בצידו הצפון-מערבי של האי מלטה, ליד המזח שממנו יוצאות המעבורות לגוזו. במזח סמוך, ישן יותר, נכנסים בזהירות למים ומתחילים לשחות על הגב, בעקבות המדריך. אחרי כמה דקות, במרחק של 150 מטר מקצה המזח, אפשר לחפש את צללית הספינה. המים במלטה מאוד צלולים כך שתוכלו להבחין בה בקלות, אף על-פי שהיא נחה בעומק של 30 מטר.
הגוררת השתמרה היטב, ולבד מהמנוע והמדחף שהוסרו לפני הטבעתה, כל שאר האביזרים נותרו במקומם. אפשר להיכנס בקלות לפנים הספינה. הפתחים מרווחים ואין שום סיכוי להסתבך בגרוטאות ברזל. גשר הפיקוד הוא בעומק של כ-30 מטר, הקרקעית בעומק של 36 מטר והסיפון בעומק של 32 מטר. מי שאוהב ספינות טבועות, יכול לשוטט בגוף הספינה ולטייל על הסיפון. המקום עשיר יחסית בדגים, וכדאי להצטייד בפרוסות לחם. הדגים ישמחו לאכול ממש מהידיים שלכם.
את הדרך חזרה אפשר לעשות ליד השונית שהיא בהחלט שוקקת חיים בהשוואה לנעשה בים התיכון שלנו. יש צלופחים, משפחה של דיונונים, תמנונים ועשרות כחלנים.

המיכלית אל פארוד
בשנת 1995 אירע פיצוץ במיכלית נפט במספנות של מלטה. תשעה מעובדי המספנה קיפחו את חייהם בתאונה. הנזק שנגרם למיכלית היה כבד והוחלט לא להשקיע כספים בתיקונים. היא נגררה מהנמל לצד השני של האי, למפרץ קטנטן שנקרא אל פארוד והוטבעה בעומק של 33 מטר. מי שממש אוהב ספינות טבועות, ישמח להצטלם ליד המדחף המרשים. המיכלית עצמה, לא ממש מרשימה (אורכה לא יותר מ-40 מטר), ועיקר החוויה היתה בדרך אליה שעוברת לצד שונית נאה. מי שלא ממהר להגיע למיכלית, יכול לעצור ולהציץ לתוך החורים השונים. צלופחים, תמנונים ודגי מאכל ים תיכוניים שתופסים מקום מכובד בצלחת, הם מראה בהחלט לא נדיר כאן.

מערה באר-לפסי
אר-לפסי היא עיירת דייגים קטנה הקרויה על שם אתר הצלילה במקום, שפירוש שמו - "מערת התעלות".
יורדים מראש הגבעה אל קו החוף, צועדים כמה מטרים בתוך המים וכעבור כמה תנועות סנפירים, תמצאו את עצמכם בפתח הצר של המערה. יש למערה הזאת כמה פתחים נוספים, חלקם מאוד צרים, ולכן חשוב להיכנס לכאן לראשונה עם מדריך שמכיר את המקום. גם המערה עצמה, 20 מטר אורכה, גדולה ורחבה בכניסה, אך צרה מאוד בהמשך ובכמה חלקים מזכירה תעלה. המערה בהחלט לא מומלצת לכאלה שלא מרגישים בנוח במקומות סגורים, ומאוד מומלצת לאלו שאוהבים משחקי אור וצל בסביבה טורקיזית, ובעומק רדוד יחסית: תשעה מטר בלבד.
היציאה מהמערה היא למרגלותיו של צוק תלול, שצומח מהקרקעית ויוצא גבוה מעל פני המים. מכאן כדאי להמשיך לשונית מלבנית, שהדרך אליה זרועה בבולדרים ענקיים.
השונית עצמה, כדרכן של השוניות במלטה, עמוסה בצמחיה ירוקה שמטולאת פה ושם גם בצמחים צבעוניים יותר. בעלי הסבלנות יוכלו למצוא המון יצורים קטנים.

המערה באנקור ביי
מערות ותצורות מדהימות בסלע, שנוצרו הודות לפעילות טקטונית עשירה, העיקר בעולם הצלילה של מלטה. אין כאן שוניות צבעוניות, אבל המערות כאן הן מליגת העל. רציף קטן באנקור ביי (מפרץ העוגן, בעברית), מול פופאי וילג', כפר ציורי מקסים, שנבנה במיוחד בשביל סרט. הוא ריק מתושבים ומציע אטרקציות בעיקר לילדים. יורדים למים מהמזח וצוללים דרומה לכיוון המערה. הדרך זרועה בבולדרים ענקיים, שכמה מהם יושבים זה על גבו של זה ויוצרים יחדיו תצורות ומבנים מעניינים. כדאי מאוד להציץ פה ושם בחורים ולסרוק את השטח בקפדנות. אם תעשו כן, בטוח תראו כאן עקרבנונים שכמה מהם גדולים במיוחד, גרופרים, דגי תוכי, תמנונים וצלופחים.
האטרקציה העיקרית כאן היא המערה, שמרוחקת כ-150 מטר מהמזח. הפתח מצוי ממש בפינה, וקל מאוד להחמיץ אותו אם לא צוללים עם מישהו שמכיר את המקום. היא רחבה מאוד, גדולה וחשוכה. זיכרו להביא את הפנסים. כשמתקדמים לתוך המערה, גובה המים הוא לא יותר מעשרה מטר והרווח שבין קו המים לתקרה הוא כמה מטרים, כך שאפשר וכדאי לעלות אל פני המים, להוציא את הווסת, להוריד מסכה, לנשום אוויר טרי ולהתבונן בתקרת המערה. את הדרך חזרה כדאי לעשות לצד השונית, שעשירה מאוד בצמחיה ירוקה. הזדמנות טובה להציץ ביצורים הקטנים החיים במים.
קומינו הוא אי קטן וכמעט עזוב, שניים וחצי ק"מ אורכו, 1.5 ק"מ רוחבו, הוא ללא ספק אחד המקומות היותר יפים בים התיכון.
במרחק של 15 דקות הפלגה ממלטה המים צלולים ונקיים. לבד מבית מלון וכמה יחידות נופש, אין כאן שום דבר שמזכיר מקום מיושב. האי מוקף במפרצונים מדהימים, משופע בצוקים תלולים שמזדקרים מתוך המים ויש בו עשרות מערות תת-ימיות. כדאי לצלול כאן לפחות פעמיים ובין צלילה לצלילה אפשר לטייל בשבילי האי. אחרי חצי שעה של הליכה מתונה ואיטית, מסיימים להקיף את קומינו.
ניתן לצאת לשיט קצרצר עד למפרץ יפהפה על-שם מריה הקדושה, שבסביבתו ממוקמים כמה מהאתרים היותר יפים בקומינו: השונית של סנטה מריה, הסלע של סנטה מריה, המערה של סנטה מריה והתעלה של סנטה מריה. אפשר לצלול בכל ארבעת האתרים בצלילה אחת, אך מומלץ יותר לבקר בהם בשתי צלילות.
בצלילה רדודה, בעומק של 10 מטר, נמצאת המערה של סנטה מריה. המערה עצמה, כמו שאר המערות באי, יפה מאוד. יש לה פתח רחב ואחרי כעשרה מטר היא הופכת לצרה יותר. המעבר לצד השני הוא דרך נקיק צר. זו תמיד חוויה לצאת ממקום מעט חשוך ישר לים הפתוח והכחול.
המערות בקומינו ממוקמות בעיקר ליד החוף הצפוני של האי. כאן, בלשון ים שחודרת ליבשה יוצרת את האות L, מצויות כמה מערות הנראות היטב גם מגובה פני המים. הצלילה כאן אינה חורגת מעומק של 15 מטר.
כדאי להיכנס למערה שהכניסה שלה מצויה ממש בפינת המפרצון. העומק כאן הוא עשרה מטר בלבד, אולם בהמשך הצלילה, המערה אף רדודה יותר. יש למערה שתי יציאות שהראשונה שביניהם מעט צרה מדי. היציאה המועדפת היא דרך הפתח הרחוק יותר, שיוצא לתוך הים הפתוח. השונית כאן היא מהיפות באזור וכדאי להקדיש לה זמן לפני שיוצאים מהמים.

הבלו הול והצ'ימני
הבלו הול של מלטה קטן, וצמודה לו ארובה יפהפיה.
הם נמצאים באי גוזו, 14 ק"מ אורכו ושמונה ק"מ רוחבו. נוסעים דרומה בכביש היחיד מסן לורנס המסתיים בדוויג'רה-פוינט. אי אפשר להחמיץ את המקום. ירידה לבלו הול עם ציוד מלא עלולה להיות מעט קשה. הדרך עוברת במסלע שחלקו גס ומחודד ולעתים הוא משנה צורה והופך לחלקלק.
הכניסה לבלו הול מסומנת בשלטים ולא תוכלו להחמיץ את הכניסה. כשנכנסים למים, בשניות הראשונות, חשים כמו בבריכה חצובה בסלע, שעומקה 10 מטר והקוטר שלה לא יותר מחמישה מטר. החוויה האמיתית היא בקרקעית. כמו בסיני, גם כאן מחכה לצוללים קשת ענקית שיוצאת לים הפתוח. בקרקעית, שבשלב זה עדיין רדודה, נחים בולדרים ענקיים.
שיא הצלילה - בצ'ימני. המדובר בתעלה צרה, בעומק של שמונה עד עשרה מטר. הכניסה אליה היא דרך פתח צר, אך בטוח. שני צדי התעלה מאוד צבעוניים. היציאה מהתעלה מדהימה לא פחות: ישר לים הפתוח, כחול מלמעלה וכחול עמוק למטה שנעלם בקרקעית שאינה נראית לעין. הצלילה כאן היא לאורך קיר שונית יפהפה, עשיר בדגה. מדי פעם כדאי להציץ לים הפתוח. אולי תראו שם כמה גרופרים ענקיים. בדרך חזרה, אפשר להיכנס למערה קטנה, שרצפתה מכוסה באדמת סחף.

החזרה היא דרך הבלו הול, וכדאי לערוך את חניית הבטיחות ליד הקשת, שמכוסה בחלקה באלמוגים צהובים ובספוגים אדומים.
יש מה לעשות במלטה חוץ מלצלול? בהחלט כן. מי שאוהב ערים ומצודות עתיקות, יבוא על סיפוקו ושלושה ימים דחוסים בהחלט יספיקו כדי להתרשם ממלטה, גוזו וקמינו.
החומות של מלטה מזכירות את עכו, אבל גדולות, מרשימות ונקיות הרבה יותר.
עיר הבירה ואלטה מוקפת חומה, עשירה מאוד במבנים בסגנונות הבארוק והרנסנס. העיר קטנה מאוד ומשתרעת על שטח של 567 דונם בלבד.
נחמד מאוד לשוטט ברחובות הישרים והצרים שנשפכים לים. כדאי לבקר במוזיאון האבירים בארמון הנשיא ובקתדרלת סנט ג'ון, המרשימה והיפה מבין 360 הכנסיות המצויות באי. הקתדרלה, שהוקמה בין השנים 1573-1577, שימשה את חברי המסדר על שם יוחנן הקדוש, וכל אחת משמונה הקפלות מוקדשת ללאום אחר שבניו היו חברים במסדר.
בקפלה הרביעית מוצגות יצירות של אמן הרנסנס האיטלקי קרוואג'ו, שהתגורר באי במשך כמה שנים. ציור אחד מתאר את עריפת ראשו של יוחנן המטביל, ציור אחר מציג את סנט ג'רום, הוא הירונומוס הקדוש, מאבות הכנסייה הקתולית.
מול ואלטה שוכנות שלוש ערים עתיקות יותר, ליד נמל מלטה. יום אחד הוא די והותר כדי לשוטט בסימטאות הערים ויטרוזיה, סנגאלה וקוספיקואה. בזמן המצור הטורקי על האי, הופגזו שלוש המצודות בערים האלה והמלטזים התגוננו בגבורה במצודות.
בסנגאלה כדאי לבקר במצפור ובו מגדל תצפית משושה המעוטר בתבליטים של זוג עיניים ואוזניים. אם תרצו, כאן מצויות האוזניים והעיניים של המדינה העומדות על המשמר כדי לקדם כל פולש.
מדינה: נוסדה לפני 4,000 שנה ובשנת 1571 הייתה לבירת מלטה. שוכנת במקום הגבוה ביותר באי ומוקפת חומה. כיום גרים כאן רק 500 איש. חצי שעה של סיור ברחובות העתיקים, כולל טיפוס על החומה, ונגמרת לכם העיר, ששמה ניתן לה על ידי הכובשים הערבים.
סנט ג'וליאן הוא כפר הדייגים שגדל והתפתח לעיירת תיירות נעימה. כאן מצויים המסעדות ומקומות הבילוי המרכזיים, שני קניונים ובתי מלון.
גוזו: המצודה הצלבנית ועיר הבירה ויטוריה יושבת על שרידים עתיקים עוד מהתקופה הרומית. מקום נהדר לתצפית על כל האי, וכדאי לבקר בקתדרלה הבארוקית שנבנתה לפני 300 שנה.