שלטון האפרטהייד בוטל לפני שנים ודרום-אפריקה כבר נתפסת בתודעה בעיקר כאטרקציה תיירותית. לצד שמורות טבע עם בעלי החיים שעל הקרקע, פנינות נוף ייחודיות ותשתית עירונית מודרנית, מציעה המדינה הענקית הזאת אתרי צלילה ייחודיים. פטריק מאליגן כותב לקוראי "ים" על מפגשים עם כרישים, גלים סוערים ושוניות יפהפיות

מאת פטריק מאליגן, צילומים: הרלינג סבנסן

במשך עשרות שנים הופיעה דרום אפריקה בראש מהדורות החדשות הבינלאומיות. סווטו, נלסון מנדלה, יריות על שחורים, הקונגרס האפריקני והאפרטהייד היו האסוציאציות האולטימטיביות לידיעות מפרטוריה.
ביטול שלטון המיעוט הלבן, וירידתה של המדינה המדהימה הזאת מסדר היום הסנסציוני, במובן הפחות סימפטי של המלה, העלו לתודעה את דרום-אפריקה האחרת: מדינה יפהפיה שמציעה לתיירים אטרקציות מהמדהימות בעולם.
הנחיתה בשדה התעופה של דרבן והיציאה לשמש הקופחת וללחות הגבוהה של הקיץ במחוז קוואזולו-נטאל היו מעט מהממות. את פנינו קידמו ברגר אדוורדס, קרוליין פל ואייזק תוואלה, אנשי חברת Jabula Diving & Safaris. הם היו בשבילנו מדריכי תיירים, מדריכי צלילה ומארחים במשך שלושה שבועות. החיוכים הרחבים והפתיחות המסורתית של הדרום-אפריקנים איפיינו את כל תקופת שהייתנו שם. דבר לא היה קשה או מסובך מדי בעבור הצוות הזה.
 
טורפים חלקלקים
קוואזולו-נטאל מציע מבחר יוצא דופן של אתרי צלילה. המובחרים ביותר הם פרוטיאה ואליוואל, השוכנים במרחק 70 ק"מ זה מזה.
קוואזולו-נטאל רוחץ במים החמימים של זרם מוזמביק, העובר מצפון לדרום לאורך החוף, ומזין את השוניות הטרופיות. המגוון והצפיפות של חיי הים ממש מהממים, בעיקר המינים שמקורם באוקיאנוס ההודי. האוכלוסיה בשוניות האלה תיראה מוכרת לכל מי שצלל בים סוף.
אמנם השוניות כאן יפהפיות, אבל האלמוגים הם לא האטרקציה העיקרית כאן. באים לצלול לכאן בעיקר בגלל כרישוני חול מנומרים (carcharidon taurus), טורפים חלקלקים ששורצים פה בהמוניהם, בין אוגוסט לנובמבר, ומציעים לצוללים סוג של התחכחות.
כשצוללים בפרוטיאה, עדיף להגיע מעיר הקיט שלי-ביץ'. לאליוואל כדאי להגיע מהעיירה הקטנה והרדומה אומקומאס.
שני המקומות ידועים מאוד בקרב גולשי הגלים, וגם לצוללים צפויות כאן חוויות לא שגרתיות. הגלים מגיעים לזוויות כמעט אנכיות, והסירות משתלחות כחיצים פנימה. אין פלא שהמקומיים קוראים לזה "ראפטינג על מים לבנים בים". בדרך חזרה, זה עוד יותר מפחיד, כשהסירה נעה במלוא התנופה.

סנפלינג מגובה של 110 מטר
אחרי הצלילה בבוקר, יצאנו להתנסות בחוויה יבשה יותר. טיילנו בשמורת הטבע הסמוכה אוריבי גורג' ועשינו סנפלינג מגובה של 110 מטר, במסלול המסחרי הארוך ביותר בעולם - לטובת אלה שאוהבים לתעד שיאים.
במועצת הכרישים של נטאל (כן, יש גוף כזה), צפינו בנתיחה בגוויה של כריש. טיפ חשוב: לא לשבת בשורה הקדמית. הסירחון מהכריש המת - חבל על זמן.

כרישונים בקתדרלה
שרטון אליוואל שוכן במרחק של חמישה ק"מ מהחוף. המדובר בהתרוממות מסיבית שאורכה כשלושה ק"מ ורוחבה כ-300 מטר, עם טופוגרפיה מלאת קימורים, מערות, תעלות צרות, רכסים וזיזים, שיני סלע מיתמרות ואמפיתיאטראות.
המצע הסלעי נהנה מזרם בנגלה הקר וממימי מוזמביק החמימים. הוא מכוסה ספוגים, איצטלניים ושפע מרשים של אלמוגים, בהתחשב בקו הרוחב שאינו ממש טרופי. כמויות הדגים מהאוקיאנוס ההודי עולות לפעמים במספרן על המינים הדרומיים ומשוות לאליוואל מראה טרופי, הטמפרטורות הצוננות של המים.
למרות הגיחות המפחידות בין הגלים והראות שלפעמים מוגבלת, כדאי מאוד לצלול באליוואל. אפשר למצוא כרישונים בכל אזורי השונית, אבל בעיקר הם נמצאים בקתדרלה. המדובר בקשת סלע באורך של ארבעה מטר, שמאחוריה אמפיתיאטרון בזעיר אנפין, דמוי כנסיה. שם, כששוכבים, חבויים למחצה, מאחורי הסלעים, אפשר לראות את הכרישונים במלוא הדרם. הטריטוריאליזם מכתיב את תנועותיהם, והם מפטרלים הלוך ושוב לאורך גבולות בלתי נראים, עמוק לתוך האמפיתיאטרון ואז דרך הקשת. הצדודית המלכותית של כל אחד מהם מוצללת לרגע בלתי נשכח אל מול עיגול מושלם של כחול עמוק, כשהם חולפים על פניך בדרכם למשימה עלומה זו או אחרת.

עם הנורבגית מתחת למים
הפרודיוס, ספינה משא נורבגית, 176 מטר אורכה, טבעה ב11- באוגוסט 1974, לאחר שעלתה על שרטון אליוואל. כעת היא שוכבת על צידה הימני, ומשמשת גן עדן לצוללים. היא מוקפת אלפי דגים ססגוניים, והשונית שנוצרה עליה הפכה אותה ואת סביבתה למערכת אקולוגית עצמאית.
דגי זכוכית (גרזינונים עדינים) וזהרונים מתחבאים בפינות אפלות, יחד עם אוקונוס מנוקד ענקי. במהלך הצלילה ההיא שמענו את שירת הלוויתן גדול הסנפיר, והתחלנו לחפש אותו בקדחתנות. לא מצאנו אותו, למרבה הצער, אבל השיר היה קסום.
כריש באמצע הדרך
ערכת השונית המרשימה של פרוטיאה, במרחק שמונה ק"מ מהחוף, מלאה וגדושה מערות, שיני סלע, רכסים ואמפיתיאטרונים. אזורים ספציפיים, בעלי שמות כמו "המערות", "הזירה" ו"שיני הסלע הדרומיים", מעידים על הטופוגרפיה המקומית. האזור המתאים לצלילה, שמשתרע על פני עשרה ק"מ, מרוכז בשיני הסלע הגבוהות יותר (הצפונית והדרומית), שמכסות בערך שלושה ק"מ. המגוון המפתיע של הטופוגרפיה משתקף גם בחיי הים - דגי שונית ססגוניים מהאוקיאנוס ההודי, מעורבים בדגים הכסופים של מי הדרום הקרים, עם להקות של דגי אוקיאנוס קטנים, המתקרבות אל פני השטח החשוף של השונית. אבל האטרקציה העיקרית, שהעלתה את פרוטיאה על מפת הצלילה, הם הכרישים. תמיד תפגשו אותם.

השונית, שמתאימה בעיקר לצוללים מתקדמים, מתחילה ב-30 מטר, ולעתים קרובות יש כאן זרמים חזקים והראות נמוכה. זו בהחלט צלילה אתגרית.
רוב המפגשים עם כרישים מתרחשים באמצע הדרך, בעלייה ההדרגתית, כך שכדאי לוודא שאתם מרגישים נוח להיות תקועים שם באמצע העומק, תוך כדי התבוננות בתנועה סביבכם. מגוון המינים אדיר: כרישי זמבזי באורך שני מטרים, להקות של פטישנים וכרישי גיטרן. מנטה ריי גדול הפתיע אותנו באחת הצלילות, וגם דגי טחן עיטי.
גם השונית עצמה מעניינת למדי, אבל הצלילות כאן הן במיוחד כדי לפגוש כרישים. רוב הצוללים עולים בחזרה אל פני השטח בלי להזכיר כלל את דגי השונית הצבעוניים, או את חסרי החוליות המרהיבים. הכרישים לוכדים את כל תשומת הלב ואינם מרפים.

קסם הזולו
ושוב הגיע הזמן לנוח על היבשה. לאחר צלילה מרעננת וארוחת בוקר דשנה, יצאנו אל לב אדמת שבט זולו, שם הקים הלוחם הצעיר שאקה את אומת אימפי הכבירה שלו. באכסניית סימונייה-זולו היינו אורחיו של שבט בייאלה, צאצאים ישירים של בית המלוכה של זולו, שהראו לנו את מנהגיהם העתיקים. לוחמים רכובים על סוסים המושכים עגלה רתומה לשור הובילו אותנו על פני צוקים תמירים ונהרות מתפתלים.
כאן חווינו את הכנסת האורחים חסרת הגבולות של מארחינו בגבעות ובעמקים הנידחים, שם המסורת והטקסים הם אורח חיים. כל חדר באורחן שונה ומיוחד. הזולו בנו אותם באינסטינקט, בלי תכנון מוקדם, ודומה שהחדרים פשוט צומחים מתוך פני הסלע, כמו במטה קסם. הרחצה בבריכת סלעים פרטית משלנו היתה תענוג נדיר, וכמו הרבה חוויות אחרות בדרום-אפריקה, אין להשיג כמותה בשום מקום אחר. הזולו קוראים לזה "אומלינגו" - קסם.

100 אלף צלילות
מפרץ סודוואנה, החבוי בקצה הצפוני של מפוטלנד, הוא שמורת טבע שהיא חלק מפארק סיינט לוסיה ווטלנד, שהוכרז באחרונה כ"אתר מורשת עולמית".
המים החמימים בחוף הצפוני של קוואזולו-נטאל הופכים את האזור הזה לאבן שואבת לצוללים מקומיים. 100 אלף צלילות בשנה.
למרות המספר המדהים הזה, השוניות כמעט לעולם אינן נראות צפופות מדי. אם אתם צוללים באמצע השבוע, כשהמקומיים עובדים, ביוהנסבורג או בדרבן, תרגישו כאילו אתם בעלי הבית.
לא סתם נחשב מפרץ סודוואנה לאתר הצלילה המועדף בדרום אפריקה: מים שקופים וחמימים, שוניות האלמוגים האמיתיות הראשונות של החוף המזרחי ומגוון מרתק של דגה וייצורים ימיים אחרים, המייצגים את מיטב חיי השוניות של האוקיאנוס ההודי. הצלילה כאן יותר דומה לגן-עדן טרופי, כמו במלדיבים או בים סוף. השוניות שלוות ואפופות הוד, מלאות אלמוגי אבן ואלמוגים רכים במצב מצוין, יותר מ-1,200 מינים של דגים ושלל חסרי חוליות. זהו גם גן-עדן לצלמים, ויש סבירות רבה שתיתקלו בלהקות של דגי אלמוגים טרופיים, בטריגונים, בצבים, ובכריש הלוויתן העדין, המשייט סביב.
סודוואנה עצמה אינה מרכז תיירותי חשוב, אך יש כמה טיולים אפשריים, לחובבי ההרפתקאות. למשל, טיסה במיקרו-לייט סביב אזור הביצות, כדי לראות היפופופטמים פראיים בסביבתם הטבעית, או ומעל השוניות, שם עקבנו אחרי כריש הלווייתן בשוטו לאורך החוף.
השוניות בסודוואנה הן חלק מהשמורה הימית מפוטלנד. רבים מאתרי הצלילה מזוהים על ידי המרחק שלהם ממגדל ג'סטר פוינט, ושמותיהם חסרי ההשראה אך הבלתי נשכחים הם "רבע מייל", "שני מייל", "חמישה מייל", "שבעה מייל" ו"תשעה מייל".
"שיני הסלע" הוא האתר הצפוני ביותר בשונית "שני-המייל". יש בו אוסף של תעלות, צוקים קטנים וזיזים, שמקיפים הרבה טלאים חוליים וגם אלמוגים יפהפיים. צפיפות הדגה מדהימה, וזו סביבה מושלמת לצבים. כרישי שונית לבני-סנפיר נראים לעתים קרובות משייטים לאורך השונית, וכריש זמבזי סקרן תפס את עינינו בזמן חניית הבטיחות שלנו.
חלק עמוק יותר של שונית "שני-המייל", בקצה המזרחי שלה, מאופיין בתצורות אלמוגים מעניינות, ובהן הניקבות שנתנו לאתר את שמו. ספוגים, גורגוניות ומגוון רחב של אלמוגי אבן הופכים את האזור הזה לאטרקטיבי ביותר. את האלמוגים משלים מבחר של דגי שונית ססגוניים.
"אנטונ'ס" הוא ללא ספק האתר הפופולרי ביותר בסודוואנה. צמיחת אלמוגים צפופה, עם נקיקים, סלעים שטוחים ומעברים שניתן לשחות דרכם, משמשים תשתית נאה לדגה הטרופית ההומה - דיירי שונית קטנים, לצד מינים גדולים יותר. חגיגה של צבעים.
"חמשת-המייל" היא שונית שטוחה וגדולה, וידועה באלמוגים הנפלאים שלה. אתר זה מוגן מפני צלילת יתר. יש בו ראשי אלמוגים מדהימים, קטנים יותר, כמו אלמוגי שולחן ואקרופורות מסועפות, לצד ספוגים יפהפיים. מגוון הדגה מרשים, ויש גם דייר קבע, צלופח.
"שבעת-המייל" מאופיינת בטופוגרפיה מגוונת של שיני סלע, סלעים שטוחים ומורדות. יש שם גם מגוון יפה של אלמוגים ואוכלוסיה צפופה ומעניינת של דגי שונית צבעוניים. אפשר לראות שם גם צב, טריגונים, מגוון של דגי דקר ודגים ממשפחת השפתוניים.

דקר בגודל אדם
נסענו לפונטו דו אורו בדרום מוזמביק דרך קוואנגאנסה, עיירה כפרית טיפוסית. תושבי מוזמביק, אף שהם שוכנים באחת המדינות העניות ביותר בעולם, שעדיין נושאת את צלקות מלחמת האזרחים, הם חמים וידידותיים. הדרך אל פונטו דו אורו היתה ההקדמה האולטימטיבית לטיול שטח בסגנון אפריקני. התאכסנו בבונגלוס, ממש ליד הים, ולאחר שאיבזרנו את כלוב הצלילה העשוי קני סוף - יצאנו לאתרי הצלילה. בניגוד לשאר חלקי מוזמביק, השוניות לא נפגעו ממלחמת האזרחים, ובמקומות מסוימים מזומן מפגש כמעט ודאי עם דגי אוקיאנוס גדולים. כרישים מסוג פטישן וזמבזי נראים לעתים תכופות ליד המקום שנקרא דיפ פינאקלס, ובבאס סיטי ראינו את ברט, דג דקר משוכני המקום הקבועים, שגודלו כמעט בגודל אדם.
הקצב בפונטו דו אורו איטי מאוד, ואחרי-הצהריים היו סתלבט מושלם. יצאנו למפרץ הדולפינים עם סנפירים, מסכה ושנורקל, וחיפש את היצורים החביבים שעל-שמם קרוי המקום. לא מצאנו.

שטוחה וארוכה
דיפ פינאקלס הוא האטרקציה המרכזית של פונטו דו אורו. בניגוד לשמו, שן הסלע, בעצם מדובר בשונית שטוחה וארוכה, המשתרעת על פני 35 מטר. יצאנו לחפש כרישים - ולא התאכזבנו. בשונית גרים באופן קבוע כמה דגי דקר, קיסרונים ולהקות של דגי טרף, בהם ברקודה וטונוס.
אבל הכי כדאי סתם לשהות במים הכחולים. לעתים קרובות נראים פטישנים משייטים לאורך השונית, מלווים לפעמים בדגי אכנאיס שתופסים עליהם טרמפ. אחד מהם בא לבדוק את הקבוצה שלנו. כרישי זמבזי נראו מתחתינו, חרטומיהם הקהים האופייניים וגופותיהם הכבדים מטילים צלליות על השונית. גם דגי מנטה ריי מבקרים באופן קבוע בפינאקלס. אחד מהם, חינני במיוחד, שאורכו ארבעה מטרים, ריחף על פנינו, פיתה את הצלמים לרדוף אחריו.
באס סיטי היא לא ממש שונית, אלא אוסף מבנים סלעיים, שם מתגורר הדקר ברט, שלעתים קרובות מלווה צוללנים בירידתם אל השונית ונשאר בשטח עד לעלייה לסירה.
תנין משתזף
באנו לצלול, אבל אף טיול לדרום אפריקה לא יכול להיות מושלם בלי לחוות את חיות הבר במדינה. הלוולוואה/אומפולוזי היא שמורת הציד הוותיקה ביותר באפריקה והיא ממוקמת, למרבה הנוחיות, בין מוזמביק לדרבן ומשמשת תחנה טבעית בדרך חזרה לדרבן.
התאכסנו במקום גבוה על הרכס, משקיף על נהר אומפולוזי, ומבעד למשקפת צפינו בתנין שאורכו שני מטר, משתזף על הגדה שמנגד, מתעלם מבעלי החיים שמשוטטים על שפת המים. אולי הוא סתם היה שבע.
בקי, הריינג'ר המסור, השכים אותנו לפני עלות השחר עם קפה, לטיול הראשון. השמורה הזאת היא שם נרדף לשימור הקרנפים, וכאן בדיוק התחיל "מבצע קרנף" בשנות ה-60, שהודות לו ניצל הקרנף הלבן, שהיה על סף הכחדה. כעת מתגאה השמורה בריכוז הקרנפים הגדול ביותר בעולם.
התענגנו על המראות ועל הצלילים, ישבנו סביב מדורה תחת שמיים מלאי כוכבים, ששוכני ערים אינם זוכים לראותם לעתים קרובות ושמענו קריאות ציפורים עמוק מבין העצים. בשמורה יש מלאי מרשים של תאו, אימפאלה, ג'ירפות ותאו-בר, והתמזל מזלנו לראות עדר של פילים לוחכים עשב כל כך קרוב לרכב שלנו, עד שהצלם התלונן שהוא מצליח לתפוס בעדשתו רק את העין של הפיל.

הצלילה באזור קייפטאון מלאת אתגרים ומרתקת, עם עשרות אתרים, כל אחד מהם בעל אטרקציות ייחודיות משלו. כאן המים הקרים ביותר ביבשת, בגלל הזרמים שמגיעים מאנטארקטיקה. חשוב ללבוש חליפת צלילה בעובי חמישה מ"מ לפחות, אפילו בחודשים החמים ביותר.
סימטת הכרישים
העיירה גאנסבאאי, ליד הנקודה הדרומית ביותר באפריקה, מספקת בסיס לאחת הצלילות המסעירות ביותר שתוכלו להוסיף ללוג-בוק שלכם.
המיצרים הרדודים בין האי דייר לבין גייזר רוק, מכונים סימטת הכרישים. העומק מירבי הוא רק ארבעה מטר, הזרמים חזקים, הגלים גבוהים והראות נוראית. מה שהופך אותה מסיוט של צלילה לאחת ההרפתקאות התת-ימיות האדירות ביותר שניתן להעלות על הדעת הם הכרישים. במקרה זה, אנחנו מדברים על הקירחה הלבנה, הדג הטורף הגדול ביותר בעולם וללא ספק היצור הימי שהשפעתו על זרם האדרנלין שלך היא הגדולה ביותר. הכרישים האלה נמשכים לנקודה הזאת בגלל מושבה של כלבי ים הגייזר רוק.
כלבי הים האלה, בעלי פרווה, הם מרכיב חשוב בתפריט של הכריש הלבן, שמגיעים לכאן בהמוניהם בגלל ריח השתן של כלבי הים.
הצלילה עצמה, מטעמי בטיחות מובנים, נעשית בכלובים. כלוב הרשת שלי, שהזרמים והגלים טילטלוהו בפראות, הרגיש שברירי מאוד במים הקפואים. אבל מיד כשהתחיל הכריש הלבן לחוג סביבי, נשכח ממני הקור.
בהתחלה נראה היה שהוא בודק את סביבתו, כמו כל דג אחר בים. הוא שחה מעדנות סביב הכלוב, עלה אל בשר כלב הים שהיה קשור למצוף ואז בחזרה לכלוב. ניחוח הסרדינים ושמן הדגים והפיתיון הטריפו אותו, והוא כבר לא יכול היה להתאפק. בפוזה הקלאסית שהונצחה באלפי תמונות, הוא הסתער ישירות לעבר הכלוב, משליך אותו ואותי אחורה לעבר הסירה, משקיע את שיניו במוטות הפלדה. המפגש הזה אולי היה קצת מבוים, אבל מפחיד ובלתי נשכח.
יום העזיבה היה הזדמנות לחשוב על כל מה שעבר עלינו בארץ הנהדרת הזאת, שידועה בחיבה כ"אומת הקשת בענן". אף אחד מאתרי הצלילה בהם ביקרתי בעבר לא התקרב למגוון החוויות, המראות והצלילים, מעל המים ומתחתם. וכמו אנשים רבים אחרים שפגשנו שם, אמרנו לעצמנו שוב ושוב: עוד נחזור לכאן.

תירגמה מאנגלית: שמרית פרקול