"אתה חייב לחזור להתמודד עם הטראומות שלך", אמר רמבו. ואז התעוררתי. שנים רבות קראתי כל מה שאפשר על ויאטנאם. שנים שקלתי גיחה לשם, אבל, מה שעצר אותי הוא מאמר שקראתי באחד המקומות על כך שבאיזור מקובל עדיין דיג עם דינמיט. מי שלא יודע מהו דייג עם דינמיט, לא  יודע הרס מהו. ראיתי שוניות כאלה באפריקה. הדייג, במקום לזרוק רשת, או חכה, זורק אצבעות דינמיט המתפוצצות במים. גל ההדף גורם להרג המוני, ללא אבחנה בין דגי מאכל, דגי ריף, אלמוגים קשים ורכים, הצפים על פני המים. מה שנותר לדייג לעשות, זה ללקט את הדגים הצפים. הבור הנפער בשונית הוא ברדיוס של כ- 10 מטרים. שנים של צמיחה, והכל נהרס ברגע אחד. הרס כמעט בלתי הפיך.

ואז, באחד הימים, הרים אלי טלפון ג'רמי שטיין Padi Course Director ודייר ותיק בשכונה הויאטנאמית, שאמר – "רוני תגיע. אתה תהנה פה". בגלל דרגת הצלילה הגבוהה שלו והתפקיד המחייב, לא נראה היה לי שהוא יסכן את שמו הטוב והחלטתי לתת לזה צ'אנס. וככה הגענו ל- Nha Trang.
Nha Trang נמצאת בדרומה של ויאטנאם. קבוצת איים געשיים הפזורים לאורך חופה הדרום מערבי של המדינה.

ויאטנאם מוקפת בים הסיני מצידה המזרחי והדרומי. היא חולקת גבולות בצפון עם סין ומערב עם לאוס וקמבודיה. חיים בה 82 מיליון איש. רוב האוכלוסייה בודהיסטית, אך יש בה קבוצות דת נוספות ושונות. נוצרים, שהם הקבוצה השנייה בגודלה, דאואיסטים, ילידים וגם איסלאם די פעיל.
השלטון סוציאליסטי משנת 1945, השנה בה קיבלה המדינה את עצמאותה.

בכדי להגיע לויאטנאם יש צורך בוויזה. הוויזה אותה מקבלים בישראל תמורת 75$ לאדם, היא עבור הטסה בלבד. כאשר
מגיעים לשדה התעופה של HTMC (הו צ'י מין סיטי), עוברים תהליך ארוך ומייגע הכרוך במילוי טפסים וצילומי פספורט, משהו שמזכיר סצנה מסרט סובייטי של שנות ה- 40. את פניך מקבלים חיילים לבושים מדים חומים, שלא מדברים
מילה אנגלית. נראה שהזמן והטכנולוגיה נתקעו היכנשהו בדרך לכאן. מה שנראה לנו כתהליך פשוט עלול לקחת כשעתיים. (כדי לסבר את האוזן, הטיסה מבנגקוק ל- HTMC היא כשעה וחצי). בסיום, אחרי תשלום של 25$ לאדם, מקבלים את הוויזה המיוחלת, התקפה ל- 30 יום. את הוויזה הזו, ניתן להאריך אח"כ בכל סוכנות נסיעות, מלון וכו' לאיזו תקופה שרוצים.

טרם טיסתנו ל- Nha Trang, בילינו זמן מה ב- HTMC. העיר נטולת כל מודרניזציה ומרוכזת כולה סביב כיכר מרכזית. היא ענייה, מפויחת, מלאה קבצנים וחיגרים, וקטנועים מכל סוג שהוא. שם למדנו שקטנוע יכול לשמש כרכב משפחתי של
4 נפשות, רכב מנהלים, משאית, רכב חלוקה, גלידרייה וחנות עיתונים כאחת.

בהגיענו לאכול, הבנו שהויאטנאמים אוכלים הכול. בתפריט ניתן למצוא בשר סוס, בשר כלב, בשר קוברה, קופים, צבים, ארנבות וכמובן כל יצורי הים האפשריים, כולל צבים אותם ניתן לראות מחכים לגזר דינם באקווריום.

בויאטנאם כמו במזרח, אוכלים עוד מלפני זריחת החמה ועד הרבה אחרי שקיעתה. גולת הכותרת היא ארוחת הערב. אז הם מתאספים בהמוניהם בבתי אוכל ענקיים, משפחה וחברים לסעודת פסטיבל. הם שותים גלונים של בירה עם קרח,כל מה שמיותר כמו ניירות, פחיות בירה, בדלי סיגריות, עצמות וכו', נזרק על הרצפה. כל מי שחושב שישראלים עושים רעש ובלגאן, לא יישב עם לאכול ארוחת ערב עם המוני ויאטנאמים חוגגים.

ברחנו מההמולה של HTMC ואחרי טיסה של כשעה, נחתנו בשדה התעופה של Nha Trang. את פנינו קיבל ג'רמי שטיין. אנגלי משוגע, אשר הגיע לוייטנאם לפני 20 שנה לחופשה של שבועיים והתאהב, כדבריו. בבעלותו 5 מועדני צלילה בויאטנאם, שהמרכזי הוא Rainbow Divers, על שם החוף אליו הגיע באותה חופשה מדוברת.

המועדון מדורג כ- CDC של פאדי והוא ללא ספק המועדון הטוב ביותר בויאטנאם. במועדון 14 מדריכים ו- 3 סירות מאובזרות
היטב. הציוד מוקפד, השירות ללא יוצא מן הכלל. בעצם, חוץ מאשר לנשום עבורך מהווסת, הם פשוט יעשו הכול, כדי שחוויית הצלילה והשהות שלך אצלם תהייה בדיוק כפי שחלמת.
בשלב הזה, כל מה שנותר לג'רמי הוא להוכיח את טענתו הראשונית, שלא נתאכזב מהצלילה והים.

הצלילות ב- Nha Trang מתאימות לצוללים מתחילים ומתקדמים. מדובר בגן עדן לצלמים, שלהם מובטחות צלילות מאקרו מופלאות.
את יומינו הראשון התחלנו באתר הנקרא – Moray Beach.
הצלילה היא עד לעומק של כ- 20 מטר. הזרם עדין. המראה הראשון הנגלה (והוא שילווה אותנו גם בצלילות הבאות),
הם שדות האלמוגים הרכים המכסים את השונית כגן פורח שבו למעלה מ- 350 סוגים שונים של אלמוגים. המחזה מרהיב.
מתקרבים לאלמוגים ולפנינו המוני דגים מכל סוג וצבע. המפתיע הוא שהם ידידותיים. הם אינם מפנים את הזנב ובורחים כפי שאנו מורגלים מאילת. כולם, למעט השושנונים,  אותם אנו עוזבים לנפשם לאחר מטר ביסים ותקיפות דרמטיות של המסכה.

תוך כדי צלילה אנו מבחינים בתמנון המלווה את רוני הצלם  ממש מקרוב. הוא נמצא מתחתיו צמוד למאזן. רוני נעצר,
נוגע בתמנון, התמנון אינו תוקף, אלא משנה את צבעו, הופך לכדור ואינו בורח. רוני ממשיך בצלילה והתמנון אחריו,
ממשיך ללוות אותו עוד כ- 10 דקות, מתחתיו, קרוב למאזן. המעקב כנראה שיעמם אותו ולבסוף הוא נשאר לנוח
על אחד הסלעים.

הצלילה השנייה באותו היום הייתה באתר – Debbie's Bay.
צלילה של עד 20 מטר, אולם רוב האטרקציות נמצאות בעומק רדוד של 10 מטרים. בינות לבולדרים של סלעים געשיים המכוסים באלמוגים קשים, בעיקר גורגוניות, ניתן למצוא חשופיות, frog fish, leaf fish והמוני דגי ריף אחרים.

את יומנו השני בילינו בשני אתרים. Seahorse Bay  ו- Rainbow Reef הממוקמים בעומקים של 18-20 מטר. כמובן שאין הגבלה לרדת מעבר, אך רוב האטרקציות נמצאות ממילא  בעומקים האלה.

הכל מכוסה באופן מושלם בגן של אלמוגים קשים ורכים. גם פה הדגה מגוונת. קופסנונים בשלל צבעים, חשופיות,
חלילונים גדולים וקטנים. שם גם פגשנו מורנה שנראית כמו דוברמן. לאן שלא מסתכלים, הכל חי, בריא ונקי מזיהום
סביבתי. הדייב מאסטרים המקומיים יודעים בדיוק מי נמצא איפה, כך שכל שנותר לרוני שמצלם ללא הפסקה,
זה רק למצוא את הקומפוזיציה המתאימה.

ביום השלישי צללנו באתרים Mama Hann Beach  ו -  Rainbow Beach.

באתר הראשון, גם הוא בעומק של 20 מטר, אותו מראה משובב של השונית החיה, המכוסה בגן של אלמוגים. שם ראינו Scorpion fish אשר פרש לכבודנו את כנפיו (סנפיריו הצדדיים) בשלל צבעי הקשת.
 
ראוי לציין, וזה לזכותם של אתרי הצלילה בויאטנאם, שאין שום בעיה לצלול באותו אתר שוב ושוב, משום שלאן שלא מסתכלים, העושר הוא כך כך גדול כך שתמיד יש משהו חדש לראות.

את יום הצלילות האחרון התחלנו באתר המרשים ביותר שראינו במסע - Modona Rock: שני הרים געשיים היורדים עמוק אל תוך המצולות. הבולדרים העצומים מכסים את פני האתר וביניהם נקיקים היוצרים מעין מערות המלאות רובן ככולן בגרזנונים המפורסמים.

כאשר אומרים בולדרים עצומים, הכוונה לקוביות סלע בגודל של 10 על 10 מטרים, שרק אלוהים יודע מה הייתה עוצמתה
של ההתפרצות הגעשית, אשר הנחיתה אותם אחר כבוד במים.
כאשר צוללים באתר זה, אי אפשר להתעלם מהתחושה המיתית לגבי עוצמתו של הטבע ואפסותו של האדם.

האתר השני באותו יום היה ה- Seahorse ||. צידו השני והרדוד של ה- Modona Rock. גם כאן כמו בכל האתרים הטבע הוא חי ובועט. לאן שלא תפנה מבטך, לא תתאכזב. שטיין צדק.

ומה לגבי הסיפור על דייגי הדינמיט? מתברר שהוויאטנאמים גילו את האוצר שיש להם מתחת למים והיום, מי שנתפס על דייג באמצעות דינמיט, דינו 7 שנות מאסר. אחרי שראינו את החיילים במדים החומים בנמל התעופה, אפשר להבין גם למה הפסיקו הויאטנאמים לדוג עם דינמיט. בין הצלילות ראינו כיצד עולים חיילים במדים על אוניות הצלילה וכלי שייט אחרים ובודקים בדיוק איזו פעילות נעשית שם ויש להציג בפניהם אישורים.

מעבר לכך, כל אתר צלילה מגודר באופן שאינו משאיר מקום לספק, מהו הקו המקסימלי שאליו יכולות סירות הצלילה להגיע, שם הן אינן משתמשות בעוגן, אלא קושרות את עצמן לבויות קבועות. במידה ויש יותר ממפעיל אחד באתר, הסירות נקשרות האחת לשנייה.

לסיכום , ויטנאם היא ארץ יפיפיה.
רובינו עומדים משתאים אל מול הנופים הקסומיםשל הדלתה של הנהר האדום בצפון, השפך של נהר מקונג בדרום וכמעט כל רצועת החוף המשובצת בשדות אורז בירוק בוהק, שבהם עובדות נשים בכובעים המחודדים האופייניים.
אנחנו מצאנו עולם נוסף וקסום בויטנאם. העולם שנמצא מתחת למים.
כל מי שלא חשב על צלילה בויטנאם, מוזמן להתחרט.

קצת על מחירים

יום ספארי הכולל דייב מאסטר, צוות סירה, הסעות מהמועדון לנמל וארוחת צהריים, עולה 100$ לאדם, כולל מיסים
לממשלה על כניסה לשמורה. שווה כל אגורה.
מחיר ארוח: מלון 3 כוכבים הצמוד למועדון הצלילה 30 דולר ללילה לזוג.

המועדון מציע חבילות צלילה באיים נוספים:
Whale Island – מרחק שעתיים נסיעה מ- Nha Trang.
Phu Quoc Island
Con Dao National Park
ועוד..
הסטנדרטים אירופאים ו'מחיר המזרח' בהחלט פותחם יעד צלילה חדש במזרח הרחוק לצולל הישראלי.