...Loading...
קבל מחיר הכי טוב שיש!

קורסי צלילה, טיולי צלילה,
קורסים לצילום תת מימי

השאירו פרטים ונחזור אליכם
עם הצעת מחיר!

שם:
טלפון:
הצעת מחיר ל:
דוא”ל:
הערות ובקשות מיוחדות:
...טוען...

הכל בראש שלך

המוח האנושי הניזון ממסרים המועברים אליו על ידי החושים, מתחיל להתבלבל כשהוא מלווה אותנו בסביבה הימית. האור שונה, התחושה אחרת, השמיעה משתנה. איך מתמודדים חושיהם של בעלי החיים הימיים, ובמיוחד היונקים הימיים, עם החיים במים?

מאת דני יונסקו

כבר ברגע הראשון בו אנו פותחים את עינינו לעולם וממלאים לראשונה אוויר בריאותנו, אנו מפעילים ומסתמכים על חושים. גם ברגע זה ממש עינינו קולטות את האור המוחזר מן הדף ומוחנו מתרגם אותו לכתב, אוזננו קולטות כל רחש וקול שבוקע בסביבה, אצבעותינו חשות את מגע הדף הקר והחלק ואפינו מריח את ריח הדפוס הטרי. האם כאשר נרד מתחת לפני המים נזכה לאותה חוויה מעצימה? סביר להניח שלא. הכול יראה לנו מטושטש, קרוב יותר, גדול יותר, כל רחש הכי קטן ישמע חזק יותר, אצבעותינו יפסיקו במהרה לחוש. הריח היחידי ממנו נהנה זה ריחו של הסיליקון בתוך המסכה וטעמו העדין של קפה הבוקר יוחלף במשהו אחר מלוח ויבש.
בשורות הבאות ננסה לעמוד על הסיבות לשינויים דרסטיים אלו, תוך הצגת פתרונות שונים אשר מצאו והמציאו שוכני המים הקבועים לבעיות אלו.

ראייה
הסיבה לראיה החדה ממנה אנו נהנים כל כך על פני המים, הינה שבירת קרני האור במעברם מן האוויר דרך הקרנית אל הרשתית. שבירה זו נובעת מהבדלי צפיפויות בין האוויר לקרנית. לרוע מזלנו, הבדל זה אינו קיים במים, היות וצפיפותם של המים ושל הקרנית דומות. על כן, קרן האור נשברת מאחורי הרשתית. כתוצאה מכך אנו רואים מטושטש ואיננו מסוגלים את האור המגיע אלינו. הפתרון שמצאנו לכך - להביא את האוויר אתנו אל מתחת למים - בדמותה של מסכת הצלילה, הוא פתרון יעיל, אך בגללו עצמים נראים גדולים יותר וקרובים יותר. בנוסף לכל הצרות האלו, גם ביום הכי שטוף שמש, במים הכי צלולים, עדיין חשוך יותר מתחת למים ולרוב בשעת בין ערביים, כאשר בחוץ עדיין יש אור, במים - חושך.
דמיינו לכם לוויתן, יונק כמוני וכמוך, אשר רואה לא ברור והכול נראה לו קרוב. סביר להניח שיצור כזה לא היה שורד לא היה מוכן לכך. הפתרונות אשר מצאו יונקים ימיים לבעיית הראיה, רבים ומגוונים. כך לדוגמא, בכדי לפצות על חוסר תפקוד הקרנית, ממוקמת אצלם עדשת העין קדימה יותר מאשר אצל האדם. כמו כן, העדשה עגולה לחלוטין, מאוד בדומה לעין הדג. יונקים מימיים אחרים מצאו לנכון לחזק את שרירי העדשה, מצב המאפשר להם לכווץ ולהרפות את העדשה, בכדי להגיע לראיה טובה מתחת ומעל לפני המים.
בעיה נוספת, הינה עוצמת האור החלשה הקיימת במים. לשם כך נאלצו מרבית היונקים הימיים לוותר כמעט לגמרי על ראיית הצבע. לשם כך עיני היונקים הימיים עשירות יותר במדוכים מאשר בקנים. הקנים אחראים לראיית צבע בעוצמות אור גבוהות ואילו המדוכים יעילים בעוצמות אור נמוכות .כמו כן, בדומה לחלק מן היונקים היבשתיים, כדוגמת החתול, מאופיינים עיני חלק מן היונקים הימיים במשטח מחזיר אור הנמצא מאחורי הרשתית. משטח זה, tapetum lucidum, קולט את האור החודר מבעד לרשתית ומחזיר אותו אליה, ובכך מוגברת יכולת הראיה בתנאי אור חלשים.

שמיעה
בניגוד לאור אשר נע לאט יותר במים, קול דווקא "מנצל" את צפיפותם הגבוהה של המים בכדי לנוע פי 4 מהר יותר. עובדה זו אינה נוחה לנו כצוללים. על פני המים אנו משתמשים בזמן שלוקח לצליל לעבור מאוזן אחת לשנייה כדי לפענח את הכיוון ממנו בא הקול. בתוך המים זמן זה קצר מדי בגלל מהירות הקול המוגברת ועל כן כמעט בלתי ניתן לפענוח. לרוב ישמע הצליל היקפי, או מכיוון שהוא לאו דווקא נכון. עובדות אלו פוגעות בכושר ההתמצאות שלנו במים ביחס לגורמים שונים העלולים לפגוע בנו. הפתרון הראשוני שעולה במוחם של ההומוריסטיים בינינו הוא להגדיל את המרחק בין האוזניים, ובכן, זהו אכן אחד הפתרונות אשר אימצו הלווייתנים... ראשם הגדול מפצה חלקית על הגדלת מהירות הקול. פתרון נוסף שנמצא אצל יונקים שונים במים הינו קצף שומני אוורירי העוטף את עצמות השמע. קצף זה בעצם מחזיר את הקול למהירותו הרגילה באוויר ובכך בעצם פותר את בעיית המהירות. פתרון מעניין ביותר מאפיין את הלווייתנים והדולפינים כאחד. יצורים מופלאים אלו אשר הינם בעלי יכולת שמיעה מדהימה, מעבירים את גלי הקול אל האוזן - דרך לסתם התחתונה. לסת זו מכילה שכבה שומנית אשר מחוברת לאזור בעל עצמות לפני חלל האוזן התיכונה ובכך מועבר הצליל ישירות לעצמות השמע.

דיבור
השמיעה אינה החוש היחיד שנפגם במים עקב שינויים במהירות הקול. ניסיתם פעם לדבר מתחת למים? כמובן, מי לא ניסה, אך לא לצורך תקשורת באמת, אלא לצורך בידורי בלבד לשמע הקולות המוזרים הבוקעים מגרוננו.
אנו יודעים בוודאות שבעלי חיים ימיים מתקשרים ביניהם. כלבי ים וחבריהם משתמשים בקולות גרוניים אשר לפעמים מושמעים בתדרים הגבוהים מסף השמיעה שלנו. דולפינים ולווייתנים משתמשים בקליקים ובקולות דומים, אשר משמשים גם למטרות אחרות.

מישוש
היעלמות חוש המישוש במים אינה בהכרח דבר רע וגם אינו תופעה מחייבת. יכולת התחושה שלנו נעלמת בעיקר בעקבות טמפרטורות סביבתיות נמוכות. תופעה זו פוגעת ביכולת המוטורית שלנו, מצד אחד, ומצד שני לוקחת איתה את תחושת הכאב, כך שלא מעט פעמים תחושו חתך, או פצע, שקיבלתם מתחת למים רק זמן מה לאחר עלייתכם לפני המים.
חוש המישוש אינו חוש שימושי במים ויחד עם זאת ישנם בעלי חיים ימיים, כגון דולפינים, הרגישים מאוד למגע באזורים רגישים, או חיוניים, כמו השפתיים, סביב לפתח הנשיפה ומסביב לעיניים. אזור הגב והזנב כמעט ואינם רגישים כלל. אומנם, היכולת, או הצורך לחוש את הסביבה באמצעות מגע, נמוגו עם הזמן, אך, הצורך לחוש את הסביבה ואי תה את האויבים, הטרף והמכשולים המתקרבים נשאר איתן.
ההמצאות אשר ידע לברוא הטבע להשגת מטרות אלו, הינן רבות, מגוונות ומרתקות.
איבר קו הצד נשמע כשם מוזר לאיבר, אך זהו אחד האיברים החשובים ביותר לדג. איבר זה מורכב משורה של קשקשים "משופרים" היכולים לחוש את גלי המים הנוצרים, הן מיצורים אחרים בסביבה והן המוחזרים מעצמים דוממים כאשר הדג עובר לידם. הכרישים מצאו שימוש מעניין אחר לאיבר קו הצד ופיתחו באזור הראש את אמפולות לורנציני. תאים אלו, אשר התפתחו מאיבר קו הצד, מסוגלים לחוש בשדות חשמליים ובשינויים החלים בהם. שדות חשמליים נוצרים מהפרשים במטען החשמלי בין נוזלי גוף לבי הסביבה הימית, תנועת שרירים מעבר יונים בין ממברנות ועוד. כריש ממוצע מסוגל לחוש יונק ממרחק של 3 מטר ואילו הכריש הלבן הניחן בצפיפות גבוהה יותר של אמפולות לורנציני מסוגל לחוש בשינויים עדינים עוד יותר.
דולפינים ולווייתנים משתמשים לצורך איכון מזון והן איתור מכשולים בדרך, בהד קולי אשר הם יוצרים (echolocation). מקור הקול המשמש למטרה זו אינו ברור, היות ולדולפינים אין מיתרי קול. באחרונה מאמינים חוקרים שמקור הקול הינו בחלקה העליון של הגולגולת. באזור זה מצויים שני שסתומים שריריים הסמוכים לשישה חללי אויר המחוברים למעבר צר אחד. מנגנון ייצור הקול עצמו עדיין לא ידוע באופן ודאי אך ישנו מספר אפשרויות: 1) נשיפת אויר על קרום דק לעבר תיבת תהודה; 2) שריר, או גיד, המשתפשפים כנגד שריר אחר; 3) קרום דק הרועד ומכה על משטח קשיח. גל הקול הנוצר מכוון דרך גוש שומני (melon) אשר משמש כעדשה ממקדת ויוצא החוצה בזווית של 5 מעלות מעל למישור הגולגולת של הדולפין ובכך מוקרן בקרן אופקית צרה. הקולות יוצאים לרוב בצורת קליקים וחריקות כאשר כל קליק נמשך בין 50 ל-128 אלפיות השנייה.

טעם
כאשר אני סיימתי את קורס שני הכוכבים שלי, הושיב אותנו מדריך הצלילה והגיש לכל אחד מאתנו קוביית שוקולד. היתה זו חוויה מעניינת ומלוחה. אין ספק שקשה להתעלם מטעם המלח המוסף בחוסר ברירה לכל דבר שבא אל פינו. בעלי חיים ימיים נחשבו זה זמן רב כחסרי בלוטות טעם ולו בגלל העובדה שחלקם הגדול בולעה את מזונו שלם. עובדה זו התבררה כלא נכונה ובלוטות טעם התגלו בפיהם של דולפינים ולווייתנים. לא ידוע עד כמה משמעותית תכונה זו לבחירת תפריטם של בעלי חיים אלו, אך באמצעותה מסוגלים, לפחות הדולפינים, לזהות כימיקלים במים ואולי על ידי כך להימנע ממים מזוהמים.

ריח
הריח היחידי שאותו אנו מרגישים מתחת למים הינו ריח הסיליקון של המסכה. באופן תיאורטי, אם נוריד את המסכה וחומר מדיף ריח יהיה בסביבתנו, אין סיבה שלא נריח אותו. בניגוד אלינו, דולפינים ולווייתנים אינם בעלי חוש ריח כלל וזאת גם בניגוד לדגים אשר הינם בעלי נחיריים וחוש ריח מפותח.

שיווי המשקל
ביחד עם תחושת קלות המשקל ממנה אנו נהנים במים, אנו מאבדים את חוש שיווי המשקל. איבר שיווי המשקל המצוי באוזננו ופועל על בסיס כוח המשיכה, מוצא את עצמו לפתע ללא נקודות ייחוס. זו הסיבה העיקרית לכך שללא ראיה במים צולל יאבד במהרה את חוש הכיוון. בעלי חיים ימיים אינם סובלים, כנראה, מבעיה זו, אך, בכל זאת מצאו דרכים שונות לנווט בסביבה נטולת נקודות ציון, כמו הים העמוק. כך לדוגמא, בעלי חיים רבים משתמשים בשדה המגנטי של כדור הארץ לצורך נדידות ארוכות. ישנן כמה תיאוריות לגבי הדרך בה משתמשים בעלי החיים בשדה המגנטי של כדור הארץ .האחת, טוענת שמגנטיט, מינרל המכיל ברזל ונמצא ליד מוחם של בעלי חיים אלו, יוצר גירוי גיאומגנטי על ידי העברת חלקיקי זעירים ממנו למערכת העצבים. תיאוריה שנייה עוסקת בתהליכים אלקטרו-פיזיולוגיים המתרחשים במעבר האור דרך פיגמנטים בעין. כאשר בעלי חיים המראים יכולת ניווט בחושך יוצרים ריאקציות כימיות דומות. התיאוריה האחרונה והמקובלת מכולן נכון להיום, גורסת שתנועת המים המלוחים על פני השדה המגנטי של כדור הארץ, משמשת כמחולל ענק ובאמצעות תאים קולטי חשמל, כגון אמפולות לורנציני, אותם הזכרנו קודם לכן, מסוגלים בעלי החיים לקלוט שינויים בשדה החשמלי הנוצר ולנווט על פי שינויים אלו.

טמפרטורה
תחושה נוספת שאסור להשמיט, היות והיא מלווה אותנו בחלק נרחב מן הצלילות שלנו, היא תחושת הקור. בכדי להגן על עצמנו מפני הקור אנו לובשים חליפות עבות ואף יבשות, מוסיפים מקורות חימום חיצוניים ועושים שימוש בעוד כל מיני דברים שנמנע מלהעלותם על הכתב. אבל, דולפינים, לדוגמא, מצאו פתרון פשוט הרבה יותר. מעבר לשכבת שומן העוטה את גופם, כנראה שאין להם חיישני טמפרטורה על פני עורם. גם לווייתנים, אשר נאלצים לסנן מים קרים דרך פיהם שוב ושוב בכדי לזכות במזונם, מסתכנים כל פעם בקירור דמם ועל כן חייבים היו למצוא פתרון הולם לבעיה. הפתרון נמצא בצורה של זרימת דם נגדית. הוורידים והעורקים, באזור החשוף לקור, מסודרים בצורה מקבילה. באופן זה הדם העורקי המגיע ממרכז הגוף בא במגע עם הדם הורידי החוזר מן האזור הקר כאשר תמיד קיים ביניהם מפל טמפרטורות. בצורה זו הדם שנכנס לגוף כבר חם ואינו יכול לקרר את הגוף ואילו הדם המגיע לאזורים הקרים כבר קר ואינו גורם לאיבוד חום.
פעם נוספת אנו עדים ליכולות המופלאות של הטבע למצוא פתרון לכל אתגר אשר ניצב בפניו, יחד עם זאת, מסר בלתי נמנע מן השורות שזה עתה קראנו, הוא, שאין אנו יכולים לסמוך על חושינו במים באותו עיוורון בו אנו סומכים עליהם על פני היבשה. עלינו תמיד לצלול במצב הבריאותי והנפשי הטוב ביותר, תוך כדי ידיעה והבנה מוחלטת שאין אנו מרגישים או מודעים לכל הקורה סביבנו.

לרכישת ביטוח צלילה ל - 5 ימים לחץ כאן
לרכישת ביטוח צלילה שנתי בינלאומי לחץ כאן