אין סיבה להגיע לאנטליה לספארי צלילות, אבל אם אתם כבר כאן ומרגישים שהרביצה בכפר הנופש מעיקה עליכם, אפשר לצלול לאניה טרופה, לראות מעט דגים והרבה ספוגים ועשבי ים

מאת אילנה ברימה

שעה טיסה מתל אביב, ואנחנו נוחתים במרחק של 30 דקות נסיעה מהקרמלין, כפר נופש באנטליה. אחרי חמישה ימים של רביצה, עם כל המתקנים ומיני המזונות הדרושים לבן אדם נופש, חשנו במועקה קלה והחלטנו לבלות יום אחד בצלילה.
זו לא הפעם הראשונה שאנחנו צוללים בטורקיה, וגם בפעמים הקודמות ניצלנו את ההזדמנות לרדת לכחול המפתה שבדרך כלל לא ממש מקיים. הקנקן הטורקי הנאה, ככל שהדברים אמורים בצלילות, בדרך כלל לא מעיד על התוכן, במיוחד למי שרגילים להתפנק בצלילות בים האדום.
הנוף בחוץ, המפרצים, הרי הטארוס היורדים עד החוף, והיערות שעדיין נשארו הם קסומים. למטה תמיד קצת פחות מדהים.
ובכל זאת אנחנו כאן. המים חמימים, טמפרטורה 25 מעלות, הראות בסביבות עשרה מטר. הדגים זה פה ושם, אבל גם אין פקקי תנועה של צוללים. מקסימום ספינה אחת באתר עם שמונה עד עשרה צוללים, כך שחוץ מסנפירים רואים עוד כמה דברים.
הקרמלין גובל בכפר הנופש טופקפי, שם פועל מועדון Mediterranesea Diving School על-פי טבלאות ושיטת Padi.
אתרי הצלילה נמצאים מהלך חצי שעה נסיעה לכיוון אנטליה וקמר, שם עולים על ספינה ושטים עוד כ- 35 דקות לאתר הראשון - האניה הטרופה ליקיה. זוהי אנית סוחר צרפתית, שהוסבה במלחמת העולם השנייה למעין משחתת. האתר פתוח לצלילה ספורטיבית רק מהשנה האחרונה.
אורכה 110 מטר. היא טובעה ב-1942 על-ידי מטוסים גרמניים שצללו לעברה ושלחו לה מספר פצצות טורפדו. אחת מהן פגעה בירכתיה ופערה שם חור גדול. המנועים והמדחפים נפגעו, והאניה צללה לאיטה עם כל מטענה, שכלל ג'יפים, תחמושת, נשק, ופרדות משא. אנשי הצוות ברובם ניצלו והועברו על-ידי הטורקים לחוף.

החלק העליון של האניה הועף והושמד לגמרי כולל גשר הפיקוד. ירדנו לסיפון התחתון בעומק 22 מטר. ושם החלה למעשה צלילת הטיול לאורך האוניה, מעוגניה ועד ירכתיה, בכמה מקומות ישנו עדיין מצבור תחמושת בעיקר כדורי מקלעים.
לא ירדנו למחסן הג'יפים ומחסן הנשק, משום שהם עדין לא הוסבו לירידה בטוחה לצוללים. נכנסים היכן שאפשר, מבית העוגנים הקדמי, ועד חדרים ומחסנים שונים.
על האניה התיישבו ספוגים רבים, אצות וצמחי ים להקות קטנות של דגים, וגם כמה דגי דקר עוברים לידינו באדישות.
אחרי מנוחה בת כמה שעות וארוחת צהריים (ספגטי, דגים וסלט), שטנו כרבע שעה לאזור מפרצוני לא רחוק מהחוף, שבמרכזו אי קטן, כ 120 מטר אורכו. האי היה ידוע כאי הפיראטים ומהאזור הזה יצאו והסתתרו שודדי ים מקומיים שתקפו כל דבר שזז במים ונשא עליו סחורה וטובין, מהמזרח למערב ולהיפך.
במקום טבועה ספינה פיניקית שנשאה כדים (אמפורות) שהכילו שמן או יין, אבל אנחנו ראינו רק ידיות חרס. בעיקר התרשמנו מהמערות והכוכים הטבעיים שיוצרים יחד מבוך נאה. הדגים כרגיל מעטים, ויש הרבה ספוגים וצמחי ים.
הציוד, הדיוק בזמנים, המדריכים וצוות האניה היו נפלאים. האווירה היתה קוסמופוליטית ומאוד מפרגנת, כך שאפשר לתפוס הזדמנות ולצלול גם בטורקיה, מבלי לצפות לראות שם מה שרואים במלדבים באיי קוקוס או באוסטרליה.