מדורים-כתבות-קישורים
אגם חם ושברי אוניות גם
איציק גרבר
בספטמבר 1944, שינה מקארתור את מתאר הפלישה לכיבוש הפיליפינים מתוכנית תלת-שלבית לדו שלבית, במסגרתה יפלשו צבאות הברית לאזור Leyte ומשם לצפון הפיליפינים: לוזון. משימתו של אדמירל "בול" הילסי היתה לנסות ולאתר את אוניות הצי היפני ששהה באזור, במטרה למנוע מהם את יכולת טרפוד הפלישה. באחד מתצלומי האוויר באזור האי בוסואנגה, זיהה הילסי למעלה מ-20 "איים קטנים" במפרץ קורון, ששינו את מקומם מיום אחד למשנהו. ב-24 בספטמבר 1944 הפציצו כוחות הברית מן האוויר מטרות אלו. הרישומים האמריקאים מאותה התקופה טוענים להטבעת 24 ספינות יפניות, 11 מהן אותרו בוודאות - והן הן יעד הצלילה שלנו.
ההגעה לאי בוסואנגה (הצפוני באיי פלוואן) אפשרית בטיסה, או בהפלגה (פרטים במסגרת). המטוס הקל, המוטס על ידי טייסים פיליפינים מיומנים, נוחת על רצועת אדמה מיושרת ומפנה את המסלול אל מול שתי סככות המכונות - הטרמינל. שוטר מקומי משועמם שהגיע במיוחד מן העיירה, מקבל את פני הבאים ולצידו - נערה צעירה, האחראית לספק מידע לתיירים. כל המידע הדרוש לכם מצוי בכתבה זו ולכן תוכלו בשלב זה לעלות על הג'יפני (מונית ה"דגל" הפיליפינית) ולהגיע כעבור כ-40 דקות ל- Coron city ,במחיר זעום 100 פזות.
לישוב שכוח אל זה, קיום תיירותי בעיקר בזכות אטרקציות הצלילה, או כפי שמתגאים התושבים: "Somebody bombed our best dive site". ההתרשמות הכללית היא שהעסקים בתנופה ושכיית החמדה התמימה והשלווה הזו תהפוך בעוד מספר שנים למכונת תיירות משומנת. מסלול אספלט הולך ונסלל ומקומות לינה צצים כפטריות אחר הגשם. כיום, התושבים חייכנים, מקבלי פנים, ושמחים לעזור בכל עת. על פשע לא שמעו בגן עדן זה. והנוף כאן - חלומי.
ארבעה מועדוני צלילה עיקריים פועלים במקום וכולם מגיעים בסוף המסלול לאותן אניות בדיוק. רמתם דומה ואנו לא נתקלנו בבעיות מיוחדות. טמפ' המים הממוצעת כ-28 מעלות והראות נעה בין 7 ל-20 מטר, כתלות במזג האוויר. במים הרדודים גדל דשא-מים, אותו ליחכו בעבר הלא רחוק פרות הים (Seacows), הידועות בכינויין Dungos. העובדה שבשרן שמן וערב לחיכם של בני המקום הביאה להכחדתם המוחלטת. כמו-כן, לצערנו הרב, את כל הדגים שראינו מתחת לפני המים, יכולנו לראות גם מוצגים לראווה בשוק המקומי. שטח המים היחיד המוכרז כאזור טבע מוגן, הוא סביב שברי האוניות.
שש אניות גדולות הן ה"גרעין הקשה" של הצלילות בקורון (ראו איורים). בארבע מתוכן צללנו. אל כולן יורדים בחבל הקשור מצידו האחד לאנייה ומהאחר - למצוף. עומק השברים נע בין 18-35 מטר. גיוון הדגה והאלמוגים משתנה בין האניות השונות. כמותם נמוכה יחסית לזו לה אנו רגילים בים האדום, אך הם בהחלט מספקים את "תפאורת הרקע" הראויה לשברים. קופסינונים, זהרונים, Spadfish, Jackfish, דגי תוכי וסוגים נוספים ליוו אותנו בצלילות השונות.
גם סוגי חיים "הזרים" לנו מתקיימים במימי המפרץ החמימים: מדוזות ענקיות, אלמוג רב-זרועי המאכיל את עצמו וסוגי פלנקטון שונים ומשונים. הצלילות קצרות יחסית כיוון שהן מתבצעות בעומק ממוצע של 28 מטר. יחד עם זאת: המראה מרהיב. מומלץ להצטייד בפנס תת-ימי ובכפפות.
הביקור בחללים הגדולים, המתוחמים בטונות של ברזל חלוד מעוררים יראת כבוד וקדושה. שערו בנפשכם את הבעת פניו האחרונה של המלח היפני העומד על קצה התורן, שלמרגלותינו כעת. את טיפוסו בסולם, שנותר בשלמותו, דקות מעטות קודם שזוהתה ספינתו על ידי המפציצים. הגאי הכיוון הגדולים, הירכתיים והמעברים הצרים - סביב כל אלה ובתוכם אנו מרחפים בדממת מוות, כיאות לאניות רפאים.
בבטנה של ה- Kogyo maru (אוניה = Maru ביפנית) מצוי עדיין בולדוזר הפוך, ורשתות ההסוואה מיטלטלות על תרניה אנה ואנה בזרמים החלשים. בין הצלילות עולים לשאוף אויר לח וצח, לאכול ארוחה חמה על סירת העץ הקטנה והמקורה, ולעתים גם להירטב קמעה מממטרים חולפים של גשם טרופי, הניתך עלינו. בין לבין ניתן גם לשנרקל בספינת נשק קטנה השקועה בעומק 1-6 מטרים, אשר מגוון האלמוגים על פניה רב-יחסית.
עם רדת הערב, יורדת השלווה על העיירה. אין כאן חיי לילה של ממש: ישנם מספר בארים מקומיים, בהם מסכי וידאו המציגים מילות שירים לביצוע קריוקי (הספורט הלאומי בפיליפינים), ואירועי החברה מעטים: תחרות אגרוף מקומית, טורניר כדורסל, בירה בקרח - וניתוק מוחלט מדאגות העולם. ישנם באי גם שני כפרי נופש מבודדים ויקרים: Club paradise ו- Tangat reserve. ניתן לשכור אופנועים ולטייל ברחבי האי: במעיינות חמים ובמפלים. אפשר גם לקפוץ לביקור באי הסמוך, אליו "יובאו" חיות בר מאפריקה: ג'ירפות, זברות וציפורים שונות.
אך האטרקציה הגדולה מכולן עוד לפנינו. יש המכנים אותה - The craziest dive site in the philippines .זהו אגם ה- Kayangan, או הידוע בכינויו: Barracuda lake (למרות שאין שם ברקודה אחת לרפואה).
במרחק 15 דקות הפלגה דר'-מז' לקורון סיטי, בוסואנגה, נמצא האי קורון. מצוקי אבן זרועים בצמחייה סבוכה מקבלים את פנינו. הסקיפר מתמרן במפרץ רדוד, שמימיו הצבועים כחול-תכלת מרהיב, שקופים ונקיים. הציוד נזרק למים ולאחריו - אנחנו. כשהמאזן לגופנו והסנפירים בידינו, אנו פותחים צעד ומטפסים במדרגות ארעיות החצובות באדמת החמרה. מחזה ייחודי לכל הדעות.
עם הגיענו לקצה המצוק נגלה לעינינו מראה עוצר נשימה: אגם תכול מוקף בקירות אבן טבעיים וצמחייה בשטח כולל של לא יותר מ-15 קמ"ר. לאחר מנוחה קצרה ובעוד שתי קבוצות ילידי המקום, בני העשרה משפריצות מים זו על זו, אנו טובלים במימי האגם.
טמפרטורת המים בשלב זה - 30 מעלות לערך. מי האגם המתוקים נובעים ממעמקי האדמה, הפעילים פעילות וולקנית, ולכן חמים מאוד בעומק האגם. בני המקום טוענים כי למים סגולות רפואיות רבות משמעות.
להקות דגי מחט באורך 15 ס"מ, בריטוס - בשפת המקום, מקדמות את פנינו ותמהות למראה האורחים הבלתי צפויים. בחלקו הרדוד של האגם, מגיע עומק המים עד ל-10 מטרים. מספר סרטנים ושבלולי קונכיות רבים מתרוצצים על הקרקעית החולית. הראות מצוינת והנוף הסלעי הבתולי יוצרים את התחושה שאנו בסיור על פני הירח. החוויה העמוקה, תרתי משמע, מתחילה בעומק 15 מטר. מדרון האגם מעמיק עד ל-60 מטר לערך. השיפוע מתון. בהעמיקנו מתחת ל-15 מטר, טמפרטורת המים עולה באחת.
למרות שהצלילה מתבצעת ללא חליפת צלילה כלל, התחושה היא כאילו הטלנו בה זה עתה את מימינו. התחושה ה"נעימה", אופפת כרגע את כל גופינו והוויתנו. עם שינוי הטמפרטורה, ניתן לראות בבירור גם שינוי בסמיכות המים ובהרכבם. תוך כדי ירידה לעומק, אנו עוברים דרך שכבות שונות בצבע ובשקיפות - וכמובן בטמפ'. בשלב זה עדיין רואים סביבנו להקות קטנות של דגיגים, "כלואות" בשכבות השונות. ההרגשה היא כאילו חודרים אנו את הטבעות, המקיפות את מאדים - בדרך לפני הכוכב. בהגיענו לעומק 30 מטר נדמה כמו הגענו לפתחו של הגיהנום. מים בטמפרטורה של 42 מעלות! גורמים לנו להזיע בתוך המסכה. ככל שנוקפות הדקות מעיק החום יותר ויותר. מעומק זה והלאה מאבדים המים לחלוטין את שקיפותם ונצבעים צבע חום כהה. זאת בשל פרץ המים המבעבע מתחתית האגם ומתערבל בחול הקרקעית. אנו נותרים פעורי וסת נוכח התופעה.
זה הזמן להשתעשע מעט. הקרקע החולית - חמה וטובענית ממש. אנו דוחפים את היד לתוכה עד המרפק ושוקעים עם הסנפירים עד הברכיים. קרני השמש מגיעות אך בקושי אולם נעים להיזכר בהן ברגע זה. כעבור מספר דקות מתחילים לעלות לאורך הגדה המזרחית. הדגים הבודדים, הממתינים לנו שוב בסביבות 18 מטר, מסתייגים מה ממידת שפיותנו. המעבר חזרה דרך השכבות וירידת הטמפרטורה הפתאומית בכ-10 מעלות מעבירה בנו צינה של ממש. אנו נעים בין חום וקור חליפות ולבסוף נאלצים להיפרד מהחמימות המפנקת. את המשך הדרך אנו עושים, כאשר לצדנו נוף מצוקי מאלף, ותוך משחק עם לובסטרים בהירים וסרטנים ידידותיים. החוויה עוד לא תמה. המראה בעלייה לפני המים - כובש וייחודי אף הוא. מבט דרך המסכה, כשחציה שקוע במים, משלב נוף ירוק - אפור, סלעי ופראי מלמעלה - ותכול, מצוקי תמים ושליו - מלמטה. סיבוב פנורמי של 360 מעלות הינו סיום הולם לחוויה יוצאת דופן זו. זה הזמן לקפל ציוד ולשוב לספינה, בטרם יתבשרו היתושים המקומיים על דבר בואנו.
מידע שימושי למתייר
בוסואנגה: מומלץ לתכנן שהייה של 4-5 ימים באי.
תחבורה: חברה המקיימת טיסות סדירות לאי היא ה- Asian Spirit .מחיר טיסה נע בין 50 ל- 60 דולר. מטען מותר לנוסע - 10 ק"ג. כל ק"ג נוסף יחויב ב-16 פזות (10 פזות = שקל). "מסי נמל" - 100 פזות.
חברות נוספות הטסות לאי: Pacific air ,Sea air (צ'רטר). כל הטיסות יוצאות ממנילה - מטרמינל הטיסות הפנים-ארציות. (מומלץ לשריין מקום לחזרה - הטיסות מלאות).
לינה: Kalamayan inn - חדרים ממוזגים + בר + מסעדה: 700 פזות לחדר ליום. משרד קישור במנילה, טל: 63-2-6334701. E-mail: kalmayan@mozcom.com
מקומות נוספים: Bayside lodge, kokous nus, scuba ventura
מחיר חדר + מאוורר: 250-400 פזות ליום.
Club paradise :בחלקו הצפוני של האי, כולל בר ומסעדה - 135 דולר.
מועדוני צלילה
Dive right, bayside divers, scuba ventura, discovery divers
מחירים: שתי צלילות + ארוחת צהרים + השכרת ציוד מלא: 40 דולר. 10% הנחה למביא ציוד אישי.
כסף: מקבלים דולרים או פזות. על כרטיסי אשראי לא שמעו שם עדיין. בקורון גם לא ניתן להמיר כסף זר למקומי - יש לעשות זאת במנילה.
בריאות: ניתן לקנות מים מינרלים בחנויות. במספר חנויות - המים גם קרים...
טלפון + פקס: השירות קיים בסניף מקומי או ב- Kalamayn inn .מחיר: 430 פזות ל-3 דקות.
אוכל: ארוחת ערב מפוארת: 150 פזות. שתייה קלה: 20 פזות. לשוהים לילה במנילה ואם נותרו עדיין מעות בכיסכם, הזמינו מקום במסעדת Kayaman ברובע ארמיטה: רח' Padre faura 523. טל': 525-11-66. את הגימיק תגלו כשתגיעו - האוכל עצמו נפלא.
