...Loading...
קבל מחיר הכי טוב שיש!

קורסי צלילה, טיולי צלילה,
ציוד צלילה, ציוד צילום תת מימי
קורסים לצילום תת מימי

השאירו פרטים ונחזור אליכם
עם הצעת מחיר!

שם:
טלפון:
הצעת מחיר ל:
דוא”ל:
הערות ובקשות מיוחדות:
...טוען...

1190 איים של טורקיז

דגים, דגים, הרבה וגדולים, מסכם אברהם מעין שבוע ביקור באיים המלדיביים, ומנדב טיפים על איך צוללים בלבה של סערה טרופית, האם עדיף לגור במלון מפנק, או בספינה מטלטלת והכי חשוב: מה עושים כשמגלים אורגיה של תמנונים

מאת: אברהם מעין (פיץ)

נפתח באמירה דרמטית: האיים המלדיבים הם אחד מאתרי נופש הצלילה המרתקים בעולם! נכון בהחלט. ואיך לא, כשמדובר במאות איים המאורגנים באטולים, טבעות טבעות, הממוקמים אי שם באוקיינוס ההודי וסביבם מים צלולים. מסיפורי ספנים ותיקים ניתן ללמוד כי המעבר בין האיים הוא כל כך צר עד כי הספינות פגעו בשולי האיים, שחלקם בלתי נראים, וכך הם נחשבו למלכודת מוות לספינות ולימאים שניסו למצוא מסתור מפני סערות.
מערכת האיים היא כיום אוסף מרהיב של מאות איים וטונות חול שיוצרים מדינה מיוחדת במינה, שרובה עדיין לא ידוע גם לתושביה. עם בעל היסטוריה אופיינית לחברה מוקפת אוקיינוס, מבודדת ומנותקת משאר העולם.
למבקרים מהמערב תחושת הביקור הראשונית מזכירה יותר מכל כניסה לעולמו של רובינזון קרוזו אם כי, התפתחות תעשיית התיירות, שהיא היום מקור הפרנסה העיקרי של המלדיבים, הביאה קידמה לאיים. אתרי נופש ברמה מהגבוהות בעולם, טלפונים סלולריים, טלוויזיה ועוד. וכן, ציבור צוללים מכל העולם שבא להתרשם ולהתפנק מעולם תת-ימי קסום ומרתק.
רוב הצלילות במלדיבים מתבצעות בריפים החיצוניים ובתעלות, כל אזור והאפיונים שלו. די ברור שעל פני שטח כל כך גדול ניתן למצוא מגוון אין סופי של אתרי צלילה.
המלדיבים מכסים כ90,000- קמ"ר מהם 298 קמ"ר יבשים, והם ממוקמים כ600- ק"מ דרום מערב לסרי לנקה. אין הרים או גבעות, ולמעשה זו נחשבת למדינה השטוחה בעולם, כ2.4- מטרים מעל לפני הים. מספר האיים משתנה (תלוי מה ההגדרה של אי...). רשמית מספר האיים הוא 1190 ("אי" לפי הגדרה זו הוא שטח יבש שיש עליו צמחיה מהם כ199- מיושבים (לפי דו"ח רשמי של ממשלת המלדיבים משנת 1994).
האיים מפוזרים בין 26 אטולים (למעשה, יש אטול נוסף בצפון השייך להודו משנת 1753) והאטולים מחולקים ל19- אזורים אדמיניסטרטיביים והם נקראים לפי סדר אלף-בית בשפה המלדיבית.
וזה המקום לשאלה: מהו אטול? צ'רלס דרווין כבר הציע את התיאוריה כי האטולים הם שרשרת הרים, שנעלמו עם עליית פני הים וכך שרדה חגורה של שוניות סביב הצד החיצוני של הפסגות, שיוצרים את צורת הטבעת הסוגרת על לגונה, האופיינית למושג הגיאוגרפי "אטול".
בשנת 1980 נערך מחקר סיסמי ע"י ESSO אשר הוכיח מעל לכל ספק שבסיס האטולים הם הרי געש הקבורים כ2100- מטר מתחת למצע גיר, שהיא שריד של ריף קדום שכיסה את שולי ההר במשך מאות אלפי שנים.


שונית האלמוגים התפתחה סביב הרי געש פעילים ויצרה חגורה של שוניות, אשר כמובן הושפעה מתנאי הסביבה, מי הים, זרמים, גלים, טופוגרפיה וכמובן פעילות געשית. בזמן עידני הקרח ירדו פני הים וחשפו את חגורת השוניות שחלקה התבלה והתמוטט. הרי הגעש התבלו על ידי גשמים עזים שירדו בתקופה זו בחלק
זה של העולם. ירידת פני הים שמרה על הנוף, נחלים, קניונים מערות שחצו את שולי ההר. בתום עידן הקרח עלו שוב פני הים, כיסו את שרידי הרי הגעש והשאירו את המקומות הבולטים כאיים. כך נוצרה הטבעת, האטול. התעלות בין האיים הם שרידי הקניונים, המערות מתחת לפני הים וכל זה הפך למצע לריף חדש שהלך והתפתח.
ואגב, אטול היא המילה היחידה באנגלית שמקורה במלדיבית. Atholhu, שפירושה טבעת. המושג הגיאוגרפי מתכוון לשונית אלמוגים בצורת טבעת הסוגרת על לגונה, הידוע במספר מקומות בעולם, מיקרונזיה, טהיטי ועוד ועוד.
לצלול באיים המלדיבים היה החלום שלי כבר משנות ה80-, כאשר שמעתי עליהם בפעם הראשונה מפיו של ידידי עמוס נחום. לפני תהליך השלום באזורנו, כמדינה מוסלמית, היה בלתי אפשרי לישראלים להגיע לשם ועמוס למד את זה על בשרו. הוא אמנם הגיע למלדיבים עם דרכון זר, אבל עם תעודת צולל ישראלית ומיד מצא את עצמו בכלא ומגורש מהמדינה.
עם חתימת הסכמי השלום נפתחו בפנינו האיים המלדיבים. וכך, מלא ציפיות, אני בדרך להגשים חלום ישן, כשבלבי תפילה לנפטון, שהכל ידפוק כמתוכנן, שהראות תהיה טובה, שהים יתנהג יפה, שהספינה תהיה כמו שהובטח: נקיה, מסודרת ומרווחת, שחבורת הצוללים תהיה מסבירת פנים וכו' וכו'..
נתחיל מהחלק הטוב (וכדאי שתדעו שיכול להיות גם לא כל כך טוב): החוויה של צלילה במלדיבים מתחילה עוד במטוס, בדרך לנחיתה. הנוף הנשקף מהחלון מדהים, הים כחול עמוק, זרוע איים של טורקיז וככל שמתקרבים אפשר להבחין בנקודות של לבן וירוק שמתגלות כאיים איים וסביבם שוניות. המחזה מרהיב ואני מוכן כבר לקפוץ מהמטוס למים. והנחיתה! איזה פחד! כבר נחתתי בכמה מקומות משונים ושכוחי אל. אבל פה? איפה המסלול? אין כל סימן של יבשה! הכל כאן על אי. את האשפה אוספים לאי, מאגר הדלק אי, המספנה אי... כך זה כשיש מדינה עם יותר ים מיבשה.


מחוץ לטרמינל פוגשת אותנו איירין, בחורה הולנדית החיה במלדיבים כ - 5 שנים, ועובדת כמדריכת צלילה על הספינה עליה נפליג. ג'דעית אמיתית.
הפלגה קצרה בדוני (סירה) שתלוה אותנו במשך כל ההפלגה למרינה של מאלה, עיר הבירה של המלדיבים, שהיא אי בפני עצמו (כבר אמרנו שהכל אי ועוד אי). בצהרים חוברים עם שאר הצוללים. מתברר שזו חבורה של איטלקים. מיותר לציין שהם לא דוברים מילה עברית, אך הם גם אינם דוברים מילה אנגלית. לא נעים, אבל אין דבר. אני עם חבר ויש לי מספיק ספרים ובעזרת שפת הסימנים נסתדר גם עם האיטלקים (שהתגלו בהמשך כחבורה לא כל כך סימפטית).
השיטה במלדיבים היא שגרים על הספינה, אבל, צוללים מדוני (סירה). אלה סירות עץ מיוחדות למלדיבים, שנבנות במקום בשיטות ישנות. הדוני גדולה מספיק להיות מצוידת במדחס, לשאת את מכלי הצלילה, ציוד הצלילה וצוללים. צוות מיומן ומסור להפליא, מכיר את הים בצורה יוצאת מן הכלל, האנשים יודעים את כיוון הזרם ויודעים להעריך את עוצמתו. כשיצאנו מהמים הם תמיד היו לידינו ועשו כל מאמץ להגיע כמה שיותר קרוב ולעזור בעליה לסירה. כאשר הים עולה ויורד לפעמים זה לא סימפטי.
ביום הראשון, מזג האוויר נפלא, השמש חמימה, הלחות נסבלת, לא כמו שסיפרו לי, הצוות מכין ארוחת צהרים ואנחנו מיד מפליגים צפונה. הכוונה לבצע צלילה רדודה. זו צלילה ראשונה אשר אמורה לתת לאיירין הזדמנות להכיר אותנו במים ולנו אפשרות לבדוק שהציוד תקין, להתרגל למים, לאווירה ולצלילה מהספינה. וכאן מגיע מאמר מוסגר: אפשר לגור בבית מלון ולצלול באזור, או, מה שמומלץ יותר, לגור על ספינה ובעזרתה להגיע ליותר אתרי צלילה. עם זאת, צריך לזכור שבתי המלון במלדיבים מדהימים. אני לא מתכוון לארכיטקטורה ורמת השירות. נתחיל מזה שאתרי הנופש הם איים. האיים קטנים, את הגדול ביותר אפשר לחצות בדקות ואתר הנופש הגדול ביותר מכיל לא יותר מ50-60- חדרים ותופס את כל האי.
יש רמות שונות של בתי מלון. יש מפוארים ביותר ויש פחות. יש ממוזגים ויש כאלה עם מאוורר תיקרה בלבד. יש כאלה עם מסעדות ויש עם חדר אוכל. ההבדלים בין אתרי הנופש הם גדולים מאוד. היתרון שלהם זה הפינוק. חוף ים מדהים, חדרים מפוארים וממוזגים, בריכות שחיה ושאר מנעמי החיים. לצולל, מטבע הדברים זה לא מספיק. מספר האתרים סביב האיים מוגבל וכמה רחוק אפשר להפליג ביום אחד וחזרה? מה עוד שהצלילה באתרי הנופש יקרה בכ$50-60 מצלילה בספינה, בלי ציוד, ועל זה בכמה מקומות עוד מוסיפים כ10- אחוזים. וזה לצלילה אחת.
לירח דבש המקום אידיאלי, אך אם המטרה היא צלילה?! אזי לספינה יש יתרון גדול. ספינה היא בית מלון ומרכז צלילה, היא ניידת והיא מציעה מגוון גדול יותר של אתרי צלילה.
גם כאן יש הבדל בין הספינות: יש גדולות בעלות מרחב מחיה, ויש קטנות וצפופות יותר, יש כאלה עם מיזוג אוויר ויש בלי. כמובן, כמו כל שירות, ההבדל הוא גם במחיר.


כאמור, התכוונו לבלות את הלילה בהפלגה קצרה ובצלילות ביקורת. זו הצלילה היחידה ביום הראשון, אי שם בין האיים. למחרת תכננו להיכנס לשגרה של שתיים, שלוש צלילות ביום.
וכאן העניין הסתבך. השמיים הפכו לפתע לאפורים, השמש נעלמה, הים עלה, אי אפשר היה לעגון היכן שהתכוונו ואנו נאלצנו לשנות כיוון. נכון, אני בדרך כלל שם את יהבי בנפטון ובשיחות שניהלתי איתו בדרך לכאן, אבל הוא כנראה לא מבין עברית. מה שלא יהיה, איירין מאתרת ריף נוח לצלילה ראשונה ואנחנו במים. הריף לא מי יודע מה, הראות לא הכי טובה, הים רע ומזג האוויר די אפור. כמובן זה משפיע וישפיע על הצבע במים. מיד ניתן גם לראות את ההבדל בין האתר הזה ובין ים סוף שלנו. נכון, אסור לעשות את מה שאני עושה וזה להשוות, אבל, קשה להימנע: שלנו צבעוני יותר, פה יש דגים בכמויות מדהימות, בגדלים עוד יותר מדהימים, במגוון שלא יאומן. גם בריף די בינוני כמות הדגים אדירה. אני מאתר אבו נפחא בגודל של פיל! נו, קצת הגזמתי, אבל הבחור ענקי. גודל כזה לא ראיתי, גם לא בים סוף. הוא מרחף לו יחד איתי בעומק של 20 מטר באדישות מרגיזה, מתעלם ממני לחלוטין. אני קרוב כל כך שהכנסתי לו לטיפה שלא עשתה עליו רושם.
חוזרים לספינה, מקלחת, ארוחת ערב ונכנסים לשגרה של חיים על ספינה. למחרת זה כבר לא צחוק. השמיים שחורים, יורד גשם טרופי כמעט בלי הפסקה. הים גבוה ומטלטל את הספינה כאילו היתה קליפת אגוז, אבל, שום דבר לא ימנע מאתנו לצלול וכך אנו ממשיכים את שבוע הצלילות בעיצומה של הסערה הטרופית. ויש למצב גם יתרון: אין צורך לשטוף את הציוד לאחר הצלילה.
במהלך השבוע הצלחנו ללמוד כי הצלילות הטובות במלדיבים הן בריף החיצוני ובתעלות שבין האיים, שהן המעבר בין האוקיינוס לפנים האטול.
רוב התעלות די גדולות ורחבות. אפשר לבצע בהן שתי צלילות ויותר. היות והתעלה מצרה את האוקיינוס, הזרם חזק יותר. צריך לזכור שמשטר הזרמים באוקיינוס ההודי הוא קבוע ומתחלף כל 6 שעות עם הגאות והשפל. פעם הוא עובר מאסיה לאפריקה ופעם להפך. לזרמים חשיבות ממדרגה ראשונה, אפשר להגיד שהם אלה שעושים את המלדיבים לסביבה אקולוגית ייחודית, שחלקה הוכרזה כשמורת טבע בעלת חשיבות בינלאומית ויעד צלילה יחיד במינו.
חשיבות הזרמים בכך שהם מביאים מים טריים עשירים בחמצן ובפלנקטון לריף וללגונה, שוטפים את פנים הלגונה, מאפשרים התפתחות שוניות אלמוגים ומושכים לכאן דגים בכמויות בלתי רגילות. כמובן, איכות המים בתעלות ובריף החיצוני בגלל הזרמים טובה יותר ולכן כאן מתרכזת אוכלוסייה מגוונת של דגים גדולים. זה ייחודם של המלדיבים, דגים דגים, הרבה וגדולים.
וכך עוברת לה צלילה ועוד צלילה. למרות מזג האוויר, אנחנו לא מותשים. צללנו כל יום, הצלילות מדהימות וכמה חוויות היו בהחלט מיוחדות במינן. באחת מהן, אני מרוקן את המאזן ויורד אל מערה ובפנים לוקוס. מה זה לוקוס, האבא של הלוקוסים, קצת קשה להישאר במקום בגלל הזרם, אבל עם קצת מאמץ אני מסמן לחבר'ה. חבורה של איטלקים ומצלמה מבריחה את ידידנו לתוך המערה, אך עדיין אפשר לראות עין ענקית. דג כזה גדול עוד לא ראיתם. בכלל, יש כאן שפע של דגים. נתחנים קטנים בצבע כחול מטאלי בכמויות עצומות, נתחנים וקרנפונים ענקיים בצבעים ובגודל שעוד לא ראיתי. כמה מסוגי הדגים חדשים לי, כמו פרפרון ארוך חוטם, דג הדומה לזברה עם פסים, או נקודות שחורות, שנקרא כאן משום מה 'שפתיים מתוקות'. אכן, השפתיים צהובות, ומה זה חושניות. דג יפה ומיוחד במינו הוא ה – Clown Triqqerfish, שהוא אחד הזנים האנדמיים למלדיבים.


כמעט בכל צלילה אפשר לראות גם כרישי שונית, ברקודות, צבים, כמה מהם ענקיים וסטינג ריי מסוגים שונים. התמזל מזלנו ואף ראינו מנטות ענקיים, דבר בלתי רגיל לעונה זו.
אחת החוויות המרתקות שלנו היתה ביום האחרון, שהיה דווקא הנוח ביותר. ירדתי לצלול מוקדם בבוקר, לפני שהאיטלקים התעוררו. ירדתי ונחתתי על ההפתעה הגדולה ביותר בטיול: אורגיה של תמנונים. זוגות זוגות של תמנונים מזדווגים. ממש סרט כחול. לפחות 8 זוגות, במרחקים לא גדולים זה מזה. לקח לי קצת זמן להבין שאני מפריע. בתחילה רואים תמנון אחד בצבע כהה ביותר, ממש שחור, עם שוליים לבנים ונקודות לבנות פה ושם. צבע מוזר מאוד לתמנון. רואים רק את הזכר שמכסה את הנקבה לחלוטין. רק כאשר אנו מפריעים הוא זז ומתגלית התמנונה בצבע אפור, נוטה ללבן. כאשר מפריעים להם הם נפרדים ומשנים מיד את צבעיהם, אבל הם לא בורחים. הם עדיין נמצאים סמוך זה לזה ומוכנים לברוח אל בין הסדקים אם נתקרב יותר מדי.
הנוף התת - ימי גם הוא מיוחד. בשולי התעלות ניתן לראות מערות, חלקן די גדולות. היות והמערות מוגנות מפני הזרם התפתחו בהן יותר אלמוגים ולכן הצבעים מגוונים יותר. הן גם משמשות מסתור לדגים ולנו, מקום מרבץ לכרישים ולדגים המעדיפים צל על אור. לא לשכוח: כדאי לקחת לכל צלילה פנס טוב.
הצלילה בזרם אף היא חוויה בפני עצמה. הזרם נושא אותנו מבלי להתאמץ למרחקים די גדולים. כדאי תמיד להישאר קרוב לריף, אחרת בזרם חזק אפשר לאבד אותו. כאשר התעלה צרה, או כאשר מתקרבים לפתח, במיוחד לכיוון החיצוני, הזרמים גם עולים ויורדים ואז מרגישים ממש כמו במכונת כביסה. צריך לשים לב כשמעמיקים ועולים מדי פעם, בעלי אוזניים רגישות יגלו זאת מיד.
חוויה בפני עצמה הן האוניות הטבועות. יש בסביבה כמה אוניות נפלאות, כמו ה - -victory~ בפתח הנמל של מאלה, ספינה שטבעה בתחילת שנות ה - 80 ושוכבת ישר בעומק של 36 מטר. אין צורך להגיע עד לקרקעית. הסיפון ב20- מטר, ניתן לרדת למחסנים (יש סיגריות), אפשר להסתובב במגורים של הקפטן, בחדר המכונות, והכל פתוח ובטוח, אין חללי אוויר, אין חלקים בולטים ומסוכנים, אך בכל זאת, כמו בכל צלילה על אוניה יש הרבה ברזל חלוד. צריך להיזהר.
לאחר ההפלגה בילינו יומיים על אחד האיים ולהכעיס מזג האוויר היה נפלא, בלי ענן בשמים, בלי גל במים. כך שיכול להיות אחרת... מה שאומר שאני צריך לעבוד קשה, לאסוף כסף ולהגיע לכאן פעם נוספת. אין ברירה.