...Loading...
קבל מחיר הכי טוב שיש!

קורסי צלילה, טיולי צלילה,
ציוד צלילה, ציוד צילום תת מימי
קורסים לצילום תת מימי

השאירו פרטים ונחזור אליכם
עם הצעת מחיר!

שם:
טלפון:
הצעת מחיר ל:
דוא”ל:
הערות ובקשות מיוחדות:
...טוען...

שתי אצבעות ממנילה

מאת: רזי לבנת
צילומים: פיטר לנג , טלי וליונל פוזולי ורזי לבנת
מיפוי אתרי הצלילה : שלמה כהן

בחלוף טיסה שאורכת מישראל כיממה, אם לא למעלה מזה, מגיעים אל סיפו של גן עדן, אי קסום באוקיינוס השקט, אי שם דרומית ליפן, צפונית לאוסטרליה ומזרחית לפיליפינים, או, כמו שאומרים אצלנו באשדוד: "שתי אצבעות ממנילה (על המפה)". יש הרבה דרכים להגיע לפלאו, רובן מכיוון מזרח (טיסות יומיות מארה"ב ומיפן דרך האי גואם),
ואכן, שמונת חברי משלחת מגזין "ים" הגיעו ליעדם בדרכים שונות ומשונות: דוד מלכוב וסמי קרני החיפנים הגיעו דרך הונג-קונג, אברהם לומניצר ונח רווה דרך אמסטרדם, דוד פילוסוף, גבי אנקר ואורן מילניצקי דרך אתונה ובנגקוק, ורק אני באל-על טסתי ישר לבנגקוק ומשם המשכתי במסלול המתיש.
בהתחשב בעובדה שרק פעמיים בשבוע נוחת בפלאו מטוס סילון ראוי לשמו מן המערב (ממנילה), צריך לנסות ולהבין את העצלות על פניו של פקיד ההגירה, שלא רצה לתת לנו להיכנס לאי כי לא היו בידינו כרטיסי טיסה מודפסים מן האי החוצה. על כרטיס טיסה אלקטרוני הוא עוד לא שמע, על האינטרנט רק בשנה האחרונה (וזה מתעצל באי בקצב של קו תקשורת של טלפון יגע) וטלפון סלולארי ברשת GSM זה מדע בדיוני כאן. פלאו רכשה מסינגפור את מערכת הסלולאר דור ראשון על מנת לשרת את מספר אלפי מנוייה והסתפקה בכך. הכול כאן תלוי בתקשורת לוויין יקרה ביותר ואיטית להחריד.

 
חברי המשלחת לפלאו באגם המדוזות

16,000 תושבי פלאו מארחים כ- 80,000 תיירים בשנה, רובם תיירי צלילות וטבע. צריך לא מעט דמיון כדי לחשוב מה היה קורה לו לישראל היו מגיעים פי חמישה תיירים ממספר תושביה. פלאו מדינה צעירה וקטנה עם עיניים גדולות. 80% משטחה של המדינה מכוסה עצים, פרחים וחיות. כשם שארה"ב מחולקת למדינות, החליטה פלאו לאמץ את המבנה הזה וחילקה את המדינה ל-16 מדינות (States) ושלטון פדראלי מרכזי. עד כאן נשמע מרתק, רק שבאחת המדינות, למשל, יש רק 25 תושבים על אי בלב ים. ומי המושל? מישהו מהמשפחה.

כמו בכל מקום יפה על כדור הארץ, גם כאן ניתן למצוא בשפע ישראלים.  למזלנו הטוב הם בעליהם של מועדון הצלילה המקומי Fish&Fins, או בתרגום חופשי 'דגים וסנפירים'. קבלו את טובה ונבות בורונובסקי. הרבה מועדוני צלילה יש בעולם. בחלקם נמצא מועדון מקסים ואתרי צלילה ליגה ב'. בחלקם אתרים שלא מן העולם הזה ומועדון עלוב. בפלאו האתרים שמימיים (מימיים) מן השורה הראשונה בעולם ומועדון הצלילה מקסים, מאובזר ברמה ונפלא בנקיונו (חייבים לברר אם נבות היה רס"ר בצבא). הם מעניקים שירותי הדרכה בשפות רבות ובהן, לטובתנו, גם בעברית. הציוד הוא מן המעלה הראשונה ומתוחזק לפי הספר. כאן אין בדיחות בנושאי בטיחות.

לבד משתי ספינות "צלינה" (צלילה ולינה – Live-Abroad) הקרויות ציידי האוקיאנוס 1, ו- -2 (Ocean-Hunter), שלאורו של הפאר שלהן מומלץ לצאת בן לירח דבש חגיגי, יש להם במועדון עוד מספר סירות דו-מנועיות שנבנו במיוחד לחבורות צוללים, המותאמות לציוד צלילה והמאפשרות ביצוע מספר צלילות בגיחת הפלגה אחת. לא הכרנו את המדריכים האחרים אבל שיין שלנו (Shein), היה המדריך הנכון לקבוצת ישראלים בעלי חוש הומור. הוא התאים לנו כל-כך שכבר דמיינו אותו משתלב בצוות של מנטה ברד-סי-ספורט-קלאב באילת ותוך שבועיים מדבר עברית בסלנג של וואסים.

צוללים או לא? הגענו למועדון אחר הצהרים וכבר התחננו לצלילה ראשונה. אחרי לחץ פיזי מתון נכנעו במועדון והוציאו אותנו לספינת הקסדות הטרופה, ספינה שהתגלתה רק בשנת 1994 והיא מלאה קסדות של ימאי הצבא היפני. אזור פלאו משמש בית קברות לספינות ולאווירונים של היפנים, האמריקנים והגרמנים, זכר לקרבות מיותרים וחסרי תועלת במלחמת העולם השנייה.

בתום גיחת הצלילה הראשונה החלטנו לשנות את התוכניות ולהזמין שלוש צלילות ליום במקום השתיים שתוכננו, החלטה שבדיעבד התגלתה כנכונה ורצויה.  חצינו חצי עולם כדי להגיע לכאן, כלום לא ננצל את ההזדמנות? הוספנו הזמנה למיכלי נייטרוקס ובכלל הבנו שצריך לפתוח את הארנק וזהו. היתרון בפלאו הוא שאין צורך לחשב כל הזמן את המחירים כי המטבע המקומי הוא השטר הירוק שמאמין באלוהים, $ אמריקני.

בדרך לים, ביום הצלילות הראשון עברנו בין איים ירוקי פריחת עצים להכעיס ותוך שאנחנו חוצים ביניהם במהירות של סירת מרוץ אומר לי אורן לפתע "אני רוצה לגעת באושר הזה". "הושט היד וגם בם", אני מצטט לו מ'שם הרי גולן'. דקלי קוקוס מכסים איים שלמים שרגל אדם לא דרכה עליהם. איים ירוקי פריחה על סלעי גיר לבנים, סבך של עצים עם סרכים המתנשאים לגובה של עשרות מטרים של ירוק עד. לנו נותר רק לקנא.

מי שלא ראה מנטה (סטינג-ריי) לא ראה אצילות של מלכה בריטית רוקדת וואלס על רחבת הריקודים מימיו. פילו ואני ירדנו על הברכיים ועשינו לה כבוד. היא שטה לקראתנו כששני דגים מלווים אותה כמשמר המלכה הבריטית וכשהפה האליפטי פעור אל המים. שני משולשיה מתוחים לצדדים, מעניקים לה תנועה בגלים והזנב נמשך לאחור כחוט מאריך מאיים משהו. הכרישים הפכו לנו לשכנים לצלילה, כמו שאר חברי המשלחת, וההתלהבות מהם הלכה ודעכה.

פגישה מפתיעה הייתה לנו עם צב-ים גדול ממדים בגוון חום-צהוב, נקי כפי שלא ראיתי מעולם, כאילו יצא זה עתה מרחיצת מכוניות, מביט בעין חוששת אל פילו שמתקדם אליו בעדינות ומנסה להיצמד אליו מאחור. הצב היה ככל הנראה מנוסה יותר מאתנו ולא נתן לנו להשתמש בו כמו סקוטר.

החבר'ה מתחילים לעלות ואנחנו מגלים שיש לנו שני צוללים ששבים מן הצלילה כמעט עם מעט יותר אוויר במיכל ממה שהיה בו כשיצאו. בעלי הזימים, אנשי-הדג הם גבי - מדריך צלילה וצולל מופלא בזכות עצמו מקיבוץ נירים שבנגב, ואורן התל-אביבי המעשן בעל ריאות הזהב. הצוללים האלה מעוררים בנו קנאה כשהם עולים רבע שעה אחרינו ובעודפיהם יכולנו אנו לצאת לצלילה חדשה.

המקומיים כהי עור, מלוכסנים קלילות ומזכירים את המאורים של ניו-זילנד, או ילידים באינדונזיה. אפשר שיש להם שורשים דומים. כל היום הם לועסים ויורקים, והלשון שלהם נצבעת כתום עז. שאלנו ונענינו שזהו אגוז שנלעס עם עלה טבק ואבקת אלמוגים, סידן טהור. עד לרגע זה לא ברור לי מה זה, אבל נכנעתי, ניסיתי ולעסתי. בהתחלה היה זה מר ודי דוחה, אחרי כמה דקות אתה לועס מרקם של חוטים כמו מסטיק, אבל הלשון והרוק מקבלים צבע כתום עז. חמימות מוזרה התפשטה לה באוזניים, סוג של סוטול מקומי. נבות אומר שהם מכורים לזה ולא מצליחים להיגמל. השיניים שלהם הרוסות ומטונפות גם בגלל הלעיסה הזו ואולי גם בשל העובדה שרופא השיניים הקרוב נמצא מרחק כרטיס טיסה ב- 700 $ לגואם השכנה.

יום הצלילות השני החל ב'קיר הגרמני', שבלי כל ספק יכול היה לשאת בקלות כל שם אחר. הוא קרוי כך על שם הגרמנים שפרצו את 'התעלה הגרמנית' בעזרת דינמיט בתחילת המאה הקודמת. פגשנו ברקודה ענקית (יותר משני מטר אורכה) בתחנת ניקיון, נהנית משירות דגי ניקיון, אך שיניה הבולטות היו זקוקות ביתר דחיפות לטיפול של יישור וניקוי שיניים כמקובל אצל ילידי האי. המשכנו ל"בלו-הול" (בתרגום חופשי 'החור הכחול'), שם צנחנו כמו בצניחה חופשית בהילוך איטי ותוך כדי פמפום 20 מטר בתוך ארובה רחבת ידיים. להבדיל מן הארובה (צ'ימני) של האי גוזו במלטה (לשם הגיעה אחת ממשלחות "ים" הקודמות), בה על הצולל להיזהר שלא להיתפס בשוליים, כאן יכולנו לרדת כל הקבוצה ביחד ובשפע מקום. בעומק 20 יצאנו אל הים הפתוח וצללנו לאורך קיר אלמוגים. פגשנו כרישים ובהם כרישי  פטיש ושפע דגים.

האכזבות היחידות היו תוצאה של טעויות שלנו, או של כשל בציוד שהבאנו מן הבית. הציוד שקיבלנו במקום היה מן המעלה הראשונה. את ארוחת הצהרים סעדנו על אי קסום בלב ים, כשלקינוח הביא לנו המדריך המקומי אגוזי קוקוס שניתכו ארצה בבשלותם ושנחרצו אחר כבוד על סכין הציידים של נח מלוחמי הגטאות. הנוף המשכר כמעט השכיח מאתנו את הצלילה השלישית.

המונח "שפע" קיבל משמעותו לראשונה רק אחרי הצלילה השלישית בנגרצ'ונג (Nger chong) שבה פגשנו, לצד צבי ים ענקיים, להקה של 10 כרישים, להקות של ברקודות, עשרות מיני דגים שחגו במעגלים והיוו הגשמת הפנטזיות שהיו לנו בדרך לפלאו.

ספינה טרופה, Iro, קיבלה את פנינו בבוקר היום השלישי, עליה התפתחו אלמוגים וסביבת דגה אופייניים. צללנו אל נקודת המפגש שלה עם קרקע הים בעומק של 30 מטרים ומשם עלינו על הסיפון 10 מטרים למעלה. פגיעת הפגז בספינה ניכרת היטב וניתן לדמיין את האימה שאחזה במלחיה. צלילה בנינוחות רגועה עם תמורה מלאה בצידה.

בדרך אל אתר הצלילה, מן היפים בעולם, הפינה הכחולה (Blue corner) החל לרדת גשם שוטף, השמיים התכסו אפור כהה והים נעשה גלי וסוער ביותר. זהו אחד מאתרי הצלילה המפורסמים, אמרו לנו, אם לא היפים ביותר בפלאו, ועוד אחד מן האתרים שמילים מתקשות לתאר. ירדנו לאורך קיר אלמוגים יפהפה. להקות של מאות דגים שטו בספיראלות, כענן בשמיים וכרישים רבים מסוגים שונים התנהלו לאיטם, אדישים לחלוטין למראנו.

מצויידים מבעוד מועד בכבל בטחון המחובר למאזן וקרס בשוליו, הגענו לקצה הריף כשזרם עצום זרק אותנו הצידה. נתפסנו אל האלמוגים בעזרת הקרס, מילאנו מעט אוויר אל-תוך המאזן ופנינו אל הזרם, בדיוק כפי שעשו מסביבנו באותה העת אלפי דגים ועשרות כרישים (זה המקום להרגיע: הוו עגול וחלק ואין הוא מותיר כל נזק לאלמוג). תוך שאני מוקסם מן המראה המיוחד התחלתי לזמזם לי את מאיר אריאל "קורא איים בזרם מאת ארנסט המינגווי". בדרך למעלה פגשנו Eagle ray מנופף באדישות בכנפיו ונפרדנו ממנו בתקווה להתראות שנית בקרוב.

לאחר ארוחת הצהרים הצילה משלחת מגזין "ים" קבוצת אופטימיסטים מדנמרק ומארה"ב שבחרה לשוט בסירות קאנו ובסירות דוושה (פדאלים), ונסחפה במזג אוויר קשה וברוחות עזות אל אי בלתי מתוכנן. הבאנו אליהם את אחד מחבריהם שנטש על אי שכן והעברנו להם הנחיות כיצד לחצות את זרם המים בשלום.

ואז הגענו לאתר מיוחד במינו - ל- Jake, מטוס סיור ותצפית ימי יפני שהתרסק שעה שניסה לנחות על הים ליד קורור. כמובן שאלו שבינינו שהיו טייסים לא יכלו להתאפק ומיד ישבו בתא הטיס ושיחקו אותה ממריאים. הבעיה הייתה שכן הנסע היה מרוסק, המדחף חלוד והאלמוגים מנעו את תנועתו... ראינו דג-תנין שהסווה את עצמו תחת אחת הכנפיים של המטוס היפני והמתין לטרפו. הוא לא תיאר לעצמו שחבורת הצוללים הישראלית תזהה אותו ותגרום לו לשפר עמדה.

חזרנו אל המועדון בגשם שוטף, רטובים עד לשד עצמותינו, אבל מסופקים ומאושרים מן החוויה. אברהם אמר שכדאי לחשוב חיובי כשהודיעו לנו שמזג האוויר למחר אמור להיות אף גרוע מזה של היום.

מסיבות של פוליטיקלי קורקט בחרנו לוותר על ספינת ג'ורג' בוש, אתר צלילה מקומי עם שם מוכר. לאור שפע האתרים מומלץ להיערך מבעוד מועד למינימום של שבועיים של שלוש צלילות ביום ולכלול בהן גם צלילות לילה ועדיף בליל ירח מלא. בספינות הצלינה אפשר לצלול חמש-שש צלילות ביום משך שבוע תוך כדי הפלגות מאתר צלילה למשנהו. שווה לבחון את האפשרות.

כנראה שהגישה החיובית מוכיחה את עצמה. שמש מאירת פנים קיבלה את פנינו ליום הצלילות הרביעי אליו הזמנו את מארק, צלם הוידיאו של הנשיונל ג'יאוגראפיק, שהצטרף לצילומים תחת המים. מארק היה חייל בלגיון הזרים ושום דבר לא מרגש או מפחיד אותו. הדרך נראתה יפה יותר, מוארת יותר ומצב הרוח על הסירה השתפר לבלי הכר. מודיעים לנו שסופת טייפון משתוללת באזור מנילה ושיש חשש שהטיסה שלנו תדחה. "חשש", אני שואל, "מה כל-כך נורא להישאר בגן-עדן עוד מספר ימים?"

צללנו שנית אל הפינה הכחולה. הראות הייתה טובה מאתמול, שפע הדגה היה מעולה ובמיוחד שמנו לב שהזרם היה הרבה יותר חלש, כך שנקשרנו את האלמוגים, ניפחנו מאזנים ונותרנו מול הזרם החלש משהו, צופים בכרישים הרבים שפטרלו לפנינו. אולי היה זה מזג האוויר המשובח, אולי העובדה שאנחנו צוללים שוב במקום מוכר, הצלילה נמשכה זמן ארוך ולכולנו נותר אוויר במיכלים. חשבנו שליותר מזה כבר אי אפשר לצפות.

או אז צללנו לקיר הצבים Turtle wall ושם הופתענו לגלות ש"המים הם הגבול". להקות של דגים בהמוניהם, כרישים, איגל-ריי, אפילו מה שאנחנו מכנים באילת "אבו-נפחא" ומעל לכל – זרם חזק יותר מהצלילה של הבוקר, ראות נפלאה והצגה שלא רוצה להיפסק. כריש אחד עם סנפיר גב שבור פטרל לפנינו כאילו מבקש היה תרומה למימון קיבוע בחדר מיון. כמעט שעה מתחת למים והזמן עבר כל-כך מהר שלא שמנו לב כמה שנהנינו. רק לאחר שעלינו על הסירה החלו קולות ההתלהבות גוברים והולכים.

את ארוחת הצהרים עשינו באתר המדוזות Jelly-Fish, בו כמויות בלתי נמדדות של מדוזות שהתפתחו באגם הניזון ממי ים, אך ללא דגה ובלי כל תוקף או סכנות. המדוזות איבדו את יכולת הצריבה שלהן והן מתקרבות לכל חי בלי לפחד ובלי לצרוב. מי שלא לקח מדוזה ביד מבלי חשש לא ראה ג'לי פיש מימיו. שמתי לב למבנה בצורת צלב ששולט בכיפה של המדוזות, ועליו בסיס התנועה שלהן. תנועתן מאד מעניינת והן משתמשות בכיפה כדי להתקדם.

היום החמישי והאחרון לצלילות הביא אותנו לתעלת סיאס (Siaes tunnel). ירדנו ל-34 מטר אל-תוך מערה ענקית שקוטר כניסתה עצום, נכנסנו פנימה אל-תוך חלל חשוך ואחרי מספר מטרים התגלתה לנו היציאה מוארת במלוא הדרה, מה שלא מנע מכריש להתנמנם לו בתחתית המערה. כשחש בנו זינק לפנים, בוודאי הפטיר איזו קללה עסיסית ויצא אל הים הפתוח. עלינו לאורך מצוק של ריף אלמוגים קסום ובמים הרדודים יחסית שיחקנו עם צב ים ידידותי. אין גבול לצבעים של הדגים בים, אלפי דגים בגוונים שונים, דגי תוכי ומנדרינים  מרהיבים ודגי נפוליאון יהירים.

משם שטנו אל תעלת אוּלוּנג Ulong channel, שבה ריחפנו עם הזרם שהים שלח אל התעלה. סביבנו קירות של אלמוגים מרהיבים, דגים המתאכסנים בכרובים עצומים המזכירים  קולומבריום של יונים וכמה כרישים צעירים ונינוחים. מאות זנים של דגים בלהקות ובמגוון צבעים נגלו בפנינו וגם להקת צוללים יפנים שצילמו ללא הפסקה.

הקינוח היה באתר של ספינה טרופה שהייתה כה מכוסה אלמוגים עד ששאלנו את המדריך אם היא לא טבעה מעודף משקל של אלמוגים. הטשיו מארוּ (Tesio maru) שוכבת על צידה פעורה לחלוטין "ומלחיה נרדמו כולם". קני התותחים שלה חלודים ומכוסים אלמוגים ואין יפה מלצלול סביבה ולחשוב איזה מזל שהיא טובעה בעומק רדוד יחסית כך שאנחנו יכולים ליהנות ממנה, שלא כמו אצלנו שאת ה'קארין איי' הטביעו בעומקו של הים האדום, 800 מטרים מתחת לפני הים.

יש להעביר את 24 השעות של חוב החנקן, ואת זה עשינו בטיול באי שכלל ארוחת צהרים במרפסת של מסעדה על חוף ים עטור דקלי קוקוס ותחתיו ערסלים. הבטנו אל הים בדמעות פרידה והבטחנו שנשוב. בין אתרי החובה לצוללים, צרפו נא לרשימה את פלאו (לצד איי קוקוס, האיים המלדיביים, ופולינזיה הצרפתית).

מעט סדר בפאסיפיק החדש

לא רבים מאתנו טרחו להבין את מבנה האוקיאנוס השקט החדש, ולכן עשינו את העבודה עבורכם.

נתחיל במדינות שנמצאות מצפון לקו המשווה ממערב למזרח: פלאוּ, פדרציית המדינות של מיקרונזיה (כוללת את האיים יאפ, צ'וּק, פוהנפיי, וקוסריאה), מצפון לה איי מאריאנה הצפוניים, וממזרח איי מארשל.

מתחת לקו המשווה ממערב למזרח: פפוּאה גינאה החדשה, נאוּרוּ, מדרום לו איי שלמה, ואנוּאטוּ, וקלדוניה החדשה. מזרחה נמצא את איי קיריבאטי ומתחת את טוּבאלוּ, טוקלאוּ, פיג'י, וואליס ופוּטוּנה, סמואה וסמואה האמריקנית, איי קוּק, ניוּאה וטונגה, ומזרחית לכל פולינזיה הצרפתית.


מטבח מקומי 

המטבח המקומי זכה לספר בישול בהידור אירופאי מכובד, מלווה בצילומים מצוינים למתכונים של טובה הראל בורונובסקי. אמנם זהו ספר הבישול היחיד, לפי שעה, של פלאו, אבל הוא לא נופל ממתחריו האירופאים המוכרים לנו. טעמתי כמה מאכלים המופיעים בספר והמבוססים על מה שניתן לגדל או לרכוש באי, והם פשוט טעימים ביותר.

המסעדות המקומיות הן לא משהו שהיינו שולחים עליו מייל באמצעות אינטרנט לוויין איטי שפועל באי, אבל לאוהבי המטבחים היפני, ההודי, התאילנדי והמקומי לא מצפה אכזבה עמוקה. לאוהבי המטבח המקסיקני שלוחה אזהרה, קיבתכם בכפכם. קבלו המלצות עדכניות ממועדון הצלילה כי המסעדות מחליפות בעלים כל כמה חודשים.

 

רוכשים ביטוח צלילה דרכנו ומצטרפים חינם !! לאלפי מנויי מגזין "ים"
לרכישת ביטוח צלילה לחץ כאן