...Loading...
קבל מחיר הכי טוב שיש!

קורסי צלילה, טיולי צלילה,
ציוד צלילה, ציוד צילום תת מימי
קורסים לצילום תת מימי

השאירו פרטים ונחזור אליכם
עם הצעת מחיר!

שם:
טלפון:
הצעת מחיר ל:
דוא”ל:
הערות ובקשות מיוחדות:
...טוען...

שיח טכנאים

הצוללים הספורטיבים אוהבים להכין את הציוד במהירות ולקפוץ מהר למים. הצוללים הטכנים מאוהבים בצורך להקדיש מחשבה לאירגון והרכבת הציוד. דיונים על טבעות, גלגלות ושיטות לסידור המיכלים תמיד מלהיבים אותם, לא פחות מהצלילה עצמה
 
מאת דני יונסקו

צלילה טכנית עושה אסוציאציה לעומק רב, זמנים ארוכים וציוד יקר, בעוד שבמהותה היא נועדה למצוא פתרונות טכני לצלילות שונות. לפעמים זהו עומק הצלילה שהינו רב מדי לצלילה עם אוויר, לעתים הזמן שלו אנו זקוקים להשלמת הצלילה ארוך מזמני הצלילה ללא צורך בחניות דקומפרסיה, ובמקרים אחרים המדובר בשילוב של עומק, זמן וכמות מיכלים שעולה על הכמות שאיתה אנו צוללים בדרך כלל.
רבים יגידו שיופיה של הצלילה הספורטיבית נובע מן הפשטות שלה - הרכבת ציוד קלילה, תכנון צלילה מהיר ויאללה למים. מנגד יטענו אחרים שיופייה של הצלילה הטכנית נובע דווקא מהתכנון הקפדני ומהצורך להקדיש מחשבה לאירגון והרכבת הציוד.
בואו וננסה להיכנס לראשו של צולל טכני, כאשר זה מתכונן להרכיב את ציודו לקראת הצלילה. ראשית כל נבחן את הציוד. האם הוא מתאים לסוג הצלילה שאנו עומדים לבצע. חשוב שנבדוק האם המאזן שלנו מתאים לנשיאת כמות המיכלים שאנו צריכים. לרוב, מאזן-אפוד רגיל לא מתאים לנשיאה של יותר משני מיכלים, גם אם בדרכי תחבולה נצליח להלביש עליו מיכל שלישי.
כאשר אנו עומדים לצלול עם שני מיכלים, עומדות בפנינו שתי אפשרויות אירגון: למקם את שניהם על הגב. למקם מיכל אחד על הגב ואת השני על הבטן.

מרחב תנועה
לכל שיטה יתרון משלה. שני מיכלים על הגב, יאפשרו לכם יותר מרחב תנועה לידיים אך פחות נגישות למיכלים. בנוסף, המיכלים מכילים תערובות שונות ותמיד יש חשש שנתבלבל בין הווסתים וננשום תערובת לא נכונה בעומק לא מתאים.
כדי לדעת אם מאזן האפוד שלכם מתאים לנשיאת שני מיכלים על הגב, התבוננו במנשא המיכל שלו. אם יש לו צורת קשת בלבד, הוא לא מתאים לנשיאת שני מיכלים. אם המנשא בנוי מקשת שבשני קצוותיה התחלה של עוד שתי קשתות, הוא מתאים.
אם מנשא המאזן אינו מתאים, עדיין תוכלו להרכיב את המיכל השני על הבטן.
לצורך כך המאזן שלכם חייב להיות מצויד בטבעות פלדה, כיוון שאי אפשר לסמוך על טבעות פלסטיק שיחזיקו את המיכל.
אם החלטתם לשים את שני המיכלים על הגב, תאלצו להחליף את רצועת המיכל שלכם ברצועה ארוכה, כמוה אפשר לקנות בכל חנות לציוד צלילה. אם המאזן שלכם מצויד בשתי רצועות, מה טוב. אם לא, כדאי להצמיד את חלקם התחתון של המיכלים ברצועה נוספת.
לא שכחנו את הצוללים שהשקיעו ממיטב כספם וקנו ציוד ייעודי לצלילה טכנית. כל המאזנים הטכניים מותאמים לנשיאת שני מיכלים על הגב, אך השיטה משתנה ממאזן אחד למשנהו. חלק מן המאזנים יאפשרו שימוש ברצועות ארוכות, בזמן שאחרים יאפשרו שימוש רק בשמיניות פלדה. יש גם מאזנים שבהם אפשר ליישם את שתי השיטות.

התקן מיוחד
לאלו שקנו מנשא גב קשיח, הפתרון היחידי יהיה בשמיניות פלדה או התקן מיוחד, המורכב משני מנשאי מיכל רגילים עם שתי רצועות עצמאיות. המנשאים מוצמדים גב אל גב, וביניהם בורג שמתברג למאזן במקום שמיניות הפלדה. יתרונו העיקרי של המתקן הוא שאפשר לשים על הגב שני מיכלים בנפח שונה, גם אם המנשא שלכם לא מתאים לשימוש ברצועות בלבד. ישנם עוד מתקנים אך חלקם הגדול לא מומלצים לשימוש.
מי שרוצה לצלול עם שלושה מיכלים, יכול להרכיב אותם על הגב. הרכבה הזו אינה מסובכת אך דורשת מעט יצירתיות. בעלי שמיניות פלדה, יוכלו לחבר מיכל אחד למאזן בעזרת הרצועות המקוריות ואליו, באמצעות שמינית פלדה ורצועה ארוכה, אפשר לחבר מיכל נוסף בכל צד. גם ארבע רצועות ארוכות יעילות למטרה זו.
שימוש בשמיניות פלדה מצריך שלושה מיכלים בעלי אותו נפח. היתרון: גישה סבירה לברזים בשלושת המיכלים. החסרון: זה נוח רק במצב עמידה או שכיבה, אך יציאה קלה משיווי משקל תדרוש מכם מאמץ כדי לחזור לאיזון.
אפשר גם לארגן את המיכלים על ידי רצועות ארוכות בלבד בצורה של פירמידה. החסרון: הזזת מרכז הכובד אחורה ונפילה קלה אחורה כאשר עומדים, אולם אפשר להתגבר על כך אם חוגרים חלק מן המשקולות קדימה יותר.
למי שיש מערכת משקולות אינטגרלית, יכול להעביר חלק מן המשקולות לחגורה רגילה. חסרון נוסף הוא ב"מגדל" שנבנה על הגב. תוספת גובה זו עלולה להפריע ואף להוות סיכון בחדירה לאוניות ומערות. זאת גם אחת הסיבות שבגללה חלק מן הארגונים דוגלים בחיבור המיכל השלישי לבטן.
היתרון המרכזי של השיטה הזאת: הסיכוי להתבלבל בין התערובות ממש קלוש, כיוון שווסת אחד בא מן הגב לאילו הווסת היוצא ממיכל שנמצא על הבטן.
יתרון נוסף: הגישה לברזים נוחה ויעילה ומאפשרת סגירה מהירה במקרה של דליפה או פריצת או-רינג.
חלק מכם יטענו, ובצדק, על קיום ברזי הדין. נכון, אך לא תמיד תהיה לנו גישה למיכלים מסוג זה ולא כולנו בעלי וסתים המתאימים לברזים כאלו.
ועוד יתרון: כאשר רוצים להשתחל במעברים צרים, אפשר בקלות להוריד את מיכל הבטן, להעבירו, ולהרכיבו מחדש. כנ"ל גם לגבי חזרה לסירה.
יש כמה אפשרויות להרכיב מיכל על הבטן. חלקן נוחות יותר, חלקן זולות יותר. אחת הזולות - הרכבת חבקי מתכת מתברגים על המיכל בשני גבהים שונים. חבקים מסוג זה אפשר לקנות ברוב חנויות הצלילה והם מצוידים בטבעת D. החיבור למאזן ייעשה על ידי קליפסים בין טבעות המאזן לטבעות החבקים. סוגי הקליפס נתונים לשיקולי הנוחות של הצולל. העיקר שלא ייפתחו תחת לחץ.

רצועה ארוכה
אחת הבעיות בשיטה זו היא הצורך להתאים לכל מיכל חבק בקוטר המתאים לו. זאת ועוד: כאשר רוצים להתאים את המרווח בין החבקים, נגלה שאין הדבר נוח במיוחד. אפשרות אחרת, יעילה יותר, היא להשתמש ברצועה ארוכה בעלת טבעת D בכל קצה ושני רצועות מיכל. את הרצועה ניתן להדק למיכל על ידי הרצועות. היתרון העיקרי: התאמה לכל סוגי המיכלים. החסרון: המחיר.
את המיכל אפשר ללבוש באלכסון, בצורה מאוזנת על הטבעות התחתונות במאזן, ואף במאונך על הטבעות הצדדיות למרות שאפשרות זו פחות נוחה לאיזון.
למי שאין טבעות פלדה מובנות במאזן, כדאי לתפור ארבע טבעות - שתיים למטה בכל צד ושתיים מעל לקליפס שברצועות הכתפיים.
אחרי שהרכבנו את המיכלים, נוסיף את הווסתים. אתם בטח תוהים למה צריך להקדיש זמן מחשבה למשימה כה פשוטה. אמנם המדובר באותה פעולת הברגה והידוק, אך שווה להקדיש כמה דקות מחשבה לסידור צינורות הווסתים.
רוב הווסתים שנמצאים בידי צוללים טכניים הם מאוזנים, ולרובם יש שישה פתחי לחץ נמוך ושני פתחי לחץ גבוה, המסודרים בצורה שווה משני צדי הדרגה הראשונה. סידור זה מאפשר חופשיות בסידור הצנרת, כל זאת בכדי להגיע הן לנוחות מרבית והן לרמת בטיחות גבוהה ביותר.
קודם כל נבדוק אפשרויות סידור בצלילה עם שני מיכלים בלבד. אם החלטתם להרכיב את שני המיכלים על הגב, מומלץ שתביאו את הדרגה השנייה של המיכל הראשי כרגיל מצד ימין, ואילו את הדרגה השנייה של מיכל הפוני מצד שמאל (בתנאי שאפשר להסב את הדרגה השנייה לדרגה שמאלית). בנוסף, חשוב לסדר את מדי הלחץ בהתאם לתערובת - מד לחץ ראשי מצד ימין ומד הלחץ של מיכל הפוני מצד שמאל. סידור זה יקל על ההבחנה בין התערובות השונות.
אם בחרתם להרכיב את שלושת המיכלים על הגב, יש שתי אפשרויות לסדר את הווסתים:
- הראשונה, להביא את שתי הדרגות השניות הראשיות מצד ימין ואת הדרגה השנייה הבאה מן הפוני מצד שמאל.
- השנייה, להביא כל אחת מן הדרגות השניות הראשיות מצדדים שונים ואז אין כבר חשיבות מהיכן מגיע וסת הפוני. במצב כזה מומלץ, אם צינור הדרגה השנייה מן הפוני ארוך מספיק, להרכיב את המיכל עם הברז כלפי מטה ולהביא את הצינור מכיוון זה. כך נוכל להקטין את הסיכון לבלבול.
אם בחרתם להרכיב מיכל על הבטן, סידור הווסתים הראשיים תלוי בהרגלי הנוחיות שלכם. חשוב להקפיד שצנרת הווסת שעל הבטן, מוצמדת למיכל באמצעות מיתר גומי עבה או רצועה עגולה של נאופרן. חשוב לבדוק שהדרגה השנייה נשלפת בקלות ממקומה ומגיעה לפה מבלי להגביל את תנועתו. אם אתם משתמשים במד לחץ מן הסוג המתברג ישירות לווסת, במיכל הפוני, בדקו שאתם מסוגלים לראותו בזווית שבה המיכל מורכב.
בכל מקרה, מומלץ להרכיב את הווסתים הראשיים על ידי לולאות גומי על גבי קולר עשוי מגומי עבה. בצורה כזאת, כאשר הקולר מורכב על צווארכם, כל מה שאתם צריכים לעשות כדי להחליף וסת או בין מיכלים ראשיים או בין מיכל ראשי לפוני, הוא להוציא את הווסת הנוכחי מן הפה ולקחת את השני. כיוון שהווסתים קשורים לצוואר, אין סכנה שבשעת חירום נבזבז זמן יקר לחיפוש אחריהם.
כדי להימנע מתקלות הנבעות מזרימת מים חזקה, נסדר את הצנרת כך שתמיד תפנה כלפי מטה ומבלי ליצור קפלים בולטים. בנוסף, חשוב לאגד את הצנרת ביחד (בכל צד בנפרד) על ידי איזולירבאנד, ובד בבד לאפשר מספיק מרחב תנועה בצינורות.
כפי שכבר הזכרנו קודם, חשוב מאוד לסמן את הווסתים. למרבה הצער לא כל ארגוני ההסמכה הטכניים מקפידים על נוהל זה, אף-על-פי שהוא עשוי למנוע אסון.
לא פעם, צוללים טכניים בשעת לחץ או בהחלפת וסתים מהירה, עברו לנשום תערובת עשירה מדי בחמצן והדבר נגמר במקרה הטוב בטיסה מהירה לפני המים על ידי בן הזוג ההמום. מומלץ לסמן את הווסתים בלוחיות קטנות מחיקות על גבי הצינור, קרוב לדרגה השנייה. אפשר גם לבחור צבעים שונים לדרגות השניות המשניות חברות שונות מייצרות דרגות שניות צהובות לשימוש בנייטרוקס ודרגות שניות ירוקות לשימוש בחמצן.
מה לגבי שאר הציוד הנלווה? שרוול הדקומפרסיה, הגלגלת הסכין ועוד? נסתפק בכמה טיפים חשובים:
רוב הצוללים הטכניים קנו גלגלת בזמן זה או אחר ולרוב אפילו הקפידו שיהיה לה חבל ארוך. אך גלגלת כזו היא לא תמיד נוחה לכל המטרות ועל כן מומלץ להחזיק שתי גלגלות. האחת ארוכה, יותר מ-75 מטר, ואילו השנייה קצרה, עד 45 מטר.
כדאי שאורך חבל הגלגלת יהיה לפחות כעומק הצלילה. מעבר לזאת תמיד טוב כשיש גלגלת גיבוי, אם אחת מתנתקת, נקרע לה החבל או מיני צרות שונות ובלתי צפויות. כדאי לייעד את הגלגלת הארוכה לניווט או צלילה בזרם. בגלגלת הקצרה נשתמש להעלאת שרוול הדקומפרסיה או הג'ון ליין, אותו חבל קצר באורך שניים עד שלושה מטרים, אשר בצד אחד תפוס באנך, ובצד שני אל הצולל, ועל-ידי כך מונע היסחפות הצולל בזמן חניות דקומפרסיה.
אלו מכם שנושאים את מיכל הפוני שלהם על הבטן, יוכלו לחבר את הגלגלת אל טבעת על המיכל, בזמן שהיא לא בשימוש.

שרוול מגולגל
את שרוול הדקומפרסיה מומלץ להוציא מן הנרתיק היפה בו הוא מגיע, אלא אם השרוול מחובר לנרתיק ולא רק מונח בתוכו. אפשר לקשור טבעת ממיתר גומי אל הלולאה שבקצה השרוול ולשמור על שרוול מגולגל בצורה נוחה. אל טבעת הגומי אפשר לחבר קליפס אשר משמש לחיבור השרוול למאזן או לקליפס שעל חבל הגלגלת.
לגבי הסכין, באמת שאין מה לחדש וזו רק המלצה. אם ברשותכם סכין שניתן לחברו למאזן במקום נגיש, עשו זאת. סכין רגל רגיל, לעומת זאת, כדאי ללבוש בצד הפנימי של הרגל, וזאת בכדי למנוע את הסתבכות חבל הגלגלת בסכין.
כמובן שניתן להמשיך ולדון בסידור הציוד עד אין סוף אך זאת לא המטרה. כפי שכתבה זו נפתחה, צלילה טכנית הינה מציאת פתרון טכני לבעיית צלילה, ומה שקראתם עד כאן הם כמה רעיונות בלבד לצורך הצתת הדמיון לאלו מכם שטרם הספיקו להתנסות ולאלו שכבר הספיקו לשכוח מרוב הרגל לשיטה אחת.