...Loading...
קבל מחיר הכי טוב שיש!

קורסי צלילה, טיולי צלילה,
ציוד צלילה, ציוד צילום תת מימי
קורסים לצילום תת מימי

השאירו פרטים ונחזור אליכם
עם הצעת מחיר!

שם:
טלפון:
הצעת מחיר ל:
דוא”ל:
הערות ובקשות מיוחדות:
...טוען...

צלילה עם פגז

מה שלא עשה המיתון, הריחוק מהמרכז ומזג האוויר, עשו החיזבאללה והקטיושות. הפגיעה האנושה בתיירות הפנים והחוץ לצפון ישראל היכתה ביתר שאת בתיירות הצלילה, לאחר שפיקוד העורף אסר על מועדון הצלילה "פוצקר" שבנהריה, לפתוח את שעריו במהלך המלחמה. משלחת מגזין ים, הצפינה לנהריה, כדי לראות ולהזדהות ואף חזרה עם סקופ

מאת: דורון ברקת
צילם: רוני פוגלמן

במהלך המלחמה שמענו חדשות לבקרים את תלונותיהם של בעלי הצימרים בצפון, נהגי המוניות, המלונאים והתושבים, שפרנסתם נפגעה כתוצאה מנפילת הקטיושות. אולם הצוללים, כמו תמיד, מילאו פיהם מים. במשך כל תקופת המלחמה – למעלה מחודש – אסר פיקוד העורף על צלילות ודיג באזור הצפון, וכך גם הצוללים שהרהיבו עוז ויצאו מן המקלטים – נשארו בחוסר מעש. "כדי לפצות על חוסר הפעילות בצפון, תכננו באחת השבתות לקחת קבוצה גדולה של צוללים מהצפון ולרדת לצלול באיזור שדות ים", אומר יאיר ים, בעליו של מועדון "פוצקר". אבל מסתבר, שהמלחמה רדפה אחריהם גם דרומה. "הכנו את כל הציוד, ואפילו הסירה שלנו כבר חיכתה לנו בשדות ים – הכל כבר היה באוטו, ואז ביום שישי בלילה, נפלה קטיושה ליד תחנת הכוח בקיסריה, ונאלצנו לבטל".
כדי להזדהות עם צוללי הצפון, וגם בשביל להעיף מבט בנזק מקרוב, התארגנה משלחת מגזין 'ים', וירדה לצלילת הזדהות בנהריה.

הגענו בשעת בוקר מוקדמת מאוד למועדון "פוצקר", וכבר בהגיענו קידמו את פנינו קבוצות דייגים שחזרו עם שללם אל החוף ועסקו בהעמסת הסירות על הנגררים. "כמה דגים תפסתם?" שאלנו אותם, וכולם ככולם השיבו בפה אחד: "דגים? לא.. שום דבר. אנחנו בים בשביל הכיף". אמונה טפלה נגד עין הרע, או אליבי מוכן מראש נגד פקחים? לא ברור, אבל נראה היה שהם מרוצים.

באותה השעה שמרו על המועדון שני חברי צוות וותיקים, כלבי השמירה החמודים שאירחו לנו לחברה עד שהגיעו החבר'ה לפתוח את המועדון. משמונה בבוקר ואילך נרשמה במקום תנועה ערה – משפחה עם מספר ילדים הגיעו לצלול באתר הקניון הסמוך, דייגים נוספים הגיעו כדי למלא מיכלי אויר, לתקן חכות ולקנות ציוד נוסף, והמקום שקק חיים וצבע – בשונה לחלוטין מהדממה ששררה במקום אך לפני חודש.

את הצלילה הראשונה שלנו, בחרנו לבצע באתר הסטי"ל המפורסם. הסטי"ל, אח"י כידון, שהוטבע בשנת 1999 לזכר 12 חבריי שייטת 13 שנהרגו ב- 1997 בקרב אנצריה, שלימים קיבל את הכינוי "אסון השייטת". הסטי"ל הוטבע ע"י הילת"ם ותוכנן כאתר הנצחה. רותחו על סיפונו 12 כיסאות ריקים בחצי גורן ועליהם שמות החללים. אולם, בשנת 2001 סערה עזה שפקדה את המקום קרעה את הסטי"ל לשני חלקים, וחרטומו נותק מגוף האוניה. בנוסף, המצוף שהיה קשור לגשר הפיקוד תלש את הגשר כולו, והניח אותו בשלמותו לצד האוניה. הסערה, אמנם, עשתה שמות בשרידי הסטי"ל, אך בצורה מסויימת היא תרמה להפיכתו לאתר מעניין יותר, ובאופן סימבולי הוא מצליח להעביר את תחושת העצב על אבדן הלוחמים שנפלו בקרב.

בשעה שמונה וחצי עלינו על הסירה עם כל הציוד, ויצאנו לכיוון הסטי"ל. האתר נמצא כ- 5 ק"מ דרום מערבית לנהריה, 10 דקות של שיט רגוע ושליו. כאילו כדי להתחשב בנו – הים, שהיה לפנות בוקר גלי ומעט סוער, נרגע מזעמו ואפשר לנו להגיע אל הסטי"ל ואף לפגוש שם סירה נוספת של צוללים, שהגיעו לאתר משבי ציון.

הדבר הראשון אליו שמתי לב עם השקיעה במים, היה הראות המעולה. מקו המים היה ניתן להבחין בסטי"ל הטבוע על הקרקעית – בעומק של 28 מטרים לערך. אמנם, המים היו רווי פלנקטון שכן זו העונה (לשמחתם של הדייגים), אבל המים היו צלולים לחלוטין ואלמלא צבעם הירוק-טורקיז, היה ניתן להתבלבל ולחשוב שמדובר בים סוף. רק דבר אחד מהותי הבדיל בין ים סוף לים התיכון באותו יום, והוא טמפרטורת המים, שעמדה על 31 מעלות(!!). כל כך הצטערתי על כל מילימטר ומילימטר של ניאופרם, שהפרידו ביני לבין הסאונה הרותחת הזו, עד לעומק של 20 מ', שם המים קרירים ונעימים.

מי שלא צלל עדיין בסטי"ל לא יבין זאת. למרות שהוא שוכב לו פצוע ושבור, בין הסלעים, הוא מלא הדרת כבוד ויראה. מי שרגיל לסטי"ל אח"י סופה, שטבוע בחוף הויליג' באילת, יגלה סטי"ל שונה לחלוטין – גדול יותר (64 מטרים ארכו), מרשים יותר, אך הרוס יותר. מומלץ מאוד להיזהר מכל החוטים, שברי החלונות והברזלים שבולטים בו. למי שזו הצלילה הראשונה שלו באתר, ואינו מנוסה בצלילה לשרידי אוניות, מומלץ להימנע מלהיכנס לגוף הסטיל. לאחר שיטוט של עשרים דקות בכל חלקי הסטי"ל, נפרדנו ממנו לשלום ועלינו אט אט לאורך האנך, עד לחניית הביניים בסאונה. לראשונה בחיי יכולתי לספור כל שניה ושניה בחניית הבטיחות, מתוך רצון לצאת כמה שיותר מהר מהמים החמים האלו, ולשוב לסירה. ללא ספק – זוהי צלילה יפה וראויה מאוד, להתחיל בה כל טיול או ספארי צלילות בצפון הארץ!

אחרי הפסקה למנוחה, קפה וסיגריה (לשיפור הדקומפרסיה), שבנו לסירה עם מיכלים חדשים – והפעם ללא חליפת צלילה כלל!, ושמנו פעמינו לאזור, בו נראו לאחרונה קטיושות נופלות במים. צלילות המים בהחלט עזרה לאתר את המקום, ובשילוב עם נקודות הציון והג'י.פי.אס שהביא איתו יאיר, הגענו לאזור תוך כעשרים דקות. שקענו במים והחלנו לבצע סריקות באזור, כדי לאתר את הקטיושה. את הקטיושה מצא יאיר כמה ימים לפני כן, והשתדל לזכור בדיוק את מקומה. "מצאתי אותה ממש במקרה – כי זה אזור שאני מכיר מצלילות קודמות. יש שם שני סלעים גדולים שקל לזהות, ולידם יש ריף מאוד נחמד", סיפר יאיר, "בעונה הזו יש מחבטנים רבים, שמסתובבים בעומקים האלו, ותוך כדי צלילה מהסלעים לכיון הריף – מצאתי את הקטיושה שוכבת לה, מפורקת בחול".

חמש דקות של סריקה לקח ליאיר כדי למצוא את הקטיושה ולסמן לנו בהתלהבות את מקומה. הקיוטשה התפוצצה, אך חלקיה נשארו מכונסים בקרבת מקום – המרעום שכב כמטר קדימה מגוף הרקטה המפוייח, ובתוכו כבר התמקמו להם חלזונות, ליד מנגנון האבטחה הדטנטורי. מאחוריו, שכב גוף הרקטה – צינור ארוך וצהוב שנבקע לאורכו, התחפר מעט בחול וכבר הפך לקרקע נדל"ן יקרה עבור שוכני הים, שהחלו מתכננים בו את ביתם החדש. ומעט אחורה מהגוף, ניתן היה למצוא את זנב הרקטה, שנשאר שלם על סנפיריו. כל הסנפירים היו משומנים ומגורזים, וליד כל אחד מהם צויין בטוש את מידת הסטייה שלו. התפלאנו מאוד לראות רמת כיול ודיוק גבוהה כל כך, שלא עולה בקנה אחד עם מאות הרקטות שסיימו את מעופן בים, למזלינו. לאחר שיטוט נוסף באזור, בתקווה לאתר ממצאים נוספים, עלינו אט אט לכיוון הסירה, ולקחנו עימנו את זנב הרקטה – למזכרת עבור מועדון הצלילה וצוללי הצפון.

מסיבה די ברורה, מיצבה עצמה אילת כעיר הצלילה של ישראל. המים הצלולים, העומק הרב ושפע הדגה והאלמוגים תרמו לכך, שרוב צוללי הארץ ותיירי החוץ יעדיפו את אילת. רק מיעוט הצוללים מבכר לצלול בים התיכון, הסובל לעיתים מעכירות של מרק עוף וממזג של אישה בהריון. אבל ללא ספק מצאנו בצפון הארץ פנינת חמד אמיתית לצלילה. החל מראש הנקרה, דרך אתר הסטי"ל, הקניון, הספינה הטורקית, וכלה בצוללת שירה ובגוררת איתנה. הים התיכון בכלל וצפון הארץ בפרט, רוויים באתרי צלילה יפים ומעניינים. אלמוגי מניפה אולי לא תמצאו שם, אבל תמצאו שם נוף יפה לא פחות. ואת פוצקר.

 
12 הכסאות

"אין מקום מתאים יותר להנציח את אנשי הדממה מאשר עולם הדממה", כך טען אברהם מעיין שירד וצלל באנדרטה התת-ימית לזכר לוחמי שייטת 13. סיפור הטבעת ספינת חיל הים "כידון", הוא ללא ספק, סיפורה של המציאות הישראלית.
"בשעה 06:00 בבוקר יצאנו מנמל חיפה לכיוון נקודת ההטבעה", משחזר מעיין את ההטבעה. "חיכינו עד אשר יגיעו הספינות הגוררות עם הסטי"ל. אני ישבתי על סירה קטנה בלב ים צופה על שקיעת הספינה ודמעות החלו ניגרות בפני ופני בני משפחתי. הרגשנו כי כנגד כל הסיכויים אכן הצלחנו - ובגדול.

במקביל לאתר צלילה, בחוף בים, הקמנו אנדרטה לזכרם של הנופלים. על יצירת האנדרטה היה אחראי האמן ברני פרנק מקיבוץ יזרעאל. לצידה הוצב לוט שעליו חקוקים שמות הנופלים. האנדרטה פונה כלפי הסטי"ל וכלפי לבנון, אותה פיסת אדמה שאליה יצאו ולא חזרו".

כיום אתר הצלילה שוקק חיים וממש לא יאומן עד כמה הוא מושך אליו צוללים מכל רחבי הארץ בכל ימות השנה. מלבדם גם פוקדות את המקום משפחות החללים אשר עברו קורסי צלילה שונים ובאים לצלול לזכר בנם, ומה אם לא צלילה מסמלת יותר מכל את ההנצחה. בנוסף, בכל שנה מקיימת היחידה טקס זיכרון באתר ומביאה לוחמים בכדי לספר על מורשתם של הנופלים.
"צלילה באתר ההנצחה לחללי השייטת שנפלו בקרב "אנצריה" שבלבנון, היא יותר מעוד צלילה עבורי. אתר הנצחה הוא תמיד מקום מיוחד. הנצחה, כך אומרים לא נועדה לאלה שזוכרים. לא למשפחות לא לחברים, ולא לכל מי שפתח רדיו באותו יום נורא. הנצחה נועדה לדורות הבאים, היא חלק מתהליך שנועד לשמר זיכרון, ובכדי לזכור צריך לדעת, כי אם לא יודעים, אין מה לזכור, וכמובן אין מה לשכוח. האתר דורש מאמץ, זו אינה אנדרטה לצד הדרך בכביש החוף.   הביקור דורש עליה לרגל ויותר מכך, אין מקום מתאים יותר להנציח את אנשי הדממה מאשר עולם הדממה.

סטי"ל חיל הים שהוטבע כחלק מההנצחה, הובל למשימה שאין חשובה ממנה, הנצחת זכרם של אלה שהיו פעם חלק מהמערך הימי. הסטי"ל נמצא מול חופי נהרייה, בעומק של 27 מטרים, את מיקומו מסמן מצוף עם כתובת המעידה על האנדרטה שתחתיו. בדרך לתחתית נוכל להבחין ב"אמבטיית חול" מוקפת סלעים, באותה דרך בה הוא נהג להפליג. אל הסיפון החשוף הוצמדו 12 כיסאות, כמספר לוחמי השייטת שנספו. שמות הלוחמים חרוטים על כיסאות אלו.
המפגש עם הסטי"ל הוא יותר ממפגש עם ספינה טרופה. הריחוף בין הכיסאות הריקים, קריאת שמות החללים שנחרטו על גבי המשענות, המעבר בתוך וסביב הסטי"ל יוצרים תחושה שרק המים מסביב יכולים לתת. אני משוכנע כי גם בקרב צוללים אשר הסטי"ל בעתיד, גם אלה שיודעים יפקדו את אודות הקרב והטרגדיה, יעורר האתר את סקרנותם. הם ילכו אל מקורות המידע, ילמדו את השמות החרוטים על גבי כיסאות המתכת, ובכך טמונה ההנצחה האמיתית".

 

להצטרפות לאלפי מנויי מגזין ים לחץ כאן
רק 26 ש"ח
לרכישת ביטוח צלילה לחץ כאן