...Loading...
קבל מחיר הכי טוב שיש!

קורסי צלילה, טיולי צלילה,
ציוד צלילה, ציוד צילום תת מימי
קורסים לצילום תת מימי

השאירו פרטים ונחזור אליכם
עם הצעת מחיר!

שם:
טלפון:
הצעת מחיר ל:
דוא”ל:
הערות ובקשות מיוחדות:
...טוען...

צלילה במנהרת הזמן

עד לפני 70 שנה המדענים היו בטוחים שדגי הצלקנט נכחדו לפני 60 מיליון שנה. מציאתם באיי קומורו שבאוקיינוס ההודי, בשנת 1938, היתה סנסציה מדעית מרעישה. לפני שנה נתגלו הדגים הנדירים האלה בעומק של עשרות מטרים גם בדרום אפריקה. צלם שירד לתעד אותם בווידאו, נהרג בתאונת צלילה. צוללת אחרת התמוטטה ומתה בסיומה של צלילת אימון

מאת עופר גון

מפגש עם דינוזאורים וטיול בפארק היורה יכול להיעשות רק בעזרתו האדיבה של סטיבן ספילברג. אבל פגישה עם מאובן אחד לפחות יכולה להיעשות בצבעים טבעיים, פנים מול פנים, גם אם מדובר בעומק של עשרות מטרים.
פגישה כזאת אירעה ב-28 באוקטובר 2000. שלושה צוללים דרום אפריקנים ירדו עם תערובת אוויר מתאימה לעומק של 104 מטרים בקניון ג'סר שנמצא במפרץ סודואנה במחוז נטאל. לקראת סוף הצלילה, תוך כדי ההתארגנות לעלייה, נלכדה עין גדולה וזוהרת באלומת הפנס של מוביל הקבוצה, פיטר פנטר. מבט קרוב יותר גילה, כי העין שייכת לדג כחול שגופו מטולא בכתמים בהירים. אורכו היה כשני מטרים והוא התחבא במערה. הוא קרא לחברו טים ויחד הם גילו שני דגים דומים נוספים.
פיטר ניסה להסביר לטים כי זה עתה היו שותפים לתגלית סנסציונית, והוא סבר כי הם רואים דגי צלקנט (Latimeria chalumnae). המדובר בדגים נדירים, שעד שנת 1938 דבר קיומם היו ידוע רק ממאובנים. גילויים במרקם טבעי ונושם היה בזמנו תגלית מרעישה, אולם הם מעולם לא נצפו בדרום-אפריקה.

מוות במעמקים
מחשבותיו של טים היו עסוקות בתכנון חניית הביטחון לקראת סיום הצלילה והוא לא הבין שפיטר מבקש ממנו לאשר את הזיהוי. לאחר הצלילה פיטר שכנע את טים ואתיין, הצולל השלישי, שהדגים היו צלקנטים והם החליטו לארגן צלילות נוספות כדי לתעד את התגלית בווידאו.
ב-27 בנובמבר ירד פיטר עם שלושה צוללים נוספים. שניים מהם היו צלמים ותיקים ומנוסים. אתיין היה הפעם בצוות העוזרים, שכלל שלושה צוללים שנשארו במים רדודים. הצלילה תוכננה לעומק של 115 מטרים וזמן התחתית נקבע ל-15 דקות. הצוללים סרקו את קירות הקניון ולאחר 12 דקות מצאו שלושה צלקנטים, בעומק של 108 מטר. הגדול ביניהם היה באורך של 1.8 מטר והאחרים קטנים יותר: מטר וחצי ומטר. הדגים צולמו והצוללים החלו לעלות אל פני המים, לפי תוכנית הצלילה. הכל עבד על פי התכנון, אולם כשהגיעו לעומק של 60 מטר אירעה התאונה. תקלה, שסיבותיה עדיין לא ברורות, הטיסה את הצלם כריסטו סרפונטיין למעלה. הצלם השני, דניס הרדינג, בא לעזרתו, אך נסחף אחריו. לא ברור מה קרה בדיוק, אבל שניהם עלו במהירות בלתי מבוקרת. הם הגיעו לפני המים חסרי הכרה והרדינג שהיה במצב קשה יותר מת זמן קצר לאחר מכן. צוות העוזרים הנשים את סרפונטיין והוריד אותו מיד לצלילת דקומפרסיה מבוקרת שאחריה נלקח לטיפול בתא לחץ. חייו ניצלו והתאונה לא הותירה עקבות בגופו.
המזל הרע המשיך להכות בקבוצה גם בהכנות לקראת הצלילה השלישית בקניון. ב-3 בפברואר האחרון, יצאה חבורת צוללים להתאמן בצלילת עומק באוויר דחוס. הצלילה נערכה באתר מים מתוקים עמוק ופופולרי. הצוללים ירדו לעומק של 50 מטר, וביצעו את התרגולות כנדרש. בחניית הדקומפרסיה אירע האסון. ארנה סמית נתקפה בשיעול קל מתחת למים. היא הצליחה להתגבר עליו, אולם כמה דקות אחר כך, ביבשה, התמוטטה ומתה. המוות השני, בתקופה כה קצרה, זעזע את הקבוצה קשות. בדיעבד התברר שארנה סבלה מפגם לב נפוץ שקשה מאוד לגלות אותו וכי לא היתה מודעת לקיומו. למרות שני האסונות, המשיך הצוות בתרגולות והכנות לצילומים נוספים של הדגים הנדירים.
באמצע חודש מאי 2001 בוצעה סידרת צלילות נוספת ודג צלקנט צולם בוידאו. ניתן לראות קטעים נבחרים באתר האינטרנט - www.world-stream.com

קיצור תולדות הצלקנט
הצלקנטים נמנים עם קבוצת דגים חשובה, הסרקופטריגים, שבמשך זמן רב היתה ידועה רק ממאובנים שגילם מגיע עד 380 מיליון שנים. מקבוצה זו התפתחו בעלי החוליות שעלו מן המים אל היבשה, והיונקים בכללם.
הצלקנט המאובן הראשון התגלה ותואר בשנת 1836. מאובנים נוספים שנתגלו במהלך 100 השנים הבאות הביאו את החוקרים למסקנה שהקבוצה נכחדה לפני 60 מיליון שנים. אפשר לשער את עוצמת התדהמה, כאשר צלקנט חי, במצב מאוד לא מאובן, נתגלה בשלל של ספינת דיג דרום אפריקאית בשנת 1938. זה כמו לגלות ממוטה או דינוזאור בספארי בקניה, ובהתאם לכך כונה הדג "מאובן חי".
את הדג גילתה ד"ר קורטני לטימר, האוצרת של המוזיאון העירוני במזרח לונדון, אשר שלחה ציור שלו לפרופסור סמית, מאוניברסיטת רודס בעיר גרהמסטאון שבדרום אפריקה, בתקווה שיוכל לזהות אותו. סמית הבין מה הוא רואה, אבל התקשה להאמין בכך עד שראה את הדג במו עיניו כמה ימים לאחר מכן.
הוא לא האמין שמקורו של הדג בדרום אפריקה והחליט לחפש אותו צפונה יותר, באזור הטרופי של האוקיינוס ההודי המערבי. במסעותיו במזרח אפריקה, פיזר סמית עלונים שבהם הבטיח פרס של 100 לירות שטרלינג למי שיתפוס צלקנט בעבורו.
בערב חג המולד של 1952 סמית קיבל מברק מידיד אנגלי בשם אריק הנט שסחר בין איי האוקיינוס ההודי המערבי. המברק בישר לו שצלקנט שניצוד באיי קומורו מחכה לו ולפרס המובטח.
סמית שכנע את ראש הממשלה הדרום אפריקאי דאז להטיס אותו במטוס של חיל האוויר על מנת להביא את הדג למדינה. בביקורו הקצר באיי קומורו, סמית גילה שילידי המקום מכירים את הדג, שחי בעומק ויש לו שם מקומי, ותופסים כמה פרטים כל שנה. הוא הסיק מכך שגילה את ביתו וסביבתו הטבעית של הצלקנט.
הפרסום המדעי על הצלקנט השני הביא לאיי קומורו מדענים, מנהלי אקווריומים גדולים וסתם תאבי פרסום.


נתונים אנטומיים משני הדגים הראשונים ומכמה פרטים נוספים שנתפסו אחרי 1952, הראו שמערכת הרביה של הצלקנט דומה לזו של כרישים. הביציות גדולות (7-6 ס"מ) ומעטות במספר. ההפריה פנימית, העוברים מתפתחים בבטן האם ונולדים חיים. מאחר שלא נתפסו דגים צעירים אי אפשר היה לבצע הערכת גיל וקצב גידול, אבל על בסיס גודלם של הדגים הבוגרים, המדענים שיערו שמדובר בבעל חיים שקצב גידולו איטי. השוואה של הדגים החיים עם המאובנים הראתה שהם כמעט שלא השתנו במהלך האבולוציה שלהם, סיבה נוספת להגדרתם כמאובנים חיים.
לסמית היה ברור שחייבים להגן על הצלקנט. בשנת 1956 הוא פרסם מאמר בעיתון אנגלי רב תפוצה, שבו הוא העריך את גודל אוכלוסיית הצלקנט בכמה מאות פרטים. הוא תבע מהמימשל הצרפתי באיי קומורו לאסור מתן פרס כספי בעבור לכידת צלקנט ודרש להטיל עונשים על מי שידוג אותו. אבל זה היה כבר מאוחר. לא היה אקווריום שלא רצה להעשיר את הדגה שלו במאובן החי. תעשיית הסחר בצלקנט התפתחה ומחירו בשוק השחור האמיר ל-40 אלף דולר.
לצד המדענים הסבורים כי הצלקנט מצוי בסכנת הכחדה, סבורים אחרים כי המצב אינו כה חמור. שני הצדדים מתקשים להוכיח את טענתם, כיוון שאינם יודעים את קצב הילודה והתמותה והיכן נמצאים הדגים הצעירים. בלי הנתונים הללו אי אפשר לקבוע את גודל האוכלוסיה בעזרת מודל מתמטי.
האפשרות שנשארת היא ספירת דגים וזה מה שניסה המדען הגרמני הנס פריקה לעשות ב-10 השנים האחרונות. פריקה בנה צוללת ננסית איתה עבד באילת במשך שנים רבות. ב-1987 הוא השתמש בצוללת באיי קומורו והיה הראשון שראה וצילם את הצלקנט בסביבתו הטבעית. הוא גילה שהצלקנט חי במערות לבה בעומק של כ-200 מטר ועוזב אותן רק בלילה כדי לצוד את מזונו. בסקר תת-מימי שביצע פריקה בשני האיים שבהם נתפסו דגים, הוא העריך את אוכלוסיית הצלקנט של איי קומורו ב-650 דגים, הערכה הדומה לזו של סמית. לעומתם יש כאלו המעריכים את האוכלוסייה בכמה אלפים. עמותה להגנת הצלקנט שנוסדה בשנת 1987 במכון על שם סמית בגרהמסטאון, תיעדה בסביבות 200 דגים שנתפסו במהלך השנים 1990-1952, ומדען אחד העריך שהמספר יכול הגיע ל-400, אם לוקחים בחשבון פעילות של השוק השחור. פעילותם של העמותה והמדענים ברחבי העולם הביאה ב-1989 להכרזה על הצלקנט כמין שמהסחר בו אסור בעולם כולו. ממשלת איי קומורו חתמה על האמנה ב-1994.
לבד מאיי קומורו נמצאו דגי הצלקנט בשנים האחרונות רק בשתי מדינות באוקיינוס ההודי המערבי. ב-1991 תפסו דייגים במוזמביק נקבת צלקנט גדולה שבבטנה נמצאו 26 עוברים בשלב התפתחות מתקדם. ב-1995 וב-1997 נתפסו שני דגים בידי דייגי כרישים בצפון מערב מדגסקר.
ב-1998 גילו מרק וארנז ארדמן דג צלקנט בשוק הדגים של האי מנדו באינדונזיה, זו היתה הפעם הראשונה שדג כזה נמצא מחוץ לאוקיינוס ההודי המערבי.
מרק שעבד כביולוג ימי באינדונזיה, קיבל ב-1999 דג נוסף שהיה עדיין חי ואף צילם אותו מתחת למים. במרץ אותה שנה פרסם מדען צרפתי מחקר גנטי שהשווה את הצלקנט האינדונזי עם דגים מהאוקיינוס ההודי המערבי. הוא טען שההבדלים בין הדגים מצביעים על שני מינים נפרדים וקרא לדג האינדונזי Latimeria menadoensis.
הצלקנט האינדונזי והאוכלוסיה הדרום אפריקאית מוכיחים שדגים אלו אינם מוגבלים לאיי קומורו והאוקיינוס ההודי המערבי.
אין ספק שבעתיד יתגלו אוכלוסיות נוספות של הדגים המעניינים האלה במקומות אחרים בעולם.
ברור איפוא כי לגילויה של אוכלוסיית הצלקנט בדרום אפריקה חשיבות גדולה לשרידותו של הצלקנט. למרות שעדיין אין מידע על גודלה של האוכלוסיה הדרום אפריקאית, אין ספק בקיומה. מדעני מכון סמית תיחקרו את הצוללים על הדגים שראו בשתי הצלילות הראשונות והם חושבים ששלושת הדגים שצולמו בצלילה השנייה אינם אלה שנמצאו בצלילה הראשונה.

להצטרפות לאלפי מנויי מגזין ים לחץ כאן
רק 26 ש"ח
לרכישת ביטוח צלילה לחץ כאן