...Loading...
קבל מחיר הכי טוב שיש!

קורסי צלילה, טיולי צלילה,
ציוד צלילה, ציוד צילום תת מימי
קורסים לצילום תת מימי

השאירו פרטים ונחזור אליכם
עם הצעת מחיר!

שם:
טלפון:
הצעת מחיר ל:
דוא”ל:
הערות ובקשות מיוחדות:
...טוען...

פסקל לקוק

פסקאל לקוק הפך כבר מזמן לנושא הדגל של הצוללים בעולם האמנות הפלסטית. את הציורים שלו אפשר למצוא במוזיאונים וגלריות ברחבי העולם, אבל, גם על גופיות טי-שירט. בדרך, הוא מנסה לאמן את הצופה בעבודות למאמץ חשיבתי ובעיקר לגרום לו לחייך

הביאה לדפוס : אני קרמונה

ההצלחה לא קלקלה את פסקאל לקוק, צייר של הצוללים. נכון, הוא עכשיו עשיר יותר ומבוקש יותר, אבל הוא בהחלט לא שוכח, כי לתהילת העולם ממנה  הוא נהנה כרגע, אחראי במידה לא מבוטלת מגזין "ים".
הציורים שלו, באווירה הומוריסטית ומשעשעת מציגים סידרה מופלאה של פנטזיות על מצבים תת-ימיים בלתי אפשריים, כשההבדל בין המים לשמים מטשטש והצלילה נראית לרגעים כמו ריחוף בשמיים. מנטות שעפות בשמים וציפורים שצוללות במים, צוללים מטיילים להנאתם מתחת למים בלי מכלי אוויר, רוכבים על סוסים, משחקים גולף, אוכלים, משקים את האלמוגים ומנגנים בחצוצרות. עוד אפשר לראות כרישים, צבי ים, סוסים, מדוזות, ציפורים ואפילו זברה אחת שצובעת את כל הדגים בפסים של שחור ולבן.

התשובה אותה מספק פסקאל לקוק לשאלה המאוד מתבקשת: למה  פתאום התחלת לצייר צוללים מתחת למים? מפתיעה מחדש את השואל. "כי ככה", הוא תמיד עונה ומחייך. "לא הייתה לי כל סיבה נראית לעין, פשוט ככה בא לי". וזה בהחלט מוזר, אם בוחנים את הביוגרפיה של האיש המוכשר הזה, שזוכה בתקופה האחרונה להכרה בינלאומית חסרת תקדים בעולם הצלילה, וגם  מחוצה לו.

הנגיעות הראשונות של לקוק לאמנות היו בכלל מהצד התיאורטי.
את הקריירה האמנותית שלו החל עת עבד על דוקטורט שעסק בתפאורות אופרה. רק מאוחר יותר, ואולי כציר טבעי, עבר למסלול המעשי, לעיצוב תפאורה של ממש למחזות זמר, ומשם קצרה הייתה הדרך לתכנון ועיצוב תלבושות לשחקנים, מה שגם הצריך נגיעה במכחול ובצבעים. כשראה כי טוב וכי הוא נהנה  החליט שזה ייעודו. הוא פרש מהאקדמיה ועבר לציור במשרה מלאה. 10 שנים צייר וצייר, הרוב למגירה וחוץ ממקורבים אף אחד לא נחשף לעבודותיו. אז גם הגיע לצוללים. שוב, למה? ככה...

אבל אז נכנס לתמונה מגזין "ים". "הצלם אריאל פוקס שעבד בעבר מספר פעמים עם המגזין הישראלי, בא אלי ושאל אם אני מוכן  לפגוש את המו"ל של העיתון, את פילו. הסכמתי, מה גם שפוקס דאג לציין כל הזמן שגם אם לא ייצא מזה כלום, לפחות אפגש עם אחת מהאבות המודרניים של הצילום התת-ימי ואיש שמעניין  לשבת איתו על כוס בירה".

המפגש שינה את חייו של לקוק. פילו שאהב את מה שראה, החליט לאמץ את לקוק ולקח את קידומו כפרוייקט אישי. הפורטפוליו הראשון של לקוק נכנס למהדורה האנגלית של  RED SEA MAGAZINE ומאוחר יותר למגזין "ים "עצמו. זה היה ב -  1995 ומאז הפך לקוק לכוכב. "אין לי ספק" אומר לקוק, "החשיפה והעובדה שמאחוריה עמד פילו והמגזין הישראלי שלו (המוכר וידוע בכל העולם הצלילה) הביאו אותי להיכן שאני כיום".

ואיפה זה?

"אני מקבל כל הזמן הזמנות להופיע, להרצות. עבודות שלי כבר הופיעו ברוב מגזיני הצלילה המובילים בעולם, ומעבר לכך, אני רואה גם כסף מהעסק. אנשים אוהבים לראות את העבודות שלי על פוסטרים, חולצות, גלויות ולוחות שנה".

מישהו רמז לנו שאתה בכלל לא צולל...

"זה נכון". יש לי בעיה רפואית שמונעת ממני לצלול, אבל אני בהחלט מרגיש כאילו שאני שם למטה כשאני מצייר. צללתי במשך תשעה חודשים לפני היוולדי. אין לי שום ניסיון נוסף: בעיית עור תוף לא מאפשרת לי ביצועים בספורט זה. נאמר לי לעומת זאת שאני יוצר בציורי את התחושות וההתרשמויות המדויקות שמרגישים מתחת למים: דמיוני, אם כך, מספיק בהחלט לייצג את העולם התת-ימי. חוץ מזה, אני תמיד אומר שאם הייתי צולל, הייתי כנראה מצייר דווקא ילדים על היבשה ולא צוללים. אני אומנם הולך בדרכם של האמנים הריאליסטים הפלמיים שעסקו בחיי היום יום, אבל גם בדרכה של התנועה הסוריאליסטית".

אתה נעזר בתמונות של צלמים במהלך הציור?

"בהחלט. הן מביאות אלי את העולם שלמטה, שאליו אין לי, למעשה את הגישה האמיתית. במובן זה אני בהחלט נכנס תחת ההגדרה של 'צייר מהדמיון'. אני עובד בדרך כלל בסדנא שלי, אני לא יוצא לשטח. למזלי, יש לי הרבה מאוד חברים שהם עצמם צוללים ומעבר לסיפורים שהם מספרים לי על החוויות שעברו, הם גם משמשים כדוגמנים שלי. הם מגיעים לסטודיו עם החליפות, מדגמנים ומשעשעים אותי בספורי המפגשים המאוד הירואיים  שהיו להם לא מכבר עם כרישים (כשאני כבר יודע לסנן 90 אחוז מהם).

התמזל מזלי והרעיונות צצים לבדם: נושא, צבעים ואפילו מידות הציור. אני מקבע אותם ברישום מהיר. היות וטכניקת צביעת השמן שלי אינה מאפשרת לי ליצור יותר משלושים ציורים בשנה, אני בוחר מתוך כל הרעיונות שלי את אלה הנראים לי חשובים.

אני עושה עבודת מחקר דוקומנטרית על איש זה או אחר, מבנה זה, או אחר, בעל חיים זה או אחר; לעתים דווקא אשתי, וילדי השכן מדגמנים לצילומים בחליפות צוללים עם משקפות וסנפירים - זה די משעשע.על בסיס צילומים אלה, אני מצייר בגודל ריאלי את הציור עם רישום בצבעי עיפרון ואז אני עובר לצבעי השמן על הבד".

ובכל זאת, מאיפה מגיע הכחול הזה שבציורים שלך? לצולל מהשורה, הכחול הזה מאוד מוכר, זה הכחול של ה"למטה". איך אתה מגיע אליו?

"נולדתי עם הכחול הזה. מאז שהתחלתי לצייר ציירתי מים, שמים ועננים. כשהצטרפו הצוללים הרגשתי צורך לצרף לתמונה חפצים מחיי היום יום בהרמוניה בציורים שלי. הדמיון שלי מתחבר כאן לחלומות, לדברים שראיתי בצילומים, לסיפורים והכול יחד יוצר את המוצר הסופי. אני אפילו אוהב לחשוב שלתמונות שלי יש מעין מימד אופראי. מין משהו גדול שמורכב מהרבה מרכיבים שונים. כן, כולל מוסיקה. יש מוסיקה בציור שלי. היות ואני להוט אחר אופרה, מוסיקה בשבילי היא מקור השראה ופריבילגיה. ציירתי לזיכרם של ויולדי, מוצרט, ווגנר, רחמנינוב, צ'ייקובסקי. ציירתי פסנתרי כנף, פורטרטים של מלחינים וזמרות אופרה מפורסמות. אבל אמנות הציור, הספרות , והקולנוע גם נתנו לי השראה. למרות זאת אני מצייר לעיתים נדירות לצלילי מוסיקה, כי אני צריך ריכוז טוטלי; אני יכול לסבול לכל היותר הקלטה של רחש הגלים.

תמיד ציירתי רקעים כחולים גדולים, קודם שמיימים ומעוננים, ולאחר מכן תת-ימיים, לעיתים קרובות בעזרת עירפולו, או  שימוש אמביוולנטי  בצבע הכחול. ברצוני להראות את המרחב העצום בו אני ממקם את הדמויות, בעלי החיים (הרבה סוסים), אלמנטים שונים, כגון חלקי ארכיטקטורה, בקומפוזיציה ומימדים מחושבים בדיוק.

אפשר בהחלט לומר שאני משתמש בעיקר בכחול כצבע דומיננטי, אבל בכל גווניו, מטורקיז ועד סגול, ואפילו מלבן עד אפור. אף על פי כן אין אחד מציורי שישווה לשני בצבעיו, בזכות שלל הפיגמנטים והתערובות השונות האפשריות. אני מאז ומתמיד בתקופתי הכחולה ואין בכוונתי לשנות זאת לירוק, או לכל צבע אחר".

מאז הדחיפה הגדולה לשוק הבינלאומי, השתנה משהו אצלך?

"ממש לא. לא שיניתי כלום בעבודה, או בתהליך כולו. אני עדיין עובד כמו שעבדו פעם – בצבעי שמן, שכבה אחר שכבה, לאט לאט, אבל בטוח. אני מרוויח כסף, אוהב את המסעות, אוהב את הכבוד והכיבודים שמעניקים לי, אבל הכי נהנה לפתוח מגזין כרומו עם ריח של בית דפוס ולגלות שם מחדש את אחת העבודות שלי, או יותר מאחת. זה עושה לי משהו, לדעת שאני מצליח להתחבר לכך כך הרבה אנשים, שיש לי שפה משותפת איתם ושהם אוהבים אותי".


פסקל לקוק: דעתי על האומנות (פברואר 2006)

אמנות היא תקשורת

כאשר פתחתי את הגלריה שלי ב- הונפלר (נורמנדי, צרפת) ב-1988, לאחר עשר שנות עבודה עם סוחרים, נוכחתי לדעת שהעולם החיצון קיים ושלא די בלהראות תמונות לקהל הצופים, אלא שקהל זה מעוניין בתקשורת איתי.

הצילום הוא שפה אוניברסלית. אני נוכח לדעת זאת כאשר אני מציג תמונות ביפן, בהוואי, או באוקראינה, כאשר הציורים שלי יוצאים לאור בנורבגיה, ברוסיה, או בהונג קונג. בדיוק כפי שבצלילה הצולל מבצע את צלילותיו בים ללא גבולות, ללא קשר עם מוצאו, אזרחותו, צבעו, או אמונתו: לצוללים שפת סימנים, לצייר שפת תמונות.

הצופה יצירתי

בציור הדמיוני, האמן מחדיר משמעויות, אך הצופה מתרגם כראות עיניו. יכולים להיות רמזים סימבוליים, אקולוגים, שימוש בחוק חתך הזהב*, קונוטציות מיצירות אמנותיות מפורסמות (ציורים, פסלים,קטעים מוסיקלים), משחקי מילים, צבעים, מספרים, צלילי מילים, לעיתים קרובות בעזרת שם הציור, לפעמים מצחיקים, לפעמים לא רצופים. הכל מוצע, אך לא בכפייה.

הצופה  יכול לפיכך ליצור לעצמו סיפור ומה שיספר על מה שראה לא ידמה כהוא זה לרעיונו המקורי של הצייר: דו שיח או רעיונות חדשים יוולדו מעימות זה.


האמנות הומנית

בהציעי כמה פרשנויות לעבודותי, עם שמות שלפעמים מניבים סימני שאלה, אני מזמין את הצופה למאמץ חשיבתי, אקטיבי ויצירתי אשר חותר לרצוני העז לחנך את קהל הצופים, בכדי להזמינו למחשבה ולמשא ומתן: אני מקווה בזאת להשתתף בדרכי בקידום דרך המחשבה והמוסר האנושי.

הליך זה בניגוד לכל הליך של גופים פוליטים, דתיים, או תקשורתיים, אשר מתאמצים לשמר בורות מסויימת.

המטרה שלי לעסוק יותר בתרבות מאשר במסחר: תמורתי טמונה בחיוכם של הצופים.