...Loading...
קבל מחיר הכי טוב שיש!

קורסי צלילה, טיולי צלילה,
ציוד צלילה, ציוד צילום תת מימי
קורסים לצילום תת מימי

השאירו פרטים ונחזור אליכם
עם הצעת מחיר!

שם:
טלפון:
הצעת מחיר ל:
דוא”ל:
הערות ובקשות מיוחדות:
...טוען...

פורטלי

חלוץ סרטי הפרסומת התת-ימיים בעולם, רופא שיניים בהכשרתו, מבטיח שעדיין לא אמר את המילה האחרונה בתחום הצילום מתחת למים ובינתיים מנסה לקדם בכל רחבי העולם את חזונו על שלום ואחוות עמים

מאת: שמוליק משיח

מיק פורטלי, אחד הבמאים והצלמים המוכשרים ביותר כיום בעולם התת-ימי, וחלוץ סרטי הפרסומת התת-ימיים בעולם, התרווח מולי כשחיוך רחב מרוח על פניו. "שמוליק ידידי",  הוא אומר באנגלית האוקספורדית המהוקצעת שלו, "אתה לא מרגיש קצת משונה לשבת מולי ולראיין אותי?"

"האמת היא שאכן כך", אני עונה. "קצת משונה לראיין אדם שאתה מכיר מעל 30 שנה, לא?..." מייק צוחק. "אני בטוח שאתה זוכר איך נפגשנו?".  נו באמת, קודם כל, אין כל סיכוי שאשכח ולו רק מהסיבה שבכל אירוע מייק מזדרז לספר - לכל מי שרק מוכן להקשיב - על הפגישה. והאמת?  הפגישה הייתה מיוחדת.

הובלתי אז קבוצת צוללים במסגרת ספארי שבועי שארגנתי מ"נביעות" שבסיני. בדרכי חזרה מ"האיים" שבראס מוחמד, בעומק של כעשרה מטרים, התגלתה לעיני תמונה בדיונית לחלוטין. חתיכה מדהימה לבושה בכלום מסוגנן, מדגמנת מול צלם שנראה מוטרד משהו. כאשר התקרבתי, הרים הצלם את מד הלחץ שלו והראה לי "20 אט'", הרמתי את שלי  והראיתי לו, "60 אט'". האיש הנהן בראשו ובמקום החלפנו מיכלים. אני המשכתי בדרכי החוצה עם הקבוצה והוא נשאר לצלם.

                     

בעודי מכין את ארוחת הבוקר, הגיח אדם עמוס מצלמות מהמים, מביט סביב,  "למי אני צריך להחזיר את המיכל", שאל באנגלית מצוחצחת. נו..., וזו הייתה תחילתה של ידידות ועבודה משותפת שנמשכת עד עצם היום הזה.

מייק, אתה בעצם רופא שיניים, מה הביא אותך לעסוק בצילום תת-ימי?
 
מייק הסתכל לצדדים כאילו לוודא שאף אחד לא שומע. "אני ממשפחה של רופאים. הורים רופאים, אחות רופאה ואח רופא, ובאמת, גם לי הייתה קליניקה מצליחה בלונדון. תמיד אהבתי צילום, אבל צילומים תת-ימיים עשו לי משהו, בייחוד לאחר שפגשתי צלם תת-ימי צעיר ואנרגטי בשם דוד פילוסוף. למען האמת, אינני יודע אם הייתי מגיע למה שהגעתי, אם הבחור לא היה משתף אותי ברזי המקצוע ועוזר לי להבין את הטכניקה הקשורה בצילום מתחת למים".

היכן התחילה הקריירה שלך כצלם?

"ההתחלה הייתה בצילומים של דוגמנית בשם סמנתה, ששדדתי מפילוסוף, אלוהים ירחם על נשמתי... צילמתי אותה בתמונות סטילס לפוסטרים, שהצליחו למדי. אתה צריך לזכור שצילום תת-ימי היה הרפתקה רצינית בזמנו. זה לא בדיוק מה שקורה היום עם כל הציוד המתוחכם. לאחר מכן התחלתי לצלם סרט שנקרא
"ocean's daughter" ("בת הים"), מסלול ייסורים שארך בגלל קשיי תקציב, משהו כמו שנה וחצי. אז כבר הבנתי שאין כל סיכוי שאשוב ואקדח למי שהוא בשיניים".

יצירת קשר עם חברת הפקה אנגלית בעקבות הסרט "בת הים", הביא לפרויקטים תת-ימיים רציניים, דוגמת צילומי פרסומת ל"פפסי קולה", "ספידו" ו"אייר קוריאה", שני סרטי פרסומת מדהימים בתקציבי ענק עבור בנק אנגלי בשם "צ'לטנהם&גלוסטר" ורבים רבים אחרים.

מייק החל להיות מוכר היטב בתעשייה, בכריזמטיות שלו וביכולות הטכניות והאומנותיות שלו. "nothing is impossible"היה משפט המפתח שלו.

                  

קיבלת פרסים בעקבות סרטי פרסומת שצילמת...

"כן, הראשון היה עבור 'ספידו', שאתה השתתפת בו", הוא מחייך, "הפרסים היו עבור כל מה שאפשר: צילום, בימוי ואפילו מוסיקת נושא ורקע. אבל עד כמה שאני זוכר", מחייך מייק חיוך ממזרי, " אתה יודע על פרס שקשור בסרט שצילמנו במכסיקו ובאיי קיימן מעט יותר ממני, הלא כן?"

מה שנכון, נכון. "צ'לטנהם&גלוסטר", סרט פרסומת מדהים מבית היוצר של מייק פורטלי, נצפה באנגליה על ידי במאי אמריקני השייך לצוות שמארגן אירוע שנתי בשם Young artist special award. פרס הניתן לילדים עבור משחק יוצא דופן ובעקבותיו הוזמנתי אני להוליווד עם שני ילדים ישראלים, נמרוד משיח ונס ביטון, שאימנתי וליוויתי לצורך צילומי סרט הפרסומת.

האירוע מקביל ויוצא בסמוך לאירועי פרס האוסקר. האירוע נערך בהתנדבות וממומן על ידי תורמים "על מנת לשמור את הילדים האמנים מזרקורי הוליווד המשחיתים"…(אמריקאים או לא ?) פרס ה"אוסקר" לילדים, אם תרצו.

הפרס ניתן לשניים על ביצוע פעלולים יוצאי דופן ובאיזה שהוא מקום הוא, אולי, אחד הפרסים היותר יוקרתיים שניתנו לישראלים. בין מקבלי הפרסים, היו שחקני הסרטים "בילי אליוט" ו"נמר דרקון".

האם זה נכון שלעבוד תחתיך זה לא ממש כיף ולפעמים מסוכן?

מייק מגרד מתחת לסנטרו. "הממממ אתה מחפש צרות ידידי. הבט, פרויקטים בסדר גודל מהסוג שהפקתי חייבים להתנהל בצורה כמעט צבאית. אני מדבר על עשרות אנשים, המון ציוד והרבה הרבה כסף... לא שלי... במקצוע שלי אם אני רוצה לשמור על עכוזי, כדאי לי לספק את הסחורה. זה כרוך במשמעת, בראש פתוח וכן, לפעמים צריך לעשות דברים מסוכנים, אם רוצים להגיע לשלמות. נכון שביקשתי (בחיוך) לעצור נשימה לחמש דקות כי אני שונא בועות בצילום ונכון שעקרתי לך וסת מהפה בגלל שלי נגמר האוויר באמצע הצילום, אבל התוצאה... הא ? התוצאה?"

ובאמת, מייק לא פחד מעולם מסיכונים מקצועיים, או מסכנות הכרוכות בפעלולים שלפעמים סיכנו את חייו. בסרט הפרסומת של "פפסי" דרש שישחררו מעומק של 30 מטר "קוביות קרח" חלולות עשויות פוליאסטר בגודל חצי מטר מעוקב. הקוביות הללו טסו במהירות נוראית כלפי מעלה, שם חיכה מייק כשהוא מנסה להיות בדיוק מעליהן ומתחמק מהתנגשות ברגע האחרון. בסרט עצמו הפך מייק את התמונה ואז נראו הקוביות נזרקות, נופלות ושוקעות לתוך המשקה.

                                                                                 

אחת העובדות המדהימות לגבי מייק, היא ההתייחסות שלו לכסף.  כבמאי וצלם בקנה מידה בין לאומי אמור היה האיש "לשחות" בירקרקים. לשותפו ומנהל ההפקה שלו לימים, עמוס מנשה (לא, לא ישראלי), היה קשה לעכל את העובדה שכסף לא מעניין את מייק ולפעמים ההפקה הייתה חורגת מהתקציב עד כדי הפסד.

למייק לא הייתה כל בעיה לוותר על כספו למען גחמה הקשורה בצילומים. אני זוכר שמצאנו בקוריאה בתוך אחד ממגפי הצלילה המעופשים שלו חבילת שטרות עבה בני חמישים פאונד שמייק שכח שם בצילומים קודמים... התייחסותו זו לכסף הביאה לימים, לפרידה משותפו שלא יכול היה לסבול את התייחסותו ה"היפית" לכסף ופזרנותו הנוראית.

את רוחב ליבו של מייק אפשר היה לפגוש בכל הזדמנות. הבעיה הייתה שלא בכל פעם שהזמין את כולם לארוחת ערב היה לו כסף בכיס. על נדיבותו יכול להעיד בחור יוצא שייטת בשם לוגסי, שעבד איתנו בשארם בצילומי סרט פרסומת. לוגסי היה תלוי מזרועותיו מעל המים לבוש כאמודאי. לאחר כשעה הפסיק לחוש את זרועותיו, אך התעקש להישאר תלוי עד גמר הצילום. לאחר שהורד לספינה, סיפר למייק שגם הוא עוסק ולומד צילום תת-ימי. מייק נתן מייד לבחור מצלמת "אסלבלאט"(!!!) "כדי שיוכל להתפתח כמו שצריך וחוץ מזה, אני לא צריך שתי מצלמות..."

כאדם שעבד ובילה באזורנו הבנתי שפיתחת יחס מיוחד לכל מה שקורה באזור?

"כן, זה נכון,  ביליתי חלק גדול מחיי בחלק זה של העולם ואני מאמין גדול בדו-קיום. אני בטוח שהבעיות הענקיות לכאורה באזורכם, ניתנות לפיתרון. אתה זוכר שכאשר עבדנו ביחד בסרט הראשון של "צ'לטנהם&גלוסטר", היינו שלשה צוותים שכללו מצרים, ישראלים, אנגלים ועוד כמה לאומים. אינני יכול לשכוח את ההרמוניה ושיתוף הפעולה בין אנשי הצוות וממה שאני ראיתי לא היה כל מתח, או אפלייה בין אנשי הצוות, הכל דפק כמו שעון.

                       

ואז אמרתי לעצמי, לעזאזל, אם  זה יכול לקרות במיקרו למה שזה לא יעבוד במאקרו, ובאיזה שהוא מקום לי הדברים היו ברורים לגמרי.
כולנו היינו עסוקים, כולנו השתתפנו בעשייה למען פרנסתנו ותן לי לומר לך משהו, אדם המתפרנס בכבוד ומכלכל את משפחתו לא ייתפס לשטויות כמו טרור. למי מאיתנו הפריע מוצאו או דתו של מי מאנשי הצוות ואני מדבר על צוות בסדר גודל של כמאה איש. הכל בול שיט.
קיים גם פתרון לכל האזור, תאמין לי, הבעיה המרכזית היא מים ומה שמדהים בכל הסיפור שאתם הישראלים מובילים בעולם בכל הקשור בהתפלת מי ים.

תאר לך מצב שבו נשיג כסף והאמן לי הכסף קיים, ובכסף הזה תבנו אתם הישראלים מתקני ענק להתפלת מי ים. אתה באמת חושב שתלחמו על כמה מטרים של אדמה לאחר מכן? או על מקורות מים מדולדלים? ראיתי מה אתם יכולים לעשות בנגב עם מעט מים. תאר לך מה יקרה אם המים יהיו ללא הגבלה? הידע שלכם בחקלאות ובהתפלת מי ים יהפוך את כל האזור לגן עדן וככל שמקורות הפרנסה והמזון יגדלו, ישקעו וייעלמו הטרור והפנאטיות.


הבט, אני לא סתם מדבר, קיימת תוכנית שלי בשם Genesis שאני מציג בפני אנשי ציבור ופוליטיקאים בכל מקום שאני יכול. התכנית הזו נמצאת באתר האינטרנט שלי ואשמח אם תביא אותה לידיעת הקוראים".

אז מה הלאה?

"מה הלאה", הוא חוזר אחרי בהרהור. "כמו שאתה יכול לראות אנחנו לא הופכים לצעירים יותר, או בריאים יותר, אבל הסר דאגה מלבך,  מייק יעלה ויופיע אל פני השטח כמו עוף החול, עם לפחות סרט נוסף, אולי אפילו באורך מלא, ועם המון יזמה בכל מה שקשור במזרח התיכון וחלום ה -Genesis שלי, אתה תראה".

בהצלחה, מייק פורטלי.