...Loading...
קבל מחיר הכי טוב שיש!

קורסי צלילה, טיולי צלילה,
ציוד צלילה, ציוד צילום תת מימי
קורסים לצילום תת מימי

השאירו פרטים ונחזור אליכם
עם הצעת מחיר!

שם:
טלפון:
הצעת מחיר ל:
דוא”ל:
הערות ובקשות מיוחדות:
...טוען...

עמוק יותר כחול יותר

רשמים רטובים מהמפגש הגדול של הצוללים הטכניים הישראלים באילת

מאת: מארק פדר צילומים: יואב בר-זאב, פליקס לוטן

אילת, סוף שבוע של דצמבר. יום קר ואפור שזקני אילת לא זוכרים כדוגמתו, היווה את התפאורה המושלמת לקיומו של המפגש הגדול ביותר של הצוללים הטכניים שהתקיים בישראל. עשרות צוללים טכניים מכל הרמות, מכל הארגונים ומכל הארץ התקבצו במועדון "דיפ" באילת שנבחר לארח את האירוע, כדי לצלול יותר עמוק יותר כחול ויותר זמן.
הפורום הטכני קיים למעלה משנה ורשומים בו קרוב ל-200 חברים, מתוכם כ-50 צוללים טכניים פעילים. המטרה של הפורום הוא לקדם את הענף שהתחיל להתפתח בשנים האחרונות.
הפורום מארגן אחת למספר חודשים מפגשים והרצאות בנושאים שונים הקשורים לתחום. בין התחומים המסוקרים: הרצאות בנושאי ציוד, עזרה ראשונה מתקדמת, סרטים על צלילה וכד'. הפעם הוחלט ללכת בגדול על סוף שבוע באילת, יומיים הכוללים אוכל, צלילות, הרצאות, עוד אוכל ומתנות.
צוות המועדון עבד קשה. משימה לא קלה היא לארגן ולארח עשרות צוללים טכניים, שלכל אחד מהם דרישות שונות למילוי גזים, מכלים שונים, דבלים עם מניפולד, דבלים בלי מניפולד, דין כזה והברגה כזאת, פונים בגדלים שונים, לספק כמות גדולה של גזים, לנייד את כולם למספר אתרים בו זמנית, לאחסן את כולם ולדאוג שלכולם יהיה נוח וחם. לוגיסטיקה לא פשוטה ומועדון 'דיפ' עמד במשימה בכבוד.
לאחר ההגעה, רישום, בניית תוכניות צלילה מדויקת והרכבת ציוד, חיכתה לכולם הפתעה - חולצה עם סמל הפורום מאחור. מחייכים מאוזן לאוזן הלך כל זוג לסירה אליה צוות. סירה אחת יצאה ל'יעלת', ספינה טבועה באזור השמורה, לצלילה של 45 מטר והסירה השנייה יצאה לכוון הקניון שמול כפר הצוללים, לעומק של 45-60 מטר. התוכנית המקורית של סוף השבוע הייתה לבצע צלילות לעומקים של 45 עד 100 מטר, צלילות advanced nitrox טכני וטרימיקס, במספר אתרים באילת - בו זמנית.


מזג האוויר לא ממש היה לטובתנו בסוף השבוע הזה. היה קר מאוד, אפרורי ורוח צפונית חזקה נשבה והקשתה על העגינה של הספינה שיצאה לקניון. לאחר שני ניסיונות עגינה לא מוצלחים והשמש שהתחילה להתקדם מהר לכוון ההרים, הוחלט לוותר על הצלילה בקניון ולעבור לתוכנית החלופית - לצלול למצוף זיהום הים. התחלנו לחזור צפונה ולאחר ההיקשרות למצוף, במקביל להתארגנות לצלילה ירד טרפז חמצן, שהתמקם ליד הסירה.
את הצלילה עשיתי ביחד עם ליאור ופליקס, שניהם מדריכי צלילה וצוללים טכניים וותיקים. ירדנו לאורך האנך של זיהום ים לעומק של 30 מטר, ושם פרסנו גלגלת והתחלו להעמיק לכוון מזרח על מנת למצוא קניון קטן שיורד לעומק. ירדנו עד 40 מטר. הגלגלת נגמרה. חיברנו עוד גלגלת והמשכנו להעמיק עד הכניסה של הקניון ב-45 מטר. המשכנו עם הקניון, שהוא בעצם מן נקיק ברוחב של מספר מטרים שיורד כמו ואדי לעומק, עד לעומק של 50 מטר והמשכנו לרחף בגובה הזה עד שהקניון התחיל להיעלם מתחתינו, הגענו לנקודת החזרה שנקבעה לפני הצלילה, והתחלנו לחזור. גמרנו לאסוף את הגלגלות שפרסנו והתחלנו את העליות הארוכה לאורך האנך. ב-20 מטר החלפנו מגז התחתית לגז הדקומפרסיה ואחרי חניה של 3 דקות המשכנו לעלות למעלה. עשינו עצירות דקומפרסיה ב-12 מטר ו-9 מטרים. את החניה של ה-6 ו-3 מטרים עברנו לעשות על טרפז החמצן, כאשר "חנינו" ב-3 מטרים קרוב ל-20 דקות.
בדרך חזרה מהצלילה עוברת שמועה בסירה, ש"הייתה תאונת צלילה בחוף הדקל". מבירור קצר עולה שכמה חברה 'ספורטיביים' החליטו לצלול ל-60 מטר מבלי שיהיה להם הידע לעשות את זה. התוצאה הייתה די עגומה, 2 מתוך ה-3 בילו בתא לחץ.
לאחר המקלחת החמה, כולם התקבצו סביב שני תנורי פטרייה כדי להתחיל את חגיגות הערב. בתוכנית היה ברביקיו, הרצאה של שלומי פלניצקי על m-values, הרצאה של נעם אגוזי על יכולת מדידת של גודל בועיות בדם תוך כדי צלילה והרצאה שלי על צלילת מערות שעשינו בארץ.
ביום שבת התכנון היה לרדת ל-80 או ל-100 מטר. כתוצאה ממזג האוויר הלא יציב הוחלט לוותר על הצלילות העמוקות. ההנחה היתה שאם הסירה לא ממש הצליחה לעגון בעומק של 45 מטר, אז אין סיכוי שהיא תצליח לעגון ב-100 מטר, ובצלילות כאלה לא לוקחים סיכונים. אם קיים החשש שמשהו ישתבש - מבטלים את הצלילה. לכן, בצער רב וויתרנו על דחיסת אלפי הליטרים של ההליום היקר למכלים, והסתפקנו בצלילה לקרקעית של חוות הדגים.
לאחר ארוחת בוקר משובחת ב'ברביס' שנפתח במיוחד לכבוד חברי הפורום התייצבו כולם במועדון 'דיפ' לקראת יום הצלילות השני.


על פלטפורמת העבודה של חוות הדגים העלו טרפז חמצן, מיכל חמצן ואנך שיורד ל-45 מטר.
הצלילות היו בשיטה של סרט נע. כל זוג או רביעייה שמוכנים, מקפיצים אותם לפלטפורמה. האנשים מתארגנים וקופצים למים, כאשר ישנה בפלטפורמה סירה לפינוי וצולל בטיחות שממתין למעלה. על הקרקעית היו די הרבה חתולי ים גדולים שהסתובבו וזהרונים בגודל מפלצתי ששהו על הקרקעית. הצלילה תוכננה להיות יחסית קצרה, כ-20 דקות ב-46 מטר. לא רצינו להעמיס את הרקמות בחנקן לפני הנסיעה הביתה וגם היינו כבר רעבים לארוחת הצהרים. את החניות עשינו על הטרפז ובטיול בין כלובי הדגים.
לאחר הצלילה ואחרי שכולם שטפו את הציוד, כולנו הלכנו ל'ברביס' לארוחת הסיכום ולהגרלה הגדולה. מי שלא מכיר, הברביס הוא המקום להמבורגרים באילת. כאשר כולם על בטן מלאה ומילות סיכום ותודות לרוב מכולם, הוגרל בין המשתתפים ווסת של סקובפרו מתנת חנות הצלילה 'סנפיר'. מי שזכה בווסת היה ליאור ברסי, שהגיע מהנקודה הכי צפונית בארץ, קיבוץ מנרה.
צריך לזכור שצלילה טכנית לא מיועדת לכל אחד. יש כאלה שלא אוהבים את הכמויות של הציוד שצריך לסחוב. יש כאלה שלא מעניין אותם העומק. יש כאלה שלא רוצים לבלות יותר זמן מתחת למים. יש כאלה שמנטלית לא בנויים לזה.
אז למה כן צלילה טכנית? הרבה אנשים, כאשר הם שומעים על "צלילה טכנית", הנושא מתקשר אצלם אוטומטית לצלילת עבודה מתחת למים, או בעומקים מטורפים. צלילה טכנית היא לא בהכרח צלילת עבודה וגם לא צריכים להגיע אתה לעומקים מטורפים. בצלילה טכנית אומנם אפשר להגיע לעומקים גדולים פי שניים ושלושה מאשר בצלילה ספורטיבית, אבל, זה לא תמיד הרעיון.
צלילה טכנית, למרות המורכבות שלה היא גם צלילה יותר בטוחה מצלילה ספורטיבית. בצלילה ספורטיבית אני לוקח מכל אחד על הגב, ללא מערכות גיבוי, צולל עד גבול מסוים בטבלה ויוצא החוצה כי "נגמר לי הזמן, או האוויר". או זה מה שהמחשב מראה. בצלילה טכנית התפיסה שונה: הצולל יודע במהלך כל הצלילה באיזה שלב הוא נמצא בצלילה ומתי הוא צריך לצאת החוצה. צולל טכני טוב יודע לפני שהוא נכנס לצלילה עם כמה אוויר הוא יוצא בסוף הצלילה ואחרי בדיוק כמה דקות. לכל מערכת תומכת חיים יש מערכת גיבוי. לכן, אם מערכת אחת נופלת, כמו מד עומק וזמן למשל, תמיד יש מערכת גיבוי שבעזרתה אפשר לסיים את הצלילה בצורה בטוחה. שם המשחק פה הוא לא העומק אלא הבטיחות. שם המשחק הוא לצלול לעומק שאתה קובע לך מראש, לקבוע לך מראש את כל מקדמי הבטיחות, ולבצע את התכנון שקבעת לפני שלבשת בכלל את הציוד.
לרדת לעומק של 70 מטר זה לא בעיה, כל אחד יכול לעשות את זה. לא צריך בשביל זה קורס צלילה, מרוקנים את האוויר מהמאזן וצונחים. הבעיה מתחילה כאשר רוצים לחזור מהעומק הזה. זה לא דבר פשוט בכלל. איך לעשות את זה בצורה בטוחה ונכונה? את זה בדיוק לומדים בקורסים השונים לצלילה טכנית.


אני אישית לא חייב לרדת לעומקים של 50-60 מטר כדי להנות מצלילה. אני גם יכול לעשות צלילה טכנית ל-30 מטר, רק שבמקום להיות 20 דקות באתר, אני יכול להיות 50 דקות ויותר. אז למה באמת אני צריך את זה? הנה סיבה אחת טובה: אני נוסע לספארי בסיני, ויורד לצלול בטיסטלגרום. מי שלא מכיר, זו ספינה ממלחמת העולם השנייה שיש עליה אופנועים, ג'יפים, נגמש"ים ועד הרבה 'צעצועים' למבוגרים. אני יכול לבלות שם בצלילה ספורטיבית חצי שעה, אולי ארבעים דקות בלחץ. לעומת זאת אם אני יורד לשם בצלילה טכנית אין לי בעיה לבלות שם את השעה, שעה וחצי. הרבה יותר זמן מתחת למים. הצלילה גם הרבה יותר רגועה, כי אני יודע כל הזמן כמה אוויר וכמה זמן יש לי. יש לי מערכות גיבוי ואני לא צריך לרוץ באטרף מקצה אחד של הספינה לקצה השני כדי להספיק לראות הכל. יש לי את הזמן לעבור לאט לאט ולהנות מכל מה שיש לספינה להציע.
צלילה טכנית, אם שומרים על הכללים המחמירים, למרות הסיכון שיש בסוג זה של צלילה, היא צלילה יותר בטוחה מכל צלילה ספורטיבית.


* הכותב הוא מדריך צלילה טכני של ANDI ו- IANTD, צולל טרימיקס, צולל מערות של nss-cds. ומנהל הפורום הטכני www.tek-dive.com.