...Loading...
קבל מחיר הכי טוב שיש!

קורסי צלילה, טיולי צלילה,
ציוד צלילה, ציוד צילום תת מימי
קורסים לצילום תת מימי

השאירו פרטים ונחזור אליכם
עם הצעת מחיר!

שם:
טלפון:
הצעת מחיר ל:
דוא”ל:
הערות ובקשות מיוחדות:
...טוען...

על שושנונים, שושנות ונמו גם

מי מאיתנו המחזיק מצלמה ביורדו אל מתחת למים לא זכה לצלם ולו פעם אחת לפחות את דגי השושנון בין זרועותיה של שושנת הים? מחקר חדש מגלה עובדות מעניינות על החיים הפרטיים של הדגים המאוד תמהוניים הללו

מאת: נדב לוי

דגי השושנון (Amphiprion percula) ובני סוגם האחרים (כ-20 מינים), נפוצים למדי באוקיינוסים ובימים ברחבי העולם. כל חובב שנורקל במי השונית הרדודים, ביולוג ימי וצולל מיומן, זוכים לראות תדיר את הדגים הססגוניים בעת צלילה בשוניות האלמוגים בפאפואה-ניו-גיני, ב"מחסום השונית הגדולה" (Great Barrier Reef) באוסטרליה וכמובן בים-סוף ובמפרץ אילת. דגי השושנון מעוררים בקהיליה המדעית התעניינות רבה בתקופה האחרונה משום שהמנגנון ההתנהגותי שכרוך ביחסי הגומלין שפיתחו ביניהם לבין עצמם, ועם שושנת הים, לא היה מובן די הצורך עד עתה.
מחקר חדש של הביולוג הימי ד"ר פטר בוסטון (Buston) מהמחלקה לנוירוביולוגיה והתנהגות באוניברסיטת קורנל ב- Ithaca, ניו-יורק, שפורסם ב"סיינס" בתחילת יולי 2003, מצביע על כך שההיפוך המיני בשושנונים הכרחי להשגת דומיננטיות של הפרטים המשתמשים בשושנת-ים, ושהדג אף גדל לאחר שנולד כדי למלא את ייעודו מלכתחילה. יתרה מזאת, בלי שום קשר למחקר החדש, התפרסם דג השושנון לאחרונה (הידוע גם בכינויו דג הליצן) גם בסרט הילדים הרווחי ביותר מסוגו בכל הזמנים בארצות הברית - "מחפשים את נמו".
דגי השושנון הם דגי שונית צבעוניים, קטנים יחסית, המצטיינים בשני פסי-גובה לבנים-תכולים על רקע צהוב-חום. לרוב גודלם סביב כ-2.5 ס"מ, אך יש ביניהם המגיעים גם לאורך של כ-14 סנטימטרים.
דגי השושנון התפרסמו ברחבי העולם כולו בכך שהם מהיצורים היחידים המסוגלים לחיות בין זרועותיה הצורבות של שושנת הים. זוהי דוגמה פנטסטית לסימביוזה שבה שני השותפים נהנים ממעין דו-קיום אובליגטורי (המחייב את שני הצדדים). במהלך יחסי הגומלין הללו מוצא הדג מסתור בתוך השושנה, אך הוא גם מגן עליה מדגים אחרים החובבים את בשרה. מזה שנים רבות ידוע לכל כי בכל שושנת ים חי זוג דגי שושנון, ולעתים מזומנות אף מתווספים אליהם פרטים נוספים, לרוב עד שישה פרטים, היבט שטרם נחקר כיאות עד לאחרונה. בני הסוג זכו לשמותיהם השונים בגלל היחסים הסימביונטיים שהצליח "דג הליצן" לפתח עם שושנות הים למיניהן באזורי התפוצה של כל אחד מהמינים השונים.

שאלה של מעמד חברתי
המחקר החדש של בוסטון מתחקה אחרי השאלה, מדוע וכיצד שומרים דגי השושנון על מעמדם החברתי והמבנה החברתי של הקבוצה שאליה הם משתייכים, ומתגוררים יחד, בין זרועותיה הארסיות של השושנה, כדי להגן על עצמם מפני אויבים. בוסטון עסק בדינמיקה המובילה לשיתוף-הפעולה ההדדי ולמידת הרצינות שבה מתנהלים יחסי הגומלין בין הדגים. בוסטון ניסה להבין מה מוביל למבנה החברתי של דגי השושנון ומהי הדינמיקה האבולוציונית שביניהם, לאור ההשערה כי הוא נובע מאסטרטגיה למניעת קונפליקטים (וכי בהתאם לכך הדג, לטענתו, אינו גדל). לדעתו, זוהי מעין תחבולה הננקטת על-ידי בעלי-חיים המתאימים עצמם למעמדם בלהקה.
התנהגותם החברתית של דגים אלה נראית אפוא כקונפליקט מתמשך של אינטרסים, וחלק בלתי נפרד מהחיים החברתיים של דגים שהיו שראו בהם "דגים תמהוניים". בכל להקת דגים מסוג זה המתגוררים עם שושנת הים אובחן זוג מתרבה שליט אחד, ובין אפס ל-4 דגים שאינם מתרבים. לדברי פרופ' לב פישלזון מהמחלקה לזואולוגיה באוניברסיטת תל-אביב, באילת מדובר בשישה ולא רק בארבעה, וכי המין הנחקר שתואר על-ידי בוסטון הוא הקל ביותר למחקר משום שהוא חי לעתים מזומנות בלהקות שנמנו עמן כ-20 פרטים.
בדיקה בספרות המדעית הרלוונטית מעלה כי דגי השושנון שאינם מתרבים חיים אף הם בנחלה ונהנים מהגנת זרועותיה של אותה שושנת-ים נבחרת, וממתינים או מאיימים להפוך בעצמם יום אחד לפרטים המתרבים. סיכוייהם להגיע למעמד זה נקבעים בהתאם לשינויים בהיררכיה הפנימית, ומידת הצלחתם תלויה בסילוקו, גירושו או היעלמותו של אחד הפרטים המתרבים. תוצאות מחקרו של בוסטון (שטרם פורסמו במלואן) מעלות כי לפרטים הדומיננטיים אין תועלת, ככל הנראה, אם כי לא נבדק לאשורו, מקרבתם של הפרטים שאינם מתרבים. היבט זה אפשרי, למשל, לאור "חלוקת הנטל" שיש בהרמוניה הקיימת בין הדגים החיים בין זרועות השושנה (מגבלות של מקום?).
בוסטון התבונן כיצד כל אחד מדגי הניסויים שלו בחן את מעמדו של חברו, וכי כל אחד מהם שלט על שיעור הגידול שלו בהתאם למעמדם של חבריו האחרים בקבוצה. באופן זה מעמדו לא מושפע לרעה ממתחריו שיכולים היו [אולי] להפתיעו ולאגף אותו מן הצד, ובכך לפגוע במיקומו בהיררכיה. פרטים שגדלים מהר יותר יכולים להיות מגורשים או שהחזק(ים) יותר ימית(ו) אותם. "זכותו" היחידה של הפרט הדומיננטי על חברו היא יכולתו לגרש את המתחרה על מעמדו, או לנקוט כלפיו באלימות שיכולה להסתיים בקטילתו. ואמנם, במקרים מסויימים המאבק הבלתי-מתפשר (מצדו של הפרט "הכנוע") יכול להסתיים במותו. אולם, כצפוי, דגי שונית שונים ולא רק דגי השושנון יכולים לסבול ממצב זה מסיבות שונות, חלקן ידועות וחלקן בלתי-ידועות. במקרה כזה, משתנה מעמד הפרטים "הבאים בתור" במהירות, וכל אחד מהם עשוי "לעלות שלב". כאמור לעיל, אם הנקבה המתרבה נעלמת או מתה, או-אז "מספר שניים" (הזכר המתרבה) הופך ל"מספר אחת" (הנקבה המתרבה), גדל בממדי גופו ונוטל את מקומה של הנקבה הדומיננטית. במקביל "מספר שלוש" גדל אף הוא במהירות והופך ל"מספר שניים" (הזכר המתרבה החדש), וכל התהליך המתואר לעיל חוזר חלילה. במקביל גם החברים האחרים בלהקה עולים אף הם במידרג החברתי ומתקרבים ל"עמדת איום" על הזוג המתרבה החדש, ושוב חוזר חלילה. היו גם דגים שמעמדם החברתי היה ירוד, אך הם לא איימו מעולם על מעמדם של הפרטים שמעמדם היה גבוה יותר.

בעל הנחלה
בוסטון גילה שהדגים שינו במהירות רבה את גודלם, וכמובן את מינם מזכר לנקבה בהתאם לצורך ולמיקומם בהיררכיה. לכל זוג של דגי שושנון מצטרפים לרוב כמה פרטים נחותים, שמעמדם אחד כלפי משנהו משתנה בהתאם לשינויים במעמדות שמעליהם, ובהתאם לנסיבות. בוסטון טען כי לאמיתו של דבר, ובניגוד למה שנאמר לעיל, ייתכן שכל אחד מהם "מעוניין" להיות בעל הנחלה ולעלות במעמדו. עיון בתוצאות המחקר הסנסציוני מעלות שגודל השושנון הוא שקובע את שימור המבנה החברתי של הדגים וכי הוא המסייע להם לשמור על ההרמוניה שביניהם שתורמת להישרדותם, ולא מסיבה אחרת.
בוסטון החליט להתחקות אחרי המבנה החברתי של דגי השושנון. לשם כך הוא נסע לגיניאה החדשה כדי להתחקות אחר התופעה. הוא חקר כ-100 קבוצות שושנונים וגילה כי המבנה החברתי שלהם קפדני ומדוייק. לדבריו, כל קבוצה מורכבת משושנון זכר ושושנון נקבה שעוסקים במלאכת הרבייה, ולצדם עד 4 שושנונים נוספים שאינם קשורים ברבייה, אך חייבים לבחון כל העת האם יש להם סיכוי לשנות את מעמדם החברתי. נמצא כי המידרג החברתי בתוך הקבוצה קשור קשר הדוק לגודלו המשתנה של השושנון. הנקבה המתרבה היא הגדולה מכולם, כאמור לעיל, ולכן היא דומיננטית על האחרים, כפי שפורסם בעבר. הזכר שמחוייב לרבייה (דהיינו, זה שמתרבה) מדורג שני בהיררכיה וגודלו לרוב מגיע לכ-80% מגודלה של הנקבה. ארבעת השושנונים הבאים בתור, גם הם מדורגים וגודלו של כל אחד מהם כ-80% מהדג הנמצא גבוה ממנו בהיררכיה, ובהתאם לכך הם מסתדרים בינם לבין עצמם במעמד שיכול להשתנות בהתאם לגודלם.
בוסטון בדק גם כיצד משנים הדגים בקבוצה את תפקידם החברתי כשאחד הדגים נעלם. לשם כך הוא העלים את הנקבה מהקבוצה. תמונת המצב לפי בוסטון היתה, שהדגים החלו להתאים את עצמם למצב החדש. תחילה גדל הזכר שעסק ברבייה במהירות מסחררת, ובהגיעו לגודלה של הנקבה, הוא החליף את מינו והפך מזכר לנקבה. במקביל, הזכר הגדול ביותר מארבעת השושנונים שלא היו קשורים לרבייה, כביכול, והיה שלישי במידרג החברתי הקודם, גדל אף הוא בממדיו, ותפס את מקומו של הזכר. בהתאם, גדלים גם שאר השושנונים.
לדברי ד"ר בוסטון, יכולתם של השושנונים לשלוט בגודלם מסייעת להם להימנע מחיכוכים חברתיים בלהקה. בוסטון בדק ומצא כי ההבדלים באורכם של "מספר שניים" ל"מספר שלוש" היו 10.1 מילימטרים. אנליזה שהתבססה על שיעור הגידול של הפרטים השלישיים בהיררכיה שנוסו כ"מספר שניים", העידה כי אלה זירזו את גידולם עד לאורך 10.8 מילימטרים, הגדול במובהק מקבוצת הביקורת. דהיינו, בוסטון גילה כי בהעדר מוטיבציה לעלות במידרג החברתי, יכולים הדגים לשמור על "פרופיל נמוך" ולשמר או לשמור על מעמדם ללא מאבק נוסף כאשר אין צורך בו.
מסקנותיו הן שהשושנונים שאינם עוסקים ברבייה יודעים שיש להם סיכוי לתפוס יום אחד את השלב של השושנון שמעליהם, ועל כן הם עשויים לנסות לקדם את האינטרסים שלהם. לעומתם, האינטרסים של הדגים שמממוקמים מעליהם בהיררכיה היא לדאוג לכך שהם לא יגדלו יתר על המידה, וכאשר דג אחד מגיע לגודל של דג שדרגתו גבוהה יותר, הוא מותקף ואף מסולק מהקבוצה. בראיון לכתב העת "סיינס-ניוז", אמר בוסטון כי הסיבה האבולוציונית למנגנון הייחודי הזה לשושנונים, נועד לדעתו למנוע קונפליקטים חברתיים בתוך הקבוצה הקטנה. הפרטים מבלים תקופה ארוכה יחד, לעתים עד עשרות שנים (!), וכך הם יכולים לחיות בהרמוניה אלה עם אלה.

מנגנון השליטה
תוצאות המחקר החדש מלמדות בכל מקרה כי שיעור הגידול וגודלו של הפרט הם תגובה אסטרטגית לסביבה החברתית של הפרטים המשתייכים ללהקה קטנה שהתמקמה בטריטוריה ידועה של שושנת-ים. אולם, מחקרו של בוסטון שנוי במחלוקת. חוקרים וביולוגים ימיים ידועים אחרים טענו כי מנגנון השליטה והבקרה של הפרטים הדומיננטיים עשוי להיות קשור לנגישות למזון. פרופ' פישלזון, למשל, טוען כי הקביעה כי הדג הקטן יותר מחליט לא לגדול כדי שלא יותקף, אינה עולה בקנה אחד עם המחשבה הביולוגית התקינה, וכי הדבר נכון לכל הדגים הנמצאים בלהקה. לדבריו, פרטים שמעמדם נמוך יותר, מגיעים פחות לאוכל, ולכן משקיעים יותר בקיום, וזוהי הסיבה מדוע גידולם מתעכב. הוא מציין שנראה כי כתבי העת המדעי היוקרתיים ביותר דוגמת "נייצ'ר" או "סיינס" מתמקדים באחרונה יותר בפרסום סנסציוני מעצם טיבם, אך למרבה הצער ייתכן והם נוטים להפחית בחשיבות מדעי הביולוגיה. לדבריו ייתכן ועורכי "סיינס" התלהבו מהמשפט כי "התנאי להפיכת מין היא גדילה", אך דגי השושנון אינם יכולים לגדול כל זמן שהם מדוכאים. ברגע שהגדילה נעלמת, ההיררכיה כולה משתנה, וכי היבטים אלה פורסמו זה מכבר. יתרה מזאת, פרופ' פישלזון מסביר כי אצל דגי השושנון האילתי כל מי שמתחת ל"מספר שלוש" בהיררכיה, ונמדד, הראה שהוא באותו גודל, וכי רק לעתים רחוקות ניתן לגלות 6 פרטים באותה שושנת-ים. לדבריו, דגי השושנון בגיניאה החדשה יכולים להתקבץ אף עד לכ-20 פרטים בלהקה, ועובדה זו אינה מוזכרת משום מה במאמר החדש.
אולם, לדברי סטיב מצ'ט, מהמכון לחקר ימי בפליימות', אנגליה, "הגיוני שדג המצוי בתחתית המידרג החברתי, יהיה בעל נגישות נמוכה יותר למזון מאשר הדג הדומיננטי, ולכן, זוהי אולי הסיבה מדוע הוא קטן יותר". לדעת בוסטון, הסבר זה לקוי מיסודו, באשר "אם הסיבה לשינוי הגודל היא נגישות למזון, שאז קשה להסביר מדוע הפרש הגדלים בין הדגים מדוייק כל-כך. תוצאות המחקר מלמדות לדבריו כי "היכולת לשנות את הגודל ולשלוט בו משמשת בבירור כאסטרטגיה למניעת קונפליקטים בתוך קבוצות של בעלי-חיים.

להצטרפות לאלפי מנויי מגזין ים לחץ כאן
רק 26 ש"ח
לרכישת ביטוח צלילה לחץ כאן

לקריאה נוספת
Allen, G.R. 1972. The Anemonefishes: Their Classification and Biology. Neptun City, New Jersey: T.F.H. Publications.
Buston, Peter. 2003. Social hierarchies: Size and growth modification in Clownfish. Science 424: 425-426. (July 10).