...Loading...
קבל מחיר הכי טוב שיש!

קורסי צלילה, טיולי צלילה,
ציוד צלילה, ציוד צילום תת מימי
קורסים לצילום תת מימי

השאירו פרטים ונחזור אליכם
עם הצעת מחיר!

שם:
טלפון:
הצעת מחיר ל:
דוא”ל:
הערות ובקשות מיוחדות:
...טוען...

סוגרים את הים

היכן יצללו הצוללים של המילניום הבא? מה יישאר מהחיים הימיים? אילו סוגי דגים ושוניות אלמוגים ישרדו את ההרס, הזיהומים, המחלות, הפיתוח, הבנייה והקדמה של המאה ה-20? האם יישאר לדורות הבאים מה לראות מתחת למים גם בסופו של המילניום השלישי? נדב לוי מספק הרבה עובדות וגם כמה תשובות, אבל, בעיקר, משאיר הרבה מאוד סימני שאלה

מאת: נדב לוי*
 
נתון: על כדור הארץ חיים כיום, על סיפו של המילניום השלישי, למעלה משלושה מיליארד בני אדם לאורכם של חופי אוקיינוסים וימים. התחזית היא שעד למחצית המילניום השלישי, מספרם יוכפל.
נתון נוסף: בני האדם משפיעים ומושפעים משינויי אקלים גלובליים, ומהסטת מרכזי הכובד בגין הגלובליזציה והסחר החופשי בכל דבר ועניין. רוב הגידול הצפוי במספר האנשים החיים בחופים יתרחש, לפי התחזית, באזורים הטרופיים, שם נאמדו כמחצית מחופי כדור הארץ.
האם אנו נערכים לכל אלה? ואם כן, כיצד? האם אנו יודעים מה מתרחש ממש מתחת לאפנו, מתחת למי הים, בגין הגידול המבהיל באוכלוסיית כדור הארץ שלנו ובין השינויים הדרסטיים בשכיחות אורגניזם ימי זה או אחר?
אחת הבעיות העקריות המעסיקות ביולוגים ימיים, אוקיאנוגרפים, צוללים, שומרי טבע ורבים אחרים, היא התמותה המואצת בשוניות האלמוגים (המלבינות) בכל האוקיינוסים והימים בעולם. יחד עם השוניות נעלמים, פוחתים או סובלים דגים צבעוניים, יונקים ימיים ואף עופות ים בולטים. הסיבות העיקריות הן: התחממות כדור הארץ; עלייה משוערת במפלס פני הים בחופים ומסביב לאיים והזיהום הגובר משפכים, שיירי שמנים, נפט ועוד.
 
לא הכל אקלים
שיעורי הגידול השנתיים של האלמוגים באילת, בים סוף ובקרבת אריתריאה, או איי סיישל, למשל, נלמדו כדי להבהיר קטסטרופות אקלימיות, דוגמת זו המתחוללת כעת מול עינינו. אך לא הכל נתון בידי האקלים. האדם הוא הגורם המוביל תהליכי שינויים. האדם השפיע בעבר על החדרת מינים זרים ליבשות ואיים נידחים, בסיוע ספינותיו המשייטות בכל רחבי האוקיינוסים, והשפיע במו ידיו על הביו-אקולוגיה של בעלי חיים ימיים, באשר הם.
מדענים רבים בכל העולם ובישראל מתחקים כיום אחר התהליכים הגלובליים שפקדו אותנו. רבים מהם משייטים להנאתם ביאכטות אקזוטיות, לעברם של שטחי מחקריהם, אך עבודתם בנושא מורכבת, מסובכת ומצריכה גישה רב-תחומית. גישה זו נועדה קודם כל לפענח את השינויים הגלובליים המתרחשים באוקיינוסים, אחד ממקורות המזון והרפואה הפוטנציאלים שטרם נלמד אודותיהם די הצורך. לשם כך פועלים במדיום הימי לא רק ביולוגים ימיים ושומרי טבע, דייגים, צוללים, או נופשים, אלא גם ביוכימאים גיאולוגים וחוקרים רבים אחרים, המתעדים את תמותת האלמוגים והשינויים בקרב מיני בעלי חיים אחרים, דוגמת לווייתנים, דולפינים, דגי-ים ססגוניים ותופעות אחרות שהאדם אחראי להן, כמו הדגים המהונדסים, מחקרים פרמה-אקולוגים ועוד, מנקודות מבט שונות.
בהמשך נדון בהתחממות הגלובלית, המובילה להצפת חופים ואיים; בזיהום הגובר; בלכידה המואצת המסכנת אורגניזמים ימיים באשר הם; ובגורמי התמותה הגלובליים המביאים לחיסול שוניות אלמוגים, שפוגעים ביונקים ימיים ובדגי-ים צבעוניים וססגוניים.
כל אלה נגרמים על ידי האדם.
 
התחממות, זיהומים ומחלות
בעיות כמו: התחממות, דיג יתר, פגיעה בגין זיהום גובר ועוד, נדונו הרבה לאחרונה בנוגע לאיי האזורים הטרופיים במערב האוקיינוס הפציפי, כמו איי פאפואה-ניו גיניאי ובורניאו. איים אלה מכילים את העושר והמגוון הגדול ביותר של שוניות אלמוגים בכדור הארץ. ארכיפלגים ימיים מעין אלה נחקרים הרבה ביחס למתרחש באיים הקריבים, וכל זאת לאור הנזקים הסביבתיים הקשים המתרחשים בהם. משום כך, התאוששות אלמוגים שנפגעו קשות בעטיה של התחממות מואצת, זיהומים ומחלות, מעוררת שמחה רבה בקרב מדענים. התאוששות כזו אירעה לאלמוגים בקרבת פאפואה ניו גיניאי, ועמם חזרו דגים החיים עמם בסימביוזה.
עוד דוגמה: באוקיינוסים הדרומיים שוכנים כמויות החסילונים הגדולות ביותר, המשמשות מאכל ללווייתנים. הם נפוצים בימים החמים בכדור הארץ משני צידי קו המשווה, ובהם שוכנות גם "ערי הענק" של האלמוגים, שעמם נמנים מיליוני דורות וטריליוני פוליפים. כ450- מיני אלמוגים ידועים באוקיינוסים הפציפי וההודי מסביב למלזיה, אינדונזיה, הפיליפינים, פאפואה-ניו גיניאי ואוסטרליה. לעומתן, רק 67 מינים בלבד חיים מסביב לאיים הקריבים. השוואות מעין אלו לימדו לאחרונה את המדענים שיעור מאלף אודות המתרחש מתחת לאפנו:
אקולוגים ימיים כמו ג'ון מקמאנוס מהLiving Aquatic Resources -, טענו באחרונה כי דגים שונים החיים בחברת אלמוגים מהווים כיום כ10- אחוז ממסתם המצטברת הכוללת של מיני הדגים הנכחדים גלובלית ברחבי כדור הארץ. ביחד עם רכיכות, קיפודי-ים ומקורות מזון אחרים שמקורם בשונית, מסתמכים בין 30 ל40- מיליון בני אדם, בתזונתם, על השונית וסביבתה. זהו אפוא מאבק מתמיד להישרדות, שבו נוטלים חלק הן משפחות בני אנוש, הן כפרים שלמים והן תרבויות שלמות שבניהן ובנותיהן זקוקים לחלבונים שניתן לקבל מיצורים ימיים לצורכי תזונה, שהכרחיים לגידולם של מוחותיהם.
מתברר שלא רק שבאזורים הטרופיים נמצאים מחצית מחופי כדור הארץ, אלא ששוכנים שם גם כשליש משוניות האלמוגים בעולם. השוניות גדלות, כידוע לכל, באיטיות משוועת ותמיד בקרבת פני הים. יש לכך חשיבות גדולה בהגנת החוף מפני אירוזיה מוגברת (תופעת האירוזיה היא תופעה של כרסום השונית בגלל פעילות של הגלים), להקהות את עוצמתן של סערות ולהוות מחסום מפני גלי החוף. בגלל כל אלה, הבליה היומית שלהן כה גדולה שהיא לא ניתנת לפי שעה לחישוב. זיהום הים בכימיקלים, נפט ושמנים, הנשפכים לים ממכליות, ואבק פוספט, שמתעופף לים בעת הטענתו על אניות בים אילת, אף הם פוגעים ברביית האלמוגים. עם זאת, אנו למדים מאסון אקסון-ולדז בסוף שנות ה80- וממלחמת המפרץ בתחילת שנות ה90-, כי התאוששות המערכות הימיות ובעלי החיים בהן מהירה מהתחזיות השחורות שהעלו מדענים ושומרי טבע. זיהומי ים בשפכים ובביוב מונע רחצה בדומה להשפעת גלי הנדידה המסיביים של המדוזות לחופי הים בעונות הקיץ ברחבי העולם כולו ולא רק בחופינו. זיהום מעין זה פוגע גם באלמוגים, בכך שהוא מעשיר את הים בחנקות ובזרחות (יסודות המשמשים במקורם לדישון קרקע וגורמים לזיהומים בים), והוא גם מאיץ את פגיעת האלמוגים המותאמים לתחרות בים "עני".
 
דג באקווריום
על דעיכתן של שוניות אילת וסיני בעשרים השנה שעברו, הרבה מאתנו יכולים להעיד. העובדות הן כי בשנות ה70- נמנו במפרץ אילת כ15- מיני אלמוגים, אך היום נותרו רק כמחצית מהם. כמו כן כולנו יכולים לראות את החוף הצפוני של אילת, או את מפרץ נעמה בשארם אל שייך, אשר היו בעבר שוניות מפותחות, וכעת הם אינם אלא חופי רחצה חוליים.
עם דעיכתן של השוניות האילתיות, הפכו מינים אחדים לנדירים, או שנעלמו. הדג פרפרון אפור-לחי, חבצלות הים ונחשון הים הענקי - הלוא הוא הנחשונק השיחני, הם בין המינים הבולטים שנפגעו ללא השוואה עם מצבם בעבר רק במפרץ אילת שלנו. באיי הפיליפינים פחות מ5- אחוזים ובאינדונזיה פחות מ10- אחוזים משוניות האלמוגים נותרו בצורתן המקורית. באי הפיליפיני הקטן אולאנגו, נמסר על דייגים אשר החלו להשתמש בציאניד להרדמה ממושכת של דגים ססגוניים שפרנסי ועשירי העולם מעוניינים לשכנם באקווריומים הגדולים שהקימו בארמונותיהם.
תיירים האוספים אלמוגים, קונכיות ודגים משונית האלמוגים, ומעתיקים בשנים האחרונות את הסביבה הימית האוריגינלית לאקווריומי-ענק שבונים להם מיטב הבנאים, וציד מואץ שמבצעים בשוניות האלמוגים ובדיג דגים נדירים, מקלקל את הסביבה הטבעית ביתר שאת. הם מדלדלים אותה ויכולים לגרום להיעלמותה באתרים אחדים, כפי שאירע בחוף הצפוני באילת ובמפרץ נעמה בשארם-אל-שייך. מגמות דומות לאלה שהתרחשו באילת ובסיני יתרחשו בעתיד, להערכתי, גם בקרבת ירדן (עקבה) ובמקומות אחרים.
עד כה טרם למדו כיצד להתמודד עם התופעה הזו שבה עשירי העולם מממנים את פעולות הדיג הללו. היו שתיארו פיזור של כימיקלים אחרים שפוזרו במתכוון על שוניות האלמוגים ברחבי העולם. כימיקלים אלה אילצו דגים ססגוניים להסתתר בשונית (לאחר שנסו קודם לכן מפני הציאניד). הדבר נועד להבטיח את יציאתם מנקיקי המסתור שלהם ולהגדיל את מגוון המינים הנלכדים. העברת הדגים העדינים למרחקים ניכרים מסכנת את חייהם. כך למדו שומרי הטבע מהתמותה הגוברת ממנה סבלו בעלי חיים יבשתיים שהועברו לאותן מטרות מארצות אקזוטיות לעולם המערבי המבוסס והעשיר.
בעולם השלישי לוקחים חלק אלפי בני אדם בלכידה, העברה וקטל בלתי חוקי זה מאז שנות ה60-. את כמות הרעלים שהוחדרו בדרכים אלו לים אומדים בכ150,000- קילוגרם רעל שפגע ב33- מיליון ראשי אלמוגים בשנה אחת.
אין ספק כי שוניות האלמוגים עשירות במגוון מינים, אך צוואר הבקבוק שלהן הוא גודל האוכלוסיות. הואיל והדייגים אינם עוסקים בדיג למאכל, או לסחר מקומי, אלא מפנים את עיקר המשאבים ליצוא, אין ספק שדלדול השונית מהדגים משנה את המאזן האקולוגי, ותעשיית האקווריומים, היא הגורם ההרסני מכולן. היו שאמדו את הסחר באורגניזמים ימיים על ידי תעשיית אקווריומי הענק והאקווריומים הקטנים בכ200- מיליון דולר לשנה. כחמישית מהדגים הנסחרים הובאו משוניות האלמוגים ברחבי העולם. להפתעתנו, הסחר החוקי העיקרי מתנהל בעיקר בארצות הברית, אף שהשימוש בציאניד - נאסר.
ההשערות האחרונות אומדות את שיעור התמותה של הדגים הנלכדים והמועברים בחצי. כך התגלה בעבר גם בנוגע לסחר בחיות מחמד שמוצאן יבשתי ובציפורים אקזוטיות צבעוניות. מוצא רובם היה תמיד באיים שאליהם הגיעו במהלך ההיסטוריה העתיקה בספינות וכיום גם בדרך האוויר. אין עוד הבדל אפוא בתקופה המודרנית הנוכחית אם אלו ציפורים, אלמוגים או דגי-ים.
 
סלמון ברוטב ציאניד
בעיה אחרת היא העברה מסיבית של דגי-ים נדירים, או מיוחדים למאכל במסעדות. למשל, בהונג קונג. בשוק הדגים באי קלבהי מצאו לא מכבר מינים מועדפים כמו תיפאר ענק ודקר המיועדים לערים השוכנות בדרום-מזרח אסיה, כמו מנילה, סינגפור, ג'קרטה, קואלה לומפר, וכמובן הונג קונג.
ההרס המצטבר והפחת המואץ בכמות ובמספר מיני הבר בסביבתם הטבעית, מרוקן את הים ושוניות האלמוגים בפרט מדגים גדולים וטורפים ימיים שונים, בין אם אלה כרישים, או לווייתנים, וגורם לפגיעה בביוספירות הימיות הנידחות ביותר. ההשפעה המצטברת של מגוון המינים הביולוגי המידלדל והשפעתו המזיקה על התרבות האנושית טרם נחקרו כראוי.
תעשיית וסחר דגי המאכל למסעדות יוקרתיות לבדן נאמדו במיליארד דולר. חקלאות ימית באמצעות גידול דגים בכלובים ימיים מזהם את המים בחנקות ובזרחות, משרידי המזון שבו מאכילים את הדגים ומהפרשותיהם. דייגים אלה שהחלו לגדל דגי-ים במכלי רשת ענקיים בתוך הים, תורמים להקטנת שטחי המחיה של דגי-בר ומהווים בפעילותם הפרעה נוספת. אם ניקח לדוגמה את מפרץ אילת שלנו, נבחין עד מהרה כי הוא עני בזרחות ובחנקות. תוספת שלהן מביאה אף היא לפריחת האצות, לשינוי במאזן האקולוגי שבין האצות לאלמוגים ולשינויים שטרם נחקרו בשכיחות דגים, הניזונים על האצות ויכולים להתרבות ללא הכר על חשבון מין מתחרה או דג כלשהו. תופעות מעין אלו טרם נחקרו, למיטב ידיעתי.
אחת משיטות הדיג המתוארות תדיר באחרונה היא השימוש ב"הוקא" - צינור פלסטיק צר המחובר לקומפרסור האוויר של ספינת הדיג. ציים מסחריים שנהגו לדוג עם רשתות הרחק מהחוף החלו להעסיק צוותות של צוללים ומיהרו ליטול חלק בדיג המסיבי בשוניות. התברר כי כאשר הדגים נסים על נפשם, או ממהרים להימלט מהצוללים, מנסים בני אנוש שאינם מיומנים בצלילה להגדיל את טווחי העומק אליהם הם מסוגלים להגיע, ומסתכנים במותם בגלל העדר מיומנות נדרשת, או מודעות ובגלל חוסר זהירות. היו שאמדו את מספר הצוללים שמוצא במים את מותו באדם אחד מתוך עשרה צוללים המשתמשים בציאניד נגד הדגים.
פעילויות דיג מסוכנות אלו משנות גם את השוניות עתיקות היומין ומסכנות את התפתחותם האיטית של דגים. הם גורמים לנזקים סביבתיים ניכרים, והמצחיק מכל, הם עובדים תמורת שכר אפסי יחסית למחירו של דג (בעיקר אם לכדו את היקרים והנדירים שבהם). בארצות אחרות כמו במצרים ובדרום מזרח אסיה משתמשים לא רק ברעלים אלא גם בחומרי נפץ המעודדים את הדיג המופעל במכוון מעל רשתות הדיג. דייגים אחרים משתמשים ברובי דיג ובמלכודות המכערות את הנוף מדרום האוקיינוס הפציפי ועד לחופי מזרח אפריקה והאיים בקרבתם.
 
הכל בגלל פטרייה
לא רק אלמוגים סובלים מציד ודיג מואץ ,אלא גם אורגניזמים אחרים, הנפגעים משינויי המאזן האקולוגי בשוניות. למשל, שונית האלמוגים של סמואה האמריקנית הצטמצמה בשנים האחרונות בכ70- אחוז בגלל זיהום, דיג-יתר והרס. כ90- אחוז משוניות צפון-מערב ג'מייקה נהרסו בגלל הוריקנים ומחלות, אך, בינתיים, השתלטו אצות על בית הגידול והן מונעות את השתפרות המצב. האצות השתלטו על הנישות הפנויות והן "פורחות" בגלל זיהום החופים, תולדה של הפיתוח האנושי, והתפתחות החקלאות המזרימה מצדה חלק מהדשנים שלה לים. דיג היתר של דגים שניזונו על האצות וויסתו את התפשטותן הן, הביא לסילוק אויביהן הטבעיים וכמובן שמסייע להם להשתלט על מקום החיות. בחופי פלורידה אותרו מחלות שפוגעות בשונית. אספרגילוזיס, למשל, נגרמת על יד פטרייה שפלשה ככל הנראה מן היבשה, וכן בגלל בקטריות. בינתיים, מיני אלמוגים אחרים ובלתי ידועים משתלטים בהדרגה על השונית במקומות שבהם לא היו קודם. נראה אפוא כי המחלות הן התגלית החדשה שגורמת לשינוי האקולוגי המחריף, טען ג'יימס סרבינו, ביולוג ימי, הפועל באיים הקריבים יחד עם טום גורו, מנהל "הברית העולמית למען שוניות אלמוגים". שניהם טוענים כי הלחץ שנוצר בשונית הינו עצום, והוא מתגבר עם הזיהום, המחלות והפגיעה בשיווי המשקל האקולוגי החשוב של האלמוגים עם הזואו-קסנטלות שחשובות עבורם לחידוש השלד.
 
שרשרת הרעלות והוריקנים
האלמוגים השבירים נפגעים תדיר גם על ידי סירות, או סנפירי צוללים, כמו גם על ידי הוריקנים, התפרצויות וולקניות יבשתיות וימיות. גם צלמי טבע נוטלים חלק בנזק הגובר. התופעה יכולה להיות גם בלתי מובנת כראוי, כמו למשל, השפעתו המזיקה של טורף ימי כמו הכוכבן הקוצני, הפוגע בקלות במיני האלמוגים באוסטרליה ומצטיין בגידול מזורז בשכיחותו בשנים מסויימות, שבהן הוא חוגג על נטרפיו.
בכל מקרה, צוללים ושחיינים השוחים בקרבת השונית, שוברים אלמוגים ומעלים אבק (סדימנט) השוקע על האלמוגים. עבודות מחקר חדשות בתחום זה מוכיחות, שוב ושוב, כי גורמי ההרס העיקריים הם לרוב מעשי ידי האדם.
גם האלמוגים, ולא רק עופות ים סובלים תדיר מהצטברות מתכות, המצטברות בדגים ומשפיעות על האורגזנימים הימיים בעקיפין, בשרשרת הרעלות משניות. כך למשל, נקבע תדיר ביחס לשיעור הכספית המצטבר בגופם של עופות (ודגים), המטילים ביצים שקליפתן דקה יותר. הדבר גורם בעקיפין לפגיעה בעופות וטורפי דגים אחרים כמו דובים. בכל אשר נפנה נגלה את החולשה המצטברת של האלמוגים (והדגים) ונוכל להבחין במחלות חדשות שטרם עמדנו על פשרן.
תופעות גלובליות אחרות כמו גידול מהיר בתעשיות המזון שמקורו ימי, התחממות מואצת של כדור הארץ, המסת הקרחונים המשוערת, כל אלה פוגעים גם באורגניזמים יבשתיים שקשורים לים. הצפת איים וחופים תחסל אתרי רבייה מסורתיים של טורפים ימיים, צבי ים ואחרים, הנודדים כדי לעלות על חופים מסוימים ואיי רבייה שאליהם הם חוזרים מדי שנה. כל אלה מתחברים לגידול המוני של אוכלוסיות בני האדם שיבחרו לשכון בקרבת האוקיינוסים והימים וישתמשו בקצב גובר במשאבי הים ובמקורות המזון (הטרופיים). אנו יכולים אפוא לראות כי בעלי חיים ימיים מושפעים לרעה מהרס הסביבה הימית, בגלל שאנו מבינים טוב יותר את התהליכים שעוברים עליהם ועלינו, ובגין מחקרים רבים המעידים בבירור עד כמה האדם קלקל ושינה את סביבתו הטבעית, פעילות שלעתים דומה שהיא אינה משתנה ואף גוברת.
 
רע בים התיכון
רוב המידע על דולפינים ולווייתנים, בים התיכון, מתייחס לחלקו הצפוני והמערבי של הים הסגור הזה, ומקורו בסקרים שנעשו בשנים האחרונות, בעיקר בקרבת ספרד, צרפת, איטליה ויוון. לצערנו, מקור המידע העיקרי על מיני הדולפינים, הלווייתנים (וכלבי הים הנזירים הנדירים) בקרבתנו, הוא תולדה של תצפיות מקריות, רישום כללי של המינים המגיעים, או נראים בחוף, בדרך כלל בשל מצבם הגופני הלקוי, או איסוף פרטים חולים, או מתים שנסחפו לחוף. תצפיות מהחוף או מכלי שיט, כמו גם איסוף מידע מדייגים, משפרות את המצב רק מעט.
הסטנלה המפוספסת נמנית עם הדולפינים שמצויים במקום השני מבחינת שכיחותם בים התיכון. ביולי 1997 נשטף לחופי מלטה פרט אחד של דולפין ממין זה. גילו נאמד בשנתיים. החוקרים שניתחוהו מצאו כי החצי הימני של ליבו היה חולה, כנראה בשחפת. ואמנם ידוע כי מין זה רגיש מאוד למחלות.
הים התיכון הוא דוגמה לים מזוהם משפכים שתחלופת המים בו מוגבלת ואיטית, ולכן ידועות בו בעיות של שמירת טבע. לפני פחות מ10- שנים מצאו בחופי ישראל ומצרים אלפי דולפינים שמתו מנגיף המקביל למחולל החצבת בבני-אדם או הכלבלבת בבעלי-חיים, מחלות הגורמות לפגיעה קשה בריאות, במוח ובעצבים. נראה היה שהדולפינים מתו בגלל חומרי הדברה ושפכי תעשיה רעילים שהגיעו לים. משערים כי ספינות הטילו את הזוהמה לים במתכוון ובהיחבא. התופעה של זריקת חומרים מזוהמים לים התגלתה לראשונה בנהר סן-לורנס בגבול קנדה וארצות הברית בצפון-אמריקה, שם מתו לווייתני בלוגה בשל התופעה. גורמי התמותה העיקריים של דולפינים ולווייתנים בים התיכון קשורים אפוא לזיהום הים ולהצטברות רעלים בגופם ונובעים ממחלות בגלל לכידה מקרית ברשתות דייגים. באזורים אחרים יש עדיין פגיעה מכוונת של דייגים בדולפינים, שמתחרים עמם (לדעת הדייגים) על שלל הדגה.
יתר על כן, ידוע לכל, שמדינות המערב (העשירות והחזקות) מנצלות את המדינות המתפתחות (החלשות) וזורקות בתחומן הטריטוריאלי את הפסולת "הרגילה" וכן את הפסולת הרדיואקטיבית שהם אינם יודעים כיצד להיפטר ממנה. הפוליטיקאים אמנם מדגישים חזור והדגש כי חביות הפסולת אטומות למשעי, אך איש אינו יודע עד כמה יחזיקו מעמד תחת לחצי האירוזיה הפועלים בים המלוח, על כל איטום שלא נשאיר בו. זוהי בעיה אתית שחובבי הים טרם הצליחו להתמודד עמה כראוי.
 
ציד הלווייתנים והרג הדולפינים
האינטרסים הגלובליים המתלווים לציד לווייתנים ביפאן, בנורווגיה ובארצות הברית, צברו תאוצה במחצית השניה של שנות ה90- לאחר שהתברר כי יש גידול במספר הלווייתנים באוקיינוסים ובמספר הנכחדים מדי שנה. הדבר הוביל הפעם להקמת "המועצה העולמית המצדדת בציד לווייתנים", שלשורותיה הצטרפו מאוחר יותר גם איסלנד ורוסיה. בתחילת 1997 ניסתה נורווגיה להעביר את לווייתני הMinke- מ"נספח 1" ל"נספח 2" של אמנת "הסאייטס". אמנת "הסאייטס" היא אמנה אשר בה חברות כ140- מדינות המנסות להתאגד יחד להגנת בעלי חיים בסכנת הכחדה. באמנה זו משייכים את כל בעלי החיים המוגנים לנספח 1 ואת כל בעלי החיים שאינם מוגנים ושמותר לסחור בהם לנספח 2. גם יפן הגישה הצעה דומה לגבי שלושה מיני לוויתנים. יותר מכך, יפן אף רצתה לבטל את החוק שהוכנס לאמנת "הסאייטס" עוד בשנת 1979, לפיו הוטל חרם מוחלט על הסחר בלווייתנים שהוכרזו מוגנים על ידי הIWC- (קבוצת העל לציד לווייתנים).
אלפי דולפינים ולווייתנים מ8- מינים נסחפו בחודשים פברואר-מרץ 1997 בשל סערות, ושיעור ניכר מתוכם הסתבכו ללא מוצא ברשתות דייגים בלתי חוקיות בשל החריגה מהאורך המותר לפי התקנות האירופאיות שהוא לא יותר מ2.5- קילומטרים לרשת. רבים מהם נלכדו בים התיכון מחוץ למים הטריטוריאליים של איטליה, צרפת וספרד הנכללים בתחומי השליטה של המים האירופאים. קבוצות התמיכה בקידום ציד היונקים הימיים מעולם לא איבדו תקווה לחדש את ימיהם מקדם, והן ידועות כקבוצות לחץ חזקות ביותר הזוכות לרוב לתמיכת המדינות העשירות. הצעותיהן של יפן ונורווגיה נדחו, אך הלחצים להתרת הציד הפרוע נמשכים.
 
שריוני צבי הים
הצלחתן של מדינות דרום יבשת אפריקה לשנות את כללי איסור הסחר בקרני הקרנפים בשנת 1994 והתרת הסחר בשנהבי פילים בשנת 1997, האיצה עשרות מדינות אחרות לנסות את מזלן ולשנות את הכללים המחמירים לגבי סחר בחיות-ים: קובה, למשל, ובעקבותיה 5 מדינות קריביות נוספות, ביקשו מכנס "הסאייטס" ביוני 1997, להעביר את מעמדם של צבי הים מ"נספח 1" לפיו אסור לסחור בצבי-ים ל"נספח 2" לפיו אפשר יהיה להוציאם ממעמדם המוגן. הן ביקשו לייצא שריוני צבי-ים נדירים ולסחור בהם עם יפאן בדומה להתרת רסן הסחר המוגבל בשנהב ובקרני קרנפים. לפי שעה המצב נותר על קדמותו, אך לא כך הם פני הדברים כאשר דנים בדגי החידקן, מקור הקוויאר.
 
המחסור בקוויאר
בעיות דיג היתר בעולם האיצו הקמת קבוצת מחקר שהחלה לעסוק בנושאים אלה לבדם. בגלל מספרם המתמעט של דגי החידקן (הלא הם מקור הקוויאר) בים הכספי והכחדתם המואצת, הוצע ב1997- להעבירם תחת כנפי "נספח 1". אולם, לאור הביקוש הגובר לקוויאר, והסחר הלא חוקי שנעשה בו במדינות המערב, הוחלט להותיר כמה מיני חידקן אחרים ב"נספח 2", ולסחור עמם. שיפור הבקרה על הסחר בקוויאר, הטלת המגבלות על לכידת המינים השונים, הביאה לשינויים מופלגים בצריכת הקוויאר, לא בגלל שהביקוש לקראת תום המילניום השני פחת, אלא שהוא גואה לנוכח המחסור המתעצם במעדן החביב. לפי שעה אין פתרונות למצב המדאיג. יתר על כך, באחרונה קבע השבועון הצרפתי הנפוץ "פארי מאץ'", שהמחסור בקוויאר היא אחת הקטסטרופות לקראת חגיגות המילניום השלישי. מתברר כי בכל עיתוני צרפת התייחסו בתחילת דצמבר 1999 לעובדה כי לקראת חגיגות המילניום עלול להיווצר באירופה מחסור חמור בקוויאר. ואמנם, ייצור מעדן ביצי הדגים נמצא בצניחה חופשית: 320 טון של "הזהב השחור" יוצרו השנה במקום 690 טון שתוכננו. נקבע כי הסיבה העיקרית לכך היא שדג החידקן, ממנו מכינים את הקוויאר האיכותי ביותר, הולך ונעלם מאז התפרקותה של ברית המועצות, וזאת בעיקר בגלל הדיג הפרוע והבלתי חוקי שהתעצם, ובגלל זיהום סביבתי בים הכספי. רוסיה כבר הודיעה כי היא מתכוונת לצמצם את אספקת הקוויאר לאירופה, ובין היתר לצרפת, שנחשבת לצרכנית הגדולה ביותר של המעדן הזה באירופה. כתוצאה מכך, מחירי הקוויאר מרקיעים לאחרונה לשחקים, אולם, הצרפתים מוכנים להוציא מאות דולרים עבור כמה מאות גרמים באיכות גבוהה.
 
קונפליקט השרימפס
חסילונים (שרימפס) שמוצאם בתאילנד המוגשים בשולחנות ארוחות הערב בצפון-אמריקה הפכו לסמל מייצג של "דרישות העולם החדש" לקראת תום המילניום, כביטוי מובהק לכלכלת הענק הגלובלית החוצה זה מכבר גבולות מדיניים, אך בעיקר מצד המדינות העניות המתמרמרות על המדינות העשירות. מתברר כי במהלך דיג החסילונים נכחדים גם צבי-ים צעירים שזה עתה בקעו ויצאו לאוקיינוסים. בשל עובדה זו החליטו בארצות הברית לאסור את יבוא החסילונים מתאילנד, לכל הפחות עד שהממשל התאי ייאלץ את דייגיו לדוג את החסילונים ביתר זהירות, ולשחרר, או לא לפגוע, בצבי הים המצויים בסכנת הכחדה. הבעיה העיקרית היא כי הדרישה האולטימטיבית הזו יקרה עבור הדייגים המקומיים, ולכן, הממשל התאי מאשים את ארצות הברית ביחס של "איפה ואיפה" ובהגבלות מיותרות על הסחר החופשי.
הבעיה נידונה לאחרונה בכנס ארגון "הסחר העולמי החופשי", אשר הוקם במטרה ליישב סכסוכים בינלאומיים בסחר החופשי, בין 103 מדינות החתומות עליו. ועדת הארגון לסחר וסביבה הוקמה עוד בשנת 1994 כדי לזהות את הקשר בין שיעור הסחר והפגיעה בסביבה כלשהי במטרה להעלות בדרגת (השימור) את איכות "הפיתוח הקיים". הבעיות לא נפתרו כיאות ועדות לכך היא הכנס האחרון שלא הגיע לסיומו כיאות בסיאטל שבארצות הברית.
"הזמנת סחורות", דוגמת חסילוני "העולם הישן", הנצרכים על ידי "העולם החדש", מוליכה כצפוי - להתנגשות אינטרסים ברורה. מצד אחד, ההחלטות הבינלאומיות להגנת הסביבה ולשליטה על מגמות הפיתוח הנוכחי בעולם, הן אחת המטרות המרכזיות מטעמו של האו"ם לאישור הפיתוח הקיים, שעל הקמתו הוכרז ב"כנס האדמה הI-" . מצד שני, בעטיים של שינויי אקלים גלובליים, מתקשים בכדור הארץ באיתור מקורות מזון ימיים חדשים, וכך האוקיינוסים נפגעים מהזיהום הגובר בעטיה של ההתחממות הגלובלית המואצת.
 
תיירות אקולוגית?
השפעת הפיתוח המואץ והתיירות האקולוגית המתפתחת ברחבי העולם, פיתוח מואץ של רצועות החוף המלווה לרוב בהקמת בתי מלון גדולים בכל רחבי העולם, והתפתחות תרבות הפנאי המוטורית בים; באים לידי ביטוי בהקמה מסיבית של מרינות ומעגנות, קנייה מסיבית של יותר ויותר יאכטות וספינות, ואף להקמת "מלונות צפים" ומסעדות-ים על קווי החוף ועל המים. כל אלה גורמים להרחפת אבק מואצת, הנותר במקום במשך תקופות ארוכות. אבק רב, השוקע על אלמוגים, מונע מהם לאכול, ומקטין את כמות האור במים. הדבר פוגע אף הוא ללא הכר באצות שיתופיות (סימביונטיות) החיות באלמוגים יוצרי השונית. האצות תורמות מצדן לאלמוג את מירב מזונו, וככל צמח, הן זקוקות לאור להטמעה. ירידה בצלילות המים, פירושה: פחות מזון לאלמוגים.
חול המפוזר על שפת הים ועל קרקעיתו, לנוחיות התיירות, נישא לים עם הרוחות, ואף הוא פוגע בשוניות האלמוגים.
התיירות המפותחת, בין אם נכנה אותה תדיר כמנהגינו בתקופה האחרונה, כ"תיירות אקולוגית" ובין אם איננה כזו, מתגברת בתקופה האחרונה ללא הכר, הן בסירות, הן בשחייה מורכבת לאורך החוף ובתוך המים, והן עם התגברות ניכרת של הפעלות הספורט המוטורי בים, הפוגע ביצוריו כמו גם בבני אדם. חלק מפסולת המזון, הנצרך בסמוך לים, מגיע לתוכו בצורת שקיות פלסטיק, ניירות, חוטי דיג, ועוד, וחונק אלמוגים, פוגע בדגים וביונקים ימיים, ומהווה עדות נוספת להשפעתו הקלוקלת של האדם.
 
התקוות הוורודות
למרות הנימה הפסימית המורגשת במאמר, יש לציין כי המחקרים אודות האלמוגים (או הספוגים), תורמים רבות להבנת המרקם העדין של בעלי החיים הימיים במדיום הימי, וחשיבותם לאנושות. כך, למשל, עורכים כיום מחקרים רבים אודות המרכיבים המשניים שנמצאים באלמוגים ובספוגים, כדי לשפר באמצעותם את הטיפול הרפואי בחולי אסטמה ולוקמיה, הסובלים ממחלות לב ומדלקות, אלה שיש להם גידולים אחרים בגוף, הסובלים מזיהומים בקט ריאלים ופיטרייתיים, ואף לחקור באמצעותם את וירוס האיידס. המחקרים האחרונים האלה מוכיחים שכימיקלים, חלזונות-ים וספוגים מסויימים משתמשים עמם לדחות דגים אחרים, וכי ניתן להשתמש בהם ביבשה להפעלה כ"קוטלי חרקים".
סריקת הארס של חלזונות חרוטים רבים באוקיינוסים הטרופיים מעידה כי פעילותו דומה לפעילות המורפין, מעין אופיום לשיכוך כאבים, וכך מתברר והולך גם באלמוגים אמיתיים. מחקרים חדשניים אחרים מנסים להשתמש בשלדי אלמוגים כשתלי עצמות, רעיונות חדשים הנמצאים בבדיקה. יתר על כן ,האלמוגים התפרסמו זה מכבר בחשיבותם להשבת הסידן, שהוא מרכיב חשוב בשלד שלהם, בחזרה לים. היו שאמדו את כמות הסידן באלמוגים בכמחצית מהסידן החוזר לים. האלמוגים מכילים בתוכם קלציום-קרבונט האחראי גם לבניית סלעי הגיר (והכורכר), ומכאן שבנייתם הסביבתית משפיעה על אופיו הכימי של האוקיינוס ועל רמת הפחמן הדו-חמצני החוזר לאטמוספירה, בדומה אולי רק לחשיבות הפלורה היבשתית בנושא זה בכדור הארץ, ובעיקר ליערות הגשם, ומכאן לבריאותה של הפלנטה שלנו כולה.
כיצד לאור המידע המורכב והמסובך שהובא לעיל, אנו מרשים לעצמנו שלא לדאוג לנוכח ההיעלמות ההדרגתית של שוניות אלמוגים שלמות ופגיעה מסיבית באחרות? האם יכולים אנו להסכים לקריסת שוניות טוטלית כפי שאירע באינדונזיה ואיי הפיליפינים, שנמנים עמן כ21,000- איים וכחמישית מסך כל שוניות האלמוגים בעולם?
באחרונה נרתמו ארגונים בינלאומיים שונים, וכן חוקרים ומדענים, למאבק לבלימת הצטברות הגזים הנדיפים המאיצים את ההתחממות המשוערת. מאמצים אלה, בין אם הם בלתי פוסקים ובין אם הם נושאים אף אופי אלים, כפי שעושים פעילי ארגון "גרינפיס", משפיעים לאט מדי ולא ברור אם מגמת ההתחממות תושפע מהם, או שהאלמוגים או יצורי הים האחרים יינצלו לבדם.
בכל מקרה, כדי לקדם את המצב המדאיג, היו שהציעו להקים גרעיני רבייה של אלמוגים באקווריומים גדולים, ועל ידי הנדסה גנטית, לפתח מינים עמידים לחום. הדבר מחייב תוכנית מורכבת ביותר שתדרוש אמצעים כספיים ניכרים, ולא ברור אם יימצא גורם בינלאומי אשר יסכים לממן תוכנית שכזו. אולם, פעילות זהירה יותר של צוללים עשויה להאט את קצב ההרס המתמשך של האלמוגים. דיג-יתר וזיהום-יתר מפחיתים ללא הרף את מספר הדגים והטורפים הימיים בכל חלקי העולם, ויש לפעול כנגדו עם תחילת המילניום השלישי, ולנסות למנוע בכל דרך את השפעתו הקלוקלת של האדם על סביבתו הימית. בשורה מרנינה בהקשר זה היא פעילותם של הארגונים הללו שנשאה פרי בבריטניה.
כדי להגן על בעלי החיים הימיים בקרבת האי הבריטי, החליטו ערכאות השיפוט הגבוהות בבריטניה להגן בכל מחיר על מקומות המחיה הימיים של האלמוגים וסדרות הטורפים הימיים, והאיים החשובים לקינוני עופות ים, וחוקקו חוק אשר נועד למנוע את הפגיעה בהם. כך הגנו בפועל על מושבות קינון חשובות שהן הגדולות ביותר בצפון האוקיינוס האטלנטי, לאחר שנאסרה פעילות אדם בים עד למרחק של כ360- קילומטרים מחופי האי הבריטי, ואף הוצע להכריז על האזור כ"אתר שימור אוניברסלי" מטעם UNESCO ,שהאדם איננו רשאי עוד לפעול ביוזמתו לפיתוח המואץ הדרוש לחיפושי נפט ולזיהום גובר של הסביבה הימית באזורים אלה.
הפסיקה נועדה להגן על הAtlantic Frontier-, אחד האזורים החשובים ביותר באירופה לבעלי חיים ימיים. בית המשפט העליון בלונדון הראה בהחלטתו את הנחישות הרבה שעומדת לנגד עיניהם של שומרי הטבע של עופות הים, הלווייתנים, הדולפינים והאלמוגים הנדירים וסייע להקטין בחוק את השפעתן השלילית של פעילויות הזיהום הימי, שבריטניה עצמה נטלה בהם חלק מאז מיסדה את חיפושי הנפט בים הצפוני ובקרבת האי הבריטי בשנות ה70-. ההחלטה נועדה גם להבהיר ל"איגוד האירופאי" (EU) את חשיבות שמירת הנופים הימיים ולא רק בעלי החיים הספציפיים. כך נענו רשויות החוק בבריטניה לתביעתם של ארגונים וולנטריים לרווחת החיות, ובראשם ארגון גרינפיס. הם תבעו למנוע בחוק את זיהום הים הגובר בשמנים ובנפט, ולעצור או לבטל הפיתוח הימי שנועד להגדיל את מספרן של אסדות הקידוח והקידוחים התת-ימיים המזהמים באזורים הללו. יש אף האומרים כי ההחלטה נועדה להבהיר לראש הממשלה טוני בלייר שאין להרחיק יתר על המידה בהשקעות כלכליות הפוגעות בסביבה (הימית) .נראה לי שיש לנקוט במהרה, בדומה לבריטים, בפעולות מנע אם ברצוננו לשמר את מפרץ אילת הסמוך לנו או את הים התיכון הסגור והמזוהם. אולי אף להתייחס אליהם כאל "אתרי מורשת בעלי חשיבות עולמית", ולהכריז על כך ברבים וברשומות, משום שזהו אולי הסיכוי האחרון שנותר לנו להגן עליהם מפנינו אנו.

 

*נדב לוי הוא זואולוג ואקולוג, חוקר ומדריך זואואנתרופולוגי העוסק הרבה בבעיות שמירת טבע בעולם.