...Loading...
קבל מחיר הכי טוב שיש!

קורסי צלילה, טיולי צלילה,
ציוד צלילה, ציוד צילום תת מימי
קורסים לצילום תת מימי

השאירו פרטים ונחזור אליכם
עם הצעת מחיר!

שם:
טלפון:
הצעת מחיר ל:
דוא”ל:
הערות ובקשות מיוחדות:
...טוען...

נרגילה, דרבוקות ואום כ'ולתום

ה"קורל דרימ'ז", ספינת הספארי של מועדון אקווה ספורט הוותיק, חזרה מהמבדוק משופצת ומזמינה מתמיד. צוות 'ים' הצטרף למסע צלילות מטאבה לדהב, וחזר עם עוד כמה קילוגרמים באזור החגורה וסיפור על מפגש בלתי נשכח עם כריש לווייתן
 

 מאת: דורון ברקת
צילום : רוני פוגלמן
 

 

מועדון נחמד יש לאקווה ספורט בטאבה, המנוהל ביד רמה על ידי יו ווטסון, מדריך צלילה מווילס, בריטניה, שעובד בטאבה כבר 13 שנים. במהירות וביעילות, הועבר הציוד שלנו לספינה. ציוד צלילה חסר הושלם לזקוקים, וברבע ל- 11 כבר ישבנו בסלון היאכטה עם כוס תה חם ומתוק ביד.

 
החבר'ה האחרים הצטרפו אלינו רק בשעה אחת בלילה, ואז התכנסנו לראשונה כולנו – צוות צוללי הקורל דרימז לספארי. היו איתנו יובל ומאיה – אב ובת מתל אביב שזה הספארי השלישי שלהם, פיני וטל, אב ובן ממושב מרחביה, שלפני מספר חודשים סיימו יחדיו את קורס הצלילה, ודוני, שהביא את שתי בנותיו, מור וליאור, את חברהּ של ליאור, אורי, ואת חנה, חברת משפחה שבאה לעשות קורס כוכב שני (Advanced) במהלך הספארי. אחרי תדריך קצר על נהלים ותכנון הצלילות מפיו של מוחמד עלי המדריך, נפלו כולם שדודים במיטותיהם.
 
ספינת שעשועים
 
הקורל דרימז היא יאכטה גדולה, באורך של 23 מטר. היא נבנתה ב-2006 ובדיוק יצאה מהמבדוק לאחר שיפוץ מקיף, שהפך אותה מסתם יאכטה "רגילה", לספינת שעשועים של ממש. יש בה 8 חדרי שינה (ולא, אין מיטות קומותיים. זו לא אכסניית נוער) שכוללים מקלחות, שירותים ומזגן, והיא מסוגלת לאכלס, 14 צוללים ושבעה אנשי צוות. יש בה סיפון, סלון ומטבח, אזור "רטוב" לציוד הצלילה וקומה נוספת לשיזוף, שינה, תדריכים, או סתם מפגשים על כוס קפה.
 
ביום הראשון לצלילות, ההשכמה ה"רשמית" הייתה סבירה בהחלט – בשעה שמונה וחצי בבוקר, אך ההשכמה ה"אמיתית" הייתה בשעה חמש בבוקר, כאשר קפטן אשרף הניע את המנועים ושם פעמיו לכיוון ראס ממלח – האתר הראשון שלנו לספארי זה.
 
ראס ממלח הוא אתר אידיאלי לפתוח בו את הספארי, משום שהוא רדוד (13 מטר), רגוע וללא זרמים חדשים – ולכן ניתן לעשות בו צלילת אוריינטציה ולראות את הדרישות והבעיות של כל צולל וצולל. חרף האמור לעיל, זהו אחד האתרים היפים שראינו. עשיר בדגה ובאלמוגים, ולא נראו ספינות נוספות בשטח זולתנו. צלילה קצרה העלתה שכולם צוללים טוב – גם הצוללים החדשים, אם כי חלק מהם היו צרכני אוויר גדולים ובהתאם לכך קיבלו מיכלי פלדה של 15 ליטר אוויר.
 
הצלילה הסתיימה לאחר כ- 45 דקות ומיד לאחריה עלינו לספינה כדי להתייבש מהר ככל הניתן ולאכול ארוחת בוקר. חלק מהכיף של ספארי, הוא שלא צריך להתאמץ הרבה במהלך הצלילות: עוזרים לך להתלבש, מורידים אותך למים, אח"כ מושים אותך חזרה לספינה, מורידים ממך את הציוד ואפילו מגישים לך כוס תה עם חיוך. למעשה, חוץ מלצלול, לאכול ולישון – אין הרבה מה לעשות בספארי – לכל שאר הדברים דואג הצוות. ארוחת הבוקר אימתה לנו את השמועות ששמענו כבר יום וחצי, על רמאדן, השף של הספינה – הוא פשוט היה מעולה. הבחור מכין חומוס-פול מצרי, שלא היה מבייש את אבו-חסן. לצד החומוס היו חביתיות, סלטים ופיתות שקיבלו טיפול של כבוד בתנור.
 
לאחר ארוחת הבוקר, התמקמנו למעלה על הסיפון העליון, לשיזוף שלווה בשיחה ערה על הצלילה עצמה, על כל אחד ואחד מהנוכחים, משלח ידו וניסיונו בצלילה, וכן תדריך לקראת אתר הצלילה הבא, שנמצא מרחק מחצית השעה הפלגה מראס ממלח – ואדי רסאסה.

 
עצי האלמוגים
 
ואדי רסאסה, כרוב האתרים באזור זה של הים האדום, בנוי מריף אלמוגים רדוד ויפה שמגיע עד לעומק של 15 מטר, ולאחריו קיר שיורד לעומק. באתר חיכתה לנו אטרקציה יפה – מערה צרה וארוכה, הבנויה כצינור ארוך שמתחיל בתקרת הריף, בעומק של 14 מטר, ויוצא בעומק של 25 מטר. לאורך המערה ישנם אלמוגים רבים, בעיקר רכים, וגם דגה די רבה עד לקרקעית המערה החולית, שמובילה ליציאה ממנה. ביציאה מומלץ לעשות "צלילת דריפט" – היסחפות עם הזרם לאורך קיר האלמוגים הגדול וחזרה איתו עד לספינה.
 
חזרנו לספינה והתמקמנו בסיפון העליון להמשך הדיאלוגים בין הצוללים לבין עצמם. חלק העדיפו להעביר את הזמן בקריאת ספר, ולעומת זאת חנה קיבלה שיעור בניווט מהמדריך אליאס – כחלק מקורס הכוכב השני שלה.
 
הצלילה השלישית אחר הצהריים, הייתה באתר שקרוי "גארדן", והוא נמצא צפונית לראס אבו גלום. כשמו כן הוא – אתר יפיפה שמכיל "עצי" אלמוגים גדולים ועשירים בצבעים ודגה, מניפות ואלמוגי מוח. גם אתר זה די רדוד, שכן האלמוגים והדגים היפים באמת נמצאים קרוב לפני המים כדי ליהנות מזיו החמה, ואף אותו מומלץ לעשות בצלילת סחף – ע"י ירידה צפונית יותר עם הזודיאק, והיסחפות חזרה אל הספינה. זוהי צלילה יפה מאוד, קלה מאוד ומהנה מאוד.
 
לאחר סיום הצלילה, שמנו פעמינו אל ראס אבו גלום – אתר מוכר וידוע, הנמצא מספר קילומטרים דרומית לאתר הגארדן. זהו אתר יפה שנמצא בתוך לגונה שקטה ורגועה קרוב לחוף. על החוף ישנם חושות ובתים של בדואים. אבו גלום, שבו עשינו גם צלילת לילה, היה הבסיס שלנו ליומיים הבאים בספארי, ממנו יצאנו לגיחות צלילה וחזרנו לעגון בו בלילות הבאים. הוא קרוב לדהב ומזג האוויר ותנאי הים שבו אידיאליים ללינה.
 
צלילת הלילה כללה מופע חשפנית יפה – רקדנית ספרדיה שעינגה אותנו ב"לפ-דנסינג" חביב, דיונון קטן וסקרן שליווה אותנו, מספר לובסטרים שאננים שהתחמקו מאחיזתינו – כדי לא להפוך לארוחת ערב, והרבה מאוד כוכבי ים רכים ומדוזות קטנות ושקופות. כן לקח חלק בחגיגה ענן גדול של דגי אנשובי שאפף אותנו ועשה חשק לפיצה. כנהוג במחוזותינו – את צלילת הלילה קינחנו בארוחת ערב דשנה ועשירה. פיצה – לא הייתה בה אמנם, אבל רמדאן השף הכין לנו הפתעה לא פחות טעימה: הוא הדליק מנגל על הסיפון, ואנחנו קיבלנו נתחי סטייקים ופרגיות. את הלילה סיימנו חלקנו במיטה וחלקנו פשוט נרדמו על הסיפון. המעט שנותרו ערים ואני ביניהם, בילו על חרטום הספינה עם נרגילה, דרבוקה ושירים מצריים.

 
גן העדן התנ"כי
 
בוקר היום השלישי החל מוקדם מאוד. כבר בשעה שש וחצי הושכמנו לקפה ופת שחרית (או, במקרה הזה, חטיף "צ'יקו צ'יקו", שהוא הכלאה מצרית בין חטיף קיט-קט לבין ביסקוויט של קרמבו). הספינה כבר עשתה דרכה לכיוון דהב ותוך חצי שעה הגענו לאתר הצלילה הראשון ליום זה – גאבר אל בינת. זהו אתר מוכר ויפה מאוד, ולכן רבים מאוד התיירים שמגיעים לשם ומומלץ מאוד להשכים קום כדי להגיע אליו ראשונים. "הציפור שמשכימה קום תזכה בתולעת" אומר המשפט האנגלי, והוא צודק משום שרבע שעה אחרי שעגנו בגאבר אל בינת הגיעה ספינה נוספת. ואחריה עוד אחת, ועוד אחת – סה"כ חמש ספינות.
 
כיוון שלנו עמדה זכות הבכורה באתר - צללנו ראשונים. טל (14), ילד חמוד שהשתתף בספארי, הגדיר את גאבר אל בינת כגן העדן התנ"כי. בינינו – ייתכן שהוא צודק. הראות הייתה מדהימה וכמעט אין סופית. מפני המים היה ניתן להבחין בקרקעית המדרון גם בעומק, וכמות הדגה הרבה במים נעה בתנועה ערה, שהזכירה לי את תל אביב בבקרים. דגיגונים קטנים מיהרו לבית הספר, ודגים גדולים יותר כיוונו את התנועה, בעוד שדגי שונית מפוספסים שימשו על תקן שוטרי תנועה, ומורנות חנו בדאבל-פארקינג לאורך שדרת אלמוגי הגורגונות הענפה.
 
האתר מלא באלמוגי מניפה ענקיים בגודל אדם ובצבע חרדל בוהק, וצידו הצפוני של האתר תחום בשורת גורגונות ארוכה, מתחילת המדרון ועד קו 20 המטרים. עושר הצבעים, האלמוגים והדגים גם יחד בהחלט עלול לבלבל כל צולל חובב, או מקצועי ובקלות ניתן לאבד את הזמן ואת העומק, ולמצוא עצמך פתאום ללא אוויר ב- 20 מטר. זהו אתר בטוח לחלוטין, רק מפאת יופיו מומלץ להיזהר במשנה זהירות. כפי שאמר טל – גן עדן.
 
יצאנו מהמים בשעה תשע בבוקר לערך – בחוסר רצון משווע, אך עם בטן מקרקרת וישר – לאוכל. לאחר מקלחת נוספת ועוד קצת תה מצרי להחליק את הגרון, התכנסנו לתדריך לצלילה נוספת בגאבר אל בינת – אבל הפעם חציו הדרומי. ללא ספק גאבר אל בינת הוא אתר מנצח עבור צוללים אוהבי ריפים, משום שלמעט ספינות טרופות הוא מכיל את כל מה שצולל יכול לבקש מאתר צלילה: אלמוגים רכים וקשים, דגי שונית צבעוניים לצד טונות גדולות שמגיחות מתוך ה"כחול", תוואי קרקע וסלע מחורצים בנקיקים ומלאים בצמחיה ובעלי חיים, מורנות לבנות ואפילו חתול ים אחד ריחף קרוב לקרקע ותר אחר מזון. 
 


עוברים את קו הלכלוך
 
כיוון שגאבר אל בינת ממוקם קרוב לדהב, האתר הבא שנבחר היה ה"איילנד", אותו אי שקוע במים הנמצא בערך מול מלון הילטון דהב. כבר עם הגיענו לאזור, קידמו אותנו נחלים של שקיות וזבל במים. אם לרגע חשבתי שמצב הפסולת בחוף אלמוג הוא נוראי, הרי ששם כמות הזבל שבמים בקושי איפשרה למצוא מקום אידיאלי לשקוע בו. הצוות המקומי ידע להסביר, שהפסולת לא נזרקת למים, אלא מדובר בשקיות שהרוח אוספת וזורקת למים והזרם מרכז אותם בדיוק באזור הזה. זהו אמנם תירוץ מניח את הדעת – אבל תירוץ בלבד וניתן היה לצפות מגורמי השלטון המצריים שידאגו לנקות את הים.
 
וחרף האמור לעיל, ברגע שעוברים את קו הלכלוך ושוקעים למטה, מתגלה עולם עשיר ומלא באלמוגים צבעוניים, כאשר הצבע השלט נע בין ורוד-אדום, לצהוב חרדל. הירידה היא מה"אי", שהוא מעין הר קטום קרוב לפני המים, שיורד עד לעומק של 20 מטר. עם סיום הירידה והגעה לקרקעית, ניתן להקיף את האי מסביב – כמעט כמו טיול שנתי בבית הספר. במקרה שלנו, הוביל את הצלילה מוחמד עלי המדריך, ואחריו בזוגות זוגות כל חברי הספארי, כאשר המדריך אליאס מאסף.
 
הקפנו את האי, ואף נכנסנו למספר נקיקים וואדיות שחצו אותו. ניכר במקום מעט הרס שהשאירו צוללים לא זהירים, אבל אין בו כדי לקלקל את ההנאה מן המקום היפה הזה. רק הנקודה בה שפע המדוזות השקופות מתחלף בשפע השקיות השקופות, ששוחות בזרם, קצת מקלקל את ההנאה מן האתר היפה הזה.
 
עם החזרה לספינה, החלנו לחזור לכיוון ראס אבו גלום, לעגינה לקראת הלילה. אמנם היה עוד מוקדם (סביבות 2 אחה"צ), אבל כבר סיימנו שלוש צלילות, והחבר'ה היו עייפים. במהלך שיחת חולין בלם פתאום קפטן אשרף את הספינה והחל לצפור. רצנו כולנו קדימה לסיפון וראינו סנפיר במים. כריש. מבלי לחשוב פעמיים, חטפתי סנפירים, מסיכה ושנורקל וצרחתי לרוני, הצלם שלנו, שיקח את המצלמה ויקפוץ איתי לזודיאק. תוך שתי דקות כבר היינו מספר מטרים מן הכריש, שנראה גדול מאוד – לפחות 5 מטרים אורכו.
 
עם הכניסה למים, ליד הכריש, גילינו את הסיבה לגדלו העצום – היה זה כריש לווייתן – הכריש הגדול ביותר שקיים ("זה עוד כריש תינוק, ולכן הוא רק 5 מטרים", יסביר לי אליאס בהמשך). אי אפשר שלא להתפעל מגודלו העצום ויופיו של הכריש. כפי הנראה לא רק אנחנו הסתקרנו מן הכריש – אלא הייתה זו סקרנות הדדית – הכריש הסתובב בינינו, הסתכל אנה ואנה, עשה כמה פוזות למצלמה של רוני, שהזיל ריר בכמויות מסחריות אל תוך השנורקל שלו. לאחר מספר פוזות וליטופים, החליט כנראה הכרישון לחזור הביתה, ובמכת סנפיר אחת נעלם לנו מהאופק.
 


עשינו עוד מספר סיבובים באזור, כדי לראות אם ישוב אלינו – אך לשווא. עייפים אך מרוצים חזרו לספינה והמשכנו בדרך – אל האטרקציה הבאה: לאחר עוד רבע שעת שיט שוב בלם הקפטן את הספינה והחל לצפור. שוב פעם כריש? לא ולא! להקה של שמונה דולפיני פרא ליוותה את הספינה עם תרגילי אקרובטיקה, שכללו קפיצות מרשימות, עמידות ראש ותרגילי סדר שהזכירו את הדגלנים של טקס הדלקת המשואות ביום העצמאות. פעם נוספת מצאתי עצמי בזודיאק, עם מסיכה ושנורקל, צועק לרוני שייקח את המצלמה ויבוא. התקרבנו אל הדולפינים, אך הם, בנון-שלאנטיות, בחרו להתרחק מאיתנו תוך כדי המשך פעלולי אקרובטיקה יפים. הורדנו את רוני למים עם המצלמה, והקפנו את הדולפינים. לאחר מרדף דולפינים נוסף שארך כשעה, אספנו את רוני המותש חזרה, ושבנו אל האוניה. ללא ספק – יום מלא חוויות.
 
מרק פירות ים
 
צלילת הלילה הייתה באותו היום ב"אבו עודה", אתר שממוקם מעט צפונית לראס אבו גלום – מרחק היסחפות מן הספינה. ערכתי במקום צלילה מוקדמת עוד באור יום, יחד עם אליאס, אך הזרם החזק הקשה עלינו לשחות וכל הזמן דחף אותנו אחורנית. לעומת זאת, צלילת הלילה הייתה רגועה בהרבה. נצפו בשטח מספר רב של קיפודי ים, דיונונים, זהרונים שעטו על אלומות האור שלנו כמוצאי שלל, ואף הרקדנית הספרדיה לא הכזיבה ורקדה פלמנקו לאור פנסי הצלילה.
 
אם צלילת הלילה התאפיינה בתאורה הרבה שהבאנו איתנו, הרי שהיציאה מן המים אופיינה בעלטה ששררה במקום. המים שרצו במדוזות שקופות (ולא מסוכנות), בשלל גדלים וצורות, שהקיפו אותנו מכל הכיוונים. דא עקא, אותן מדוזות שיפות מראה לצלילה, אינן מועילות לפעולת משאבת המים של הגנרטור שעל גבי הספינה. הן נכנסו לתוך המשאבה וסתמו אותה לחלוטין. הצוות עמל קשות למעלה משעה תמימה על ניקוי המשאבה בחושך מוחלט, עד שרעש הגנרטור חזר – ואיתו גם האור.
 
ארוחת הערב, אם כן, ניתנה בשעה די מאוחרת – לאחר תשע בערב, אבל כרגיל – השף רמדאן לא בייש את הפירמה, והארוחה כללה דגים ואף מרק פירות ים שהכיל קלמארי ושרימפס. את האירוע קינחנו בעוגת יום הולדת גדולה וטעימה, שהכין רמדאן לכבוד יום הולדתו שחל באותו היום. וכך, את הערב סיימנו במסיבת יום הולדת וריקודים סוערים לקול צלילי דרבוקה ודיסקים של אום כולתום.
 
בוקרו של היום האחרון החל בשעה שש וחצי בבוקר עם דפיקות חזקות בדלת. בשעה רבע לשבע כבר הגענו ליעד הבא ואולי המרכזי בטיול שלנו: אתר הפעמונים והחור הכחול. אני זוכר היטב את הפעם האחרונה שהייתי בחור הכחול – לפני שנתיים. המים היו מלאים בצוללים רגילים ובמרכז הפיר התאמנו קבוצות של צוללים חופשיים בירידה על כבל. באותו יום כמות הצוללים בחור הכחול עלתה על כמות הדגים.
 
צלילת הבוקר הזו בספארי, הייתה אנטי תיזה מושלמת לאותו יום עמוס בצוללים: זולתינו לא נצפה צולל אחד לרפואה, לא בחור הכחול ולא בקרבתו. המקום היה שומם ומקסים. יכולתי ממש לדמיין כיצד נראה המקום בטרם הוקמו החושות והמסעדות על החוף ובטרם גילו אותו צוללי כל העולם.
 
ירדנו מהספינה למים אל מול הפעמונים והתקדמנו בשחייה אליהם. השקיעה התבצעה לא מתוך הניקבה אלא ממולה, והירידה אל הפיר הייתה מתוך הים. ממש כמו במעלית, ירדנו כולנו אחד אחד בתוך הפיר עד לעומק של 27 מטר, ושם חיכינו לכולם שיתאספו. כקבוצה, המשכנו בעומק של 27 מטר דרומית לאורך הקיר. חרף העומק הרב אלמוגים רכים רבים נצפו באזור, ולהקת חלילנים הקיפה אותנו וליוותה אותנו בסקרנות בהמשך הצלילה לכיוון החור הכחול. אחד מהם הגדיל לעשות וצלל בצמוד למוחמד המדריך – לא עזב אותו אף לא לרגע, עד שהגענו לאוכף המסמל את הכניסה לתוך החור הכחול, בעומק של 20 מטר לערך
מחד גיסא, זה היה נחמד מאוד לשוב לחור הכחול ולראותו ללא צוללים אחרים, ללא ילדים שמשנרקלים וללא צוללים חופשיים שיורדים על כבל. מאידך – הראות בתוך החור הכחול דמתה יותר למרק פירות הים של רמדאן מליל אמש, והגבילה אותנו לכדי 5-10 מטרים בלבד. עוד סיבוב קצר בתוך החור הכחול, ויאללה – החוצה לים, אל הספינה, ואל ארוחת הבוקר שחיכתה לנו בסלון.
 
תוך כדי ארוחת הבוקר, התניע קפטן אשרף את המנועים, והחלנו במסע חזרה צפונה – לכיוון טאבה. לאחר שעת שיט צפונה הגענו שוב לראס ממלח, בו החלנו את הספארי, אבל הפעם הצלילה תוכננה לצד הצפוני של ראס ממלח. צלילה יפה בעומק בינוני של עד 22 מטר, לאורך הקיר לכיוון צפון. למרבה הפלא, גם בשעה עשר בבוקר זכינו לחזות ברקדנית ספרדיה, שבדיוק התאמנה בריקוד הפלמנקו שלה – כנראה כהכנה לריקודים הליליים. החזרה לספינה הייתה עם הסחף, להמשך המסע לכיוון טאבה .

 


 
הצלילה האחרונה לספארי זה, תוכננה באתר Zack's Tables, שנמצא מרחק שעה וחצי מטאבה. זהו אתר לא מוכר במיוחד, ולכן הוא שמור ויפה מאוד. זוהי צלילה רדודה, של לא יותר מ- 17 מטר, והאתר מלא בשולחנות אלמוגים גדולים (ומכאן שמו). כמות השולחנות, בשילוב עם עצי האלמוגים הקשים, יוצרים יער גדול ויפה של אלמוגים בשלל צבעים וסוגים – קשים ורכים כאחד. בניגוד לרוב האתרים באזור, זהו אתר שטוח, בו קרקעית הים לא עוברת את ה- 18 מטר עומק, ואין מדרון לאחריה, אלא צמחיה ענפה. במקום ניתן למצוא חתולי ים רבים וגם מחבטן סנפירים (סטינג-ריי כחול), תמנונים ואבנונים. לעיתים ניתן לראות צבי ים באזור, ומוחמד עלי המדריך סיפר לי שראה בעבר במקום דג חרב גדול.
 
חזרה לספינה בחוסר חשק רב, לשטוף את ציוד הצלילה, לפרק אותו ולייבש אותו בשמש עד לחזרה למועדון אקווה-ספורט טאבה. מעבר הגבול חזרה היה סביר בהחלט בהתחשב בכמות החוזרים מסוף שבוע בסיני, תודות לקומבינות של אליאס, שעזרו לנו לסיים את הסיפור במהירה. אבל גם כאשר חציתי את הגבול ושבתי ארצה, הלב שלי עוד נשאר מאחור... אי שם בגאבר אל בינת.