...Loading...
קבל מחיר הכי טוב שיש!

קורסי צלילה, טיולי צלילה,
ציוד צלילה, ציוד צילום תת מימי
קורסים לצילום תת מימי

השאירו פרטים ונחזור אליכם
עם הצעת מחיר!

שם:
טלפון:
הצעת מחיר ל:
דוא”ל:
הערות ובקשות מיוחדות:
...טוען...

כמו שתי טיפות מים

קווי הדמיון הרבים בין פילים ולוויתנים מעלים שאלה מתבקשת: האם מדובר בצירוף מקרים, או במסלול התפתחות האופייני ליונקים אינטליגנטיים?

כתב וצילם: נדב לוי *
 

מאז שנות ה70- טוענים מספר זואולוגים שהלווייתנים מזכירים במידה רבה את הפילים, ולהיפך. כסימוכין, מביאים החוקרים את העובדות הבאות: שתי הקבוצות מפגינות קשרים משפחתיים ענפים, ארגונם החברתי משוכלל (שליטת נקבות), שתי הקבוצות נמנות עם היונקים המפותחים ביותר מבחינת גודלם, התנהגותם המורכבת, יכולתם השכלית ורמת האינטליגנציה שלהם, קיום הרגשות, הזכרון ויכולת הלמידה, שאחראים אצלם להתגבשותה של תרבות.
בשתי הקבוצות, יחידת המבנה החברתית הבסיסית היא של נקבות קרובות משפחה, הקשורות ביניהן בקשרי גומלין חברתיים הדוקים, בעוד שהזכרים חיים לבדם, או בקבוצות מאורגנות, שעימן הם משוטטים בין קבוצות שונות של נקבות, בעיקר בעונת הרבייה (הם מגיעים לבגרות מינית רק בהגיעם לגודל המתאים, או למעמד דומיננטי בחברת הזכרים).
שתי הקבוצות מנהלות אותה אסטרטגית חיים: K-Selected - דהיינו - חיים בסביבה יציבה, אלא אם כן הפרו את שיווי המשקל האקולוגי שלה (בעיקר פילים). הם יכולים לנצל את סביבת החיים שלהם עד קצה גבול היכולת ויכולים לשרוד בסביבה תחרותית, אלא אם כן גרמו לה נזק בלתי הפיך לטווח הקצר (שוב, בעיקר פילים). שאר המרכיבים ההכרחיים לאסטרטגיות החיים של מינים אלה היא תוחלת חיים ארוכה (60 עד 90 שנה), בגרות מינית מאוחרת, טיפול ממושך בצאצאים, שמעיד על השקעה הורית ממושכת ודאגה משותפת לצאצאים, הריון ארוך ומעט צאצאים במהלך החיים.
מחקרים אודות אורחות חייהם של הפילים והלווייתנים הוכיחו קיומה של יכולת תקשורתית מתוחכמת, למידה חברתית ותרבותית, יכולת שכלית (קוגניטיווית) גבוהה (הלווייתנים הם בעלי המוח הגדול ביותר בעולם החי, וגם לפיל לא חסר); כן נמצא שהפילים והלווייתנים כאחד חיים בקבוצות יציבות וקבועות, שאינם טריטוריאליים, ושהם עוברים ממקום למקום ללא הגבלת זמן ומרחב. בדומה לחברה האנושית, זיכרונם המעולה מבוסס על למידה והתבוננות ועל ניסיון חייהם של המבוגרים, ולכן, משערים שהאמהות מלמדות את צאצאיהן מנסיונן ויכולות להשפיע על האוולוציה של המינים ועל יצירתה, או התגבשותה, של תרבות.
הנקבות במינים אלה מולידות תמיד צאצא אחד מדי 5 שנים לערך. יכולתה המינית של נקבה פוריה בגיל עשרות שנים פוחתת בהדרגה, אך פילות מבוגרות ונקבות הלווייתנים הראשתנים, הידועים כ- Sperm Whale (Physeter catodon), מנסות, ולרוב גם מצליחות, להנהיג את חברת הנקבות, והמבוגרת ביותר ביניהן הופכת למנהיגה הבלתי-מעורערת, לנקבה המטריאכלית (Matriarch).
 
המשותף והשונה
בהשוואה לראשתנים, שאר מיני הלווייתנים והדולפינים הם קטנים יותר, הביו-מסה שלהם קטנה יותר, תחום המחיה הימי שלהם מצומצם יותר (לפי המידע הזמין לפי שעה), הם ניזונים ממזון ספציפי ביותר, ויוצרים מבנה חברתי פחות מגובש. גם אם ניכר לעין, שלפילים ולראשתנים אין היסטוריה אוולוציונית משותפת, ניכרים קווי דמיון, ולכן הוצע שאין כאן צירוף מקרים; הלווייתנים הם שליטי המדיום הימי והפילים הם שליטי המדיום היבשתי.
בעלי-חיים אינטליגנטים מרוויחים מהמידע הנאגר בזיכרונם של חברי קבוצה מבוגרים. בפילים, הנקבה המבוגרת ביותר אוצרת בזיכרונה את שטח המחיה והידע על מקורות המים, ובעיקר בשנים צחיחות. היא המובילה לבורות המים המזדמנים, בעיקר בנאמיביה הצחיחה באפריקה, שם משתרע תחום המחיה על כ8,500- קילומטרים רבועים.
הראשתנים מציגים אף הם הכרת סביבה מעמיקה; בשנות El Ninio חמות מהרגיל, המזון בקרבת איי גאלאפגוס - מועט, ולכן, הם עוברים בהחלטיות, בהנהגת הנקבות המבוגרות, לאתרי מזון המרוחקים אלפי קילומטרים. היחסים המתפתחים והקשר עם המנהיגה בחברות יציבות, מגדילים את כושר ההתמודדות עם שינויים סביבתיים, ומאריכים את תוחלת החיים. כך מתארך משך ההשקעה ההורית בצאצאים וקטנה תמותתם בלידה. תוחלת חיים ארוכה ופוריות נמוכה מחזקים את קשרי הפרטים והחברתיות ביניהם. הגדלת גודל הגוף מסייעת להתגונן מטריפה, להגדיל טווחי נדידה ולהקטין סיכוני אובדן מקורות מזון. מוח מפותח יותר מוביל לחיי חברה עשירים, הנתמכים בתקשורת מוכשרת יותר. היכולת לשלוף מידע על קיום מקורות מים נשכחים, נדירים או חיוניים בשנים צחיחות (בפילים) ומקורות מזון משתנים (בלווייתנים).
 
חברת הנקבות
הקשר המשפחתי בחברת הפילים בא לידי ביטוי בצורות התקשרות מגוונות: מגע, מישוש או נגיעה (Touch), ריח (Smell), ראייה (Sight), וטיפוסי קולות (Sounds) שונים. בשנות ה60- ידעו שהזכרים העוזבים את קבוצת הנקבות, או מסולקים ממנה, משוטטים לבדם, או בחבורות של כמה זכרים; הארגון החברתי מבוסס על "יחידות קשר" משפחתיות של כ10- נקבות וצאצאיהן, בהנהגת הנקבה המבוגרת מכולן, שהיא לרוב הדומיננטית. הנקבות נשארות כנראה כל ימי חייהן בחברה שבה נולדו. הן נודדות, מהגרות, אוכלות, שותות ונחות בחברותא, בצורה סינכרונית מפליאה. כאשר אחת מהן משמיעה קריאת כיוון כלשהי, מפסיקות האחרות את פעילותן ומאזינות סימולטנית. הן מריחות, נוגעות ומתחככות זו בזו, ממששות זו את זו, מגינות אלו על אלו, מחפשות יחד מזון, ומשחקות עם צאצאיהן הקרובים ועם קרובי משפחתן; בחברת הפילים, שכיח גם אימוץ (כמו באריות), ופילון תינוק יכול לינוק מאם אחרת, או סבתא, אם לאמו אין די חלב עבורו. "קבוצות הקשר" הכוללות לעיתים בין שתיים לארבע משפחות משתפות פעולה המחפשות מזון יחד בטווח מצטבר של קילומטרים רבים, ולעיתים שוהות יחד כמה שבועות. כאשר אחת הקבוצות הולכת לדרכה, הן מברכות זו את זו בהתנהגות חיזור וחיבה המעידים על קירבה ורגשות המלווים לפרידה או לחידוש קשר.
התנהגות חברתית דומה לפילים נמצאה בלוויתני הראשתן באיי גאלאפאגוס ובמינים אחרים נוספים. חוקרים גילו שגם לנקבות הלווייתנים יחידות חברתיות קבועות, שבכל אחת מהן נמנים כתריסר פרטים. שתיים או יותר מהקבוצות המשפחתיות הללו עשויות לנוע יחד במשך ימים אחדים ולפעול כקבוצה מגובשת. כיום מוכרות כמה חברות לווייתנים המונהגות על ידי האם (הנקבה); האחת, הלווייתן הקטלן (Orcinus orca), הידוע יותר כ- Killer Whale, שמצוי בצפון האוקיינוס השקט. השניה, הלווייתן קצר הסנפיר (Globicephala macrorhynchus - Short-finned Pilot Whale), שנפוץ באוקיינוסים האטלנטי והשקט. השלישית, הלווייתן ארוך הסנפיר Globicephala) melas - (Long-finned Pilot Whale שמצוי באוקיינוס האטלנטי. הרביעית, הלווייתן הראשתן, שתפוצתו נרחבת באוקיינוסים השקט, האטלנטי וההודי.
לקבוצות הלוויתנים החיות בחברות מטריאכליות, שונות גנטית מועטה, לרובם תחומי תפוצה נרחבים יותר מלווייתנים ודולפינים שהמבנה החברתי שלהם איננו בשליטת הנקבות (ולראייה, תחומי התפוצה המצומצמים שלהם וארגונם החברתי השונה).
 
עזרה הדדית
יש דוגמאות רבות להתנהגות הורית קואופרטיבית בפילים ובלווייתנים. בפילים, הנקבות ממתינות בסבלנות עד שאחד הצאצאים ינוח דיו בטרם יעברו מאתר שתייה לאזורי האכילה, ולהיפך; באם אחד מצעירי הקבוצה משמיע קולות מצוקה, מגיבים שאר חברי הקבוצה, באופן מיידי, בקריאות ובריצה חפוזה לעברו. נקבות בוגרות יכולות לטפל, או להיניק, פילון שאינו שלהן, ואף לאמצו. שתי הקבוצות מגינות על צאצאיהן, יכולות לטפל ואף להזיז ממקומם ולהרים פרטים פצועים. לוכדי לווייתנים (Whalers) וציידי פילים בלתי חוקיים (Poachers) עשקו וניצלו את הקשר העמוק שבין הבוגרים וצאצאיהם, כאשר השתמשו בצלצל, או ברובה, כדי ללכוד פרט צעיר פגוע, להביאו להשמעת קולות מצוקה, ולהשתמש בו כ"פיתיון" לקרב את האחרים. אם אחת מנקבות הלווייתנים נלכדת בצלצל, ינסו חברותיה לשבור, או לפרק את הצלצל בנשיכות.
יש הטוענים שערבות חברתית כזו קשורה ל"התאבדות המונית" של לווייתנים שעולים על חופים, לאחר שנזעקו להיחלץ לעזרה לנוכח קריאות מצוקה של אחד הפרטים ש"התברבר" בניווט, טעה בכיוון, או עלה על שרטון. או-אז, כל הפרטים מסתבכים בעצמם ומתים, בגלל שאינם יכולים לשוב על עקבותיהם (סנפיריהם) אל האוקיינוס הפתוח.
 
תקשורת וקשר משפחתי
מחקרים חדשניים עוסקים בתקשורת סייסמית (העוברת בין הפרטים) על ידי אותות תת-שמעיים (Infra Sonic), שמקורם בתנודות בקרקע, או באוויר. במדיום הימי, אותות עוברים בתדר על-שמעי (Ultra Sonic), בתקשורת "פעימות" (קליקים) הנפוצה בלווייתנים ודולפינים. כמו כן, ידועה הפקת קולות בתדרים הנשמעים לנו כצפצופים דקים וממושכים.
הפילים שואגים, נוחרים, נאנקים ביללות, מחרחרים, צורחים ותוקעים בחדק. קולות התרועה חשובים בשעת התרגשות, בהפתעה, כאיום לקראת התקפה וכשאחד הפרטים התרחק יותר מדי מחבריו. הקול השכיח ביותר שמיוצר בפארינקס (חלל הפה או התארכות עצם הגרון), מכונה "רעם מתגלגל", והוא נועד לאזהרה, או לקראת מגע עם פילים אחרים. על התקשורת התת-שמעית בפילים, שהתגלתה לראשונה ב1982-, אמרו תחילה שהיא מעידה על תגובתיות ורגישות לגירויים בלתי חזויים, בעמידה מתוחה ובזקיפת אוזניים מכוונת. תקשורת זו והניסיונות להבינה הם נושאים מרתקים חדשים במחקר המדעי. הקולות הנמוכים פוענחו כ"שפת פילים", והמסרים נועדו לשמור על קשר, גם אם חברי הקבוצה אינם מתרחקים אלה מאלה ליותר מ20- מטרים. הקולות האינפרא-סוניים עוברים לכמה קילומטרים, ונמצא קשר ברור בין זקיפת האוזניים, השמעת הקולות, קליטתם, הריצה או ההליכה לכיוון המשמיע, והתגובה המכוונת לעברו של הקול הנסתר.
לאחר שהתברר שנקבה מיוחמת מזדווגת בהצלחה עם זכר אחד או עם זכרים אחדים, גילו שהפילה משמיעה שירי חיזור של ממש, המזכירים את שירת החיזור המשתנה מפעם לפעם של לווייתנים, והעוברת בתדרים גבוהים. הקולות נמצאים מחוץ לטווח השמיעה שלנו. שירת הפילה עשויה להימשך כמחצית השעה, והשימוש בה ובריח מסייעים במפגשי רבייה; הזכרים מזהים את שיאי הייחום של הנקבות במהלך מחזוריותן המינית (כ21- יום), והם מאתרים תמיד את הנקבות הרצפטיביות בשלושת ימי הביוץ העיקריים שלהן; לרוב, מדובר בזכרים הדומיננטיים, והנקבות המיוחמות מעדיפות אותם על האחרים. הקולות נועדו גם לבחון את המצב החברתי ובפגישות "מה נשמע" ו"מה שלומך".
חקר המסרים העלה שאחדים מטיפוסי הקולות החזקים ביותר - מכריזים על המצב הרבייתי והמרכיב העיקרי בהם קשור לתגובות ישירות לפילים "המריעים" ממרחק - כארבעה קילומטרים מהמשמיע. עד כה פוענחו כ30- סוגי שיחות שנועדו לקומוניקציה בין הפרטים לטווחים קצרים וארוכים כאחד, לקואורדינציה טובה יותר של פילים במרחב (בעיקר באזורים משופעי צומח צפוף), וכאשר מחפשים נקבות להזדווגות. תועדו 15 טיפוסים שונים של קולות המסייעים בלימוד תרבות הפיל.
גם לווייתני הראשתן המבלים רוב זמנם בעומקים שמגיעים לכ400- מטרים או יותר, מייצרים תקשורת פעימות/נקישות אופיינית בתדרים על-שמעיים (Ultrasonic). בהצבת הידרופונים מתחת לפני המים האזינו לקולות "הנקישות" ממרחקים שהגיעו לכ8- קילומטרים. התגלה שהלווייתנים משתמשים בתקשורת בעיקר לאיתור מקורות מזון. במהלך "שיחור המזון" מתפזרים בני הקבוצה לטווחים של מאות מטרים אלה מאלה. לווייתני הראשתן בגאלאפאגוס מסתדרים בטור אנכי בניצב לכיוון התנועה וגורפים את המים בחיפוש אחר טרפם (בעיקר דיונונים). הפרטים הצעירים אינם יכולים להשלים צלילה ממושכת אחר מזון לבדם, בחברת אחרים או עם אימותיהם, בגלל אורכה (כ40- דקות רצופות), ולכן מתקרבים לכל אחד מהבוגרים העולה לעיתים לנשום בקרבת פני המים. הנקבות הצוללות אף מתמרנות את המצב ביניהן, כך שכל אחת מהן עולה בהזדמנות אחרת לקרבת פני המים, ובכך מספקות לצעירים בעקיפין את ההגנה ההורית, או שמאפשרות להם לינוק מכמה מחברות הקבוצה לסירוגין. מי שבוחן מקרוב את הפילים, מגלה מהר מאוד שאף אצלם שכיח אימוץ והנקה קבוצתית...
 
ארגון חברתי משוכלל
במשך כ6- שעות ביום - לרוב אחר הצהריים - נחים לווייתני הראשתן מהצלילה, ואז הם מתקבצים לאשכול הדוק של פרטים הנע בקרבת פני המים בשחיית התקדמות איטית. כעת גם הם נוגעים ומתחככים אלה באלה ונעים זה מול זה, כאילו מתלטפים עם סנפיריהם ולסתותיהם. פרטים חברותיים מייצרים בשעות המנוחה, סדרות נוספות של "נקישות" (קליקים) ברצף אחד של 13-2 נקישות, שכונו Codas, המעודדות את הנקבות לאחר תקופת הפירוד הקצרצרות שהתחייבו בגלל הצלילות העצמאיות לשיחור המזון.
המחקרים הגנטיים חיזקו לאחרונה ביתר שאת את ההשערות בדבר הקשר המשפחתי החזק בקבוצות לווייתנים, המעיד, בנוסף לתקשורת, על ארגון חברתי משוכלל, התפתחות של תרבות, והנחלת הניסיון בחיים ממבוגרים לצעירים, לחיזוק ההישרדות של קרובי משפחה. אחד המחקרים החדשניים העלה שללווייתנים החברותיים יש רפרטואר קולי מרשים ומגוון של דיאלקטים שונים בשפה. נמצא שהראשתנים מבינים דיאלקטים שונים בשפתם, אך נקבות המשתייכות לקבוצה מסויימת, אינן מבינות בהכרח דיאלקט אחר באותה שפה של נקבות אחרות בנות מינן - הדבר דומה לקיומם של ניבים שונים בשפות אנוש. הגיוני שלאורח חיים חברותי שכזה יהיו השלכות אוולוציוניות, כך אם ששורדת טוב יותר, מעבירה את תכונותיה לבנותיה; היא גם "מספרת" להן או מסייעת להן בעיצוב טיפוסי התנהגותן, והמידע הזה ממשיך ועובר בין הנקבות של אותה קבוצה מדור לדור, ומשפר את סיכויי השרדותה.
 
הזכרים הנודדים
חיי החברה של הזכרים דומים למבנה החברתי של הנקבות. פיל זכר עוזב (או מסולק) את הנקבות בגיל 10 עד 14 שנים ולווייתן זכר שעוזב (או נדחק לעזוב) בגיל 6 שנים, נעשים פחות חברותיים. הם מצטרפים לחבורות "רווקים" כמו במיני האנטילופות. זכרים שרוצים להזדווג מנסים לחמוק מחברת זכרים אחרים. למרות שבשני המינים הזכרים יכולים להיות בגיל "העשרה" חולפות כ10- "שנות התארגנות" בטרם יגיעו ל"בגרות המינית הסוציולוגית" שבין תקופת רכישת הניסיון בחיים והגודל הרצוי, לבין התקופה שבה מסתכנים בפציעות חמורות בשל מאבקי זכרים על ההגמוניה.
הן פילים והן לוויתנים מצמצמים את סיכויי הזכרים הצעירים יותר להתרבות. הדוגמה הבולטת ביותר נמצאה בלווייתנים. אצלם, הזכרים חיים מרבית זמנם בקווי רוחב קוטביים (40 עד 60 מעלות) בעוד שהנקבות מתרכזות באזורים הסובטרופיים והטרופיים שבקרבת קו המשווה. לזכרים הצעירים מצפים "טיולי נדידה" ממושכים; הם אינם נשארים בקרבת הנקבות בגלל שהם מתחרים עימן על המזון - משאב מוגבל - ולכן עוברים לאזורים קרירים יותר שם הם ניזונים ללא תחרות עם הנקבות. באזורים אלה חיים הזכרים הבכירים, והסיכוי שיובסו בעימותים - קלוש. כך גם בפילים, אך הללו משוטטים לא הרחק מהנקבות. בפילים המיוחמים נמצאה הפרשה מוגברת מבלוטת הדמעות (Musth) - והדבר קובע את הדומיננטיות שלהם על חבריהם. פילים צעירים אינם מגיעים מהר לייחום כזה, וכך הם מנוטרלים מהמאבק על המעמד הבכיר שמוביל פילים להזדווגות. הפרשת דמעות מוגברת, סימון-יתר בשתן ותרועות קול רמות מעידות על פילים מיוחמים ותוקפניים. פילים מבוגרים יותר מיוחמים למשך זמן ממושך יותר, ולהם מונופול-יתר במשך עונת הרבייה בגלל העדפה ברורה של הפילות המיוחמות בזכרים "המפרישים". אולם, כל פיל בוגר שנפגש עם נקבה מיוחמת מנסה להזדווג עימה בלי להתחשב כלל במעמדו, אלא אם במקום נמצא גם זכר שמעמדו גבוה יותר. הנקבות המיוחמות מנסות להימנע ממפגש עם זכרים שמעמדם נמוך. בסידרת קולות נמוכים - החוזרים ונשנים - הן קוראות לפילים הזכרים האחרים, גם אם אלה במרחק ניכר מהן, ומבטיחות תחלופה שכיחה של זכרים בקרבתן, מידע שטרם הושג בלווייתנים; עם זאת, זכרי הראשתן מכריזים אף הם על נוכחותם בסדרת "נקישות" איטית המושמעת מדי כשש שניות; גם הם עוברים בין הנקבות באזורי הרבייה ובוחנים את מצב "המוכנות המינית" שלהן; רק אם אינם מאתרים נקבה מיוחמת, הם עוזבים במהירות וממשיכים הלאה.
 
בעיות דומות
הלווייתנים והפילים מציבים בפנינו שונות ביולוגית מרשימה והצלחה אקולוגית ברורה למעט הסבל הרב שעובר עליהם בגלל הציד הפרוע שמנהל אחריהם האדם.
הצייד המסיבי הבלתי חוקי שנערך בפילים ב50- השנים האחרונות באפריקה התמקד בזכרים הגדולים בעלי החטים הארוכים. מעבר לזאת, האדם השפיע לרעה על אוכלוסיות הפילים בשל הגידול האנושי המהיר של בני אדם בקרבת סביבות החיים המקוריות של הפילים. דחיקת הפילים - בהכרח - לאזורים מוגנים קטנים יותר, הוליכה בודאות לחיסולה המהיר של הצמחייה המקומית במערכות אקולוגיות רבות ברחבי אפריקה. בזמן קצר יחסית, האוכלוסיות הצטמצמו באופן מסוכן, והציד של הפרטים המבוגרים, הרס את המבנה החברתי של המינים.
למרבה האירוניה, דווקא "איגוד הלווייתנים הבינלאומי" בירך על העדפת הקטל של הזכרים הגדולים, לאחר שסבר בטעות עד אמצע שנות ה80- שהמבנה החברתי של הראשתנים מבוסס על הרמון של נקבות שבו קיים "עודף זכרים". הפחת באוכלוסייה מתאושש מאז באיטיות.
אבל, יותר מכל נפגעו לווייתנים מהזיהום הגובר. בניתוחים לאחר המוות שנערכו בלווייתנים רבים, נמצאו רמות גבוהות ביותר של מזהמים ימיים סביבתיים, כמו כתמי נפט, שמן ופסולת גרעינית, המשבשים את יכולת שיחור המזון והתקשורת בלווייתנים ויונקים ימיים אחרים.
ואם זה לא מספיק מוסיפים למשוואה גם את אלמנט הרעש. "עולם הדממה" כפי שתיאר ז'אק קוסטו את מעמקי האוקיינוס איננו שקט ככלות הכל: מדענים מ- MIT ומאוניברסיטת קורנל טענו באחרונה שבחלק ממעמקי האוקיינוסים מגיעה רמת הרעש לזו הקיימת במקומות הרועשים ביותר בניו-יורק; השוו את הדבר לצלילי היבקעות קרחוני ענק באנטארקטיקה, או מצלצולן המתכתי של אסדות קידוח הנפט בים הצפוני. בצפון האוקיינוס האטלנטי נמדדו יותר מ100- דציבלים - כמו הרעש בצמתים האורבניים הגדולים בשעות העומס. האוקיינוס השקט, כשמו, נחשב לאחד המקומות השקטים ביותר בכדור הארץ. אחת הסיבות לשקט זה היא תנועה מועטת של ספינות מסחריות באזור. הים הצפוני, מנגד, רועש ביותר. צלצול מתכתי, וויברציות שמקורם משדות הנפט, פולטים רעש אל מעמקיו בעוצמה של כ180- דציבלים. אוזן אנושית סובלת כאב בכ120- דציבלים. מידע חסוי שנאסף בנידון על-ידי הצי האמריקני, ושפוענח ואושר לפרסום לאחרונה, מעיד על סריקות הצי אחרי צוללות אויב במיקרופונים רגישים ביותר, שקלטו היטב גם קולות שהופקו על-ידי בעלי החיים הימיים; הרעשים החזקים ביותר היו דווקא ממנועי הספינות ואסדות הקידוח. במרץ 1998 ביקשו חוקרים לגלות מהי השפעת הרעשים האלה על עולם החי הימי: נמצא שהתחשים (פרות הים) בצפון האוקיינוס השקט נמנעים כעת ממסלולי ספינות עמוסים. יותר מזה, בגלל הרעש הרב שנובע מפעילות אסדות הנפט, נפגעו בצורה חמורה אברי השמיעה של לווייתנים, שאיבדו את יכולת הניווט שלהם ומתו בייסורים. הדבר טרם נמצא בפילים.

 

* נדב לוי, זואולוג ואקולוג, מרצה וחוקר, ומדריך טיולים, בעיקר באפריקה.