...Loading...
קבל מחיר הכי טוב שיש!

קורסי צלילה, טיולי צלילה,
ציוד צלילה, ציוד צילום תת מימי
קורסים לצילום תת מימי

השאירו פרטים ונחזור אליכם
עם הצעת מחיר!

שם:
טלפון:
הצעת מחיר ל:
דוא”ל:
הערות ובקשות מיוחדות:
...טוען...

חיים על הגבול

קו התפר שבין הים והחוף עצמו, מקום, שמצד אחד נחשף לשמש הלוהטת ומתייבש לעתים למשך שעות רבות בזמן השפל ומצד שני מוצף מים בזמן הגיאות, מהווה בית גידול לחברה ייחודית של בעלי חיים אשר קיומם עוצב על ידי אבולוציה קשוחה

מאת פרופסור לב פישלזון ואביב לוי*.  צילום טוני מלמקוויסט

לאורך קו המים, המבדיל בין הים והחוף, נוצר גם גבול בין המדבר לבין הים שוקק חיים של אילת. כאן, באזור הגאות והשפל (הכרית), מקום, שמצד אחד נחשף לשמש הלוהטת ומתייבש, לעתים למשך שעות רבות (בזמן השפל), ומצד שני מוצף מים (בזמן הגיאות), קיימת חברה קטנה וייחודית של אצות ובעלי חיים. חברה זו עוצבה ע"י כוחות האבולוציה בעקבות חשיפה לתנאים קיצוניים במשך מיליוני שנים, וחבריה מצאו פתרונות לבעיות שסביבת מחייתם הציבה בפניהם והם אף מתקיימים בה בכבוד.
פני הסלעים החלקים בקו המים העליון הם בעלי גוון חום-ירקרק. זהו מקום שלטונן של אצות-בקטריות כחוליות, המשגשגות באזור הייבוש והמלחה. כחוליות אלה כובשות בתי גידול קיצוניים בחוף הים מזה מאות מיליוני שנים. האצות הכחוליות אף חודרות פנימה, אל תוך הסלע, וניתן לראותן בסלעים שנשברו.
הסלעים מכוסי האצות הוא אף אזור מחייתם של יצורים רבים שלא כולם נראים במבט ראשון. שלושה מהם בולטים למדי: שני מיני רכיכות ומין אחד של סרטנים.
שני מיני הרכיכות הם הצלחית וכיטון ענק. למרות השתייכותם לסדרות שונות, מציגות הצלחית והכיטון אורח חיים זהה. הן הצלחית והן הכיטון נצמדות למקומן בעזרת סוליה שרירית ומגנות על גופן בכיסוי גירי קשה וחזק. כשהן חשופות לאוויר בשעת השפל, הן נצמדות חזק למקומן, וכשהגאות עולה, גופן מתרומם מעל הסלע ובגלישה על פניו הן "יוצאות למרעה" ומלכחות/ניזונות על אותן אצות כחוליות הגדלות בסביבתן.


כשירידת פני הים המחזורית מתחילה עם התקרב השפל הבא, הן "גולשות" על פני הסלע חזרה "הביתה" למקום ישיבתן הקבוע. "ביתן" הוא המקום בו הן מרגישות בטוחות, ואת דרכן אליו הן עושות כנראה על ידי חישת שבילי ריר שהן מותירות בזמן תנועתן. בינתיים, בזמן "מנוחת השפל" שלהן, מתחדשות האצות הכחוליות על המסלע בסביבתן, וכך מובטחת ההתחדשות המחזורית של "שדות" המרעה הקבועים.
יצור שלישי שכאן משכנו הקבוע הוא בלוטן אילתי, נציגה של קבוצת סרטנים שעברו הסתגלות קיצונית למקום מחייתם על קו המים, עד שאיבדו את צורת הסרטן ויכולת תנועתם. בלוטנים, בניגוד לצלחיות וכיטונים, הם קבועי מקום, צמודים בחוזקה למקום קבוע בסלע. שלדם הגירני שצורתו דמויית חרוט (קונוס) הפוך שבקצהו העליון פתח מרכזי עליון, בנוי לוחות-לוחות. דרך הפתח העליון, בשעת הגאות, מוצאות החוצה אל המים במחזוריות קצבית מהירה, רגלים מיוחדות שמטרתן לגרוף מזון (פלנקטון) וחמצן לנשימה. בעונת הרבייה, נעשית ההפרייה גם היא בזמן הגאות: פרטים זכריים מוציאים החוצה איבר צינורי וארוך ובעזרתו הם מעבירים אל הנקבה החיה בסמוך תאי זרע ומפרה אותה.
בסביבה זו חי גם הארגמון, חילזון הטורף בלוטים. סרטן סלעים משויש שושן אף הוא תושב קבוע ברצועת חיים זו, ומזונו העיקרי הוא אצות. השושן נצמד בעזרת ציפורניו החדות אל הסלע, או מתרוצץ על פניו כשגופו השטוח מוצף מדי פעם על יד גלי הים. צבע גופו של השושן הוא עותק נפלא של צבע פני הסלע עליו הוא מצוי.


יצור המחובר תמיד למצע אזור הכרית ומאפיין את הסביבה הזאת היא האוסטריה החדה. צידפה זו, שחלק אחד מכונכייתה מחובר לסלע בעוד חלקה השני נייד וניתן להרמה על ציר - יכולה על ידי כך לאפשר כניסת מים לחלקה הפנימי והמוגן, איזור בו מצויים הזימים. השוליים החדים של האוסטריה מוכרים היטב לנכנסים לים - הם פוצעים בקלות את כפות הרגלים ועלולים אף לחרוץ חתכים עמוקים בסוליות עבות של גרביוני צלילה. האוסטריאות יוצרות לרוב כיסויים רצופים על פני סלעים, הקרויים "בנקים".
בין היצורים המעניינים של סלעי החוף מצוי גם דג, זנקן הסלעים, המשתייך למשפחת הקרנוניים. הזנקן מעדיף לא להיות מכוסה במים ובמידה וזורקים אותו לתוכם הוא קופץ החוצה ומתיישב על הסלע. בשעות החום הכבד של צהרי היום, הוא עשוי לטבול במי השונית ו"לאוורר" שם את הזימים. בעונת הרבייה, זכרי זנקנים צבעוניים מאד. הם בוחרים קסווה ריקה של בלוטן ולכאן מגיעות הנקבות ומדביקות את הביצים. הזכר מפרה אותן ושומר עליהן עד בקיעת הפגיות ויציאתן לים. כעבור כחודש ימים, יחזרו הדגיגים הצעירים בזגזוגים לחיות במקום זה. גם מזונם של הזנקנים הוא מכסוי האצות הכחוליות שבמקום.
מעט נמוך יותר בחגורת הצלחיות והבלוטנים מופיעה סהרונית חלקה מהמעניינות שבחלזונות. סהרונית זו, החיה על האבנים שבגבול המים, מופיעה במיגוון הגדול ביותר של צבעים, לבן, אדום, חום, שחור ובמקרים רבים שילוב של צבעים אלה, צבעי אבני הגרניט עליהם הן יושבות. עד היום לא ברור מהו מהמנגנון המאפשר לסהרונית לשרוד עם כל הצבעים הללו.
כאן חי גם קרנן חופי, קרוב משפחתן של הזנקן ודומה לו מאד בצורתו. השם שניתן לדגים אלה, אגב, מקורו בזוג בליטות דמויי קרניים הממקומות מעל העיניים.


מתחת לחגורת הסלעים של הכרית מצטברים משטחים חוליים וכאן חיים יצורים שרובם מתחפרים בחול. יחד עם זאת, בולטים כאן גם תפזורת מלפפוני ים שחורים ולרוב גם נחשונים המצויים על פניו. הראשונים ניזונים על ידי בליעתו של החול יחד עם החומר האורגני שנדבק אליו, בעוד האחרונים על ידי לכידת חלקיקי חומר אורגני מתוך המים, בעזרת בליטות רגלי מים דביקות.
אם מדרימים לאורך מפרץ אילת ומגיעים לאיזור נבק, בו מתקיימות חורשות המנגרובים - ניתן לראות על משטחי החול אוכלוסיות גדולות של אתתים. אלה הם סרטנים שבשעת השפל יוצאים בהמוניהם ממחילותיהם במטרה לאסוף מזון על פני שטח החול. זכרי האתתים הם בעלי צבת אחת גדולה ובולטת, בעזרתה הוא נלחם בזכרים אחרים וכן מאותת (מכאן שמו) לנקבות ומזמינן להזדווג עמו.


ועל החוף ובין האתתים מתרוצצים גם סרטני נזיר כל אחד וכונכייתו המיוחדת, ביתו אותו הוא נושא על גבו. גם סרטנים אלה מחפשים את מזונם על החול, אך גם אינם נרתעים מלטפס על עצים ומדי פעם נראים עולים עליהם כדי לזלול את הפירות העסיסיים, כך שאין מה להיבהל אם בטיולכם במקום תגלו אותם בלילה בתוך האוהל, או מטיילים להם על שק השינה.

להצטרפות לאלפי מנויי מגזין ים לחץ כאן
רק 26 ש"ח
לרכישת ביטוח צלילה לחץ כאן

* מנהל מדעי של פארק המצפה התת-ימי