...Loading...
קבל מחיר הכי טוב שיש!

קורסי צלילה, טיולי צלילה,
ציוד צלילה, ציוד צילום תת מימי
קורסים לצילום תת מימי

השאירו פרטים ונחזור אליכם
עם הצעת מחיר!

שם:
טלפון:
הצעת מחיר ל:
דוא”ל:
הערות ובקשות מיוחדות:
...טוען...

חזרנו שנית

סוף-סוף הדבר האמיתי: ספארי לכמה מאתרי הצלילה היותר יפים בים האדום, שמרביתם ככולם כיכבו בגליון "ים" המיוחד שהוקדש לאתרי הצלילה בים האדום

טוביה בסקינד, צילום: דוד ורד

אחרי שבועות ארוכים של צלילה וירטואלית במדריך מגזין 'ים' לים האדום (גליון 73), בזכרונות פרטיים ממסעות צלילה קודמים בסיני ואחרי שעות של עבודה מול מחשב, ללא אוויר דחוס, ועל כיסא שארבעת רגליו על קרקע יציבה, הגעתי למסקנה שזהו זה, עד כאן והצטרפתי לספארי צלילה של אילן ורד ממועדון "סיאם", לביקור חוזר בכמה מהאתרים שבהם צללתי כל כך הרבה פעמים ואף פעם לא נמאס לי לחזור אליהם.
הערה מקדימה: זה יותר משנה מחייבים שלטונות מצרים לצלול אך ורק בלווית מי שהוסמך לכך על-ידי ההתאחדות המצרית, ואשר דרגתו שלושה כוכבים ("דייב מאסטר") ומעלה. בגלל תקנות אלה, שנועדו לשמור על שונית האלמוגים ועל בטיחותם של הצוללים, שוב אין אנו יכולים לצלול איפה ומתי שבא לנו. אין ברירה: צוללים בג'מעה אחת.
לכן לא ניתן עוד להגיע לסיני, לשכור את שירותיו של נהג מונית ולצלול באופן עצמאי, כפי שנהגנו לעשות בעבר. זאת ועוד: הבנייה המואצת וריבוי הצוללים פוגעים בשוניות האלמוגים בשארם א-שייח', זו הסיבה שמומלץ מאוד היום, יותר מבעבר, לעלות על ספינה, שתיקח אתכם במשך כמה ימים לאתרים פחות צפופים, אשר בשל כך גם השתמרו הרבה יותר טוב. אם יש לכם זמן ואתם לא לחוצים לשוב הביתה אחרי שלושה ימים או סוף שבוע קצרצר, עלו על ספינה. זו הדרך הטובה ביותר ליהנות מצלילה, ובהשוואה לאלטרנטיבות, היא לא יקרה כל כך כפי שהיה לפני שינוי חוק הצלילה במצרים.

חושבים פעמיים
לפני שנים, כאשר ספינות ישראליות עדיין יצאו להפלגות מהמרינה בשארם א-שייח' יצאתי לספארי על ה"פולסטר" של מועדון ה"רד סי". הסקיפר היה ישראלי, החבר'ה היו ישראלים והדייב מאסטר והמבשלת היו אנגלים. ההרכב הלאומי הזה היה מתכון בטוח למבטים מתנשאים מעל כל ספינה מצרית שעברה באזור. התחושה הזאת קיבלה שוב ושוב חיזוק מהסקיפר, שסבר כי המצרים האלה פשוט לא מוצלחים לתיחזוק ספינות, לאירוח תיירים ולהדרכת צוללים. הדיעה הקדומה הזאת קיבלה חיזוק, כאשר מישהו סיפר על מדריך מצרי שהוביל חבורת צוללים בטיראן, נגד הזרם ובצלילת מסור.
אולי בגלל דעה קדומה זו חשבתי פעמיים לפני שעליתי לספינה המצרית "מאסטרו", שאליה לוקח אילן ורד ממועדון סיאם את הצוללים שלו. שוב קיבלתי הוכחה שאנחנו הישראלים, לא כל-כך חכמים ומוצלחים כמו שאנחנו נוטים לחשוב על עצמנו, ויש לנו לא מעט מה ללמוד מהשכנים השלנו, שאחרי שנים של ישיבה בסיני מכירים טוב יותר מאיתנו את האתרים בסיני, ומנווטים בידיים בטוחות ומיומנות את הספינה בדרכה לאותם אתרים ואל נקודות האיסוף של הצוללים במים. נכון, ישבנו בסיני קצת יותר מעשור, אך יצאנו משם לפני כמעט 20 שנה, וכיום אנחנו אורחים שם על כל המשתמע מכך. פשוט מומלץ להקשיב למדריכים המקומיים, ובהפלגה הזאת שמענו לכל אחת מההמלצות של איימן, הסקיפר המצרי של הספינה. זה השתלם.


"דאנרייבן". הספינה משמימה, עולם החי עשיר ביותר

יאללה ל"דאנרייבן"
יום רביעי, 15 דקות לפני השעה ארבע לפנות בוקר, מועדון סיאם באילת. בחוץ חשוך ושבעה צוללים ומדריך, נראים מעט הלומי שינה. שותים קפה של אמצע הלילה, ועוד קפה. מעלים את הציוד על הג'יפ ונוסעים לעבר הגבול. ערן ממועדון הצלילה של סיאם דואג להעברת הציוד בשני צדי הגבול, ותוך פחות משעה, אנחנו מוצאים את עצמנו בטויוטה שלוקחת אותנו אל שארם א-שייח'. מתוודעים זה אל זה: נועה אבולעפיה, מורה בת 44 ואם לארבעה ילדים; מיכה ויודה, יינן בן 23 ביקבי הגולן; גלעד עזר ואריאל גרוסמן, בני 28 ו23-, הנדסאים בחברות הייטק; טומי לי, מהנדס מחשבים אמריקני ממוצא קמבודי, בן 28; הארי שפירו, בן 16 מארצות הברית ואני, כותב שורות אלה, עיתונאי בן 37. יחד איתנו נוסע גם בועז, בן 52, מדריך צלילה וספארי בסיאם.
כעבור קצת יותר משלוש שעות, עם נמנומים בראש שמוט ומיטלטל, אחרי חניית ביניים במועדון הצלילה של ה"פיג'ן האוס", הגענו לספינה בשעות המאוחרות של הבוקר. התארגנו בחדרים הממוזגים ויצאנו מהמרינה. בועז, אחרי שבדיקה שערך העלתה כי רק אחד מאיתנו זקוק לצלילת ריענון, החליט לוותר על צלילת כזאת בטמפל המשעמם ויאללה ל"דאנרייבן".
כמה מהצוללים, לאחר שינה של שעה, שהשכיחה מעט את הטראומה הכרוכה ביקיצה כה מוקדמת בשעות הבוקר או אמצע הלילה, פותחים את גליון "ים" לאתרי הים האדום, כמה דקות לפני שיורדים למים וקוראים: "ספינת המשא הבריטית שעל שמה קרוי האתר מעט משמימה, אולם השונית ועולם החי שסביבה, הדקרים והגרזינונים בבטן הספינה מספקים חוויות מדהימות, שלאחריהן תמיד תרצו לחזור לכאן. הספינה, 82 מטר אורכה, הובילה עץ ותבלינים מבומבי שבהודו והיתה בדרכה לנמל ניוקאסל שבאנגליה. באותו יום, בשנת 1876, הים כאן היה שקט, ואלמלא מריבה קשה בין רב החובל לבין אשתו, שלאחריה הוא בחר להתנחם בכמות אדירה של אלכוהול, ששיבשה לחלוטין את שיקול דעותו (ולא עזרו תחנוניו של קצין אחר), לא היתה הספינה מתנגשת בעוצמה רבה בשונית. כתוצאה מאותה התנגשות נפער חור גדול בחרטום. רב החובל המבוהל ניסה להסתובב שמאלה, אולם ספינתו התחכחה עם השונית לאורך צדה הימני, וסדק נוסף נוצר לכל אורכה. מכאן קצרה היתה הדרך עד לשקיעתה והתהפכותה בתנוחה מאוד לא שגרתית, כאשר הסיפון על הקרקעית.
"עם השנים, נבנתה השונית מחדש, ואלמוגים רבים צמחו גם על מבנה הספינה. אלמוגים אלה וסביבתם הדגית הם האטרקציה העיקרית במקום, ולא שרידיה של הספינה הריקה".
ואמנם כן. ה"דאנרייבן" היא אכן ספינה משמימה, אולם היא פתיח מוצלח מאוד לספארי צלילה: הרבה דגים צבעוניים, להקה מדהימה של גרזינונים ושונית נאה. עם זאת, יש לי הרגשה שצלילה איטית יותר, בקצב פחות ישראלי, היתה מאפשרת לנו לגלות בקירבת הספינה, בחול וכל מיני חורים בשונית, מגוון רחב יותר של בעלי חיים. אבל, לשם כך, אולי, צריך להיוולד עם אופי שוויצרי. הרצון לסמן עוד ועוד נקודות בלוג בוק עתיד לעבור כחוט השני בין כמה מהצוללים שרוצים להספיק הכל - הים האדום הקלאסי בארבעה ימים.


"טיסלגורם". מבט מבפנים החוצה

השונית באטרף
איימן הרים עוגן והפליג לתחנה הבאה, ה"פתחה הקטנה" ("Small Crack"), עדיין בשאאב מחמוד. כתבנו על האתר הזה שצלילה בו "עשויה להיות אחת החוויות היותר מרשימות בהפלגה. כאן, בניגוד לראס מוחמד או לטיסטלגרום, לא תפגשו יותר מדי צוללים מהסוג האנושי. דגים לעומת זאת יש כאן בשפע".
קפצנו למים מהדינגי בשעת ערב, כאשר השמש עדיין שלחה קרניים חזקות אל עבר קיר השונית, בצידה הפונה אל הים הפתוח. הדקות הראשונות של הצלילה היו מדהימות. השונית כולה היתה באטרף. שפע עצום של בעלי חיים. חבל רק שהשמש לא התחשבה בנו, וכעבור 20 דקות היה מעט חשוך מתחת למים. גם הכמויות האדירות של הפלנקטון, שליוו אותנו לאורך כל הצלילות, לא ממש איפשרו לנו לממש את ההמלצה החוזרת על עצמה באתרים מסוג זה: "אל תשכחו לשלוח מבטים לעבר הים הפתוח. אולי תראו שם להקות של דגים גדולים, ואפילו כרישים".
הדרך חזרה ללגונה היתה קשה מדי, בגלל זרם חזק שזרק אותנו אל הים הפתוח, שם בסופו של דבר אספה אותנו הדינגי.
בערב, בחדר האוכל של הספינה, ליד שני בקבוקי יין שהביא איתו מיכה היינן, נסוב הדיון סביב הצעה לוותר על אחת משתי הצלילות בטיסטלגרום ובמקום זאת לערוך צלילת בוקר מוקדמת נוספת ב"פיתחה הקטנה". איימן, הסקיפר, הבטיח כי מדובר בצלילה מדהימה. אריאל וגלעד, שקראו על הטיסטלגרום, התרשמו מאוד ואולי אף יתר על המידה מהסופרלטיבים על אודותיה: "אחת האטרקציות הגדולות בעולם לצוללים". הם ביקשו לערוך שתי צלילות במקום. אולם הרוב, לשמחתי, סבר שצלילה בין גרוטאות של ברזל, גם אם הן כוללות קטר ישן, אופנועים ומשאיות, פחות מרנינה מצלילה בשונית חיה וצבעונית. וכך, ברוב קולות, הוחלט לערוך צלילה נוספת בפתחה הקטנה והגיע לטיסטטלגרום בשעות הבוקר המאוחרות, אחרי שצוללים מספינות אחרות קפצו למים לצלילה ראשונה, ולפני שהם עורכים צלילה שנייה.
הצלילה השנייה בפיתחה הקטנה, אכן היתה יפהפיה. שוב היינו לבדנו, שוב ראינו שפע של דגים, מורנות גדולות ושוב לא ראינו כרישים או דולפינים. עניין של מזל. את התעלה לעבר הלגונה, חצינו לאחר 52 דקות מתחת למים, נגד הזרם אך אם עושים זאת נכון, צמוד לשונית, אפשר להתגבר עליו עם עבודת סנפירים נמרצת.
צללתי כמה פעמים בעבר ב"טיסטלגרום", והספינה הטבועה הזאת עם כחמשת אלפים טונות הציוד, לא מופיעה בחלומות הרטובים שלי. ברזלים פשוט לא עושים לי את זה. וכך, למי שכבר היה כאן קודם ויש לו טעם דומה, מומלץ מאוד לא להיכנס למחסני הספינה ולערוך סיור על הסיפון. תופתעו לראות שם לא מעט דגים, ופה ושם גם להקות גדולות שתופסות טרמפ עם הזרם.
תכננו לעשות את הלילה ליד ה"שאג רוק", השכן המעט אנונימי של ה"טיסטלגרום" ואף לערוך צלילת לילה בשונית האליפטית, שלשמחתי לא רבים הצוללים המגיעים אליה. אולם, לאחר שיצאנו מהמים, החליט איימן שניתן לצות את הים לעבר איי ג'ובל. מעבר כזה מותנה בים שקט, ורק מי שנקלע לסערה קשה, יכול להבין עד כמה יכולה הפלגה כזאת, בים סוער וגועש, להביא לסיומו של הספארי, מוקדם מהמתוכנן. היתה כבר ספינה ישראלית (לא חשוב שמה) שנקלעה לסערה קשה באזור, והטלטלות הקשות, לא רק שהטיסו את הצוללים לסיפון, עם הראש מופנה כלפי מטה, מקיאים בלי הפסקה, אלא גרמו נזק כבד לספינה שקורקעה למספנה לתיקונים במשך כמה שבועות. אנחנו, בכל אופן, חצינו בים שקט ולא נרשמה אפילו בחילה אחת על הסיפון, אירוע נדיר בים פתוח שכזה.
אזור ג'ובל, שעל אודותיו לא כתבנו בגליון הנושא של "ים", מציע כמה אתרי צלילה, אולם אנחנו בחרנו להקדיש את שתי הצלילות שיכולנו לערוך במקום ל"בלאפ פוינט". הסיבה, וסליחה מראש מכל אלה שמתעקשים לציין כמה שיותר נקודות בלוג בוק: זוהי השונית היפה ביותר באזור, קרובה לים פתוח ואפשר לראות כאן להקות של דולפינים (ראינו אחת), צבי ים (ראינו אחד), כרישים (לא ראינו אף אחד) והמון המון דגי שונית (ראינו הרבה).


"ראס מוחמד". הצצה קרובה ב"דקר"

שונית בלי הפסקה
אחרי שתי צלילות במקום, הרמנו עוגן, ושוב - בים שקט להפליא, עם טלטלות זניחות בהחלט, הפלגנו לצד השני של המפרץ, כדי לעגון בראס קטי, ליד שארם א-שייח'.
איימן ובועז הבטיחו לנו צלילת לילה מדהימה, וכך אכן היה. איפה הטמפל המיתולוגי ואיפה ראס קטי. שני עולמות, כאשר קטי לוקחת בגדול: כמעט שעה של צלילה, עם תמנונים, לובסטרים, זהרונים שנעזרים בפנסים שלנו כדי לטרוף דגים אחרים, מורנות שמתפתלות על הקרקעית והרבה הרבה דגים, גם בלהקות, שפשוט אוהבים לצאת בלילה. שונית בלי הפסקה.
בשבת, ביום האחרון של הספארי, צללנו בראס מוחמד. אפשר להרחיק עד ג'ובל, לצלול באתרים שאינם נגישים אל בספינה, במרחק של כמה שעות הפלגה משארם א-שייח', אולם כנראה שאין כמו ראס מוחמד.
"אם ראס מוחמד הוא הקצפת שעל העוגה", כתבנו בגליון "ים" הקודם, "שארק ריף הוא הדובדבן. אין עוד מקום כזה בסיני, שבו רואים כל-כך הרבה סוגי דגים: קטנים שניזונים מהשונית, וגדולים שבאים מהים הפתוח לאכול אותם".
נכון, שוב לא ראינו כרישים (עניין של מזל) ולמיכה שצלל כאן בפעם האחרונה לפני 16 שנה, זו היתה אכזבה ("אני זוכר שראיתי כאן להקות של כרישי שונית", הוא סיפר), אבל לנו, עם הזכרונות הפחות דרמטיים, זו היתה צלילה מדהימה.
יצאנו מוקדם וקפצנו ראשונים למים, ישר לתוך להקה ענקית של קרנפנונים ססגונים, שכל אחד מהם היה בגודל של כחמישים סנטימטר. הדגים האלה, ממש כמו גרזינונים, התעלמו מנוכחותנו, ואיפשרו לנו לצלול בתוכם, כמעט להתחכך ביניהם. מדהים. אחר-כך, עם הזרם, ראינו להקות של ג'קים, ברקודות ודגי טונה. הראות, בגלל הפלנקטון, לא היתה משובחת אבל שפע המזון מחד גיסא, ומיעוט הצוללים מאידך גיסא זימנו לנו צלילה עשירה בדגים. כמעט החלטנו לערוך צלילה נוספת באותו מקום, אולם החשש שריבוי לובשי חליפות הגומי והלייקרה מספינות אחרות, יחלישו את עוצמת החויה, הביאה אותנו לערוך צלילה מרשימה ליד המגדלור, שם בהמלצתו של איימן צללתי בפעם הראשונה, וממש לפני שירדנו מהספינה כמה מאיתנו ירדו לצלילה בראס זעטיר.
במשפט אחד מסכם: למעט אתר אחד, צללתי בעבר בכל האתרים. עוצמת החוויה, גם אם לא גרמה לי אותם ריגושים כמו בעבר, היא מספיק חזקה כדי לגרום לי לרצות לחזור לכאן לעוד מסע.

רוכשים ביטוח צלילה דרכנו ומצטרפים חינם !! לאלפי מנויי מגזין "ים"
לרכישת ביטוח צלילה לחץ כאן