...Loading...
קבל מחיר הכי טוב שיש!

קורסי צלילה, טיולי צלילה,
ציוד צלילה, ציוד צילום תת מימי
קורסים לצילום תת מימי

השאירו פרטים ונחזור אליכם
עם הצעת מחיר!

שם:
טלפון:
הצעת מחיר ל:
דוא”ל:
הערות ובקשות מיוחדות:
...טוען...

הקיבוץ שלנו בקאש

סנפלינג? היה! גלישה וטיפוס קניונים? היו! קיאקים? היו! אוכל משובח? אלא מה! צלילות? בטח שהיו! הרי מדובר במשלחת 'ים' שיצאה לחקור מקרוב את אחד האתרים היותר יפים והפחות ידועים באיזור הים התיכון - איזור קאש שבתורכיה

מאת: דורון ברקת
צילומים: דוד פילוסוף, מרב מעוז, שלומי יהודאי, מרק פדר

עמדנו באוויר, תלויים בין שמיים לארץ, כשכל מה שמחזיק אותנו מסתכם בחבל סנפלינג אחד שפתאום לא נראה כל כך עבה ובטוח. כך מצאתי את עצמי תלוי מאיזור חלציי - באמצעו של מפל בגובה 30 מ', מרוח בבוץ רטוב וללא אחיזה. אט אט שחררתי חבל מתחתיי ביד ימין, והורדתי את עצמי משך דקות ארוכות אל קרקעית המפל ולתוך הבריכה. היה זה ללא ספק אחד הרגעים המפחידים בחיי.
כן. מי אמר שמשלחות 'ים' חייבות רק לצלול. מאיפה הכלל הזה? הרי ידוע שכל צולל באשר הוא, יש בו מידה רבה של הרפתקנות מובנית, שהרי מי מוכן לרדת לעומק עשרות מטרים מתחת לפני המים כשחייו תלויים במכל מתכת ומסיכה מגומי יצוק? זו גם הסיבה מדוע מצא עצמו צוות מגזין 'ים', שיצא לחקור את מימי תורכיה, ביום הרביעי לשהותו בעיירה קאש (KASH), בטיול אתגרי בקניון - הכולל גם סנפלינג.
היום התחיל בארוחת בוקר מוקדמת, וכבר בשעה שמונה התארגנו לתזוזה. בערב היום הקודם, כל אחד ואחד מאיתנו בחר לעצמו ציוד בהתאם לגודלו ולצרכיו. הציוד כלל: חליפות רטובות דקות להליכה במים, קסדת הגנה ורתמה לסנפלינג.
לאחר שעת נסיעה בדרך הררית מהממת ביופייה, ודרך יער גדול של ארזי הלבנון, הגענו למקום תחילת הטיול וארגנו את הציוד. אתר הסנפלינג ממוקם בקניון קבריסי ('קפריסין' בתורכית), כשעה נסיעה מקאש. כל איזור דרום תורכיה הוא איזור קרסטי וככזה הוא מלא בנחלים, ואדיות, נקיקים, מערות ומעיינות: נתוני טבע הקוראים לשוחרי ספורט הקניונינג באשר הם.
ההליכה במים בקניון מחייבת לבישת חליפות רטובות בדומה לצלילה, משום שהמים בקניון קרים במיוחד. חלק מהמים נובעים מהמעיינות שבאיזור והשאר הם מי שלגים, המפשירים בקיץ. כך או כך, מדובר בטמפרטורה מקפיאת ביצים, אך מאוד נעימה, יחסית, לחום שבחוץ.
לבשנו את החליפות, הקסדות ורתמות הסנפלינג. חילקנו את ציוד הסנפלינג והאוכל לתוך תיקים והתחלנו במסע.

מומחים לגלישה
הירידה לקניון נעשית מן הכביש הראשי אל תוך פלג קטן, הזורם מתחתיו. במקום זורקים המקומיים פסולת, ולכן איננו יפה במיוחד. לאחר כרבע שעה של הליכה, מגיעים לבריכת מים קטנה, שמתחתיה נופל לו המפל הראשון - לעומק של 30 מ'. שני חבלי סנפלינג נקשרו לרתמה מאובטחת לסלע, ואחד אחד התחלנו לרדת במורד המפל, לאחר תדריך קצר.
בתחילה לקח קצת זמן, אך לאחר המפל הראשון, היינו כולנו כבר מתורגלים בגלישת מצוקים ולמפל השני באנו מוכנים, וצלחנו את 20 המטרים שלו ללא בעיה ובמהירות - כמו מומחים.
לאחר עוד רבע שעה של טיול בקניון, עצרנו לארוחת עשר קלילה - סנדוויצ'ים של טונה וגבינה ולקינוח - חטיפי שוקולד. הנוף הקניוני המשגע, בשילוב עם פכפוך המים, שריקת הרוח במשעולי הקניון ורחש העצים היה פשוט מחשמל, ונתן כוח גם לעייפים שבינינו להמשיך במסע.
משם המשכנו במעלה הנהר ונגד הזרם. בדרכינו עמדו מספר מפלים קטנים, אשר היוו אתגר לא קטן. את חלקם עברנו באמצעות חבלים ואת השאר באמצעות עבודת צוות יעילה ומתואמת שלנו ושל הצוות התורכי. על הכול פיקד מידן וישינסקי, המדריך, ביחד עם שני עוזריו התורכיים. מידן הוא טייל ותיק, השוהה בתורכיה למעלה משנה, ומדריך טיולים באיזור זה מטעם חברת "בוגנוויל" (BOUGAINVILLE), שאירחה אותנו בקאש.
לאחר שעת הליכה במים, הגענו לבריכה קטנה ועמוקה שדרשה שחייה בתוכה. בסיומה חיכה לנו מפל שוצף, שנשפך לבריכה מתוך חריץ דמוי מגלשה. כדי להתגבר עליו נמתח חבל מחלקו העליון של המפל ואל תוך הבריכה, ואנו משכנו עצמנו באמצעות החבל אל תוך המפל נגד הזרם. לאחר שהצלחנו להתגבר על המפל (חלקינו החליק וניסה שוב), התעכבנו במקום עוד כשעה, כדי ליהנות מן המגלשה הטבעית הזו. החברה הצעירים בינינו גלשו להנאתם שוב ושוב וטיפסו מחדש במאמצים רבים כשהם נעזרים בחבל.
המשך הדרך כבר היה קל יותר. אמנם המשכנו ללכת במים נגד הזרם ולדרוך על חלוקי נחל קשים - אך המים היו  רדודים יותר, והצריכו פחות מאמץ בהליכה. לעתים היה ניתן לעקוף קטע מהנחל בהליכה על הגדה. בהמשך מעלה הנחל הגענו לאגן מים גדול לא פחות מקודמו, אשר מפל נשפך אליו מגובה של 10 מ' ובעוצמה שלא מאפשרת לעלות משם. את המפל הזה עקפנו משמאלו - דרך טיפוס בעזרת חבל על הסלע החלק שלידו. בימי החורף הגשומים, המפל מתעצם ותופס את מלוא נפח הקניון, אך עתה, בימי הקיץ, זרם המפל קטן ומשני צדדיו ניתן לטפס, בעזרת חבלים וסנפלינג. כולנו לפי התור נקשרנו לרתמת בטיחות וטיפסנו במעלה החבל והנקיק החלקלק, כאשר ממעל שולט בנו אחד המדריכים התורכים ומושך אותנו באמצעות רתמת הבטיחות.
לאחר שהתגברנו על המפל הזה - הגענו לטיפוס הבא. היה זה מצוק מעל הוואדי, ומטרתו הייתה להוביל אותנו לחלקו העליון של הנחל - לכיוון היציאה. מדובר בקיר אנכי וחלק בגובה של 3 מ' וללא נקודות אחיזה טובות בסלע. לאורך הקיר השתלשל חבל שנקשרו בו קשרים ולולאות כדי להקל על הטיפוס. למרות הלולאות אציין, שהטיפוס היה קשה וכמעט בלתי אפשרי ללא עזרת החברים, שדחפו מלמטה ומשכו מלמעלה. לאחר סיום קטע טיפוס זה, הסתיים החלק הקשה בטיול. עוד כמחצית שעת הליכה במים רדודים, ושבנו לנקודת המוצא שלנו - חיבורו של הנחל עם הכביש.
הטיול בקניון לקח כמעט יום שלם - חלקו בגלל המסלול הארוך וחלקו בגלל המפלים הקשים לטיפוס, אך בסיומו של יום זה, כולנו יצאנו מהוואדי בריאים ושלמים, אם כי עייפים ורצוצים.

4 שעות!
הטיסה עצמה מהארץ, ארבעה ימים קודם לכן, הייתה קצרה וקלילה וכך גם ביקורת הדרכונים התורכית וקבלת המזוודות - מה שלא הכין אותנו לשלב הבא, והוא: הנסיעה לעיר קאש.
ביציאה משדה התעופה חיכה לנו גידי ברשדסקי , מדריך טיולים ישראלי וטייל בזכות עצמו, שבא מטעם חברת הטיולים המארחת, 'בוגנוויל', לאסוף אותנו. עלינו על המיניבוס מתוך ציפייה להגעה מהירה, רק כדי לשמוע מגידי שמדובר בנסיעה של 4 שעות! כפיצוי הבטיח לנו ארוחת ערב טעימה בדרך.
לאחר כשעה וחצי של נסיעה בכבישים עירוניים ומוארים, הגענו למסעדת צ'ארדק (CARDAK), שמוקמה במדרון הכביש אל תוך הוואדי. במקום מגישים אוכל תורכי אסלי וטעים, המבוסס על מנות גדולות של כבש, או דגים, במרכז השולחן, ביחד עם סלטים ואורז. אוכל טעים וזול (בערך 7 מיליון לירות תורכיות לאדם - כ-21 שקל).
המשך הנסיעה עבר על רובינו במעברים בין שינה חטופה לבין שיחות ערניות על צלילה, על אופנועים ועל תורכיה. הדרך מהמסעדה לקאש כבר לא הייתה עירונית כל כך: מדובר בכביש צר ובלוי, לאורך מצוק שהפגין סכנת אבנים מדרדרות מצדו הימני ולאורך תהום ימית מצדו השמאלי.
תאורה הנה מצרך נדיר, ככל הנראה, באיזור דרום תורכיה, משום שלכל אורך כביש מסוכן ומפותל זה לא נראה פנס רחוב אחד לרפואה. כדי להוסיף חטא על פשע, מסתבר כי חוקי תנועה הם בגדר המלצות לנהגים התורכים ואינם מחייבים את קיומם או, אפילו, נסיעה בהגיון. הנהג שלנו חתך רמזורים אדומים, עקף על פסים לבנים ועשה זאת גם כאשר מדו בר בעקיפה בסיבובים מסוכנים. להפתעתי הרבה אף לא צפירה אחת נשמעה בדרך. ככל הנראה, נהיגה פרועה מעין זו היא קונצנזוס בתורכיה ומקובלת על הכול.
מלון אוראו (OREO), בקאש, אליו הגענו בשעה אחת לפנות בוקר, אמנם מוגדר כמלון ברמת שני כוכבים, אך הצליח להפתיע אותנו. הגענו למלון קטן, נעים, מסודר ונחמד להפליא. בלי טלוויזיה בחדר, טלפון בחדר ומעלית, ובכל זאת הוכיח עצמו כמקום שכיף לגור בו. במלון בריכה קטנה וחביבה ושולחנות מפוזרים בגינה המקסימה - כולל "פינת זולה", לשבת בה על שטיחים וכריות. בלובי יש טלוויזיה, לשוחרי הסרטים התורכיים ומשחקי היורו. החדרים עצמם די 'צנועים', ומכילים שתי מיטות, מקלחת ושירותים, מרפסת עם נוף משגע וכמובן מזגן.
הלכנו לישון בסביבות שעה שתיים בלילה, לאחר התארגנות וחלוקה לחדרים. ההשכמה המוקדמת, כפי שגילינו, התבצעה ע"י דפיקות בכל החדרים (כי אין טלפונים), וכך קמנו לארוחת בוקר וליום הצלילות הראשון שלנו בקאש.
במלון מגישים ארוחות בוקר כפריות, פשוטות וטעימות המבוססות על גבינות, ירקות, ביצים, יוגורט כפרי וקונפיטורות תוצרת בית מ-ד-ה-י-מ-ו-ת. ארוחה מעין זו בשילוב עם תה תורכי אמיתי (או נס קפה, למכורים) הוכיחה את עצמה כארוחת בוקר של מלכים. ניתן לאכול גם ארוחות נוספות במלון, או להזמין נשנושים, כגון: ספגטי בולונז, המבורגר, צ'יפס, סלט ושתייה, בשאר שעות היום.

רוצים רק קאש
קאש נמצאת בדרום תורכיה, מרחק של 4 שעות נסיעה מאנטליה. מעטים התיירים הישראליים שמגיעים לקאש, ורוב התיירות מתבססת על גרמנים ואנגלים. קאש יושבת על לגונה קטנה של הים, לאורך חוף מקושת וארוך עד לחצי אי קטן ובולט, ומכאן לקוח שמה: "גבה", שכן היא מזכירה לתושבים מראה של גבה מעל עין. תושבי העיר מאוד גאים ב"גבה" שלהם, ולהם משפט ידוע ושגור בפי כל: "לכל אדם יש שתיים, אך בעולם יש רק אחת".
עיקר הפרנסה בעיר מבוססת על התיירות, ולכן ברובה היא חצי שנתית. רוב המסעדות ובתי המלון בעיר פתוחים רק בעונת התיירות, ובשאר הזמן הם סגורים.
רוב המלונות בעיר מדורגים בשני כוכבים, או שלושה לכל היותר. רובם שומרים על רמת ניקיון ואיכות טובה מאוד, וחסרונם היחיד הוא העדר טלוויזיה וטלפון בחדרים. בשיחה עם עלי, מנהלו של מלון הרה בעיירה, סיפר לי זה בתדהמה, על שערורייה שקרתה לו לפני כשבועיים - ישראלי, ששהה במלון - גנב מגבת. עלי היה כל כך נסער מן הסיפור, משום שעד כה מעולם לא נגנב דבר בקאש. מסתבר כי כל העיר הייתה כמרקחה בעניין אותה מגבת - כולם שמעו על כך וכולם דיברו על כך. לשמחתי, אף אחד לא ראה בישראלים באופן גורף גנבים, וכולם התייחסו לכך כאל מקרה ספציפי.
במרכז העיר ישנה ברזייה, המובילה מי מעיינות מן ההרים. המים בה צלולים, קרים, נקיים וטעימים עד מאוד, כך שלמרות שכיום יש ברזי מים בכל בית בעיר - התושבים מגיעים מדי יום אל הברזייה הנ"ל, עם ג'ריקנים, וממלאים ממנה מים.. בעיר מותקנת מערכת כריזה, ובה נשמעות הודעות כלליות מדי פעם. החל מחדשות המעניינות את כולם (על אנשים שנפטרו, תינוקות שנולדו וכדומה), וכלה בהודעות כדוגמת "מוסטפה, תגיע למזכירות העירייה". תחושת החמימות והגיבוש במקום מאוד מזכירה קיבוץ ישראלי, בימיו היפים.
בעיר שני מסגדים - אחד ישן במרכז העיר ואילו השני חדש וגדול, ונבנה רק לאחרונה. בנוסף, מתקיימות חמש תפילות ביום ועל כן ניתן לשמוע את המואזינים משני המסגדים קוראים לתפילה מספר פעמים במשך היום. הדבר אמנם מעט מוזר, משום שקאש היא עיר חילונית לחלוטין, ובה אין אפילו מניין של דתיים. אך התושבים מאוד מסורתיים, ויקפידו ללכת לתפילה בחגים, בלוויות ובאירועים דתיים.

מועדונים על יאכטות
כל מועדוני הצלילה בקאש נמצאים על יאכטות, לאורך המרינה. רוב רובם של היאכטות עשויות עץ ובעלות מפרש ומנועים. על פי רוב, ההפלגה תתבצע באמצעות מנועים בלבד - ללא פתיחת מפרש.
ביצענו את כל הצלילות שלנו מתוך היאכטה של בוגנוויל - ספינת צוללים ישנה מעט, אך מתוחזקת ומצוידת כהלכה - הן מבחינת ציוד צלילה והן מבחינת הצוות שהתגלה כמקצועי, אדיב ומיומן.
רוב אתרי הצלילה נמצאים מרחק רבע שעת הפלגה מקאש, חלקם מעט רחוקים יותר. תושבי המקום מתגאים באתרים ומספרים לכל מי שמוכן להקשיב כי מדובר ב"מקומות הצלילה היפים ביותר בים התיכון", ואכן נראה כי כך הוא הדבר. אמנם, שוחרי הים האדום ימצאו את האתרים הללו נטולי הצבעוניות והאלמוגים להם התרגלו, אך אין ספק, כי יחסית לאתרים בים התיכון מדובר כאן בשוס מדהים. הים רגוע, ושקט, צלול ועם ראות מעולה והאתרים עצמם יפים מאוד. החל בעתיקות, דרך קניונים ומערות וכלה בדגים ונוף.
בטיול ביצענו שש צלילות, כאשר שתיים מתוכן לאותו האתר, שנחשב על ידינו ליפה ביותר (אתר הקניון).

"THREE ROCKS"
הצלילה הראשונה התבצעה בבוקר היום הראשון שלנו בקאש, באתר הקרוי "שלושת הסלעים". האתר נמצא קרוב לשפיץ של חצי האי, הבולט לתוך הים. כעשרים דקות שיט מן המרינה ומגיעים לגבעה קטנה בעומק של 20 מ', ועליה שלושה סלעים בולטים. באיזור טבעו מספר ספינות רומיות, אשר שרידיהן לא שרדו את הסערות הרבות, הפוקדות את האי - אך האיזור מלא באמפורות (כדי חרס) ושברי כלים אחרים מחרס.
היאכטה עגנה מעל שלוש האבנים ונקשרה לאחד מהם, ואילו אנו קפצנו למים הקרירים והקפנו את הגבעה על נקיקיה. המקום מזכיר אתר ארכיאולוגי יבשתי - בכל נקיק כמעט ניתן למצוא אמפורה, שבמרוצת השנים הפכה לביתם של סרטנים, צלופחים ולוקוסים. בצידה המערבי של הגבעה יש קניון קטן - חריץ בתוך הריף, דרכו עלינו למעלה ובתוכו ביצענו חניית בטיחות. בתוך הקניון ניתן להבחין בשרימפסים קטנים שרצים בינות לסלעים.

"THE CANYON"
אחר הצהרים צללנו לאתר נוסף, שכפי שיתברר לנו בהמשך - הוא אחד מן האתרים היפים ביותר באיזור - אתר הקניון. הקניון ממוקם דרומית לאי, כ-35 דקות שיט ונמצא קרוב לאי קטן וקירח - שהפך עם השנים לשרטון לאוניות. הריף באיזור רדוד מאוד, בעומק 5 מ' ועליו מבצעים שקיעה וצוללים לכיוון מערבו, עד לקצה כשלפתע מתגלה הקניון - חריץ צר ועמוק, הנופל באופן ישר ותלול לעומק של 30 מ'. בקרקעיתו ישנה מערה קטנה, שורצת דגים ועשרות סוגים שונים של סרטנים שמטיילים לתוכה. הקירות אמנם, עשויים אבן ואינם עשויים אלמוגים, אך רווי חיים אחרים - לובסטרים ודגי ים מוצאים בהם מחבוא.
דרומית לקניון ניתן למצוא את שרידי האונייה "דימיטרי", אוניה יוונית אשר נשאה על סיפונה מטען כותנה, וטבעה בשנת 1968 כשניסתה לעבור בין האיים הצפופים ועלתה על השרטון. משך חודש שלם היא הייתה תלויה בין שמים לארץ כשחרטומה מצוי באוויר ואילו ירכתיה שקועים. במהלך ניסיון חילוץ כושל, נשברה הספינה לשניים: חלקה האחורי שקע אל מדרון הריף, לעומק של 40 מ' וחלקה הקדמי נשאר תקוע בשרטון. בצר להם, מכרו בעלי הספינה את שרידיה לחברה גרמנית. הגרמנים חתכו את כל החרטום לחתיכות ולקחו אותו משם. בנוסף, הצליחו לפוצץ מטען נפץ מבוקר באיזור המנוע של הספינה, בעומק של 40 מ' - ובכך לשחרר אותו ולחלץ אותו מהמים ללא פגע.
שרידי הספינה ישובים כיום על המדרון, מעומק של 24 מ' ועד לעומק של 44 מ'. ניתן לעשות סיבוב בתוך גוף הספינה השבור. תופעה מעניינת היא, שבאיזור הספינה יוצא זרם של מים קרים - 5 מעלות צלזיוס פחות מאשר טמפרטורת המים סביב לה. מעבר לקור הפתאומי - הזרם גורם לעיוות בראייה במים. ערבוב המים החמים עם הקרים גורם למראה של שמן במים, או ערפל. תופעה (טרמוקלינה) ייחודית ומעניינת, אשר נגרמת ככל הנראה מזרימת מי מעיין מתוקים מן ההרים אל תוך הים.
מן הספינה ניתן לחזור חזרה דרך הקניון, או להמשיך מערבית לו במעלה הריף, ולמצוא עוד חלקים שניתקו מן הספינה, ואף מערה יפה בעומק של 18 מ', אשר לה פתח בראש הריף, בעומק של 5 מ'.
בהמשך הריף מסתתר קניון נוסף, קטן יותר מקודמו, החותך את הריף עד לראשו ומגיע ל-6 מ' עומק.

"PIGEON ISLAND"
באתר 'אי היונה' אליו הגענו למחרת, נפתחה באותו בוקר תערוכת אומנות תת-ימית, כחלק מתערוכה שנתית בשם ARTVENTURE, הכוללת מיצגים ימיים ויבשתיים (ראו מסגרת). מסמר התערוכה היה ללא ספק, פסל שיש של כריש בגודל טבעי, אשר נחצב כולו בעבודה ידנית מתחת למים, ע"י כמאל טופן, פסל תורכי מוכר וידוע, אשר פסליו מוצגים גם בארץ.. לאחריו, ניתן למצוא במים פסלים של ילדים, השרים לתוך מיקרופון, אופניים ורודים, פסל של עולל שוכב על אבן במים, צוללת העשויה כולה מחולצות, גלובוס מלא אוויר וכדורים קטנים צפים בו ועוד. התערוכה כולה שקועה בעומק של 10 מ' לערך, מסודרת לאורך מסלול הצלילה, עד לשרידי סירת עץ טבועה, שהוטבעה לפני מספר שנים במטרה להפוך אותה לאתר צלילה. כיום מדברים מדריכי הצלילה על הטבעת סירה נוספת, שכן הנוכחית כבר מתפוררת.

 
"BESME ISLAND"
צלילת אחר הצהרים הייתה באיזור המכונה "אי בסמה". במקום ישנן אמפורות ענק, אשר שקועות על הקרקע בעומק של עד 47 מ'. יודעי דבר מספרים על שרידי אוניה רומית, שנשאה מטען כלשהו באמפורות, ששקעו לאחר מספר סערות - אבל האמפורות נשמרו שלמות לחלוטין. חלקן אף בגובה של כמטר וחצי ובקוטר דומה. במקום ישנם עוד שרידי אבנים ומתכת, המעידים על האוניות שטבעו באיזור. הדגה באיזור מועטה, אך נצפו מספר דגי חליל וגם לוקוס אחד גדול.
 
"FLYING FISH"
האתר הראשון ביום ראשון, היה אתר המטוס. בעוד שצוות הצוללים הטכניים שלנו, מארק פדר וליאור ברסי, התכוננו לבצע צלילה מסובכת זו, לעומק של 70 מ', אנחנו צללנו באיזור הגבעה, בעומק של 20 מ'. דברים מיוחדים לא נצפו באיזור. ישנם מספר נקיקים יפים באיזור הגבעה, אך כולנו למעשה חיכינו במים לשובם של מארק וליאור מן המצולות. לאחר כעשרים דקות לערך, נצפו דמויותיהם של השניים מלוות במדריך הצלילה התורכי, אטילה, עולות מן המעמקים ומגיעות עד אלינו - לחניית הדקומפרסיה הראשונה. אנחנו, לעומתם, בדיוק סיימנו את חניית הבטיחות ושבנו ליאכטה.


עוד הרפתקאות - והפעם קיאקים
ביום האחרון לשהותנו בקאש, נסענו בבוקר לכפר "אוצ'איז" (UCAIZ) - שלוש הפיות. עד לפני חמש שנים לא היה בכפר זה כביש, או מים זורמים, אולם התיירות עשתה את שלה והיום ניתן להבחין בצלחות לווין על גגות בתי הכפר. הכפר נמצא מהלך שעת נסיעה מזרחית מקאש, על גדת הים, ממול לאי קקובה (KEKOVA).
הגענו בשעה 09:00 בבוקר לכפר, והתחלנו לארגן את הקיאקים. מדובר בקיאקים מקצועיים, לבודדים, או זוגיים לפי בחירה. לאחר שכל אחד קיבל קיאק בהתאם למשאת ליבו, וגם משוטים וחגורות הצלה - יצאנו לדרך.
השליטה בקיאק איננה קלה כפי שנדמה - קשה מאוד לשמור על שיווי משקל ולכן כל תנועה חדה עלולה להפוך אותו. אמנם אין זה מסוכן, אבל גם לא נעים במיוחד. יצאנו מן החוף של אוצ'איז דרומה, לכיוון האי קקובה. יש משערים, שהאי היה בעבר חלק מן היבשת, אך, בעקבות סדרת רעידות אדמה, עלה הים והציף את העמק שבין האי לבין הכפר, וגרם לבתי קקובה לשקוע מתחת לפני הים.
לאחר כשעה של חתירה בלתי נלאית הגענו לקקובה. האי כיום בלתי מיושב ומכיל שרידי מנזרים מהתקופה הביזנטית וגם שרידים קדומים יותר - מהתקופה הליקית. באי ארנבים רבים, שמסתובבים חופשי ואינם חוששים ממגע יד האדם. ככל הנראה, מישהו הביא פעם זוג ארנבים לאי, והם עשו מלאכה נאמנה ביישובו.
בנוסף, מגיעות לאי נשים על ילדיהן ומציעות את מרכולתן לתיירים המבקרים. מדובר בצעיפים, בנדנות, שרשראות וצמידים מעשי ידיהן.
האי עצמו יפה מאוד וכך גם ה מפרץ, שאליו הגענו - מפרץ טרסנה (TERSANE), בו המים חמימים, צלולים ונעימים מאוד. לאחר מנוחה קלילה, המשכנו עם הקיאקים מזרחה - לאורך האי. ניתן לראות את שרידי בתי הכפר השקוע - כאשר חלקם מתחת למים וחלקים מעליו. כמו כן ניתן לראות שרידי חדרים, מדרגות, שרידים מעצי הגגות ועוד. בתוך המים משתקפים גדרות מאבן - ככל הנראה קווי מתאר של בתים קדומים שהוצפו. ניתן ממש לדמיין כיצד חיו התושבים, איך היו חיי השכנות שלהם וכיצד עבדו כדייגים בים.
אחרי כחצי שעה, סיימנו את הסיור ליד האי, ופנינו צפונה - לכיוון הכפר "קלה", שנמצא בסמוך למצודת סימנה. גם קלה, כדוגמת שכנו - אוצ'איז, היה חסר אינסטלציה, כבישים וציוויליזציה עד לפני מספר שנים - כשגילו אותו התיירים. כיום המרינה מלאה בסירות וכך גם המסעדות המקומיות. עצרנו להתרעננות ועלינו למסעדה חביבה כדי לשתות בירה ולאכול גלידה, לנוח מעט ולהחליף חוויות.
משם חזרנו בשיט חזרה לאוצ'איז - מרחק של רבע שעת חתירה - החזרנו את הקיאקים והציוד ופנינו לאכול ארוחת צהריים במסעדה המקומית. הארוחה כללה בופה של סלטים, אורז, צ'יפס ותוספות וכל אחד קיבל גם חתיכות בשר עוף צלוי ושתייה. ארוחה כפרית פשוטה וטעימה.
לאחר סיור בשוק המקומי וחיפוש אחר מציאות ומתנות, חזרנו חזרה לקאש, בערך בשעה 4 אחה"צ. יום עמוס ומעייף, אבל מעניין ומלא בעתיקות והיסטוריה.
 
המון מה להציע - מילות סיכום
ביום האחרון, קמנו באי רצון משווע. נדמה היה כאילו לאף אחד אין כוח לתפקד - אף אחד לא רצה לעזוב את קאש. בכוח רצון עילאי, ארזנו את המזוו דות וירדנו לאכול ארוחת בוקר אחרונה בקאש. כבר בשעה 09:00 עזבנו את המלון ועלינו על המיניבוס בדרכינו לאנטליה. עוד רגע אחד, עצרנו להצטלם בנוף קאש היפה - וזהו. עד לפעם הבאה.
קאש היא פנינת חמד, שרוב הישראלים עוד לא גילו. המקום נקי, יפה ושמור ותושביו נעימי הליכות, שמחים ומסבירי פנים. צריך רק לקוות שהמרחק הרב של קאש משדה תעופה כלשהו, ישמור עליה ועל ייחודה ולא יגרום לתיעוש התיירותי כמו שקרה באנטליה ומרמריס.
לקאש יש המון מה להציע - הן מבחינת האוכל, הן מבחינת הצלילות והן מבחינת הטיולים והספורט האתגרי. משאל בזק בין חברי משלחת 'ים', הניב מסקנה מאוד ברורה: כולנו נשמח, ברגע שנוכל, לחזור לקאש. זה מקום, שלא משתחרר מן המחשבות עד לרגע ששבים אליו. נותר רק להפנות בקשה קטנה מכל מי שמתכוון לטייל שם: שימרו על המקום ועל שמם של הישראלים. אל תוציאו לנו שם רע - אחרי הכול, לכל אדם יש שתי גבות - אבל קאש יש רק אחת בעולם כולו.

רוכשים ביטוח צלילה דרכנו ומצטרפים חינם !! לאלפי מנויי מגזין "ים"
לרכישת ביטוח צלילה לחץ כאן

תודות: ללשכת התיירות התורכית, חברת ארקיע אינטרנשונל, חברת "בוגנוויל" ולגידי מחברת "קדים תיירות", אשר עשו הכול להצלחת משלחת" ים" לקאש