...Loading...
קבל מחיר הכי טוב שיש!

קורסי צלילה, טיולי צלילה,
ציוד צלילה, ציוד צילום תת מימי
קורסים לצילום תת מימי

השאירו פרטים ונחזור אליכם
עם הצעת מחיר!

שם:
טלפון:
הצעת מחיר ל:
דוא”ל:
הערות ובקשות מיוחדות:
...טוען...

הטרגדיה שלהם, האטרקציה שלנו

האם עדיין יש סיכוי למצוא זהב בקרנטיק וכמה אנשים איבדו שם את חייהם? את מי לקחה ספינת הטילים סופה למבצע "אביב נעורים" בביירות? מה עשה היתוש בווייטנאם? על מי ירדו המפציצים הגרמנים ב-6 באוקטובר? מה קרה לדנרייבן אחרי שרב החובל רב עם אשתו? מסע בעקבות ספינות טבועות מאילת ועד אבו-נוחאס

מאת נירית שירי, איורים: שלמה כהן

מסתכלים בעיניו של בן או בת הזוג, מסמנים עם הבוהן כלפי מטה, מותחים את היד כלפי מעלה ומשחררים אוויר מהמאזן. כאשר הראש כבר שקוע במים, מתהפכים כמו ברווז, דוחפים קצת עם הרגליים ומתחילים לרדת למטה. עוד מעט, כשהעיניים יתרגלו לתנאי הראות שמתחת למים, ואחרי שנשקע כמה מטרים נוספים, תתגלה לפתע צללית כהה של גוף גדול. אתה יודע שזו אינה שונית, וככל שאתה מתקרב אליה קווי המתאר הרבה יותר ברורים. ספינה שפעם חצתה ימים או אוקיינוסים, יכלה לסערות, שעל סיפונה התנפצו גלים ובגשר הפיקוד שלה ישבו מלחים בשר ודם - נחה בדממה את מנוחתה האחרונה.
גם מי שגרוטאות ברזל, ענקיות ככל שיהיו, לא עושות לו זה ומעדיף (במידה רבה של צדק) שוניות צבעוניות עם דגים מדהימים, ודאי זוכר בהתרגשות את הפעם הראשונה שבה ראה ספינה טבועה מחת למים, מצולקת מחוווית הטביעה האלימה.
לספינות השותקות האלה, מעבר להיותן שוניות מלאכותיות בדרגת התפתחות זו או אחרת, יש גם היסטוריה מרתקת. נתחיל במסע קצר בעקבותיהן, מאילת ועד אבו-נוחאס.

הסטי"ל באילת
לפני שנים לא רבות, במזרח טורקיה, חיפשו ארכיאולגים את שרידיה של תיבת נוח. לא פחות. החפירות בהר אררט לא העלו דבר, אולם מי שמחפש קשר כלשהו לאותו ספן מקראי, יוכל מצוא אותו דווקא באילת, כ-60 מטר מחוף הווילג', בעומק של 25 מטר, מצאה את מנוחתה האחרונה אח"י סופה, שעם הרבה חוצפה ישראלית חולצה מנמל שרבורג שבצרפת במבצע שכינויו הרשמי היה "תיבת נוח".
12 ספינות טילים הזמינה ישראל מצרפת, בשלהי שנות ה-60. שבע מהן הועברו כדין לישראל, אולם חמש האחרונות נותרו במספנות בשרבורג. צרפת הטילה אימברגו על ישראל וסירבה לאפשר את השלמת העסקה בין שתי המדינות.

 

 

צילום: ניקולה ברקה, צרפת

 

 


ב-20 בדצמבר יצאו מישראל לצרפת כ-80 מאנשי חיל הים. הם נחתו בפאריס לבושים בבגדים אזרחיים. בשקט ובצנעה, כדי שלא לעורר תשומת לב, הם יצאו בקבוצות קטנות לתחנת הרכבת, בדרך לשרבורג. בבואם לשם הם נבלעו כמעט כולם בתוך ספינות הטילים. ב-24 בדצמבר, בשעה שתיים בלילה, כאשר צרפת כולה היתה הלומת אלכוהול מחגיגות חג המולד, יצאו הספינות לדרכן לישראל. כאשר הצרפתים חשו בהיעדרותן, אחרי שעות רבות, זה כבר היה מאוחר מדי. מבחינתם. הספינות כבר היו הרחק בדרך, מחוץ למים הטריטוריאליים של צרפת.
ביום האחרון של שנות ה-60, ב-31 בדצמבר, הגיעו חמש הספינות לנמל חיפה, וכך הגיעה לסיומה דרמה שכיכבה במשך ימים בכל מהדורות החדשות בארץ ובחו"ל. פאריס הזועמת הורתה לאלוף מוקה לימון, ראש משלחת הרכש של משרד הביטחון בצרפת, לעזוב מיד את המדינה. ואילו חמש הספינות, שהגיעו לישראל כ"ספינות לקידוחי נפט" (סוג של שושואיות שהיתה אופיינית לנו באותן שנים), הועברו לחיל הים. ואלה שמותיהן: געש, חרב, חנית, חץ וסופה - ידידתנו חביבת הצוללים.
אח"י סופה שימשה את חיל הים יותר מ-20 שנה, ובמהלכן לקחה חלק בכמה ממבצעים חשובים. היא זו שלקחה שלקחה את אהוד ברק ואמנון ליפקין שחק למבצע "אביב נעורים" בביירות, שבמהלכו חוסלו כמה מבכירי אש"ף; היא היתה מעורבת בהטבעת ספינות טילים סוריות בנמל לטקיה במלחמת יום כיפור; היא פגעה בספינות מצריות בפורט סעיד, וסיימה את שירותה הקרבי בהנחתת כוחות של גולני וצנחנים בחופי לבנון, במלחמה שהיתה מה-מ-ו-צ-ד-ק-ו-ת בתולדות ישראל. מה-מ-ו-צ-ד-ק-ו-ת.
בשנת 1994 הובאה הסופה הזקנה למנוחתה האחרונה. היא נגררה לאתר ההטבעה, ובתום מבצע מסובך, כאשר רוחות צפוניות השמיעו קינות יבבניות, היא ירדה אל מתחת לפני המים, עם תפילה קטנה בלב: מי יתן ותשמש שונית מלאכותית, צבעונית ותוססת, לתפארת הדגים, האלמוגים והצוללים.

היתוש מול הקלאב-מד
בבית העלמין הצבאי לספינות באילת נחה את מנוחתה האחרונה ספינה אמריקנית קטנטנה, שבישראל קיבלה את השם יתוש. יש לנו דבורים ויש לנו דבורות והיתוש, בהתאמה, אף קטן יותר.
תהילתם המפוקפקת של היתושים היתה בשנות ה-60 במלחמה הנוראית בוייאטנם. הספינות הקטנטנות האלה שימשו את הצבא האמריקני להזזת כוחות חי"ר בשייט נהרות.
חיל הים הישראלי הביא אותן, בשנות ה-80, לסדרת נסיונות שבסופה הוחלט כי מה שהתאים לשייט בנהרות לא שוצפים, בהחלט לא מתאים לתנועה בין גלים מתנפצים, גם אם המדובר בים התיכון.
בסופו של דבר קנה את היתושים גורם פרטי, שביקש להשיט בהן תיירים במפרץ אילת. בסערה הראשונה, בעודן עוגנות, התקבלה הוכחה מובהקת למסקנות של חיל הים. שני יתושים, אוי לאותה בושה, טבעו במעגנה.
בסופו של דבר פירקו את המנועים מהיתושים, מכרו אותם חזרה לאמריקנים ונפטרו בדרכים שונות מגופי הספינות הזעירות - העשויות אלומיניום ופיברגלס.
אחת מאותן ספינות, במבצע שהשתיקה עדיין יפה לו (בלי אישורים של המשרד לאיכות הסביבה), הוטבעה לפני 15 שנה באילת, מול הקלאב-מד, בעומק של 30 מטר. מאז נצמדו לגוף היתוש כמה אלמוגים ואולי בעתיד הרחוק יהפוך היתוש לשונית של ממש.

ספינת האופנועים
הסטי"ל והיתוש באילת הגיעו לקרקעית הים אחרי קריירה מפוארת. טקס האשכבה של שתי הספינות היה מתוכנן ומכובד וטביעתן לא באה עליהן בחטף.
לא כך פני הדברים אצל הטיסלגרום, שחייה על הים היו קצרים ואת עיקר תהילתה היא קנתה דווקא מתחת למים.
הטיסלגרום היא לא ספק אחת האטרקציות הגדולות בעולם לצוללים, ככל שמדובר בספינות טבועות מתחת למים. גם מי שלא ממש מאוהב בגרוטאות ברזל, יוצא מהמים עם רצון עז לחזור לכאן שוב.
בשישי באוקטובר, בשנת 1941, בין שאאב עלי לשאאב מחמוד, בשעה אחת וחצי בלילה, הפציצו את הטיסלגרום שני מטוסים גרמניים, שהגיעו מהאי היווני כרתים. שניים מהטילים פגעו בחלק האחורי של הספינה, שכעבור דקות לא רבות החלה לשקוע אל מקום מנוחתה האחרון, בעומק של 30 מטר. תשעה מחיילי הצי הבריטי קיפחו את חייהם, ושנים רבות לאחר מכן נהגו ספינות בריטיות שעברו במקום להוריד את הדגל לחצי התורן ולהתייחד עם זכרם.
קצרים מאוד היו חייה של ספינת המשא הבריטית. רק שנה קודם לכן היא יצאה חדשה ונוצצת מהמספנות. 126 מטר אורכה, והיא יכלה להכיל מטען במשקל של 4,898 טונות.
הטיסלגרום יצאה להפלגתה האחרונה מקייפטאון שבדרום אפריקה. שם העמיסו עליה שפע של ציוד לחיילים הבריטים שהיו באותה עת, ראשיתה של מלחמת העולם השנייה, בצפון אפריקה. הנה חלק מרשימת המצאי, שאותה תוכלו לראות מתחת למים: משאיות, ג'יפים, עשרות אופנועי בי.אס.איי, תחמושת, נושאי טנקים, שני קטרים לרכבת, ואפילו מאות מגפי גומי. כולם השתמרו היטב (כולל הצמיגים בכלי הרכב ומד המיילים במשאיות), כמעט כפי שנתגלו לעיניו של ז'אק קוסטו, הצולל המיתולוגי, שחשף את הספינה לראשונה בשנת 1956.
קוסטו הביא צילומים מהמקום, אולם הספינה נחשפה שנית רק בשנות התשעים, על-ידי הישראלי דודו ורד, שיצא למקום בשליחות המגזין "ים".
צוללים מגיעים לכאן בספינה משארם א-שייח' או מאורגדה, וסביר להניח שלא תהיו כאן לבד. בכל מקרה, ככל שתקדימו להגיע לכאן, כך טובים הסיכויים שתהנו מצלילה משובחת יותר.
בנוסף, לא תמיד הים כאן שקט ואתם גם עשויים להיתקל בזרמים חזקים, מהירכתיים לחרטום או מהחרטום לירכתיים.
בגלל גודלה של הספינה והעומק שבו היא נמצאת, מומלץ לערוך כאן שתי צלילות. כך לא רק שתוכלו לסקור היטב את שטח הספינה וסביבתה, אלא גם תראו, אם לא צפוף מדי, להקות גדולות של דגי ים פתוח, דקרים גדולים, נפוליאונים, טונות ואפילו כרישים. על הסיפון תמצאו עקרבנונים ותנינונים.
הצלילה הראושנה תהיה כרגיל עמוקה יותר, לעומק של 30 מטר, כאשר היעד שלכם הוא אזור הירכתיים. הספינה שלכם תעגון קרוב למרכז ה"Thistelgrom", בעומק של 12 עד 14 מטר. אתם תרדו עם החבל, באיטיות ובזהירות. תוך כדי כך תחושו בזרם, שייעלם כאשר תנחתו על הסיפון.
נצלול לאורך דופן האונייה, בצד המזרחי שלה, ונרד לתחתית האזור המופצץ, שם נראה את את המשוריינים. נמשיך לכיוון המדחף, בעומק של 30 מטר, ומתחתיו נראה את הדקרים גדולים.
זה הזמן להקיף את הירכתיים, ולהתחיל לעלות לאורך הסיפון, שעם השנים נאחזו בו אלמוגים רכים וצבעוניים. כאן גם נראה את המקלעים נגד מטוסים, שבאוקטובר 41' החטיאו את המפציצים הגרמניים. מכאן נמשיך לעבר מרכז האונייה, בריחוף מעל האזור המופצץ.
בצלילה השנייה, אחרי שלוש שעות של מנוחה ופינוקים בספינה, נרד לעומק של לא יותר מ-20 מטר, כאשר היעד הפעם הוא לב הטיסלגרום והחלק הקדמי שלה.
נרד על החבל וננחת ליד הגשר של הספינה. מכאן נמשיך לכיוון החרטום, שם נמצא שני פתחים גדולים, ברוחב של כ-10 עד 15 מטר, המובילים אל תוך בטן האוניה, לשתי קומות שבהן אוחסנו המשאיות והאופנועים. בחלקו האחורי של הפתח האחורי, מצדו הימני, כשמביטים לכיוון הירכתים, תוכלו להבחין במעבר לפנים האונייה מתחת לגשר, שאורכו 15 מטר. כאן כדאי מאוד להשתמש בפנס, בדרככם החוצה. מכאן תמשיכו לכיוון החרטום, ובדרך תראו את טילי הטורפדו ואת קטר הרכבת. החזרה על החבל תיעשה, כרגיל, עם חניות ביניים.

רב עם אשתו והספינה טבעה
בקצה האחד של הסקאלה יושבת הטיסלגרום, המציעה שפע של אטרציות ברזליות. בקצה השני יושבת הדנרייבן, שהחללים שלה ריקים שלא לומר משמימים. בקושי אפשר להתנחם עם שרידי המדחף.
עם זאת, השונית שבה התנגשה הדנרייבן ועולם החי שסביבה, הדקרים והגרזינונים בבטן הספינה, מספקים חוויות מדהימות, שלאחריהן תמיד תרצו לחזור לכאן.
אנו נמצאים בשאאב מחמוד, שונית אלמוגים ארוכה ומרוחקת מהחוף, הנמצאת ממערב לראס מוחמד וממזרח למצרי ג'ובל.
בחלק הדרום מזרחי של השונית ניצב מגדלור, ומשום כך נקרא המקום Beacon Rock. צפונית-מערבית למגדלור, על קרקעית הים, נחה כבר עשרות רבות של שנים ספינת משא בריטית, הדנרייבן.
הספינה, 82 מטר אורכה וכעשרה מטר רוחבה, הובילה עץ ותבלינים מבומבי שבהודו והיתה בדרכה לנמל ניוקאסל שבאנגליה. באותו יום, בשנת 1876, הים היה שקט, ואלמלא מריבה קשה בין רב החובל לבין אשתו, שלאחריה הוא בחר להטביע את כעסו ויגונו בכמות אדירה של אלכוהול, ששיבשה לחלוטין את שיקול דעותו (ולא עזרו תחנוניו של קצין אחר), לא היתה הספינה מתנגשת בעוצמה רבה בשונית.
כתוצאה מאותה התנגשות נפער חור גדול בחרטום. רב החובל המבוהל ניסה להסתובב שמאלה, אולם ספינתו - בסך הכל צעירונת בת שלוש - התחכחה עם השונית לאורך צדה הימני, וסדק נוסף נוצר לכל אורכה. מכאן קצרה היתה הדרך עד לשקיעתה והתהפכותה בתנוחה מאוד לא שגרתית, כאשר הסיפון על הקרקעית.
103 שנים חלפו עד לגילויה מחדש על-ידי משלחת של ארכיאולגים ימיים, אלה הוציאו ממנה עשרות בקבוקים (כמה מהם עדיין מלאים ביין) ופריטים אחרים והניחו אותה לנפשה.
במהלך 125 השנים שבהן הדנרייבן שוכבת על הקרקעית, צמחו על גופה אלמוגים רבים. אלמוגים אלה וסביבתם הדגית הם האטרקציה העיקרית במקום. ניתן לראות כאן כמויות בלתי מבוטלות של דגי שונית ודגי ים פתוח. בין השאר חיים במקום נפוליאונים ענקיים, ובבטן האוניה תמצאו דקרים מרשימים בגודלם.
בקצה החרטום, צמוד לקרקעית ובצד הפונה לשונית, תמצאו את החור שנפער כתוצאה מההתנגשות בשונית. בכניסה לספינה, דרך החור, תפגשו להקה מדהימה של גרזינונים. כן תראו כאן לא מעט זהרונים, וכרגיל תשתדלו לא ליצור איתם מגע פיסי. אחרי כעשרה מטר, בתוך הגוף הצינורי, תצאו מבטן הספינה באזור השבר הראשון. מכאן נמשיך לאורך הספינה, מהצד העמוק שלה, עד השבר השני. בשבר הפנימי, כאשר אתם מביטים לעבר ירכתי הספינה ולצד הדופן הימנית, יש מעבר לתוך בטן הספינה, המזכיר במקצת את הקניון בדהב. צבע המים כאן הוא טורקיז, מהמדהימים שתראו בסיני. בצד החשוך אפשר לראות את הדקרים הגדולים. לאורך הצד של הספינה הפונה לים, יש סדק גדול ודרכו תצאו החוצה. זה הזמן לעלות למדחף, ולחזור לשונית העשירה.

שאאב אבו-נוח'אס
אם ספינות טבועות עושות לכם את זה, השונית של שאאב אבו נוח'אס היא מקום נפלא בעבורכם. מאז פתיחתה של תעלת סואץ בשנת 1860, טבעו כאן לא מעט ספינות והמקום היפהפה הזה סיפק לא מעט טרגדיות והרבה כאב לב למשפחותיהם של יורדי ים ונוסעים אחרים, שמצאו פה את מותם.
הצד הדרומי של שאאב אבו נוח'אס חביב מאוד על אל הים נפטון, ולא תמיד ניתן לצלול כאן. ומי כמו הספינות שבקרקעית יכולות לספר לכם, בעדות אילמת, על חרון אפו של אותו אל. אנו נמצאים בים הפתוח ורוח צפונית חזקה תביא איתה גלים מאוד לא ידידותיים לצולל. כן, חשוב לזכור: האטרקציה שלנו היא הטרגדיה שלהם.
צידו הצפוני של השאאב משמש כבית עלמין לארבע ספינות, ששלוש מהן השתמרו במצב סביר ביותר: קרנטיק - טבעה בשנת 1869; קריסולה - טבעה בשנת 1981; Giannis D. - טבעה בשנת 1983. כן מצוי כאן שבר של מכלית המכונה "unknowen wreck".

זהב בקרנטיק
ב-13 בספטמבר בשנת 1869, בשעה אחת לפנות בוקר, קצת יותר מ24- שעות לאחר שעזבה את תעלת סואץ בדרכה לבומבי וכלכלתה שבהודו, פגעה הקרנטיק בשונית ועלתה על שרטון.
רב החובל, פי.בי ג'ונס, עדיין לא ידע, שספינת הקיטור הבריטית מהצי המלכות עתידה כעבור כמה שעות לסיים את חייה, שבע שנים בלבד לאחר השקתה. הוא גם לא שיער בנפשו ש"התקלה הזמנית" תסתיים במותם של רבים מהנוסעים ואנשי הצוות.
מזג האוויר היה נעים ונוח באותו לילה וגם נפטון היה רגוע. לא איתני הטבע, גרמו לאסון הימי. זה היה "הגורם האנושי", טעות בניווט. באותה שעה היו על הקרנטיק יותר מ-230 נוסעים ואנשי צוות. מדובר היה בספינה גדולה, באורך של 90 מטר ובמשקל של 1,776 טונות.
אולי בגלל הגודל והעוצמה של הספינה הנאה, או סתם בגלל עודף ביטחון עצמי, קברניטי הספינה היו משוכנעים כי לא נשקפת סכנה לחייהם, אין סיבה למהר ואפשר לחכות בשלווה לפינוי. הנוסעים ואנשי הצוות השלווים אף אכלו את ארוחותיהם כרגיל וקינחו עם תה אנגלי מסורתי. השלווה הזאת, ממש כמו בדרמה משובחת, לא היתה אלא הקדמה לטרגדיה קשה.
למחרת בבוקר, עשר דקות לפני השעה 11, אירע האסון: לפתע, ללא כל סימן מוקדם, התבקעה הספינה לשני חלקים והחלה לשקוע. 27 בני-אדם טבעו למוות.
הניצולים הצליחו להגיע בספינות הצלה לאי שדואן, וחולצו מאוחר יותר על-ידי ספינה אחרת.
הקרנטיק נותרה תקועה בשונית האלמוגים, כאשר רק התורן הקדמי שלה בולט מעל המים. מתחת לפני המים היה חדר הדואר ל הספינה, ובו כמות גדולה של מטילי זהב בשווי של 40 אלף ליש"ט, הון עתק במושגי אותה תקופה.
לוידס, החברה שביטחה את הספינה ותכולתה, שיגרה משלחת צוללים מיוחדת כדי לנסות להציל את הזהב. זו היתה הפעם הראשונה שהשתמשו במשאבה, שבאמצעותה הזרימו אוויר היישר לתוך קסדת הצולל כדי לאפשר לו לשהות זמן ממושך יותר מתחת למים.
שישה שבועות לאחר הטביעה גילה אחד הצוללים את חלק מהמטען היקר. בסך הכל הועלו ליבשה מטילי זהב בשווי של 32 אלף ליש"ט. שאר הזהב מעולם לא נמצא.
הצוללים של חברת הביטוח לוידס עזבו את המקום, והשאירו אותה וחלק גדול ממטענה לבדואים שבמשך כמה חודשים צללו אליה אינספור פעמים (בצלילה חופשית) בנסיון לדלות ממנה מטען יקר.
במארס 1870, חמישה חודשים לאחר שטבעה, אירעה סערה והספינה החליקה ממדרון האלמוגים לקרקעית ונחתה במקום במקום מנוחתה הנוכחי. היא נחה על צידה, כאשר חלקה התחתון בעומק של 24 מטר, וחלקה העליון בעומק של 16 מטר. שני התרנים המרכזיים של הספינה כבר לא מחוברים לסיפון, אך הם נחים לצידה.
הקרנטיק היתה פעם ספינת עץ יפהפיה. תפארתה עדיין ניכרת היטב והשדרית שלה השתמרה היטב. שלמים נותרו גם הירכתיים והחרטום, אולם החלק המרכזי של הספינה הרוס לחלוטין. המדחף נותר בשלמותו באזור הירכתיים, והוא מכוסה באלמוגים.
במרכז הספינה, בעומק של 24 מטר, תוכלו לראות את שרידיו של דוד הקיטור וכן את חדר המנועים או ליתר דיוק - מה שנותר ממנו. לספינה עצמה אין טעם להיכנס. הסיכוי שתמצאו משהו ממטילי הזהב שאבדו כאן קלוש ביותר. מאז המאה ה-19 לא מצאו כאן אפילו פני שחוק אחד.
איך מגיעים?
ספינות אינן יכולות לעגון במקום, אלא אם הן רוצות להתגרות בנפטון. תנו לאל הים לזעוף ולקצוף, וספינה לא זהירה עלולה להתנפץ על סלעי השונית ולהצטרף לספינות אחרות שצללו בלי שוב בשאאב אבו נוח'אס. לכן אתם תקפצו למים מסירת גומי (ה"דינגי"), וזאת רק אם מזג האוויר ירשה לכם לעשות כן. אם אתם מאמינים שלא צריך להתגרות בגורל, אל תשרקו על הסיפון, נפטון רואה בכך התגרות מכוונת.

ג'יאניס המרגלת?
ב-19 אפריל 83' התנגשה הג'יאניס ד. בשונית וספגה מהלומות קשות בשלושה חלקים בגופה הענק - 99 מטר אורכה עם יכולת תכטלה של 2,900 טונות. הנסיונות לחלץ אותה עלו בתוהו ועם הזמן היא הלכה ושקעה עד שהתבקעה לשני חלקים ונחתה לקרקעית, בעומק של 28 מטר.
כדרכן של ספינות שהתבקעו, החלק המרכזי בגוף הספינה נהרס כמעט לגמרי, בעוד שהחרטום והירכתיים נותרו כמעט שלמים. מומלץ לערוך סיור בגשר הפיקוד, ובחדרי המגורים שבירכתים וממש לא כדאי להיכנס לחדר במכונות. אמנם הוא גדול ומרווח אך מי שרוצה להגיע אליו חייב לקחת בחשבון שהוא יתלכלך משמן. חבל על החליפה. בחרטום אפשר לראות את גלגלי השרשראות של העוגן.
לספינה יש גם עבר מרתק. שלמה כהן - הגרפיקאי, המאייר, המושך בעט והאגדה - טען כי באחת מצלילותיו הראשונות במקום הבחין באנטנות רבות שכבר לא נמצאות. ייתכן, לדבריו, שהספינה שימש למטרות ריגול. זאת ועוד: כהן ניסה להגיע לרישמוי הבעלות על הספינה ולא העלה דבר, מה שתורם לאווירת המסתורין סביבה. גם שמה של הספינה, ג'יאניס ד., ניתן לה על-ידי צוללים שקראו כיתוב בנוסח כזה על הארובה. שמה האמיתי הוא דווקא מרקוס.

קריסולה
הקריסולה היא ממש שכנתה של הג'יאניס ד. ואפשר לבקר בשתי הספינות בצלילה אחת. חמש דקות של שחיה - ועברתם מספינה לספינה.
הקריסולה היתה ספינת משא יוונית, 106 מטר אורכה ועם יכולת קיבולת של של 3,700 טונות.
ב-30 באוקטובר 81', עם כל העוצמה והמאסה הזאת, היא שייטה בשאבב במהירות מופרזת והתנגשה בשונית. חרטום הספינה נהרס לחלוטין והיא טבעה במקום. צוות הספינה, למרבה המזל, ניצל.
הספינה עצמה נחה על צידה, ומדי פעם חלקים ממנה קורסים אל תוך עצמה, כך שממש לא מומלץ להיכנס אליה, כשהים אינו שקט. אפשר בהחלט להסתפק בריחוף מבחוץ.
הקריסולה היתה בדרכה מאיטליה לערב הסעודית, טעונה בעשרות אלפי אריחים מתוצרת איטלקית. האריחים הכבדים נותרו במקום, משמשים לה כמצבה אילמת.

להצטרפות לאלפי מנויי מגזין ים לחץ כאן
רק 26 ש"ח
לרכישת ביטוח צלילה לחץ כאן