...Loading...
קבל מחיר הכי טוב שיש!

קורסי צלילה, טיולי צלילה,
ציוד צלילה, ציוד צילום תת מימי
קורסים לצילום תת מימי

השאירו פרטים ונחזור אליכם
עם הצעת מחיר!

שם:
טלפון:
הצעת מחיר ל:
דוא”ל:
הערות ובקשות מיוחדות:
...טוען...

אצלנו בתחנה

על תעלומת תחנות הניקוי של דגי הנקאי והישרדותם בטבע ובשביה

מאת: אביב לוי ונדב לוי   צילומים: טוני מלמקוויסט

העולם התת-ימי משופע בפלאים שונים וייחודיים. הנה לדוגמה, תופעת דגי הנקאי למיניהם, אותו תוצר של שותפות הדדית, מעין סימביוזה שאינה מחייבת. דגי הנקאי האילתי Labroides dimidiatus), (Cleaner Common Wrasse Valeneiennes 1839), נושא הכתבה, הידועים גם כנקאים כחולי-פס, או כחולי-קו, כמו גם דגי הנקאי הפסיפי, נחשבים מהמלהיבים שבהם, אם כי לאו דווקא בצבעיהם. קל לראותם בטבע ודי בצלילה קצרה כדי לגלותם.

תעלומות הצורך
אין צולל שאינו מכיר את מראה דגי הנקאי בתחנת ה"ניקוי" הקבועה שלהם, בה הם מנקים וממרקים את לקוחותיהם. ואכן, סימביוזה מרתקת התפתחה בין אחדים מדגי השונית לבין הנקאי האילתי. הנקאי מנקה אותם תוך שהוא מסיר מהם טפילים שונים ובדרך זו הוא גם מקבל את מזונו. הצפייה בנקאי קטן המנקה דגים טורפים גדולים ממנו עשרת מונים, היא חוויה מרגשת. מוזר לראות כיצד דג קטן שכזה נכנס לתוך פיו של דג טורף גדול הפוער את פיו ולסתותיו בתנוחה שלווה - ממתין שינקו וישרתו אותו.
למרות היופי המצטייר בתופעה ביו-אקולוגית זו מצדו של הנקאי, טרם נפתרה שאלת תרומת קיומם של נקאים במערכת האקולוגית הימית לאור תהליכי הברירה הטבעית. אחת התעלומות היא מדוע הם אינם מתעניינים בבני-אדם הצוללים בקרבתם? היו שטענו כי תנועות הנקאי וצבעיו הם הסימנים המשחררים אצל דגים אחרים את "הדחף" להתנקות, אך בד-בבד מרסנים אצלם את הדחף לטרוף את הנקאי, שאם לא כן, לא ניתן היה להסביר אחרת את התנהגות הדגים הטורפים, כגון, הברקודה, שעה שהנקאי מחטט בפיה הפעור.
אין אנו יודעים בוודאות כיצד החל דג הנקאי לנקות ולטפח את מטופליו, אך בהחלט ניתן להעריך כי "תקרית" חד-פעמית, מלפני מיליוני שנים, היא הבסיס לתופעה.

סימני היכר: מבנה, תכונות
דגי הנקאי, למיניהם, משתייכים למשפחת השפתניים (Labridae) הנמנית עם סדרת הדקראים, הנחשבים בין היפים שבדגים. במשפחה ידועים 58 מינים, ביניהם התפרסמו דגים שאורכם ס"מ בודדים, ועד לדג נפוליאון (Cheilinus undulates) שאורכו עשוי להגיע לכ-3.3 מטרים. דגי הנקאי דומים במקצת לדגי האמנונים ששוכנים במים מתוקים, הן בגלל הגמישות הגדולה וטווחי הגודל של טרפם והן בגלל המניפולציות שהם עושים לדגים אחרים.
ידועים 5-6, ויש אומרים אף 11 מינים בסוג "נקאי". הידוע, השכיח והנפוץ ביניהם הוא דג הנקאי האילתי, שהתפרסם בניגודי צבעים הכחול-שחור שלו. שאר הנקאים, שאף הם צבעוניים, ידועים בצבעיהם הססגוניים יותר. דגי הנקאי מצטיינים בפעילותם היומית, ובהיותם אחדים מהמינים המצטיינים בשינויי זוויג, מנקבה לזכר.
הנקאי הוא שוכן חופים סלעיים ושחיין זריז שחודר בנקל לסדקים ומחילות. דג הנקאי האילתי, המגיע לאורך כ- 10 ס"מ ולעתים אף 11.5 ס"מ, הוא אחד מדגי השונית המובהקים, הידוע בהיותו חובב בשר מובהק, מחסילונים וכלה בתולעים. אולם, בניגוד לצרכיו הגסטרונומיים, הוא איננו עויין דגים אחרים ומתייחס אליהם באדישות.
הנקאי בעל גוף בהיר ופס כהה לאורך גופו, וכחבריו האחרים, הוא מהדגים המעניינים ביותר, וה'ממזריים' ביותר בשונית. דגמי הצבע של הנקאי האילתי הם בעיקר בכחול שמתלווה אליו פס שחור, המתחיל מקצה החרטום, נמשך מכל צד של הדג, ולאורך כל גופו. הפס שהוא צר בצדי הראש הולך ומתרחב כלפי צדו האחורי של הדג., עד שהוא מכסה כמעט את כל סנפיר הזנב. הוא אף מסוגל לשנות את צבעיו הכחולים היסודיים לצבעי ארגמן וצהוב.
גופו מאורך, חרטומו חד, והפה בקצה החרטום. השפתיים בשרניות, העליונה פגומה, והתחתונה מפורצת לשתי אונות, כמו גם הלסת התחתונוה החצויה לשתי אונות. שתי הלסתות מצויידות בשיניים זיפיות, ובכל אחת מהן קיים ניב, הן למעלה והן למטה.

מיון ותפוצה
דגי הנקאי האילתי, שוכנים בקרבת ובתוך שוניות אלמוגים באוקיינוסים ובימים טרופיים, בעיקר באוקיינוס האינדו-פסיפי, ובין השאר, בקרבת אוסטרליה ובים-סוף. מקומות חיותם סלעיים, בשוניות שבחופי מים רדודים ועד לשוניות עמוקות יותר בעומק הים, דוגמת שונית האלמוגים הגדולה של אוסטרליה. מדיום ימי גדול ממדים זה מכיל גם מיני דגי נקאי אחרים.

אקשן בתחנה
אם נזדמן לכם באחת הצלילות להיתקל בהתקהלות דגים מסביב לאזור מסוים בשונית, כנראה שהגעתם לתחנת ניקוי. בתחנת הניקוי, מנקה הנקאי ומטפח מטופלים בעזרת פיו המותאם לתלישה מבוקרת של טפילים, ובאמצעות עיניים חדות המסוגלות לאתר גם את הטפילים הקטנים ביותר, שיכולים להיות. גם סרטנים מיקרוסקופיים בעלי שריון ויכולת למצוץ דם.
דגי הנקאי נוהגים להסתתר בסלעי השונית ונקיקיה, ומגרדים מהסלעים את האורגניזמים הזעירים המצויים עליהם. אולם, עיקר מזונוםבתחנות הניקוי שלהם שבהן הם שולים ומגרדים את הטפילים החיצוניים שהם מלקטים מדגים ממשפחות שונות, כמו הדקריים, מורניים, מוליות, זהרונים וכדומה.
הנקאי האילתי איננו הדג המנקה היחיד במשפחת השפתניים, וישנם דגים נוספים המצטיינים ב"ניקוי" של דגים אחרים ממשפחות הפרפרוניים (בעיקר הצעירים), התוכינוניים, הקברנוניים, השוניתיים, השפתניים, וכדומה. ישנם אף אורגניזמים אחרים בין חסרי החוליות שאף הם נמנים עם הנקאים הטיפוסיים, ביניהם בולטים הסרטנים ארוכי הבטן (Cleaner Shrimps).

על הסימביוזה
ישנם דגים המקיימים סימביוזה פקולטטיבית (facultative), שבמהלכה הם מסלקים בתזונתם פריטי מזון (או טפילים) מגופם של דגים, ומגינים על עצמם מטריפה בעצם קרבתם לדגים המתנקים. במקרה זה, קשה למשל לסלק, או לטרוף דגי נקאי המנקים מורנה, או דג טורף גדול אחר. סימביוזה פקולטטיבית מצטיינת בכך שהמנקה עושה את עבודתו כתוצר-לוואי, או בפרקי-זמן חלקיים בלבד כחלק בלתי-נפרד מאורח חייו. בין הדגים המדגימים פעילות זו: דגי מלאך, פרפרונים צעירים, נקאי סנוריטה (Oxyjulis californica) ואולי גם דגי נקאי אחרים.
סימביוזה אובליגטורית (Obligatoric) מחייבת את שני הצדדים ליטול בה חלק. דגי הנקאי הנכללים בה באופן בולט ביותר, מחוייבים לבצע "פליית-טפילים" (Grooming) שהיא שוות-ערך לפליית טפילים בפרוות יונקים, כמו קופי בבונים, למשל, או "סינוץ" (Allopreening) בעופות וציפורים, כמו עזנית הנגב, הרחם והזנבן הערבי.
רבים מהחוקרים מכנים את דגי הנקאי "מנקי השונית". ואכן, דגי הנקאי מסלקים טפילים חיצוניים ומנקים מגופם החיצוני של דגי השונית את הטפילים שדבקו אליהם, ואף מסלקים מגופם ומלועם חלקי רקמות פגועות, או שיירי מזון. הם אינם מהססים להיכנס לפיות הדגים המפחידים ביותר בשונית, או לשלוף פירורים אפילו מזימיהם. דגי הנקאי האילתי במיוחד ידועים באומץ-לבם ובהעדר חשש לחדור לפיות הדגים המאיימים ביותר.
במהלכה של "סימביוזת הניקוי ההדדית" (Mutual Cleaning Symbisis), המתקיימת לרוב בין חסרי-חוליות ימיים לבין דגים, אך גם בין דגים לבין עצמם, שני השותפים נהנים משיתוף הפעולה שנוצר ביניהם. הנקאים מנקים דגים אחרים, והאחרים, מתגמלים אותם בהתאם במזון ובהגנה, אם צריך. יתרה מזאת, הנקאים למיניהם אינם צריכים לפחד שייאכלו על-ידי הפונדקאים, או אלה המאמצים אותם בהתלהבות ומסתדרים בתור בתחנות "הניקוי", ואף אינם חשים מנוצלים מ"הסתערותם" הנלהבת של הנקאים עליהם.
הדגים המתנקים נהנים משירותי הניקוי המרחיקים מהם טפילים גורמי מחלות, מסידור קשקשים, הורדת רקמות עור פגומות והוצאת שאריות אוכל מבין השיניים, הזימים והפה.
על פתיחת תחנת הניקוי לומדים הדגים מהתבוננות ריקוד הנקאי המאותת להם שהתחנה פתוחה, וכעבור זמן קצר ביותר, נאספים דגים, ונדמה כי הם מסתדרים לפי תור, כשלא פעם ניתן לראות גם משהו הנראה כהמתנה בתור... כאשר דג מסויים מגיע לתחילת התור, הוא לא פעם מסמן לנקאי היכן יש לנקות, ע"י הרמת סנפיר, סיבוב זנב, או פתיחת פה.

טריטוריאליות ומספר הטפילים
במפרץ אילת מתגוררים דגי הנקאי האילתי בטריטוריות קבועות, וביחידות, בזוגות קבועים, או בשלישיות, במקומות בולטים בשונית. דגי הנקאי מאפיינים עומקים שנעים משני מטרים, או פחות מכך ועד לכ-40 מטר מתחת למים. בלילה הם מסתתרים במערות, נקיקים וסדקים ולא ניתן לגלותם.
לכל זוג יש "תחנת ניקוי" שבקרבתה מסתדרים דגים אחרים במעין "תור" לקבלת שירותי ניקוי. הדג מושך בהתנהגותו דגים אחרים לקרבתו. הוא שוחה באיטיות, או שמבצע שחיית ראווה קופצנית אופיינית שבמהלכה מגיעים אליו הדגים המעוניינים "להפקיר" את גפם לניקוי. "ריקוד" מפתה זה מקרב אליו דגים שונים הנעצרים לידו ופורשים את סנפיריהם. בעזרת לסתו המיוחדת הנקאי שולף מסנפיריהם, מזימיהם, משיניהם ולעיתים גם מגרונם של הדגים המתנקים את הטפילים החיצוניים שהנקאי מוצא על גופם, ואוכלם. כך הוא עובר מדג לדג ולעיתים אינו מהסס לנקות גם דגי טרף המנצלים אף הם את תכונותיו. בין הטפילים שהדג מתענג עליהם, ידועים חיידקים, סרטנים זעירים ופטריות.
בכל תחנת ניקוי ניתן למצוא לפחות נקאי אחד, או זוג נקאים, אך באזורים בעלי צפיפות רבה של דגים, הדגים הטורפים אינם מחכים בתור, ועם הגעתם מתפזר התור לרבות המטופל, כשהנקאי (ולעתים החקאי, להלן) עוברים במרץ בין "הקליינטים", והנקאי אך אינו מהסס גם לצלול לתוך פיו, ולהוציא ממנו שיירי מזון. ממחקרים שנעשו נמצא שנקאי מסוגל לאכול עד לכ-1,200 טפילים ביום.

הטעיות: חקאי/חקיין
האידיליה הפסטורלית הזו של דגי הנקאי והדגים המתנקים בתחנות הניקוי האמיתיות מופרעת לעתים בצורה מפליאה על-ידי גורם זר אחר. הסיפור המצטייר לעין הוא כדלקמן: דג החקאי (על משקל הנקאי), הידוע בשמו חקיין הנקאי Aspidontus taeniatus)), נמנה בכלל על משפחת הקרנוניים (Balennidae) שהמינים הנכללים בה חיים, לרוב בקרבת הקרקעית, במקומות קבועים, וניזונים מאצות ויצורי-ים קטנים. אולם, חקיין הנקאי, ידוע בחקיינות התוקפנית שמופעלת מצדו כלפי דגי שונית אחרים.
החקאי הוא דג המחקה את הנקאי בצבעיו, בצורת שחייתו, בדגם ריקודי ההזמנה של הנקאי ובפס השחור העובר לאורכו, ונחשב בין "הרמאים" המובהקים של השונית. דגים מעין אלה מייסדים תחנות-ניקוי מדומות, ומנצלים בקלות את "רצונם" של דגים אחרים להתנקות. הם מנצלים את תחנות הניקוי של דג הנקאי (האמתי) ומבצעים את זממם בדגים האחרים. החקאי הדומה לנקאי נמנה בין "הרמאים" הסתגלניים ביותר בשונית. כאשר הדגים חפצי הניקוי שוחים לתומם להתנקות בתחנות הניקוי הידועות להם, נושך החקאי בסנפיריהם, למשל, או אף נוגס בכל רקמה אחרת של הדג המתנקה, כביכול.
הואיל, ואין הדגים המופתעים הללו יכולים לחזות מי הוא מי, הם עלולים להיזהר בעתיד לאחר הניסיון המר שצברו בשיטת "הניסוי והטעייה". ניסיון מעין זה מושג אצל דגים מבוגרים שלמדו להבחין בין השניים. בעבר כונתה התנהגות זו "חקיינות תוקפנית". החקיין מפיק תועלת כפולה: ראשית, הוא נהנה מחסינות שלה זוכה הנקאי שאינו מותקף על-ידי דגי הטרף. שנית, הוא מצליח, במסווה של דג מועיל, להתקרב לדגים אחרים, לקרוע מבשרם ומסנפיריהם ולנוס על נפשו בטרם מתבררת הטעות, או בטרם יימלטו הם עצמם. החקאי אינו אלא דג טורף המחקה מודל של "דג תמים" שכאילו בלבד איננו גורם נזק. מספרם קטן יותר בהשוואה למספר הדגים המנקים האמתיים. דגי חקאי הנקאי כה דומים לנקאי, שבאוספים הם נשמרים תחת התווית של הנקאי.
פעילות הניקוי אינה מוגבלת לנקאי ולדגים בלבד. ישנם סרטנים ארוכי בטן בני כמה סוגים המבצעים עבודתם כדג הנקאי בסילוק טפילים. כמו כן ישנם כמה מיני דגים אשר בצעירותם משמשים כנקאים ומכך מבטיחים את הישרדותם. החקיינים האחרים של הנקאי הם בני המטען (Plagiotremus), הנבחנים מהנקאים האמיתיים לאו דווקא בדגמי צבעיהם, אלא בצורתם הכללית והתנהגותם. גם הם "רוקדים", אך בתנועות גליות, לרוב בצל קדם השונית. גופם המוארך והגמיש מזכיר את דגי הנקאים, אך גם דגים אלה נוגסים במי שבא להתנקות אצלם בשיניהם הגדולות והחבויות באופן המזכיר את חקיין הנקאי. סביר להניח כי הם מתעמתים עם חקיין הנקאי על תחנות הניקוי האמתיות של הנקאי. באזורנו ידועים דגי מטען כחולי-פסים (P. rhynorhnchus) שאורכם מגיע לכ-15 ס"מ וצבעיהם בכחול כהה. לאורכם חגורות בהירות יותר, בעוד סנפירי זנבם צהובים. מין אחר הוא המטען העדין (P. townsendi) שקדמת גופו כחולה, חלקו האחורי בהיר, ובראשו בולטת נוכחות שפה עליונה מבריקה-לבנה.

רמאויות
יתכן ותחנות ניקוי שאינן מוכרות משפיעות על דגים חפצי-ניקוי, החוששים מדגי נקאי חדשים, או מתחנות ניקוי בלתי-מוכרות. לעתים, דגי השונית המתקבצים לתחנת-ניקוי כזו, אינם ניגשים לניקוי ומחכים לדג "האמיץ" שייגש לבחון/להתנקות במקום לפניהם. סבורים כי הנקאי מצפה למטופל הראשון שיבטיח לעצמו עבודה (מזון). אך זוהי לא הסיבה היחידה. מתברר כי לעתים גם דגי הנקאי מרמים, וישנם הטוענים כי גם הם מסוגלים לנגוס מהמטופלים שלהם, באם הם עצמם אינם מזהים, או אינם מגלים ברקמות וגופם של דגי םמתנקים את הטפילים המבוקשים או פריטי מזון, ועלולים להישאר בעצמם רעבים.
חוקרים אחרים טוענים כי לדגי הנקאי אין סיבה לרמות. אולי משום שהם שוחרי-שלום החיים בשלווה ובבטחון עם דגי השונית האחרים, ואולי משום שאינם מעוניינים בבריחת מטופלים מתחנת הניקוי שלהם.

תמונת המצב בטבע
בשונית בריאה מספר תחנות הניקוי רב והן פועלות ללא הפוגה. מצד אחד, קיים קשר התנהגותי חיובי בין דגי הנקאי, היכולים ליצור קשרי-גומלין עם מספר רב של מינים, ולחיות עמם בצוותא, ומצד שני, דגי הנקאי המנקים מהם טפילים גורמי מחלות, תורמים בכך לשונית נקיה יותר ממזהמים. יכולתם המופלאה של דגי הנקאי להסתדר ולחיות בהרמוניה עם מגוון גדול מדגי השונית, מצביעה על קשריהם החברתיים המוצלחים והחיוביים עם דגים אחרים, ועל שלוותם.
אולם, בצלילות שנעשו באחרונה במפרץ אילת, אנו עדים להתמעטות של תחנות הניקוי בשונית. קיימות כנראה כמה סיבות להצטמצמות מספרן של תחנות הניקוי. אחת מהן מעלה אפשרות שהדבר נובע מהתמעטות הדגים בשונית, פועל יוצא של קריסת הדגה בעולם, שאולי בעטיה הגדילו דייגים את ניסיונותיהם לדוג דגים אלטרנטיביים, ואלה ישנם בשפע בשוניות האלמוגים.
שוב ושוב אנו עדים לפגיעות וזיהומים מגורמים שונים הפוגעים במפרץ ובחיים הקסומים מתחת למים ללא אבחנה. עתיד מפרץ אילת והחיים בו תלוי בנו בני האדם. רק באמצעות עבודה משותפת בין הגורמים השונים ובאכיפת החוקים נצליח לשמור על מפרץ אילת לדורות הבאים.
בעיה אחרת, היא, שישנם מינים רבים של דגי-שונית שמתאימים ללכידה ולאחזקה בשביה, בעיקר אם הם ניזונים מפריטי מזון גדולים, אם קל לזהותם או לבחון מי מהם גורם למחלות אלו או אחרות. רבים מבני האדם רוצים לאכלס מכלים ואקווריומים גדולים, פארקים ימיים ודולפינריומים למיניהם, בדגים מסוכנים, או נדירים במיוחד, ולהתפאר ביופיים הרב. רבים אחרים רואים בכך תחביב מהנה, אף כי תחביב יקר למדי. יש צורך לשלם ללוכדים מיומנים, ללכוד מה שיותר דגים ששיעור ניכר מהם נכנס להלם כתוצאה מהלכידה, או מת בדרך בגלל קשיים לוגיסטיים של שינוע ואקלום.
רק בשנים האחרונות קלטו רבים מחובבי דגי הנקאי כי בעיות האיקלום והאחזקה של מינים אלה אינן פשוטות כל-עיקר. הם קשים לגידול, אף כי בסחר עמם עוסקים סוחרים זריזים, ספנים וצוללנים, כמו גם אספנים ובעלי אקווריומים הרוצים להרבותם.
המומחים בנדון תוהים עד כמה האנושות תרחיק לכת ביחסה הלקוי לדגים כמו דגי הנקאי. רבים מהחוקרים מתמקדים עתה בהבנת הצרכים של מינים אלה. מטרתם העיקרית היא לשחזר ולחזק את מקומות החיות הטבעיים ותחנות הניקוי של דגי הנקאי בטבע. לשם כך מייעדים תוכניות מימשק בטבע ותוכניות הקמת גרעיני רבייה, אף כי דגי הנקאי אינם מתרבים בקלות בשביה, גם אם הובאו עדויות שהיו ביניהם שהחזיקו עד שלוש שנים בחיים בשבי. רוב העדויות לפי שעה הן כי דגי הנקאי אינם שורדים בשבי אלא ימים אחדים עד כמה שבועות, ולכן, מן הראוי להפחית ככל האפשר את לכידתם בטבע.
בין השאר מנסים כיום המומחים לדגי הנקאי לבחון מה מתרחש בשווקים המסחריים, בעיקר בדרום-מזרח אסיה, ולשכנע את המעורבים בסחר בדגי הנקאי לחדול מניסיונותיהם ללכוד דגים אלה בטבע, ולנסות למוכרם כאשר סיכויי ההצלחה לגדלם כה קטנים. אחד מהם הוא בוב פהנר (Fehnner) שמספר כי בהיותו ילד באיי הפיליפינים, הוא היה בין אלה שצללו, אספו וליקטו "קישוטים" שגילו בימים הטרופיים. לדבריו, הוא נפעם עד היום לנוכח הקלות שבה הצליחו, או יכלו, להשמיד את עתודות הבר של המינים הססגוניים ביותר מתחת למים. לדבריו, הם לכדו דגי-נוי לרוב בגלל הרצון הגואה להחזיק דגי-מחמד, המפעם ברבים מאתנו עד היום.
המומחים סבורים כי מבחינה אקולוגית, סילוקם של דגי הנקאי ממקומות חיותם, או פגיעה כלשהי במגוון הדגים בים, מעודדת התחדשות, או התפרצות, של מחלות שדגי הנקאי כנראה מונעים, גם אם איננו יודעים בדיוק אילו מהן.
בארה"ב קיימת תנועה למניעת לכידת דגי שונית אקזוטיים, בעיקר דגי נקאי, בטענה הגיונית כי נטילתם מהטבע פוצעת אותו קשות בהעדר תחנות ניקוי, ובהיותו אחד ממסלקי הטפילים החשובים בשונית. במקומו מציעים להשתמש בדגי NEON GOBY, הידועים אף הם בסילוק טפילים חיצוניים, ומשום שהם מתרבים בקלות בשביה.

תמונת המצב בשביה
בסקירת אתרי אינטרנט לרוב, ויש רבים אודות דגי הנקאי, למדנו על קיומם של דיונים ערים בנוגע לבעיות שמירת הטבע של המינים, בעיקר של דגי הנקאי האילתי, ועל בעיות גידולם באקווריומים, או מכלים בתנאי שבי. מחיריהם של דגי הנקאי הצבעוניים הנדירים יותר גבוהים בהרבה ממחירם של דגי הנקאי האילתי הנחשבים לשכיחים בין בני המשפחה. מחיריהם של אחדים מהנקאים הצבעוניים יותר מגיע לעשרות דולרים בשוק מגדלי הדגים הטרופיים באקווריומים פרטיים, ואחדים מהם כבר מצויים בסכנת כליה!
דגי הנקאי האילתי סובלים אף הם מבעיות קיום מוחשיות בשביה ולא רק בים. קשה להחזיקם בחיים באקווריומים, הם נחשבים ל"עדינים מדי לתחזוקה הולמת בים". יתרה מזאת, גם אם מצליחים להחזיק מינים אחדים בשביה, קשה ביותר להבדיל ביניהם, מאז הוכח כי כל אחד מהם מצטיין בצבעיו הייחודיים לו, ובמבנה ובצורה המיוחדים לו. עם זאת, אחזקת דג נקאי אילתי באקווריומים נחשבת לאתגר, בהיותו אחד מדגי האוקיינוס ההודי הפופולריים ביותר מנקודת ראותם של מגדלי דגים טרופיים.
יש הטוענים כי בהחדרת צמד דגי נקאי לאקווריום, אחד מהם יהרוג את משנהו, וכי הם אינם חיים ממילא לאורך זמן. אחרים ציינו כי הצליחו במשך שלוש שנים לגדל דגי נקאי באקווריומים ואף ציינו כי הדגים למדו לאכול פריטי מזון שונים. למרות זאת, רוב המתדיינים באינטרנט הדגישו כי הסיכוי לגדל דגי נקאי בשבי הם קטנים ביותר, ומיותרים, בגלל ההשפעה השלילית שיש בנטילתם ממקומות-חיותם הטבעיים והשארת חלל בתחנות הניקוי שקשה לשחזרו. היו שהציעו להכין במהרה תוכניות שיקום לשוניות הפגועות, ולא להסס דווקא לייסד תוכניות מימשק ושיקום בשביה באמצעות הקמת גרעיני רבייה.

להצטרפות לאלפי מנויי מגזין ים לחץ כאן
רק 26 ש"ח
לרכישת ביטוח צלילה לחץ כאן

אתרי אינטרנט
1/. http://www.marinedepotlive.com/793814.html
2. http://www.melbourneaquarium.com.au/education/ffcleanerwrss.htm
3. http://www.wetwebmedia.com/labroide.htm
4. http://www.abc.net.au/catalyst/stories/s561887.htm
5. http://saltaquarium.about.com/cs/msub28wrasse/l/blpickhicleaner.htm
6. http://www.aquahobby.com/marine/e_cleaner.php
7. http://www.talaythai.com/Fish/0013_en.php
8. http://www.netpets.org/fish/reference/saltref/wrasse.html
9. http://www.myfishtank.net/saltwaterprofiles.php?profile=32
10. http://www.amonline.net.au/fishes/fishfacts/fish/ldimidiatus.htm
11. http://www.fishtanksandponds.com/fishprofiles/cleanerwrasse.htm

דוא"ל חוקרים בולטים של דגי הנקאי
BobFenner@WetWebMedia.com  
 
לקריאה נוספת
גולני, דני ודוד דרום. 1999. מדריך הדגים של ישראל. כתר. ירושלים. 269 עמ'. (נקאי, עמ' 66).
לויה יוסי ורמי קליין. 1994. שונית אלמוגים. משרד הבטחון - ההוצאה לאור ואוניברסיטת תל-אביב. תל-אביב (נקאי אילתי וחקיין הנקאי, ראו בעמ' 162, 262-263, 269).
דור, מנחם. 1987. לקסיקון דביר לזואולוגיה, כרך 2. תל-אביב: דביר. (עמ' 425).
פישלזון, לב. 1983. (עורך). החיים במים, כרך 4, האנציקלופדיה של החי והצומח של ארץ-ישראל. החברה להגנת הטבע ומשרד הביטחון- ההוצאה לאור. ת"א, ר"ג, גבעתיים. 342 עמ'. (נקאי, עמ' 141, 160, מתחזים, עמ' 141, 157-156).
Anon. 2004. Cleaner Common Wrasse (Labroides dimidiatus). (Website1).
Anon. 2004. Fishy fact files. Underwater Zoo, Victoria. Education & Melbourn Aquarium. (Website2).
Fenner, Robert. 1995. The conscientious marine aquarist, with notes on Cleaner Wrasses. TFH 5/95.
Fenner, Bob. 2004. The Conscientious Marine Aquarist Cleaner Wrasses in the Genus Labroides. . (Website3).
Kuiter, R.H. 1996/1997. Guide to Sea Fishes of Australia. New Holland. 433pp. (Website2).
Randall, J.E., Allen, G.R. & R.C. Steene. 1997. Fishes of the Great Barrier Reef and Coral Sea. Crawford House Press. 557pp. (Website2).