...Loading...
קבל מחיר הכי טוב שיש!

קורסי צלילה, טיולי צלילה,
ציוד צלילה, ציוד צילום תת מימי
קורסים לצילום תת מימי

השאירו פרטים ונחזור אליכם
עם הצעת מחיר!

שם:
טלפון:
הצעת מחיר ל:
דוא”ל:
הערות ובקשות מיוחדות:
...טוען...

אמריקה כבר כאן

תחילתו של הסיפור בתאונת צלילה שקרתה בשנת 2002, במסגרתה נספו בני הזוג שואל ז"ל. החקירות בנסיבות התאונה הובילו לתביעה של המשפחה בהיקף של 10 מיליון שקל, כשהנתבעים הם מועדון הצלילה (אקווה ספורט), חברת הביטוח (כלל) וממשלת ישראל (הרשות לצלילה ספורטיבית).

ע"פ חוות דעת מר"י (המכון לרפואה ימית), התאונה נגרמה בשל ליקויים קשים שהתגלו בציוד הצלילה עימם צללו המנוחים. הציוד הושכר ממועדון הצלילה אקווה ספורט.  כנגד המדינה נטענו טענות בעניין הפיקוח שביצעה על מועדון הצלילה.

בתביעה שולבו עדויות רבות ועדים שניסו למצוא דופי בהתנהלות מועדון הצלילה, הרשות לצלילה ספורטיבית ואחרים, כשבית המשפט נטה לבסוף לסגור את גודל סכום הפיצויים בהסכמה או בפשרה כלשהי,  כשהוא מטיל את האחריות לתשלום על חברת הביטוח.

לאחרונה הועלתה טענה חדשה מפי חברת הביטוח "כלל", לפיה שגתה המדינה כאשר הורתה לכבד תעודות צלילה מתאילנד, שם, לדבריהם, רמת ההדרכה אינה מספיק טובה עפ"י קנה מידה ישראלי. לחילופין נטען כי היה על המדינה לדרוש מבעלי תעודות צלילה מתאילנד לבצע קורסי השלמה בארץ טרם יוכלו לצלול לבדם.

התובעים הגישו חוות דעת מטעמם של מומחה לציוד צלילה ושל מומחה רפואי, ד"ר מלמד. והנתבעים הגישו חוות דעת של מומחה לציוד צלילה (דני בירנבוים) מומחה רפואי (ד"ר ויילר) ומומחה בנושא איכות ועריכת מבדקים (ד"ר קורץ).

חברת הביטוח מצידה ניסתה בישורת הסופית 'לגרור' גם את ממשלת ישראל לעגלת הנאשמים בעזרת דו"ח מקצועי שהוזמן על ידה ממומחה צלילה, נחומי סלע, המטיל דופי באיכות ההסמכות בחו"ל ושל ישראלים שהוסמכו בחו"ל בפרט. מצד שני, המדינה, שהסתייעה בדו"ח המומחה ד"ר קורץ צבי, מומחה לבקרת איכות, שבדק את נושא הפיקוח באירופה ובארה"ב, קבעה חד משמעי בדו"ח לבית המשפט כי הפיקוח בישראל הוא סביר וטוב.

ליבת הטענה של חברת הביטוח הייתה כנגד המדינה שאפשרה להכיר בתעודות צוללים שהוסמכו בחו"ל. במידה והדו"ח היה מתקבל הייתה נאלצת תעשיית הצלילה הישראלית לשלוח מכתבים לצוללים בעולם ולדווח שאין להם מה לחפש בישראל עם התעודה הקיימת שלהם.
הדו"ח לא עזר רבות והשופט שלח את הצדדים - את חברת הביטוח ונציגי המשפחות - להגיע לפשרה לסגור סכומים בהסכמה.

המו"מ שנוהל עם התובעים ועם חברת הביטוח, המייצגת את מועדון הצלילה הביא להסכם לפיו התובעים יקבלו סך 3,500,000 שקל, מתוכם תשלם המדינה 200,000 שקל בלבד  וחברת הביטוח תשלם את היתר. 

הפרשייה כולה משאירה את עולם הצלילה הישראלי עם כמה שאלות פתוחות:
איזו הכשרה קיבלו שני הצוללים בחו"ל, שהקנתה להם תעודת צולל?
האם הנתונים החלקיים על ציוד לא תקין ב-100 אחוז הם הסיבה האמיתית למה שקרה ולתוצאות התאונה?  האם הציוד הושכר להם שמיש ואולי קרה משהו לציוד בזמן שהיה ברשותם? מה משמעותו המקצועית של דו"ח המומחה, נחומי סלע?  האם מדוח סלע עלול מישהו להסיק שצולל שהוסמך בחול אינו מספיק מוכשר על מנת לצלול בישראל? מה חלקו של מועדון הצלילה שנקט בכל האמצעים שנדרשו על פי חוק והאם מועדון צלילה מושלם צפוי בעתיד לתביעה בגין מקרים כאלה ?

אנחנו נשארנו תקועים בתפיסה שהצולל ויכולתו לצלול הם פועל יוצא של הקורס שבו הוכשרו ואין קשר להתנהגותו של הצולל בהמשך הדרך ולעובדה שלעיתים תלמידים מאוד מוצלחים נכשלים במבחנים – רק שכאן כשלון הוא יקר כואב ומחפשים תמיד אשמים.

לא מצאו אשם בנהלי המועדון, חיפשו בציוד וכאן לא ניתן היה לקיים את כל הליכי הבדיקה והערעור שכן הציוד נעלם... את המדריך שהסמיך לא חקרו ואת הצולל השלישי שנכח במקום חקרו רק בתחילה ובהמשך הנ"ל נעלם מהשטח, לא לפני שהוא משאיר "טעם לא מספיק ברור מעדותו".

מה עוד למדנו?
שבניגוד לארגונים ומועדונים בחו"ל, שמנסים להטיל בהם דופי ולבדקם מחדש, במדינת ישראל הכל בסדר. שאצלנו לא מעבירים נתוני תאונות לרשות – וממשיכים לפעול. שאצלנו, כשהרשות מנסה להתקדם ולהנחות בצורה מקצועית יותר ומתקדמת יותר – מחזירים אותה לימי סיני העליזים ונשארים תקועים עם קורסים לא מתקדמים. שאצלנו מכון התקנים לא מאפשר יבוא מיכלי צלילה, כי תקן הייצור בחו"ל (שמקובל בכל מדינות העולם) לא מקובל על מכון התקנים – עד שייצא מי מהם לסיור במפעל בחו"ל. שאצלנו מפעילים תא לחץ שאינו עומד בשום תקן טכני עדכני מקובל בעולם – אך דורשים כסף על טיפולים, כאילו סל הבריאות לא קיים.

אבל, המשקעים מהפרשה הנוכחית 'כבדים' הרבה יותר. זו פעם ראשונה בה חברת ביטוח משלמת סכום כל כך גדול בעקבות תאונת צלילה. מזה ברור כי בעתיד מועדוני הצלילה ייאלצו לשלם פרמיות גדולות הרבה יותר
והפעילות במועדונים – אם לא תעשה בדיוק על פי הנהלים והחוקים וחס וחלילה יקרה משהו – סכומי התביעה ירקיעו שחקים.

הגיע הזמן שנגיע למסקנה שאנחנו לא הכי מקצוענים ולא הכי טובים בצלילה וכי אנחנו לא מקיימים את החוקים שאנחנו קובעים לעצמנו. זו גם קריאה לכולנו להקפיד ולבדוק ולנהוג על פי הנהלים בכל הרבדים, לפני, תוך כדי, ואחרי הצלילה. כל אחד ואחד מאיתנו העוסקים בתעשיית הצלילה יכול להיות חשוף לתביעה ולמי מאיתנו יש כמה מיליוני שקלים מיותרים?

ואי אפשר לסגור את הפרשיה סופית בלי ציטוט (שאומר בעצם הכל) שמספק דו"ח אותו כתב ד"ר צבי קורץ, עורך מבדקים בכיר ומדריך בנושאי איכות, בטיחות ואיכות הסביבה, בנושא "מבדקי הרשות המוסמכת לצלילה ספורטיבית במועדוני הצלילה הספורטיבית בכלל ובמועדון 'אקווה ספורט'" בפרט.

"מתוך החומר שהוצג בפני, מתוך הראיונות עם רמי סדנאי (בקר איכות ומפקח צלילה ארצי), מתוך החומר שנאסף על ידי, על רמת הפיקוח במרכזי צלילה בעולם ומתוך נסיוני בתהליך המבדקים והמקובל בשטח זה, אני קובע כי תהליך המבדקים כפי שבוצע בשנת 2002 במרכזי הצלילה בכלל וב"אקווה ספורט" בפרט עונה על הנדרש בעריכת מבדקים".

ההגנה סיימה את דברה.

 

לרכישת ביטוח צלילה לחץ כאן