...Loading...
קבל מחיר הכי טוב שיש!

קורסי צלילה, טיולי צלילה,
ציוד צלילה, ציוד צילום תת מימי
קורסים לצילום תת מימי

השאירו פרטים ונחזור אליכם
עם הצעת מחיר!

שם:
טלפון:
הצעת מחיר ל:
דוא”ל:
הערות ובקשות מיוחדות:
...טוען...

אלכס של

מדריך הצלילה הפעיל הוותיק ביותר בישראל, אלכס של, סוגר כל שבוע 100 צלילות. הוא מוביל צלילות רענון וצלילות מודרכות, ספארי לסיני ובעצם מה לא. מה מניע אדם שביומן הצלילה שלו רשומות למעלה מ- 50 אלף ירידות למים, להמשיך הלאה עם חיוך על השפתיים

מאת: יונתן ניר

סופות חול, אובך כבד ורוחות חזקות קידמו את פנינו בכביש הערבה. ככל שהמשכנו להדרים חדרה לתודעתנו ההכרה כי מזג אוויר מיוחד במינו מצפה לנו באילת. כשהגענו, נסענו מיד לאחד החופים, שם התנפצו הגלים על הסלעים בפראות. מדריך צלילה אילתי, שעמד על החוף בוהה בגלים, אמר שדרומית חזקה כזו מגיעה לכאן אולי פעם בשנתיים-שלוש. ומיד, כמו לאשר את דבריו, החל לרדת גשם שוטף, בטיפות גדולות וחמימות, מנקה את האוויר ומרווה את המדבר.

ממקום מחסה התקשרתי לאלכס של, מדריך הצלילה הוותיק באילת. אלכס הרים את הטלפון מיד. לפני כן לא היה זמין מפני שהיה במים – בצלילה. "בצלילה?" אני מביט בגשם ובגלים ולא מאמין למשמע אוזני. "למה מה רע?" הוא עונה. בסך הכל עוד צלילה אחת מתוך כ- 50 אלף שערך בארבעים ושבע  השנים האחרונות. ולא - זוהי לא טעות דפוס.

קובעים פגישה למחרת. הוא לא מאמין באלוהים, אבל מוסיף בכל זאת "בעזרת השם". "תבוא לחוף אקווה ספורט אני כאן תמיד, ולא צריך לקבוע שעה".

באותו אחר הצהריים עלה נחל ערבה על גדותיו עקב שיטפון עז שפקד אותו. אלכס לקח את רכב השטח שלו ודהר לשם לחזות במאורע. "המדבר כמו הים, מסמל בשבילי חופש וטוהר", הוא מסביר. "אני אוהב לצאת אליו מידי פעם לבדי, להירגע ולהתנקות. הפסיכיאטר שלי רשם לי את הרצפט: "מדבר וים", הוא מתבדח, "ואני ממליץ אותו גם לך. אני אוהב את השקט של המדבר בלילה, את אלפי הכוכבים. האינסטינקטים שלי מתחדדים שם, ואני מרגיש קשור למשהו עצום, גדול ממני בהרבה".

את אלכס של מזהים מיד גם ללא היכרות מוקדמת. בלונדיני, שזוף וגבוה הוא יושב פרוש רגליים על כיסא ים, מוקף במדריכים וצוללים צעירים, מתבדח ומספר סיפורים בגובה עיניהם, וכמעט אפשר לשכוח  שהיה יכול להיות הסבא של חלקם ושבחודש מרץ הקרוב  יחגוג את יום הולדתו ה-61.

של הוא מדריך הצלילה הפעיל הוותיק ביותר בישראל. הוא צולל עדיין כ-100 צלילות בכל חודש, כאחד ממניין המדריכים במועדון. הוא מוביל צלילות רענון וצלילות מודרכות, ספארי לסיני ומה לא בעצם, ולמרות שהוא פחות או יותר עושה זאת לפרנסתו הוא לא מתוסכל, או משועמם. הוא מחייך וצוחק הרבה וכאב עולה בעיניו רק כשהוא מדבר אל הריפים הגוועים והדגים המתמעטים.

"צללתי לראשונה בגיל 14, בשנת 1959. כבר אז הייתי שחיין ואהבתי מים. לאחר מכן נהייתי שחקן כדור מים, מציל, מדריך שחייה, מדריך גלישה וסקיפר. למים יש סגולות מיוחדות מרגיעות ומרפאות. הרי אפילו ברחם היינו מוקפים בהם, שבעים וחמישה אחוז מהפלנטה הם מים, וכך גם הרכב גופנו. קודם כל אני שחיין ואחר כך כל השאר. בצלילה אני אוהב את תחושת התעופה, את התלת-מימדיות, אך איני מגביל את עצמי רק אליה".

של רואה בים אוניברסיטה עצומה, שאפשר לקחת בה מגוון גדול של קורסים. "היום, כדי  להפוך למדריך צלילה צריך חצי שנה של השקעה וקצת כסף. זו טעות בעיני. ההכרות עם הים צריכה להיות ארוכת שנים ומגוונת מאחר ובים כל יום הוא שונה ובלתי צפוי".

הוא מפנה אותי לתצלומים דהויים שלו מתחילת הדרך. באחד הוא עומד ליד הטרנספורטר הישן של מועדון הצלילה בחוף סידני-עלי שהיה בבעלותו, גבוה, בלונדיני, ושזוף, חנוט בחליפת צלילה וחגורת משקולות. בתצלום אחר הוא יושב ליד שולחן עץ על החוף אי שם, במכנסיים קצרים קצרים שהיו אז באופנה, ומשקפי שמש שחורים ענקיים מכסים את עיניו. משקפי השמש התחלפו למשקפי ראייה, השיער הידלדל, אך אלכס נשאר אלכס כאילו לא חלפו 35 שנה.

"הייתי בין הראשונים לרדת לסיני כאזרח. צללתי שם לחופי שארם בשנת 1968 בימים שהדגים לא ידעו מה זה צולל. העושר הימי היה בלתי ניתן לתיאור. היינו עומדים על הצוק וצופים בכרישים שוחים קרוב לפני המים הצלולים".   

"מאוחר יותר לקחתי חלק בקורס מדריכי הצלילה הראשון שהתקיים בארץ. התחלנו מאה וסיימנו 7-8. היו שם רובי אביתר, צביקה להב, גיורא דור, ועוד כמה שיסלחו לי ששכחתי את שמם. השמש והים טובים לנפש, אבל לא תמיד טובים לזיכרון... עזבתי את לימודי ההנדסה בטכניון וירדתי לשארם שם פתחתי את מועדון הצלילה הראשון בחצי האי. היו אלה הימים הטובים של חיי".

"מאוחר יותר כדי לא להשתעמם, פתחתי בשארם מסעדה בה היינו מגישים דגים שצדנו בעצמנו, ובשלב מסוים פתחתי עסק לדיג כרישים. המודעות האקולוגית שלנו הייתה אז נמוכה מהיום ועל חלק מהדברים שעשינו אז אני מצטער היום. אני מעריך שהמודעות האקולוגית המתגברת היום לא יכולה להציל את השונית", הוא אומר בפסימיות מופגנת. יש יותר מדי אנשים על פחות מדי שטח, והדרך היחידה לשקם את הריף היא לסגור את הים למאה שנים, וזה בלתי אפשרי".

השנים הארוכות בסיני קשרו את אלכס אל הים והמדבר בעבותות שאי אפשר להתיר. כשהוחזר חצי האי למצרים בשנת 1982 הוא היה מהאחרונים להתפנות. "לא התנגדתי ולא הייתי עצוב", הוא אומר. "הבנתי שהמצב השתנה ואמרתי תודה על כל רגע שהיה לי שם בימים הנפלאים ההם, רגעים שאני מודה עליהם גם היום".

"דבר חשוב שלמדתי מהים הוא לא להתנגד לזרם החיים. הבנתי אז שדלת אחת נסגרה ובאותו הרגע נפתחות דלתות רבות אחרות. חזרתי לתל אביב ופתחתי מספר מסעדות מצליחות. הראש שלי אולי בעננים אבל הרגליים היו תמיד על הקרקע והבנתי שצריך לדאוג קצת לעתיד ולפרנסה. אפילו התחתנתי ונולד לי ילד".

מספר שנים עברו כך על של בעיר הגדולה, אבל משהו היה חסר לו, והוא ידע מה. ב-1986 עזב הכל וחזר לאילת, ומאז הוא פה. כל בוקר על הים, מדריך צלילה מן המניין, עם השמש ומוזיקת הרגאיי, עם השחייה והצלילה, הרוח הקלה בחורף והחום הכבד בקיץ, וכאן הוא נשאר.

"ותאמין לי שאני מאושר", הוא אומר לי ומביט לי בעיניים. "אני מלא באנרגיה ומוקף בחברים, ויש לי את הים שירגיע אותי".

ואיפה תהיה בעוד עשר שנים?

"אין לי תוכניות, אני פתוח להכל. פשוט מגיב למה שהחיים מביאים לי איתם, ומודה על הכל כל יום". הוא מקרב את אצבעותיו לפיו ומפריח נשיקה אל השמיים. "לא מקבלים תשובות ברורות ככל שהחיים חולפים, להיפך. שאלות חדשות נוספות, וטוב שכך, שיהיה מעניין".